כל בן אדם מתמודד עם הכאב שלו בצורה שונה.

יש אחד שמעודד אותו לאכול גלידה

ואחד שכל הזמן אומרים לו כמה הוא טוב בדברים אחרים.

בקטע הזה אני חושבת שזה אישי.

שצומח ממנו.
[משבר- מלשון- שבירה. אבל יש גם את המובן של "משבר"= כך נקרא המקום  שיושבת היולדת]
צריך לתת מקום לכאב ולהרגשות שנלוות אליו
אבל צריך לדעת לקום- ובס"ד לצמוח ממנו למקום גבוה וטוב יותר ממה שהיה קודם.

זה הכי קל. לי לפחות.

זה מתוך בחירה לשכוח מהכאב ולא להתמודד...(לא כתבתי מתוך ביקורת, אל תפגעי בבקשה...)

אחרי זה זה סתם מתפרץ בצורה לא נעימה..

ההדחקה עצמה קלה.

ההתפרצות אח"כ - לא...

ברור שזה לא פשוט בכלל וזה המון עבודה אבל זאת ההתמודדות הכי טובה, להתחזק ולהתגבר ולצאת ממנו גדולים יותר בע"ה...

שנזכה!

יש המון דרכים להתמודד עם כאב כל אחד בוחר את הדרך שהכי מתאימה לו

בעייני חשוב לדבר על הכאב להבין בעצם מאיפה הוא מגיעה ולמה אותה סיטואציה גורמת לנו לכאב לקבל אותו ולתת לו מקום כמו שצריך לתת לכל הרגשות

בס"ד

ורק אח"כ להתמודד. אצלי. אישית.

שכתוב שהתורה היא תבלין ליצר הרע. לא התרופה לו.

זה לא כמו אנטיביוטיקה שמשמידה חיידק זר, אלא כתבלין, שנותן למאכל את הטעם הטוב.

אני חושבת שכמו התורה, שעוזרת בכך שמראה מה המשמעות האמיתית והטובה של יצר הרע, כך גם בקשיים.

הדבר שעוזר להתמודדות איתם זה לזכור לשם מה הם קיימים בשבילנו, ומה הם באים להוציא מאיתנו בסופו של דבר

וזאת הדרך שרוב האנשים נוהגים אבל גם הדרך הכי לא טובה.

הפגעות מחבר או משהו..

ברב המקרים פשוט צריך להביט קדימה,

לראות את הטוב,ולהתקדם..

אבל ברור שכל מקרה לגופו...(:

אבל עם זה סתם..זרק מילה ונפגעת..הבנתי צודק..אני איתך..

אבל רוב המקרים שאנשים נורמליים[מחייכים..זורמים..אוהבים את העולם..נפגעים לפעמים..]

זה מקרים שבאמת הבן אדם התנהג ממש לא יפה..

וגם ברוב הפעמים אנשים בורחים מזה..

אתה יכול להיסתכל למי שסביבך\עליך..תראה שאנשים בורחים מזה...

אין ממש דרך להתמודד עם כאב.

הוא בא.

לא צפוי, חד, פוגע- והכי פשוט, כואב.

אבל צריך לדעת לקבל אותו, מתוך הבנה שלהדחיק ולטייח זה הכי גרוע בעולם.

צריך לדעת לצמוח מתוך המשבר, להבין שהקב"ה לא שולח לנו נסיון שאנו לא יכולים לעמוד בו, אז צריך ללמוד ולזכור להרים את הראש, לנסות.

זה קשה, זה כל כך קשה. אני יודעת מנסיון. ויש רגעים שאתה רוצה להתגלגל מתחת לשמיכה עם חבילת טישו ולבכות ולבכות ולא לצאת לעולמים.

אבל צריך להמשיך ללכת, ולא להתפרק. לדעת שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם, וזה היה אמור לבוא. וזה בסופו של דבר, בשבילנו. לרומם אותנו, להצמיח מתוך הקוצים-פרח, פרח שיפיץ את שמו הגדול והנורא של הקב"ה. 

תלמדי, תתחזקי באמונה, כי זה הדבר היחיד שהחזיק אותי לפחות באותם התקופות. הידיעה שהקב"ה שם, שהוא בשבילי, שהנה הפרק הפצפון הזה שלמדתי, במקום לטבוח בטישואים- ממלא אותו בנחת.

אז דרך להתמודד עם הכאב? לא, לא מצאתי והבאתי אותה לפניכם. אבל הבאתי לכם דרך איך לצמוח מתוך הכאב,איך טיפטיפה לנצל אותו לטובתנו.

כמו שחברה שלי [המדהימה בלי קשר] אמרה היום [ אמא שלה נפטרה ] שהיא יודעת שאסור לה לשקוע בזה , כי היא פוגעת בעצמה , וזה לא עוזר לאף אחד ולא יפתור את הכאב .

