א. מתחשק לי לכתוב שיר מתוך הלב.
שיהיה שמח, ולא עצוב או כואב.
שיר שמעלה חיוך, שיר שגורם לצחוק.
שיר עם טעם טוב כזה, כמו שוקולד מתוק.
ב. שיר שמתגלגל לו, מסתלסל על הלשון,
שיר שדורש כפיים, ולא נותן לישון.
שיר שרוצה שיצעקו אותו בקול!
שיצרחו אותו, שיזייפו ובגדול!
פ.ז: כי חיוך טוב לבריאות
גם אם יש חורים בשיניים
והצחוק מקבל משמעות,
תצחקו עד לב השמים.
וכשאתה שמח
אתה מדביק גם אחרים
באושר שפותח
את השערים, הכי נסתרים.
ג. למה להיות עצובים, להתחפר בשמיכה.
לכסות אז את הראש, ולא לשמוע איזו בדיחה!
נכון יש מצבים עצובים, ויש מקרים כואבים,
אבל אם רק נצחיק אותם, הם יהיו ילדים טובים!
פ.ז:
ד. בין אושר למחלה, יש קצת דמיון,
למרות שאחד גורם לצחוק, והשני לדיכאון,
ממחלה כדאי להתרחק, שרק לא נידבק,
ואילו לאושר רוצים להצטרף, כי זה כל הכיף!
פ.ז:
ה. אז תחייכו חיוך רחב, ואם זה לא הולך,
תמתחו את השפתיים, לא משנה אז איך
ותנסו לצחוק גם אם, לא שמעתם שום בדיחה,
ואז תראו איך אתם פתאום, מתמלאים כבר בשמחה.
פ.ז:
ו. אבל שמחה לבד היא לא, היא עדיין לא הסוף,
כי לשמוח לבד זה קצת עצוב, ואנחנו רוצים כאן סוף טוב.
אז נשמח אחרים, נצרף לחגיגה.
ואז באמת חברים! לא תהיה סיבה לדאגה!
פ.ז:
ז. אז אם ראיתם מישהו, עם פרצוף עצוב, חמוץ.
אל תשאירו אותו בצד, גם אם המצב לחוץ.
תנסו אותו אז לעודד, לשמח, להצחיק.
ובמחלת הצחוק, תצליחו אותו להדביק!
