מתקרבים לחג שבועות.. למועד הבא עלינו לטובה. 
ולמילה 'חג' יש עוד פרוש חוץ מיום טוב. לחוג זה גם להסתובב. כמו ציפור שחגה בשמים. והאמת, גם אנחנו כאלה.. רצים, ומסתובבים לנו במרוץ החיים ופשוט שוכחים את העיקר. את המהות.
מתי אנחנו סוף סוף נזכרים? כשקשה לנו.. כשאנחנו חולים כביכול. כמו שאדם יאכל יותר בריא כשהוא חולה, או יסע יותר בזהירות אחרי תאונה. אבל מה יקרה שנה אחרי התאונה, ישמצב שבנאדם ישכח להיות זהיר.
אז בקיצור, אנחנו חגים - מסובבים - מסתובבים ומה קורה לנו על הדרך? גם מועדים. נופלים.
"מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון."
מועד - יום טוב,וגם נפילה.
חג- יום טוב, וסיבוב.
אבל הי, לשם מה כל ההסתובבויות והמעידות? לששון! לטוב. לשמחה. קשה לנו.. אנחנו חגים, נופלים, אבל זה מעין תזכורת כדי שנוכל להתחבר לה' הדבר האמיתי ולשמוח באמת.
~
התורה. כן, היא קשה לנו. זה ספר עם המון הגבלות וחוקים. היום הולכים לפי מה 'שמושך' לא לפי מה שנכון.. אבל שימו לב שניה, את מי מושכים? למי קושרים רצועה? לכלב! לבהמה! אנחנו יהודים. לא כלבים. אנחנו לא צריכים ללכת לפי מה 'שמושך'.. כי זה כ"כ לא אמיתי. גם בדברים שבקדושה צריך להיות זהיר בעניין. האם אני עושה דברים כדי באמת להתחבר לה', או כי כולם עושים וזה 'טרנד מושך'. כן, סבבה לנסוע לאומן. אבל אדם צריך לבדוק אם הוא לא הולך כי זה מגניב. או שבנאדם יגדל פאות כדי להיות שייך לחבורה מסוימת.
גם כשאנחנו עושים משו נכון אנחנו צריכים לבדוק לשם מה אנחנו עושים את זה.
ובחג שלנו ניתנו 10 הדברות.. התמצית של כל התורה. את כל התורה ה' לקח וצמצם ל10 דברות. ונשאלת שאלה, למה דווקא עשר? למה לא שבע? או אחת?
אלא, שבעשרה מאמרות הוא ברא את העולם. עשרה כוחות של אמירה שדרכם ה' יצר מציאות! ואת זה, קבלנו במעמד הר סיני.
זה מראה לנו עד כמה לדיבור יש כוח. יש השפעה. קבלנו כוח שאיתנו אנחנו יכולים לבנות, לברוא, ליצור, להרוס ולתקן עולמות. הכל במקביל.
וזה כ"כ קורה.. מה שאנחנו אומרים ומרגישים - זה מה שקורה. כשאנחנו חושבים שאנחנו דפוקים, ואומרים שאנחנו "לא מסוגלים" אז זאת כמו נבואה המגשימה ת'צמה. אנחנו מושכים את החוסר הצלחה, ובאמת לא מצלחים. כי לדיבור יש כוח! יש השפעה! בגלל זה לא סתם אסור להגיד לשון הרע על עצמנו. כי כן, יש פה כוח עצום שיכול לברוא ולתקן מציאות ..
וגם, המצב ההפוך. אם בנאדם יחשוב שהוא טוב, וינסה, ינסה, ינסה - אולי לא בהתחלה אבל הוא יצליח.
וכן! כולנו היינו במעמד הר סיני הזה. כנשמות, אבל היינו שם. חווינו את החוויה הזו. ואיפה עוד קבלנו את כל התורה? בבטן אימנו. אמא שלנו יהודיה - זה קרה. לא משנה אם היא כופרת, לא דתית או התאסלמה. בא מלאך ומלמד אותנו תורה.ומה קרה, כשנולדנו בא מלאך וסותרנו על פינו - והכל נשכח.