אז כן , לכאב צריך לתת נוכחות , אבל בזמן ובמקום המתאימים . זה אומר לחשוב עליו , להיות עצוב לפעמים , אבל כשצריך - להדחיק הצידה לכמה זמן .

זה איזון עדין מאוד . אבל אפשר לעמוד בזה .

בכולופן , זאת דעתי

להתמודד איתו,

עד שהוא עובר.

להחזיק אותו חזק,

למרות שהידיים כואבות...

לתת לו את המקום,את הזמן,את המרחב.

להאמין בלב שלם שבסוף הוא יעבור,

ויהיה לנו טוב.

אגב,לשמוע שירים מאד עוזר.. לפחות לי

ואז לראות למה הוא בא.

לאדם יש נטיה להחוש בדברים המשמעותיים יותר שיש לו.

הכאב נמצא במישורים הנמוכים של האדם.

לשכל לא כואב. החש בראשו-יעסוק בתורה. זה לא בהכרח יעזור בכל מקרה, אבל זה מייצג עיקרון מסוים שהעיקרון נכון.

(וזה לא שהמשפט לא מדויק, המשפט מדויק. כמו "דברים כבדים שוקעים במים", שזה נכון אע"פ שיש אוניות כבדות שלא שוקעות, כי זה טכניקה מיוחדת, ולכן כל מקרה הוא לגופו, אע"פ שיש כלל.)

זו לא הדחקה ולא בריחה. הדחקה ובריחה, זה כשאתה נשאר במישור של הכאב ומתעלם ממנו. כשאתה מתעלה כמה מדרגות מעליו-הוא פשוט כבר לא שייך לך.

ככל שהאדם במדרגה יותר גבוהה מוסרית, הוא פחות ירגיש את הכאב, לא במובן הטכני, במובן המהותי.

ואפשר לעבוד על זה. האדם יכול להעלות את עצמו הרבה מאוד. מאוד.

היום בעידן המחשבים וההייטק אנו מודעים יותר לדברים מסביבנו, ומתו"כ, נותנים ביטוי לכאבים שלנו ולטיפול בהן...

כל אדם באשר הוא מתמודד עם קשיים.

• יש אדם המבין את הקושי - מתחיל לדבר עם אנשים, מוריד את גאוותו מעליו, מבקש עזרה ומתמודד עם הקשיים בעזרת אנשים אחרים היכולים לעזור לו לפי רמתו.
• יש אדם שאינו מתמודד עם הקשיים ומתוך כך ישנם 2 אפשרויות לחוסר התמודדותו:

1. אדם שמעמיס על עצמו את כל משא הסבל והמאמץ, חורק שיניים.. אינו מוותר לעצמו, אינו מוכן לבקש עזרה מאחרים, ורק לאחר שעבר את הדרך הרבה בחייו  - מתחילים להתפרץ אצלו גלי-זעם על עצמו או על אחרים, או- התפרצויות כאלו ואחרות בלתי-נשלטות..
2. אדם שפשוט אין לו כוח להתמודד עם החיים, ומגיל מסויים בחיים - פשוט התחיל לברוח לכל מיני דברים מזדמנים, דברים אלו נמצאים בשפע רב מסביבנו - כגון: אינטרנט, פלא', כסף, אוכל, משקאות-חריפים, עישון לסוגיו, מתירנות בנושא הצניעות ועוד ועוד...

כל אחד מ-3 הסוגים הללו - סובל בדרכו הוא - אך, לדעתי האחרון שבהם - סובל הכי הרבה מכולם - כי, הוא פשוט מנותק מהעולם.. הוא לא רוצה להיכנס לבעיה ופשוט מוצא כל הזדמנות שהיא לבריחה מהם.

אדם זה חושב שהוא מתמודד, וכל חייו הם טובים - אבל - בעצם, הוא רק מחריב את עולמו יותר ויותר... לא מתוך רוע או ידע.. אלא, מתוך חוסר מודעות, וניסיון לעשות טוב.

לדעתי - עלינו לדבר, לחשוף את שורשי הכאב, לא לברוח מזה, פשוט להתמודד עם המצוקה, להבין שזה קשה לכולנו...

ופשוט כפי אותו אדם (של סוג מס' 1) - פשוט לבקש עזרה מאנשים אחרים שלפי דעתו יכולים לעזור לו.. בלי לפחד מהתגובות של האנשים האחרים... אגב, דעו שאנשים היודעים לבקש עזרה מאחרים - הם האנשים החכמים, האמיצים והמצליחים בחיים באמת!

ב"הצלחה לכולנו...

ולחזור להתמודד שיש כוח...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בס"ד.

להאמין שזה לטובתיינו .

ופשוט-להגיד תודה גם על הרע. ועל הכאב.

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.