לא מתחתנים בלי לאהוב.

וזה יהפוך לטבעי מעצמו.

מחוות רומנטיות (שוקולדים, סמסים, סתם חיבוק בבוקר וכו')

תאמר לה שאתה אוהב אותה, זה אף פעם לא מזיק (גם אם בהתחלה אתה לא תתכוון לזה ב-100%)

בקיצור,

רגש לא בא לבד, והוא לא נשאר אם לא משאירים אותו בכוח.

בהצלחה.

אתה אומר משהוא בחיצוניות?

אתה יכול להתחתן עם יפיפיה ואח"כ ההתנהגויות הלא יפות שלה, יגרמו לך שלא תוכל לתת לה אהבה.

ברור שהאידיאלי זה יופי ואופי, אבל לא תמיד מקבלים הכל.

אם היא לא דוחה אותך, אתה מרגיש שאתה כן אוהב ,רק חסום מלתת זה נשמע יותר פשוט,

אולי זה בעיה אצלך? יש כאלו שקשה להם לתת אהבה ,כי אולי לא קבלו ,או לא ראו בבית ואתה מתרץ את זה במשהוא אצלה...

זה סיפור שאתה מספר לעצמך.

אם אתה לא אוהב את מראהו של בן או בת הזוג שלך אז אין כאן אהבה.

ולצערי אין לי עצה טובה, לאן שלא תפנה זה נראה קצת מייאש.

אולי במשך הזמן תתרגל...

הרבה תפילות הרבה סבלנות ואויל דבר עם אזיה יועץ

אתה ממש מודע למצב וכנה וזה חצי דרך טובה. אבל אם התחתנתה אתה חייב מתי שלא מסתדרים דברים לתרגל אהבה שלא תלויה בדבר רק כך תוכל להגיע לשלמות פנימית והתעלות . זה נסיון אדיר אך אם אתה מצליח אתה אדם משוחרר ...בהצלחה

האם זה מבחינה חיצונית בלבד?

כי זה ניתן לשינוי חלקי.

איפור טוב, בגד יפה, נעל תואמת, תכשיטים ובושם טוב יכולים לקחת אישה לא הכי יפה ולהפוך אותה לאישה שנראית ממש טוב.

לומדים מכך, שהוא התחתן איתה ואח"כ אהב אותה.

אהבה לא באה ברגל ולא באה לבד.

גם אם אוהבים לפני החתונה, אם לא משקיעים אחרי, האהבה יורדת מכח ההרגל.

אני לא אומרת שצריך להתחתן בלי אהבה.

אבל אתה יכול לגרום לעצמך לאהוב. זה לא כ"כ קשה, אם אתה באמת רוצה.

דבר ראשון, אין אופציה כזו בכלל של גירושין, אין עוד נשים בעולם חוץ מאשתך, רק אתה והיא נותרתם ואתה חושב רק עליה.

דבר שני, אתה מתחיל לתת, להעניק, מכתבים, מתנות, תשומת לב, הקשבה, הערכה, מחמאות, אהבה מלאכותית.

אתה תראה, אם תעשה את זה, זה יבוא לך לבד. בדוק.

להיות נשואה לאדם שלא  אוהב אותה מספיק כי היא לא נראית לטעמו, או כי הוא התחתן איתה מתוך רחמים "לא רציתי לשבור אותה".

רחמנות על האשה הנפלאה שלך, כמה עצוב שכבר בגיל 21 הבעל שלה לא חושב שהיא יפיפיה. מה יקרה עוד כמה שנים? אחרי שתעבור הריונות? לידות?.

אתה בחור צעיר (אולי צעיר מדי לנשואים? אבל זו סוגייה אחרת..) קח את עצמך בידיים. או שאתה מתאהב באשתך מחדש- או שאתה נותן לה ללכת, לתת לה למצוא מישהו שיאהב אותה אהבה אמיתית.

אם אתה חי לצדה ולא יכול להראות לה אהבה- הרי שאתה דן אותה לחיי אומללות. אין דבר יותר עצוב מאשה שבעלה לא חושבת שהיא מושכת ומקסימה.

התחתנת איתה בשבילה???

איפה אתה חי?

תקשיב, אם אתה אמיתי, אתה נשמע לי כמו ילד קטן שלא מבין מהי זוגיות בכלל.

היא ראויה למישהו שיעריך אותה יותר, מישהו שיאהב אותה באמת.

אם אתה לא מוכן בכלל לנסות ולהתאהב בה  חדש...מה אתה רוצה שנייעץ לך?

