לא מתחתנים בלי לאהוב.

וזה יהפוך לטבעי מעצמו.

מחוות רומנטיות (שוקולדים, סמסים, סתם חיבוק בבוקר וכו')

תאמר לה שאתה אוהב אותה, זה אף פעם לא מזיק (גם אם בהתחלה אתה לא תתכוון לזה ב-100%)

בקיצור,

רגש לא בא לבד, והוא לא נשאר אם לא משאירים אותו בכוח.

בהצלחה.

אתה אומר משהוא בחיצוניות?

אתה יכול להתחתן עם יפיפיה ואח"כ ההתנהגויות הלא יפות שלה, יגרמו לך שלא תוכל לתת לה אהבה.

ברור שהאידיאלי זה יופי ואופי, אבל לא תמיד מקבלים הכל.

אם היא לא דוחה אותך, אתה מרגיש שאתה כן אוהב ,רק חסום מלתת זה נשמע יותר פשוט,

אולי זה בעיה אצלך? יש כאלו שקשה להם לתת אהבה ,כי אולי לא קבלו ,או לא ראו בבית ואתה מתרץ את זה במשהוא אצלה...

זה סיפור שאתה מספר לעצמך.

אם אתה לא אוהב את מראהו של בן או בת הזוג שלך אז אין כאן אהבה.

ולצערי אין לי עצה טובה, לאן שלא תפנה זה נראה קצת מייאש.

אולי במשך הזמן תתרגל...

הרבה תפילות הרבה סבלנות ואויל דבר עם אזיה יועץ

אתה ממש מודע למצב וכנה וזה חצי דרך טובה. אבל אם התחתנתה אתה חייב מתי שלא מסתדרים דברים לתרגל אהבה שלא תלויה בדבר רק כך תוכל להגיע לשלמות פנימית והתעלות . זה נסיון אדיר אך אם אתה מצליח אתה אדם משוחרר ...בהצלחה

האם זה מבחינה חיצונית בלבד?

כי זה ניתן לשינוי חלקי.

איפור טוב, בגד יפה, נעל תואמת, תכשיטים ובושם טוב יכולים לקחת אישה לא הכי יפה ולהפוך אותה לאישה שנראית ממש טוב.

לומדים מכך, שהוא התחתן איתה ואח"כ אהב אותה.

אהבה לא באה ברגל ולא באה לבד.

גם אם אוהבים לפני החתונה, אם לא משקיעים אחרי, האהבה יורדת מכח ההרגל.

אני לא אומרת שצריך להתחתן בלי אהבה.

אבל אתה יכול לגרום לעצמך לאהוב. זה לא כ"כ קשה, אם אתה באמת רוצה.

דבר ראשון, אין אופציה כזו בכלל של גירושין, אין עוד נשים בעולם חוץ מאשתך, רק אתה והיא נותרתם ואתה חושב רק עליה.

דבר שני, אתה מתחיל לתת, להעניק, מכתבים, מתנות, תשומת לב, הקשבה, הערכה, מחמאות, אהבה מלאכותית.

אתה תראה, אם תעשה את זה, זה יבוא לך לבד. בדוק.

להיות נשואה לאדם שלא  אוהב אותה מספיק כי היא לא נראית לטעמו, או כי הוא התחתן איתה מתוך רחמים "לא רציתי לשבור אותה".

רחמנות על האשה הנפלאה שלך, כמה עצוב שכבר בגיל 21 הבעל שלה לא חושב שהיא יפיפיה. מה יקרה עוד כמה שנים? אחרי שתעבור הריונות? לידות?.

אתה בחור צעיר (אולי צעיר מדי לנשואים? אבל זו סוגייה אחרת..) קח את עצמך בידיים. או שאתה מתאהב באשתך מחדש- או שאתה נותן לה ללכת, לתת לה למצוא מישהו שיאהב אותה אהבה אמיתית.

אם אתה חי לצדה ולא יכול להראות לה אהבה- הרי שאתה דן אותה לחיי אומללות. אין דבר יותר עצוב מאשה שבעלה לא חושבת שהיא מושכת ומקסימה.

התחתנת איתה בשבילה???

איפה אתה חי?

תקשיב, אם אתה אמיתי, אתה נשמע לי כמו ילד קטן שלא מבין מהי זוגיות בכלל.

היא ראויה למישהו שיעריך אותה יותר, מישהו שיאהב אותה באמת.

אם אתה לא מוכן בכלל לנסות ולהתאהב בה  חדש...מה אתה רוצה שנייעץ לך?

