א.
רינה עמדה במטבח עסוקה עד מעל ראשה, כבר שבועות היא מחכה לרגע הזה. עיתונים ומגזינים הוכנסו לסלון הבית תוך תקווה כי יתנו מענה של ממש לחג המתקרב ובא; "חג מאכלי החלב". שעות ארוכות של שיחות טלפון והחלפת מתכונים הדדית הגיעו סוף סוף לסיומם ולשלב הביצוע. ערמות של חלב ומוצריו עמדו הכן מוכנים ומזומנים לקיים בנפשם את מצוות החג ולהיכנס היישר לתוך התנור הבוער, ק"ו מחנניה מישאל ועזריה בן בנו של ק"ו מהצפרדעים. שהלא מצוות היום בחלב. בני הבית ידעו כי בימים אלו, החל מעת ספירת שלושה וארבעים יום ועד עת התקדש החג אין להם שיג ושיח עם אימם, בל תופרע חלילה מעבודת הקודש ומהכנותיה לקיום מצוות היום. בעל הבית הכין כבר קודם לכן את ספסלי עזרת הנשים בבית המדרש שיהיו ראויים לשנת אדם, הציע מצעיו ונם בבית המדרש בל יפריע חלילה לאשת החיל במצוותה ובל יזיק בשהותו לתפיחת בצק ה'לזניה' המיוחדת אותה נהגה האם לאפות שנה אחר שנה, שהרי מסורת היא מבית אמה הלכה למשה מסיני.
ב.
ר' ניסים הבדיל על היין, ברך מיני בשמים, האיר לבני ביתו תוך ברכת מאורי האש. ניגש לרעייתו ובניו ונפרד מהם בבכי ובהתרגשות עד לאחר חג השבועות. ואם תתמהו מה לחג השבועות ולמוצאי שבת מברכין של חודש סיון, הרי שלא ידעתם כי ר' ניסים הי"ו הוא הגבאי המסור בכל לב של בית הכנסת "יורדי בבל". כבר מסורת של שנים בידו ואין הוא מוכר לאיש מצווה זו לעולם. כל שנה, עת מכריז לוח השנה התלוי כתמונה על קירות ביתו כי חודש סיון מתקרב ובא, יודע ר' ניסים כי כעת חלה החובה עליו כגבאי בית הכנסת לצאת לשווקים לחפשלברור ולמנות את הטובים שבפיצוחים ובאבטיחים. שהרי מצוות היום בקפה שחור, בוטן מקולף, עוגיות בטעם חמאה ובאשכול ענבים שטוף ורחוץ היטב. שנים על גבי שנים מסתובב ר' נסים באולם התפילה הרחב שבבית הכנסת 'יורדי בבל' כשבידיו הגרומות מגש כסף עתיק ועליו אדי קפה שחור מהביל בארומה השמורה רק לידיו של מיודעינו הגבאי, קודם מבוגרים ורק אח"כ ילדים ונערים. את מצווה זו לא ימכור ר' ניסים לאיש- שהרי מצוות היום באכילה ושתיה.
ג.
הרבה חגים ומועדים להם לבני ישראל. ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, חנוכה, פורים, פסח ושבועות.
לכל חג מצוות היום משלו: שופר, תשובה, לולב, חנוכיה, מקרא מגילה, מצה. ובשבועות?
אדם ישקיע מאות שקלים בעבור לולב ואתרוג מהודרים, ירוץ אחר שמן זית מהודר 'לאכילה' לכתחילה, יתרוצץ וישלם את מיטב כספו לזכות ב'מצת חבורה' מהודרת. ואילו בחג השבועות חג מתן תורה לא מצינו לא התרוצצות ולא בהלת קניות, חוץ כמובן ממאכלי חלב.
זקני בעלי המוסר מחדדים כי בדיוק כמו שבראש השנה מצוות היום בשופר, וממש כמו שבפסח מצוות היום במצה. הרי שבחג השבועות מצוות היום בתורה. ולא שביום רגיל ושגרתי אין מצוות היום בתורה, אלא שחג השבועות מהותו ויסודו הוא 'קבלת התורה' האישית והפרטית של כל אדם לעצמו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות. ואם כך הם פני הדברים הרי שכעת עולה התמיה שבעתיים, מדוע על לולב אתרוג ומצה יוציא האדם את ממונו בחפץ רב ואילו בחג השבועות חג מתן התורה לא יכין האדם את עצמו ו'ירכוש' במיטב כספו את לבבו הערל וישעבדו לתורה מעתה ועד עולם? הלא אם נבין ונפנים כי לימוד התורה ביום זה כמוה כתענית ביום הכיפורים ואם נשכיל להעמיק במחשבתנו ובליבנו כי ליל חג השבועות הוא יום הדין האישי והפרטי על כל אחד ואחד כלפי זכייתו בשנה הקרובה בתורה וכלפי דרגתו העתידית בהשגות התורה וסודותיה. אם נשכיל כל זאת הרי שמיד נחטוף וננצל כל דקה ודקה ממצווה יומית חולפת זו, שהרי מצוות היום בתורה ובקבלתה.
ההסתכלות המוטעית כי חג השבועות הינו 'עוד חג' נחמד יפה ומשמין, חייבת להסתלק מן העולם וממחשבתנו על אתר. לא יתכן כי האיש היהודי ימשיך את חייו שנה אחר שנה במחשבה כי שמות נוספים לו לחג השבועות דוגמת; 'חג החלב' 'יום המים' ו'חג הקפה השחור'. הלא כל בר דעת כי יתבונן יבין כי שגיאה נעשתה כאן.
וכשהיה רוצה הגאון הגדול ר' שלום שבדרון זצוק"ל לתת לתלמידיו מעט הבנה ומושג בזכות לימוד התורה היה שר להם בנעימה את מילות המדרש כדלהלן:
"כד יתבין ישראל ועוסקין בשמחת התורה, קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה, חזו חזו בני חביבי דמשתכחין מצערא דליה ועסקין בחדוותא דילי".
את תרגום הנאמר אפשר להשיג בנקל אצל ר' ניסים גבאי בית הכנסת.