אני חושבת שתעשה טעות אם תוותר עליה כל כך מהר. נתנו לך כמה עצות טובות, תנסה ליישם אותםן.

אתם בטוחים שאם הוא יעזוב אותה ,היא כבר תמצא אהבה חדשה ויהיה לה יותר טוב?ממש לא בטוח

אני לא יודעת איזה מגזר אתם, יש מגזרים שכבר היא נהפכת לסוג ב', ישאלו אותה למה היא התגרשה?? כי בעלי אומר שאני לא יפה.. זה נשמע נורא!!  יש נשים שהתגרשו ומהטראומה לא נישאו לעולם.

כך שאם אתם דואגים לה ואתם מיעצים לו להתגרש רק בשביל שיהיה לה טוב, אז זה לא ברור שיהיה לה טוב.

האמת עשית לי ממש רע, שהיא היתה צריכה למרר בבכי שתישאר איתה?? יש לי ממש דמעות.

איזה נורא שאין אחריות,פשוט לקחת בחורה ולרסק אותה כשהיא עומדת להתחתן בגלל טעות. מה זה נראה לך שכתבת בעיפרון אז אתה מוחק?

אבל הוא חייב להבין את החומרה במעשים שלו ואת האומללות שהוא דן את אשתו. (וגם אותו)

וכן, לנסות וליישם את כל מה שאמרו לו כאן.

אולי הבעיה היא בכלל בו ולא באשתו. אני בעד גם לנסות ללכת לטיפול. זה גם יכול לעזור.

אבל....אם הוא עושה נסיונות כנים להתאהב באשתו, ולאהב אותה כמו שהיא ובכל זאת זה לא עובד- אני לא רואה איך נישואים כאלה עובדים. הוא עלול לפזול הצדה עוד כמה שנים (כי הרי אשתו לא יפה בעיניו ולא מושכת), אשתו תבכה כל חייה וילדיהם יהיו אומללים. במקרה כזה עדיף לחתוך מהר כאשר אין עוד ילדים.

גם אין לי כוחות נפשים כרגע לזה. מתנצלת. זה לא ככה בשלוף, זה משהוא יותר עמוק

שכמעט כל החברות שאני מדברת איתן.

לפעמים יש רגעים שהן לא אוהבות את המראה של הבעל.

נגיד שלקחו מישהוא גבוה ונראה גדול יש רגעים שאומרות ואוו אני אוהבת משיהוא בגובה שלי ולהפך. או לקחו רזה פתאום נראה להם שהוא רזה מידי והיא רוצה יותר מלא ולהפך.

בדיוק חברה סיפרה לי שלפעמים היא רואה את בעלה מרחוק והיא חושבת מה אני נשואה לו?? עם כזה זקן ארוך ולא מסודר? אח"כ זה עובר לה, היא מבינה שיש בו עוד הרבה דברים טובים...

האם אתה רוצה לנסות ולהתאהב בה (ולא מתוך רחמים)

או שאתה בכלל לא רוצה לנסות ומעדיף לפרק הכל?

כי מאיך שאתה כותב זה נראה כאילו אתה מחפש חיזוקים לקום וללכת.

אבל לדעתי מגיע לכם עוד כמה ניסיונות.

ואגב, אני מבינה אותך אני חושבת שלא רק אשתך אומללה אלא גם אתה.

אבל לך יש את הכוח לעשות משהו בנדון.

אולי תתחיל בללכת לשיעורים בנושאי זוגיות? שניכם יחד?

לי היו פעם לבטים בזוגיות לא בענין המראה והאהבה, אלא בדברים של האופי וכו,שכל פעם עלו וצפו מחדש...

עד ששמעתי שיחה של רבנית שאמרה שברגע שזוג עמד תחת החופה אז זה בוודאות  זה! כי מה' אישה לאיש ! וכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו בחרנו כן/ לא זה רק נדמה לנו, וברגע שנסיר את הספק המכרסם הזה אפילו בקטנה... ונאמין שהזוגיות הזו מלמעלה, נתחיל לעבוד ולצעוד בכיוון הנכון. ׁ

(זה לא אומר שגירושין הם לעולם לא אופציה\ אנחנו לא נוצרים אבל....)

לי בכל אופן זה ככ עזר, אני יודעת היום שזה בעלי בוודאות מלמעלה !!

ואני עושה כל מאמץ לראות את היפה והטוב, זו אכן עבודה! אבל זה שווה! האהבה מתגברת והחיים יפים יותר!!

מקוה שהועלתי בהצלחה לכם!

אף אחת לא רוצה לדעת שבעלה נשוי לה מרחמים בלבד.