אני חושבת שתעשה טעות אם תוותר עליה כל כך מהר. נתנו לך כמה עצות טובות, תנסה ליישם אותםן.

אתם בטוחים שאם הוא יעזוב אותה ,היא כבר תמצא אהבה חדשה ויהיה לה יותר טוב?ממש לא בטוח

אני לא יודעת איזה מגזר אתם, יש מגזרים שכבר היא נהפכת לסוג ב', ישאלו אותה למה היא התגרשה?? כי בעלי אומר שאני לא יפה.. זה נשמע נורא!!  יש נשים שהתגרשו ומהטראומה לא נישאו לעולם.

כך שאם אתם דואגים לה ואתם מיעצים לו להתגרש רק בשביל שיהיה לה טוב, אז זה לא ברור שיהיה לה טוב.

האמת עשית לי ממש רע, שהיא היתה צריכה למרר בבכי שתישאר איתה?? יש לי ממש דמעות.

איזה נורא שאין אחריות,פשוט לקחת בחורה ולרסק אותה כשהיא עומדת להתחתן בגלל טעות. מה זה נראה לך שכתבת בעיפרון אז אתה מוחק?

אבל הוא חייב להבין את החומרה במעשים שלו ואת האומללות שהוא דן את אשתו. (וגם אותו)

וכן, לנסות וליישם את כל מה שאמרו לו כאן.

אולי הבעיה היא בכלל בו ולא באשתו. אני בעד גם לנסות ללכת לטיפול. זה גם יכול לעזור.

אבל....אם הוא עושה נסיונות כנים להתאהב באשתו, ולאהב אותה כמו שהיא ובכל זאת זה לא עובד- אני לא רואה איך נישואים כאלה עובדים. הוא עלול לפזול הצדה עוד כמה שנים (כי הרי אשתו לא יפה בעיניו ולא מושכת), אשתו תבכה כל חייה וילדיהם יהיו אומללים. במקרה כזה עדיף לחתוך מהר כאשר אין עוד ילדים.

גם אין לי כוחות נפשים כרגע לזה. מתנצלת. זה לא ככה בשלוף, זה משהוא יותר עמוק

שכמעט כל החברות שאני מדברת איתן.

לפעמים יש רגעים שהן לא אוהבות את המראה של הבעל.

נגיד שלקחו מישהוא גבוה ונראה גדול יש רגעים שאומרות ואוו אני אוהבת משיהוא בגובה שלי ולהפך. או לקחו רזה פתאום נראה להם שהוא רזה מידי והיא רוצה יותר מלא ולהפך.

בדיוק חברה סיפרה לי שלפעמים היא רואה את בעלה מרחוק והיא חושבת מה אני נשואה לו?? עם כזה זקן ארוך ולא מסודר? אח"כ זה עובר לה, היא מבינה שיש בו עוד הרבה דברים טובים...

האם אתה רוצה לנסות ולהתאהב בה (ולא מתוך רחמים)

או שאתה בכלל לא רוצה לנסות ומעדיף לפרק הכל?

כי מאיך שאתה כותב זה נראה כאילו אתה מחפש חיזוקים לקום וללכת.

אבל לדעתי מגיע לכם עוד כמה ניסיונות.

ואגב, אני מבינה אותך אני חושבת שלא רק אשתך אומללה אלא גם אתה.

אבל לך יש את הכוח לעשות משהו בנדון.

אולי תתחיל בללכת לשיעורים בנושאי זוגיות? שניכם יחד?

לי היו פעם לבטים בזוגיות לא בענין המראה והאהבה, אלא בדברים של האופי וכו,שכל פעם עלו וצפו מחדש...

עד ששמעתי שיחה של רבנית שאמרה שברגע שזוג עמד תחת החופה אז זה בוודאות  זה! כי מה' אישה לאיש ! וכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו בחרנו כן/ לא זה רק נדמה לנו, וברגע שנסיר את הספק המכרסם הזה אפילו בקטנה... ונאמין שהזוגיות הזו מלמעלה, נתחיל לעבוד ולצעוד בכיוון הנכון. ׁ

(זה לא אומר שגירושין הם לעולם לא אופציה\ אנחנו לא נוצרים אבל....)

לי בכל אופן זה ככ עזר, אני יודעת היום שזה בעלי בוודאות מלמעלה !!

ואני עושה כל מאמץ לראות את היפה והטוב, זו אכן עבודה! אבל זה שווה! האהבה מתגברת והחיים יפים יותר!!

מקוה שהועלתי בהצלחה לכם!

אף אחת לא רוצה לדעת שבעלה נשוי לה מרחמים בלבד.

