צריך להוריד את מינון הסוכר באיטיות...בהצלחה

איך מרגיעים? זה קשה מאוד אולי בלתי אפשרי בגיל הזה.

מה עושים?

א. הכי פשוט- שלא יהיה בבית ואז היא לא תראה הרבה מתוקים וגם אם היא תבקש, אם אין- אז אין.

נכון שאי אפשר בכלל, אבל מה שכתבת- קולה ומעדני חלב זה לא ממש הכרחי לתזונה...

אני לפני שנתיים הפסקתי לקנות תרכיז (טבעי ככל שיהיה) וזהו, שותים מים ומבסוטים, כי אין אופציה אחרת. אז בשבת מדי פעם קונים מיץ- אבל גם זה בהגבלה, רק אחרי הסעודה וכד'.

ב. ליצור ולהציע חלופות מתוקות בריאות יותר- עוגיות תוצרת בית מקמח מלא, קוואקר, טחינה וכד'. ואז אמנם זה מתוק אבל על הדרך הילדה גם מרוויחה ערכים תזונתיים אחרים.

עוד אפשרות למתוקים בריאים- פירות, פירות, פירות!! במיוחד עכשיו בקיץ- אפרסקים, אבטיח, מלון, ענבים- אין כמו זה. גם תמרים זה "ממתק מהטבע".

ג. פשוט ליצור גבולות. אני, למשל, מרשה "שלוק" אחד ביום. וזהו. יתחננו ויפצירו- לא יעזור. אפשר תמר, אפשר תפוח, שלוק לא.

ברגע שיש גבולות ברורים וחזקים שאף פעם לא נופלים- זה עושה שתי פעולות: א. הילדה יודעת שאין לה מה להתווכח. ב. זה מאפשר לה, בגיל מבוגר יותר להציב לעצמה את הגבולות האלה. כך נראה לי בכל מקרה.

ולמצוא תחליפים בריאים- תמרים

תראי, גם לי יש בת כזאת.

והייתה תקופה שהוצאתי מהבית את כל המתוקים.

כתוצאה מכך הילדה הייתה מבקשת ממתקים אצל השכנים, ושהייתה מוזמנת ליום הולדת הייתה מתנפלת על הממתקים כמו איזה ילדה מסכנה.

לכן החלטתי להחזיר את המתוקים אבל במינון נכון. אני לא נלחמת בצורך למתיקות. כי אני יודעת מה זה תאווה למתוק...

וכמו כן אני משתדלת שאלו יהיו דברים פחות מזיקים.

למשל- מסטיקים ללא סוכר, שוקולד, שלוקים ללא צבעי מאכל וכו.

(אני לא מכניסה הביתה סוכריות או חמצוצים לסוגיהם.)

ואני בהחלט מרשה ממתקים אבל במינון מסויים שנראה לי נכון. שלוקים אני מרשה כמעט ללא הגבלה (אני קונה את הקטנים..) . אני גם לא חושבת שיש בעיה ב2 קוביות שוקולד בסוף האוכל.

אגב, הילדה כבר בת 13...ועדיין אוהבת מתוק...

אז מה?

אצלנו אין בכלל ממתקים ולא שתיה מתוקה ומזל שהילדה גם לא מתענינת במתוק,נותנים הרבה ירקות,פירות,קיטניות

שכבר התרגלה למתוקים איך להוריד את זה ממנה ב"זבנג וגמרנו" או במינון. או תחליף למתוקים בריאים וכו'.

בודאי שאין למנוע ממנו,אחרי שראיתי כמה ממתקים דוחפים להם בגן אז היה לי ברור שעם הילדים שלי אשתדל כמה שיותר לדחות את זה ובאמת עדין אין לי מושג מה אעשה כשתגיע לגן

לדעתי- גם להוריד באופן כללי, וגם מה שנותנים- שיהיה יחסית בריא.

את גם יכולה לדבר איתה על זה, לומר שזה לא טוב לך לאכול כך וכך, "אני רוצה שתהיי בריאה וחזקה, וכד'. 

א. לא לקנות הרבה דברים מתוקים. כן לקנות קצת, אבל במידה.

כמו כן, לשים במקומות פחות גלויים, שיהיה פחות מפתה.

ב. להסביר לה כמה חשוב לאכול אוכל בריא שנותן לגוף כוח, שעוזר לעצמות להיות חזקות וכו', וגם להסביר שאוכל מתוק לא כ"כ טוב לגוף.

ג. לתת מתוק, אבל במינון שאת מחליטה.

עם בנותיי, לפעמים אני לא נותנת להן שום דבר מתוק אם הן לא אכלו מספיק מהארוחה, כי אני לא רוצה שהן ידלגו על הארוחה ויאכלו רק את המתוק. פעם ב... זה לא נורא, אבל כהרגל זה לא טוב.

בסופו של דבר, היא לא תרעיב ותצמיא את עצמה . היא תאכל דברים אחרים ותלמד לשתות מים.

בהצלחה.

כשאח שלי היה קטן הוא ל אכל כלום חוץ מ"פתיתים"(של אסם)

אז יום אחד ההורים שלי החליטו להפסיק לקנות פתיתים 

אחרי חצי שנה בערך אמא שלי החזירה אותו מהגן ואמרה לו שהיא הכינה לו פתיתים והתשובה שחו הייתה :" אמא מה זה?!"

 וכמה שאוכלים יותר, רוצים עוד.

לכן עדיף שפשוט לא יהיה בבית.

שתיה- להתרגל לשתות רק מים, לנו הייתה תקופה שהחזקתי תרכיז תפוחים טיבעי שיהיה רק לשבת, ואז ראיתי שאחרי שבת ממש קשה לכולם לחזור לשתות מים, לכן הפסקתי לקנות. (גם לא מחזיקה שוקו וכדו') שותים רק מים ובחורף תה צמחים אם רוצים. בקיץ לפעמים מכינים לימונדה לארוחה- זה מספיק עבודה כדי שלא יכינו את זה כל רגע.

ממתקים- הילדים מקבלים המון ממתקים מחוץ לבית. ימי הולדת, קבלת שבת, פעולה בסניף וכו' אי אפשר לשלוט בזה, אבל בבית אפשר.

אני קונה רק לפני שבת ממתקים לשבת, כל ילד מקבל במהלך השבת קערית קטנה עם ממתקים לכבוד שבת וכן ממתק למי שלומד תורה, בשאר השבוע אין כמעט ממתקים. מחזיקה רק בסקוויטים/עוגיות פשוטות ומסטיקים ללא סוכר.(לא מומלץ לילדה בת 3) וכן דברים מלוחים כמו קרקרים ובייגלה.

גם עודף פירות זה לא בריא, ההמלצה בד"כ זה עד 3 ביום.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....