בטח לא בחורה צעירה בת 21 שכל חייה לפניה.

מתוך רחמים על הצד השני. לדעתי יש עוד סיבות שהוא נשאר זה לא רק נטו 100 אחוז רחמים.

צריכים להיות גדול הדור ברמות שהן נדירות בשביל להישאר עם משיהיא בגלל רחמים.

אף ענק? אוזנים עקומות?כי זה דברים שצריכים ניתוח פלסטי. והיום הכל אפשרי....

כל השאר ניתן לשינוי עם טיפוח

הוא כל הזמן אומר מראה חיצוני. אז רצינו להבין. זאת לא רק אני עוד שאלו כאן.

אנחנו לא מכירים את אישתו באופן אישי כך שהיא לא נפגעת.

באישי תעשי איתו מה שאת רוצה,

אבל יש רשות הרבים ויש רשות היחיד

ודיניהן שונים.

גם לי זה נשמע כך..

אולי זה משהוא שאי אפשר להסביר?

אולי הוא פשוט לא נמשך אליה בלי להצביע על משהוא ספציפי. משהוא בכלליות שלא עושה לו את זה.

זה מורכב לפעמים לא רק מאף ופה. אלא צורת עמידה, הליכה, חיוך, מבט, סוג של פנים קורנות וכו'...

ומה שלא עושה הטבע עושה הצבע 

בהצלחה !

כמובן שהכי טוב אם היה ניתן בגלל האישיות המיוחדת "לדלג" על המראה;

לא תמיד זה לגמרי פשוט.

חזק ואמץ - ה' יעזור לך למצוא עצה טובה והלוואי שהיא תישא חן בעיניך.

כרגע אין לי רעיון מעבר לכך. אם יהיה נשתדל בלנ"ד לומר.

ה' זיכה אותך באישה נפלאה וזה לא ברור מאליו בכלל, כדאי שתשלים עם זה שזו אשתך ותתן את הנשמה ותעבוד על האהבה הזאת שתהיה שלמה.אין מה לשנות במראה? לשפר? תכשיטים? איפור? תסרוקת או שינוי כיסוי הראש?

לא נכון להתחתן רק עבורה. זוגיות צריכה להיות הדדית, עבור שניכם.

בכל אופן, מכיוון שהדבר נעשה, צריך לראות מה עושים מכאן הלאה, איך לומדים לאהוב למרות אותו חסרון קל.

אולי להעלים עין ממנו, להסיח את דעתך, לחשוב על יתרונותיה הרבים, לדעת שגם אם היא מקבלת אותך ואוהבת אותך עם ולמרות חסרונותיך... תראה מה עובד עבורך מבין אלו.

זו לא התמודדות קלה, אבל בירור טוב ועמוק של זה יכול לעזור מאוד ולרומם אותך. בעז"ה.

בהצלחה.

לא מדובר על אדם זר, או על מדוייטת שלך, זוהי אשתך!!!!!

מצטערת, נראה לי או שאתה מפוברק, או שאתה ילדותי, או שאתה לא מנסה כלל לעזור לעצמך, רק רוצה צומי.

לא יעזור לך עוד חכם(או חכמה...), שאחרי מעשה יגיד לך לא להתחתן וגם לא ממש בטוח שזה נכון.

כמו שאמרו פה כבר המראה החיצוני גם ככה מתפוגג עם הזמן,

ונשארים היתרונות האחרים שכן קיימים אצל אשתך.

ככה שאם אתה עובר את המחסום הזה,

שגם ככה היית אמור לעבור אותו בגיל יותר מאוחר אחרי הלידות וכו'..

אתה מרוויח קשר יותר מחוסן ומאוזן, ככה שממש אבל ממש שווה לך להשקיע.

נתנו לך כבוד להתמודד עם משהו שאחרים מתמודדים אותו רק מאוחר יותר.

בתקווה שתנצח אותו, ומהר מאוד תהיה מאחורי זה שמח וגאה בעצמך

עם קשר יציב ואיתן יותר מאשר של רוב האנשים במצב דומה

תעמוד בזה בכבוד, תתן לאשתך את ההרגשה שהיא הכי טובה.

עד כמה שאתה מצליח, תעזר בכל דבר שיכול לעזור לך להתמודד עם המראה הקשה של האשה

ואל תתיאש בכלל ה' יהיה בעזרך, ותתפלל לה' יתברך כל יום שהיא תהיה יותר יפה ב5% ככה..

ותשתדל לקחת בקלות, וככה לאט לאט ננצח!!