בטח לא בחורה צעירה בת 21 שכל חייה לפניה.

מתוך רחמים על הצד השני. לדעתי יש עוד סיבות שהוא נשאר זה לא רק נטו 100 אחוז רחמים.

צריכים להיות גדול הדור ברמות שהן נדירות בשביל להישאר עם משיהיא בגלל רחמים.

אף ענק? אוזנים עקומות?כי זה דברים שצריכים ניתוח פלסטי. והיום הכל אפשרי....

כל השאר ניתן לשינוי עם טיפוח

הוא כל הזמן אומר מראה חיצוני. אז רצינו להבין. זאת לא רק אני עוד שאלו כאן.

אנחנו לא מכירים את אישתו באופן אישי כך שהיא לא נפגעת.

באישי תעשי איתו מה שאת רוצה,

אבל יש רשות הרבים ויש רשות היחיד

ודיניהן שונים.

גם לי זה נשמע כך..

אולי זה משהוא שאי אפשר להסביר?

אולי הוא פשוט לא נמשך אליה בלי להצביע על משהוא ספציפי. משהוא בכלליות שלא עושה לו את זה.

זה מורכב לפעמים לא רק מאף ופה. אלא צורת עמידה, הליכה, חיוך, מבט, סוג של פנים קורנות וכו'...

ומה שלא עושה הטבע עושה הצבע 

בהצלחה !

כמובן שהכי טוב אם היה ניתן בגלל האישיות המיוחדת "לדלג" על המראה;

לא תמיד זה לגמרי פשוט.

חזק ואמץ - ה' יעזור לך למצוא עצה טובה והלוואי שהיא תישא חן בעיניך.

כרגע אין לי רעיון מעבר לכך. אם יהיה נשתדל בלנ"ד לומר.

ה' זיכה אותך באישה נפלאה וזה לא ברור מאליו בכלל, כדאי שתשלים עם זה שזו אשתך ותתן את הנשמה ותעבוד על האהבה הזאת שתהיה שלמה.אין מה לשנות במראה? לשפר? תכשיטים? איפור? תסרוקת או שינוי כיסוי הראש?

לא נכון להתחתן רק עבורה. זוגיות צריכה להיות הדדית, עבור שניכם.

בכל אופן, מכיוון שהדבר נעשה, צריך לראות מה עושים מכאן הלאה, איך לומדים לאהוב למרות אותו חסרון קל.

אולי להעלים עין ממנו, להסיח את דעתך, לחשוב על יתרונותיה הרבים, לדעת שגם אם היא מקבלת אותך ואוהבת אותך עם ולמרות חסרונותיך... תראה מה עובד עבורך מבין אלו.

זו לא התמודדות קלה, אבל בירור טוב ועמוק של זה יכול לעזור מאוד ולרומם אותך. בעז"ה.

בהצלחה.

לא מדובר על אדם זר, או על מדוייטת שלך, זוהי אשתך!!!!!

מצטערת, נראה לי או שאתה מפוברק, או שאתה ילדותי, או שאתה לא מנסה כלל לעזור לעצמך, רק רוצה צומי.

לא יעזור לך עוד חכם(או חכמה...), שאחרי מעשה יגיד לך לא להתחתן וגם לא ממש בטוח שזה נכון.

כמו שאמרו פה כבר המראה החיצוני גם ככה מתפוגג עם הזמן,

ונשארים היתרונות האחרים שכן קיימים אצל אשתך.

ככה שאם אתה עובר את המחסום הזה,

שגם ככה היית אמור לעבור אותו בגיל יותר מאוחר אחרי הלידות וכו'..

אתה מרוויח קשר יותר מחוסן ומאוזן, ככה שממש אבל ממש שווה לך להשקיע.

נתנו לך כבוד להתמודד עם משהו שאחרים מתמודדים אותו רק מאוחר יותר.

בתקווה שתנצח אותו, ומהר מאוד תהיה מאחורי זה שמח וגאה בעצמך

עם קשר יציב ואיתן יותר מאשר של רוב האנשים במצב דומה

תעמוד בזה בכבוד, תתן לאשתך את ההרגשה שהיא הכי טובה.

עד כמה שאתה מצליח, תעזר בכל דבר שיכול לעזור לך להתמודד עם המראה הקשה של האשה

ואל תתיאש בכלל ה' יהיה בעזרך, ותתפלל לה' יתברך כל יום שהיא תהיה יותר יפה ב5% ככה..

ותשתדל לקחת בקלות, וככה לאט לאט ננצח!!