אבל הי, אם רוצים להשכיח משו למה לתת מכה על הפה? לא עדיף מכה במוח? להשכיח הכל? אז זהו - שלא באמת שכחנו. המלאך לא רצה שנשכח, אלא שנקנה עכשיו לבד. מעצמנו. מחדש.
ולאן יורדת התורה ? התורה יורדת לכליות - מרכז ההדחקות של האדם בתורת הנפש.
כיליה מלשון כלי. כלי שמכיל. מקבל משו.
כל המחשבות, הרגשות שאנחנו לא רוצים אותם ומדחיקים - יורדות לכליות. כי אם הם היו בלב היינו מרגישים אותם, ואם במוח - זוכרים אותן. לכן - הן שם בכליות.
אבל לפני כל הדברים השלילים שמודחקים לשם, מי עוד מודחקת? התורה!
וזו בדיוק מה שהתורה יכולה לעשות, להפוך את המעידה, את הקושי - לשמחה! לטוב! אם לא - לא הינו מסוגלים לשרוד.
[הדחקה והפנמה. שתייהן יוצאות מאותה נקודת מוצא. רק הדחקה לשלילי, הפנמה לחיובי. ]
אז התורה שם.. לעזור לנו.
ואין, אין הדחקה בלי התפוצצות. אין דבר כזה לברוח לנצח. אדם לא חי כדי לברוח. יכול להיות שלזמן מוגבל, זה בסדר. אבל לא לתמיד. זה לא מתכון לחיים טובים יותר. כי בסוף זה יצא החוצה :/
כי. אי. אפשר. להדחיק.
אולי בהתחלה הכל יהיה תותים ודבש, אבל גם תותים שיושבים הרבה זמן - מתקלקלים בסוף. ויוצרים ריבה עם המון זבובים. לא סתם לתותים יש עונה קצרה בשנה 
ובשבועות, כל הכוחות של החג הזה חוזרים שוב למציאות כמו בכל חג. הנשמות שלנו חוות שוב את מעמד הר סיני. אנחנו לא רואים? נכון. אין לנו יכולת. אבל לא כל מה שאנחנו לא רואים לא אומר שזה לא קיים.
ובזכות אותן 10 דברות ה' הטביע את האלוקות שלו בעולם. את הטוב. בכל דבר, בכל רצון - גם שלילי יש נקודה של חיבור לאלוקים. אני שותה כוס מים - יש בה ניצוץ אלוקים שמועבר דרכה. אני רוצה סיגריה - עצם זה שאני לא אעשן אותה אני אקבל את הניצוץ האלוקי שלה.
גם ב'עשה', וגם ב'לא תעשה'. הילקוט שמעוני אומר שאדם לא צריך להגיד: "איני רוצה חזיר, איני רוצה לבוא על אישה ואני רוצה לחלל שבת". אלא יגיד! "רוצה אני, אך בוראי אסר עלי"! כן. זה שאנחנו מצלחים להגיד לא לנסיונות שנקראים בדרכנו - זה הטוב מהם. ועל זה נקבל שכר.
~
משו אחרון - "חמירה סכנתה מאיסורה". הסכנה חמורה מהאיסור. על פיקוח נפש- על סכנה דוחים איסור כרת של שבת! ואם אתה לא מחלל שבת כשאדם בסכנה, אתה נקרא ר ו צ ח. לא פחות ולא יותר.
וצריך להבין את זה. לשמור על עצמנו. אסור. אסור. אסור. לעשות דברים שמסכנים אותנו.
שנזכה לברוא בתוכנו מציאות טובה בעזרת כוח הדיבור שלנו. ושנאמר רק אמרות בונות ומחברות.
שבת שלום