וכל הכבוד לך שהצלחת להחזיק את זה עד עכשיו בקרבך,

ולא לשתף בזה הורים ומכרים..

זה ממש בשביל הפורום. בנתיים אני רואה שאתה בדרך הנכונה.

תצליח

והראיה שהתורה בכבודה ובעצמה

מופיעה בבית הכנסת אך ורק בעזרת גברים

אל תחפש אפילו בצד השני..

ידוע שתורה שבכתב היא אמנם בצד של הגברים

אבל התורה שבע"פ, נשארה בצד שלנו.

כדי שיהיה שיוויון.

ואני שמחה שגבר שמח שהישועה באה לו מהגברים....

נשים וגברים.

הסיבה שהתורה שבכתב נמצאת פיזית בעזרת גברים היא רק בגלל שהגברים לקחו אותה לעצמם.....

(אני  יודעת שזה לא שייך לדיון..אבל הייתי חייבת..)

לשלוח אותה לקנות בגדים או ללכת איתה ולהגיד לה מה יותר אהבת? לקנות לה איפור? שתעשה שינויים חיצוניים שיכולים להשפיע עלייך בזמן שתראה אותה?

עוד רעיונות בסגנון: לצבוע שיער,

לשנות סגנון בלבוש/ נעליים וכדו'.

בהצלחה רבה.

עוד משהו... כתבת כמה פעמים שחשבת שזה יעבור עם הזמן וכתבת שאתה נשוי חצי שנה--- זה עוד לא נחשב הרבה זמן, לדעתי... (ואני נשוי שש שנים... אולי גם זה לא מספיק)

לא שהתנסיתי בניסיון הזה, אבל מנסיון כזה אתה יכול להיות יותר עמוק ולדעת להעריך את האיכות האמיתית של אשתך. ברור לכל בר דעת שיופי חיצוני זה לא עיקר האדם ועיקר האישיות זה היופי הפנימי (ודוק בפסוק "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם"), אבל בגלל שאנחנו לא מספיק עמוקים ויותר מידי שקועים בחיצוניות העולם הזה, אנחנו לא מרגישים את זה, וזהיכול להפריע, ואפי' בצורה קריטית, אבל ברור מה האמת. שנזכה כולנו להתקרב אליה.

חזק ואמץ, תַרְאֶה הרבה אהבה, תשתדל להיות נותן ולא מקבל, ו...סבלנות

(כדאי לך לקרוא את הספר של הרב הרוש בגן השלום)     

מה גם שאתה סותר את עצמך...אתה אומר שהיא מדהימה ושאתה אוהב אותה אבל קשה לך לבטא את זה,

ומצד שני לא התחתנת איתה בשבילך (?!?!?!?!?!?!) ושהיא לא יפה בעיניך.

לדעתי אתה מצפה לאיזה אהבה הוליוודית כזאת. שרואים אחד את השני בפעם הראשונה והניצוצות עפים!

זה לא עובד ככה.

אהבה זה תוצאה של השקעה, נתינה, יציאה מעצמך לכיוון שלה.

אתה כבר שם! אתה כבר בתוך המערכת!

תפסיק להתעסק בעבר ותתחיל להסתכל קדימה, מה עושים מעכשיו?

הולכים לייעוץ, לדעתי אתה צריך ללכת לייעוץ לבד בתור התחלה, ולהתחיל לעבוד על הנתינה שלך.

לא להסתכל בחוץ, אלא להסתכל פנימה ולראות איך עושים את זה הכי טוב שאפשר.

לא טרול?

וזה דיון מעניין, גם אם הוא לא אמיתי אני בטוחה שיש בעולם מקרים דומים

עבודת הנישואים היא עבודת חיים

יצא לי ללוות בחור שנפגש עם בחורה ואחרי כמה זמן שהם בנו את הקשר מאוד יפה הוא בא ואמר לי שהוא מתלבט לחתוך בגלל שמשהו שהוא חשב שיעבור יעבור וזה לא עבר [הם נשואים באושר]

אנחנו צריכים בחיים פרופורציות ...

אם נדע לקבל את בן זוגנו כמו שהוא בלי תנאים ובלי שום דבר, וכן מהות הנישואים היא לא לקבל  ולא להשקיע במישהו שהוא יפה בעיני יותר או פחות או שאני נמשך אליו יותר או פחות כי זה פספוס של העומק שבנישואים זה פספוס של המהות של הנישואים

רבשע נותן לי את האשה שמתאימה לי על מנת להשתלם , כן רבותי להשתלם במידות להשתלם בגמילות חסדים

ואהבת לרעך כמוך לא תלוי ביופי אלא תלוי בך, ואין מקום שבו המצווה הזו באה לידי ביטוי יותר מהמקום הזה..