וכל הכבוד לך שהצלחת להחזיק את זה עד עכשיו בקרבך,

ולא לשתף בזה הורים ומכרים..

זה ממש בשביל הפורום. בנתיים אני רואה שאתה בדרך הנכונה.

תצליח

והראיה שהתורה בכבודה ובעצמה

מופיעה בבית הכנסת אך ורק בעזרת גברים

אל תחפש אפילו בצד השני..

ידוע שתורה שבכתב היא אמנם בצד של הגברים

אבל התורה שבע"פ, נשארה בצד שלנו.

כדי שיהיה שיוויון.

ואני שמחה שגבר שמח שהישועה באה לו מהגברים....

נשים וגברים.

הסיבה שהתורה שבכתב נמצאת פיזית בעזרת גברים היא רק בגלל שהגברים לקחו אותה לעצמם.....

(אני  יודעת שזה לא שייך לדיון..אבל הייתי חייבת..)

לשלוח אותה לקנות בגדים או ללכת איתה ולהגיד לה מה יותר אהבת? לקנות לה איפור? שתעשה שינויים חיצוניים שיכולים להשפיע עלייך בזמן שתראה אותה?

עוד רעיונות בסגנון: לצבוע שיער,

לשנות סגנון בלבוש/ נעליים וכדו'.

בהצלחה רבה.

עוד משהו... כתבת כמה פעמים שחשבת שזה יעבור עם הזמן וכתבת שאתה נשוי חצי שנה--- זה עוד לא נחשב הרבה זמן, לדעתי... (ואני נשוי שש שנים... אולי גם זה לא מספיק)

לא שהתנסיתי בניסיון הזה, אבל מנסיון כזה אתה יכול להיות יותר עמוק ולדעת להעריך את האיכות האמיתית של אשתך. ברור לכל בר דעת שיופי חיצוני זה לא עיקר האדם ועיקר האישיות זה היופי הפנימי (ודוק בפסוק "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם"), אבל בגלל שאנחנו לא מספיק עמוקים ויותר מידי שקועים בחיצוניות העולם הזה, אנחנו לא מרגישים את זה, וזהיכול להפריע, ואפי' בצורה קריטית, אבל ברור מה האמת. שנזכה כולנו להתקרב אליה.

חזק ואמץ, תַרְאֶה הרבה אהבה, תשתדל להיות נותן ולא מקבל, ו...סבלנות

(כדאי לך לקרוא את הספר של הרב הרוש בגן השלום)     

מה גם שאתה סותר את עצמך...אתה אומר שהיא מדהימה ושאתה אוהב אותה אבל קשה לך לבטא את זה,

ומצד שני לא התחתנת איתה בשבילך (?!?!?!?!?!?!) ושהיא לא יפה בעיניך.

לדעתי אתה מצפה לאיזה אהבה הוליוודית כזאת. שרואים אחד את השני בפעם הראשונה והניצוצות עפים!

זה לא עובד ככה.

אהבה זה תוצאה של השקעה, נתינה, יציאה מעצמך לכיוון שלה.

אתה כבר שם! אתה כבר בתוך המערכת!

תפסיק להתעסק בעבר ותתחיל להסתכל קדימה, מה עושים מעכשיו?

הולכים לייעוץ, לדעתי אתה צריך ללכת לייעוץ לבד בתור התחלה, ולהתחיל לעבוד על הנתינה שלך.

לא להסתכל בחוץ, אלא להסתכל פנימה ולראות איך עושים את זה הכי טוב שאפשר.

לא טרול?

וזה דיון מעניין, גם אם הוא לא אמיתי אני בטוחה שיש בעולם מקרים דומים

עבודת הנישואים היא עבודת חיים

יצא לי ללוות בחור שנפגש עם בחורה ואחרי כמה זמן שהם בנו את הקשר מאוד יפה הוא בא ואמר לי שהוא מתלבט לחתוך בגלל שמשהו שהוא חשב שיעבור יעבור וזה לא עבר [הם נשואים באושר]

אנחנו צריכים בחיים פרופורציות ...

אם נדע לקבל את בן זוגנו כמו שהוא בלי תנאים ובלי שום דבר, וכן מהות הנישואים היא לא לקבל  ולא להשקיע במישהו שהוא יפה בעיני יותר או פחות או שאני נמשך אליו יותר או פחות כי זה פספוס של העומק שבנישואים זה פספוס של המהות של הנישואים

רבשע נותן לי את האשה שמתאימה לי על מנת להשתלם , כן רבותי להשתלם במידות להשתלם בגמילות חסדים

ואהבת לרעך כמוך לא תלוי ביופי אלא תלוי בך, ואין מקום שבו המצווה הזו באה לידי ביטוי יותר מהמקום הזה..

אז גם אם משהו לא מוצא חן בעיני וזו אשתי אני צריך לקבל החלטה אסטרטגית - לקבל אותה כמו שהיא לאהוב בה את מה שהיא ולא את היופי החיצוני כי חביבי יופי חיצוני יכול גם ללכת

בוא נדמיין חס ושלום חו שהיית מתחתן עם מישהי מאוד יפה ומאוד מוצאת חן בעיניך, והאשיה הזו חו עברה ת.ד והפרצוף שלה נמחק, האם אתה אוהב אותה או את עצמך?

היית צריך לעבוד על עצמך ולקבל אותה כמו שהיא עם החטוטרת שצמחה לה על האף ועם העור החלופי שהשתילו לה...

אוי ואבוי לבעל שיגיד לאשתו שלא מוצא חן בעיניו האף שלה זה גומר אותה

תאהב אותה בגלל שהיא אשתך ולא בגלל שהיא נראית כך או אחרת תאהב אותה כדי לתת לה

אם תהיה שקוע בנתינה ואהבה לאשתך אזי כל הפגמים לא יהיו רלוונטים - כי מטרתך בנישואים זה הנתינה ולא הקבלה

וזה נכון בכל מקום בבית - במטבח, בסלון, וכן גם בחדר שינה...

אם אתה שקוע בעצמך אתה תראה את זו שמולך כאובייקט לסיפוק צרכיך הנפשיים\ הרוחניים והגופניים,

ואתה תמצא בה את החסרונות ואת הפגמים

אבל אם תראה את הגודל את התמונה, את זה שאשתך היא זאת שאתה אוהב לו בגלל מה שהיא עושה לך ובגלל מה שהיא נותנת לך אלא בגלל  שאתה נותן לה ללא גבולות

אהבה - היא נתינה ללא גבולות...

הנתינה יוצרת את האהבה האינסופית

- דוגמא קטנה - למה ילדים תמיד נראים הכי יפים בעיני הוריהם כי הם נותנים להם בלי גבול!!!!

כתבתי הרבה וזה עבודת חיים

עבודת קשה מאוד...

אבל יעידו הנוכחים שהיא שווה את זה.

למה באנו לעולם?

לתקן את עצמנו...

בהצלחה

בן הזוג שלנו יאתגר אותנו בדיוק בנקודות הצריכות אצלינו תיקון.

המפגש היומיומי עם הנשמה המשלימה שלנו, דורשת מאיתנו לעבוד על הצורך

שלנו בשליטה, התגברות על סיפוק תענוגים גשמיים,

סבלנות ואיפוק, השלמה עם דברים שלא תמיד הולכים כרצונינו...

ולפעמים אפילו דווקא אותו חיסרון שכ"כ מפריע לנו אצלו , נמצא אצלינו במהות.

לפעמים משהו שאנחנו לא יכולים לסבול אצל הזולת נמצא אצלינו ואם נתבונן קצת נמצא.

אבי-13 זכית באישה טובה , בעלת מידות טובות. זה ברור שזה רצון ה' שתמשיכו יחד.

הניסיון הזה הוא מקפצה מצוינת בשבילך לעבודה על אהבה אמיתית פנימית נטולת אינטרסים.

אשתו לא מוצאת חן בעיניו והוא לא אוהב אותה וגם לא אהב אותה מעולם.

אתם מייעצים לו להמשיך לסבול.

למה?

איש האומר על אשתו שהיא נהדרת ומדהימה ויש לה מידות טובות- זה בדיוק אהבה.

אהבה פנימית , אמיתית, שאינה תלויה בדבר.

וכמו שאמרו פה כבר, האישה משתנה עם השנים באופן חיצוני, מה לעשות, מתבגרים,

קצת משמינים מהריונות וכו, ואם אין אהבה פנימית אז בטל הדבר - בטלה האהבה.

אולי הוא מתכוון שאין מספיק משיכה? זו סיבה מספיק טובה בשביל להיפרד ממנה?

חוץ מזה שמשיכה זה גם דבר שיכול להשתנות עם הזמן כתוצאה של עבודה פנימית וזוגית.

זה הרבה פעמים עניין של שכנוע עצמי. והם בס"הכ נשואים חצי שנה. זה כלום!!

טובות, נהדר/ת וכו', זו הערכה, לא אהבה שבזכותה מתחתנים. הערכה זה בסיס לאהבה אך לא כמו אהבה, למרות שכתב במפורש שהוא אוהב אותה

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