אז גם אם משהו לא מוצא חן בעיני וזו אשתי אני צריך לקבל החלטה אסטרטגית - לקבל אותה כמו שהיא לאהוב בה את מה שהיא ולא את היופי החיצוני כי חביבי יופי חיצוני יכול גם ללכת

בוא נדמיין חס ושלום חו שהיית מתחתן עם מישהי מאוד יפה ומאוד מוצאת חן בעיניך, והאשיה הזו חו עברה ת.ד והפרצוף שלה נמחק, האם אתה אוהב אותה או את עצמך?

היית צריך לעבוד על עצמך ולקבל אותה כמו שהיא עם החטוטרת שצמחה לה על האף ועם העור החלופי שהשתילו לה...

אוי ואבוי לבעל שיגיד לאשתו שלא מוצא חן בעיניו האף שלה זה גומר אותה

תאהב אותה בגלל שהיא אשתך ולא בגלל שהיא נראית כך או אחרת תאהב אותה כדי לתת לה

אם תהיה שקוע בנתינה ואהבה לאשתך אזי כל הפגמים לא יהיו רלוונטים - כי מטרתך בנישואים זה הנתינה ולא הקבלה

וזה נכון בכל מקום בבית - במטבח, בסלון, וכן גם בחדר שינה...

אם אתה שקוע בעצמך אתה תראה את זו שמולך כאובייקט לסיפוק צרכיך הנפשיים\ הרוחניים והגופניים,

ואתה תמצא בה את החסרונות ואת הפגמים

אבל אם תראה את הגודל את התמונה, את זה שאשתך היא זאת שאתה אוהב לו בגלל מה שהיא עושה לך ובגלל מה שהיא נותנת לך אלא בגלל  שאתה נותן לה ללא גבולות

אהבה - היא נתינה ללא גבולות...

הנתינה יוצרת את האהבה האינסופית

- דוגמא קטנה - למה ילדים תמיד נראים הכי יפים בעיני הוריהם כי הם נותנים להם בלי גבול!!!!

כתבתי הרבה וזה עבודת חיים

עבודת קשה מאוד...

אבל יעידו הנוכחים שהיא שווה את זה.

למה באנו לעולם?

לתקן את עצמנו...

בהצלחה

בן הזוג שלנו יאתגר אותנו בדיוק בנקודות הצריכות אצלינו תיקון.

המפגש היומיומי עם הנשמה המשלימה שלנו, דורשת מאיתנו לעבוד על הצורך

שלנו בשליטה, התגברות על סיפוק תענוגים גשמיים,

סבלנות ואיפוק, השלמה עם דברים שלא תמיד הולכים כרצונינו...

ולפעמים אפילו דווקא אותו חיסרון שכ"כ מפריע לנו אצלו , נמצא אצלינו במהות.

לפעמים משהו שאנחנו לא יכולים לסבול אצל הזולת נמצא אצלינו ואם נתבונן קצת נמצא.

אבי-13 זכית באישה טובה , בעלת מידות טובות. זה ברור שזה רצון ה' שתמשיכו יחד.

הניסיון הזה הוא מקפצה מצוינת בשבילך לעבודה על אהבה אמיתית פנימית נטולת אינטרסים.

אשתו לא מוצאת חן בעיניו והוא לא אוהב אותה וגם לא אהב אותה מעולם.

אתם מייעצים לו להמשיך לסבול.

למה?

איש האומר על אשתו שהיא נהדרת ומדהימה ויש לה מידות טובות- זה בדיוק אהבה.

אהבה פנימית , אמיתית, שאינה תלויה בדבר.

וכמו שאמרו פה כבר, האישה משתנה עם השנים באופן חיצוני, מה לעשות, מתבגרים,

קצת משמינים מהריונות וכו, ואם אין אהבה פנימית אז בטל הדבר - בטלה האהבה.

אולי הוא מתכוון שאין מספיק משיכה? זו סיבה מספיק טובה בשביל להיפרד ממנה?

חוץ מזה שמשיכה זה גם דבר שיכול להשתנות עם הזמן כתוצאה של עבודה פנימית וזוגית.

זה הרבה פעמים עניין של שכנוע עצמי. והם בס"הכ נשואים חצי שנה. זה כלום!!

טובות, נהדר/ת וכו', זו הערכה, לא אהבה שבזכותה מתחתנים. הערכה זה בסיס לאהבה אך לא כמו אהבה, למרות שכתב במפורש שהוא אוהב אותה

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד