יש לי קוצים, כי לא נעים לי שהם עומדים ככה ואחד אפילו עם ספר ביד ואני יושבת, מצד שני לא בטוחה שאני צריכה לפנות את המקום בשבילם ואין לי כוח לעמוד... חוצמזה שיש שם בנים אחרים שיכולים לעמוד.
אז למה אני מרגישה לא בנוח??
מה באמת?
ובכללי - באוטובוס צפוף בגברים, עדיף לטובת כולם שהבחורה תשב. יש להניח שגם לביינישים זה טוב.
זה כשמדובר בזקנים/מבוגרים.. שאז זה אפילו הכרחי.
[יש אנשים שבא לי להעמיד כשאני רואה זקן שבקושי עומד וכל הצעירים יושבים..].
בחורים צעירים? קצת ג'נטלמניות..לא מזיק... וההפך כשאני רואה אותם יושבים בנוחות ונשים עומדות- זה מכעיס! דווקא טוב שגברים צעירים יתרגלו לתת לנשים לשבת, בד"כ זה לא קורה לצערי...
אז אין לה מה להרגיש רע... היא בסדר גמור! ואין מה לטפח אצלה רגשות אשם בזה...
פמיניזם או ג'נטלמניות?
א"א לדגול בשוויון ולצפות מהצד הגברי להתחשב יותר ולדאוג יותר. למה מה קרה?!
כל הפימניזם הזה שטות אחת גדולה, ובעיני גם מבזה את בעליהן.
(ואני לא שובניסטית. מבחינתי היהדות מתייחסת ליחס הזה הכי נכון [סוג של "הרמוניה" כזאת])
ב. זה ממש לא סותר שלאישה יש יכולות בפני עצמה..ועדיין, לא יקרה כלום וזה אפילו מכובד שגבר יקום לאישה...
אבל סליחה שזו דעתי... אני לא מבינה מה שורש הצורך בשוויון... טוב לי במקום שלי. מאוד אפילו.
אנחנו לא שווים, ולכן הצרכים שלנו שונים. (ולכן יהיה יפה שגבר ילווה בחורה הביתה. כי אנחנו שונים.)
ב. למה מכובד שגבר יקום לאישה ולא להפך? שוויון?- זה שוויון. עד הסוף.
מכיוון שהסברתי את זה כמה פעמים- ואין לי עניין להטריח את הפורום.
את מוזמנת להסבר באישי
בעניין טוב לך איפה שאת? מעולה. אבל יש נשים שמעוניינות להתקדם והמציאות חוסמת אותן בגלל תנאים שקשורים להיותן נשים.
נועם האני באמת לא מבינה מה מונע אותן מלהתקדם.
בינתיים כל מה בא לי אני יכולה לעשות.
כאמור- באמת מעניין דברי איתי באישי...
[אבל כנראה מעבר להתרסה נגד זה לא מעניין]
פשוט באישי, לרוב, אני מדברת/מתדיינת על נושאים אישיים.
זה נראה לי נושא כללי..
את התחלת בדעתך על אנשים כמוני...
והסברתי לך שכבר טחנתי בזה.
אין שום סיבה שאפנה למי ששואל שאלות והוא זה שכביכול מתעניין נכון?
ככה שכן- מי שיש לו עניין אמיתי פונה באישי ולא מפתח שרשורפלצת..... ברגע שכבר כתבתי זאת פעם אחת- הבנתי בפשטות שזה לא מעניין אותך באמת מעבר לכתיבת דעתך בפורום.
מצטערת אם נפגעת...
ולא שמתי לב שאת פמיניסטית עד כה (דווקא הייתי חושבת עליך הפוך)... [לא שזה משנה את המציאות... אולי היה קצת משנה את הניסוח]
שזה נושא טחון,
לא בא לי לעשות שרשורפצת בגללו שוב...
של גבר צעיר שאינו חייל עייף מתרווח על 2 מושבים.
ועל המדרגות יושבת בחורה במשך שעתיים...
מופיםלמה שאני אקום לאשה?
היא בהריון?
מעולם לא שמעתי על דבר כזה שאני אצטרך לתת את המקום שלי לאשה
יש לה זכויות יתר?!
מאיזה סיבה? אז מה אם היא אישה?
לא מבין בכלל!
(האמת שגם לנשים בהריון אני לא קם, אבל זה בעיה טכנית, אני פשוט לא רואה אותה... כשאשתי איתי היא תאמר לי.)
אבל אישה כן צריכה לקום לאיש?
למה מה קרה?
אם הוא ת"ח זה דין אחר, אבל סתם כי הוא איש?
מה, יש מצוה "לכבד גברים"?
מאיפה המציאו את זה?
(אשה צריכה לכבד את בעלה, לא את "הגברים")
הייתי חושבת שהוא מתחיל איתי 
ׁ(אני לא מוצאת סיבה לכך שבחור יקום לבחורה זרה רק בגלל עצם היותה בחורה. ולא להפך...)
היכן מצאת רמז בדברי שהיא צריכה "להרגיש רע" או "רגשי אשם" שהיא לא קמה?... אדרבה, כתבתי מפורש ההיפך.
אבל ברור שההרגשה הלא-נוחה שלה באה ממידות טובות שלה, ומתחושה טבעית של כבוד שיש לה למי שהיא מזהה כלומדי תורה.
היא שאלה מהיכן באה התחושה - התחושה באה מזה. האם זה אומר שהיא צריכה לקום בגלל זה או להרגיש "אשם" - בוודאי שלא. איך אפשר בכלל להוציא מהדברים מסקנה כזו?...
ובוודאי נכון שראוי לפנות מקום לזקנים, נשים בהריון וכד'. סתם לנשים צעירות - אין ענין מיוחד, אלא אם כן רואים שקשה להן.
וכבר כתבתי - באוטובוס צפוף בגברים, עדיף לא-פעם שבחורה לא תעמוד גם בפני מי שהיתה עומדת באופן רגיל.
שאתה הופך את רגשי האשמה למידה טובה...
היא לא צריכה להרגיש אשמה.
ולגבי לפנות לנשים? כן..קצת ג'נטלמניות...
זה בגלל שאת מפרשת לא נכון תחושת "אי נעימות".
תחושת אי נעימות אינה רגשי אשמה. הרבה אנשים מרגישים "לא נעים" שכולם מסביב עומדים והם יושבים - למרות שהם יודעים שאין סיבה שיהיה הפוך, ואין ברירה - אין מקום לכולם. זו תחושה שנובעת מאיכפתיות ועדינות מוסרית. צריך להוקיר אותב בפני עצמה, ללא קשר למה שעושים בפעל.
ולגבי ה"ג'נטלמניות" - נו, כבר הבעתי דעתי. דומני שאלו שהם סתם בעלי מידות טובות ואינם קמים לאישה רק כי היא אשה והם כביכול "ג'נטלמנים", יכבדו יותר מי שבאמת צריכה ויעזרו לא בגלל חשבונות "צדדיים"..
גברים צעירים זה לגיטמי...
אבל גם לגיטימי להרגיש לא נוח שהם עומדים ואני יושב, על אף שלא אקום בגלל זה. מי שחשה כך - ענין של תחושה עדינה. זה לא שולל את מי שלא (הנושא היה, שתחושה כזו אינה "רגשי אשמה" אלא עדינות הרגשה).
[ב. אי אפשר לתפוס את החבל בשתי הקצוות.. כל ה"ג'נטלמנים" שקמים לאשה צעירה, זה מורשת ההסתכלות עליה כעל יצור חלש שצריך הגנה.. אז אי אפשר באותה נשימה גם לדרוש להתייחס אליהן כ"יכולות הכל"... אין צורך לקום למישהו שעומד טוב, בחור או בחורה. וצריך להתחשב במי שקשה לו - כנ"ל. ואם באמת רואים שהדרך ארוכה וקשה למישהי לעמוד כי יש לה פחות כח פיזי - אז באמת יפה לקום. "ואהבת לרעך כמוך", ממש משלנו - ללא כל תערובת זרה...]
לא קשור לתגובה שלי....
אפילו חשבתי לציין שאת הזכרת רק את הצד ה"ג'נטלמני" ולא את הצד השני שהזכרתי..
[כבר "תפסתי טרמפ" על חידוד הנושא הזה. לא נוגע אלייך כמובן]
לדרוש שיוויון, בגיוס תעסוקה והכל,
ויחד עם זה לקום לבחורה החלשה והענוגה זה לאחוז את החבל משני קצותיו
לא קונה את זה
הענייו הוא שפמניזם הוא קשת רחבה ואפשר גם להיות פמניסט וגם לקום בשביל אישה.
יש הבדל בין שיוויון זכויות לבין התנהלות אישית
אם כן- תקומי.
אם לא- לא רואה סיבה...
ואני מאוד מערכיה בינישים, כן?
רק שלא ארגיש שום סיבה לאי נוחות כשהם עומדים.
אם יהיה שם רב- ת"ח, וודאי שכן.
אבל ממש לא כל בייניש/אברך צעיר הוא כבר ת"ח...
אני חושבת שזה אולי מראה על תכונה טובה אבל לא מאוזנת...
כי יש מצב שהוא למד תורה כמה שנים וכעת הוא אולי ת''ח?
עולם הפוך ראיתי......
לא התכוונתי לשאול ממה זה נובע...
התכוונתי לשאול אם זו הרגשה בריאה ואיך מצד האמת צריך לנהוג... (כי אני שואלת את עצמי לא פעם...)
שזה נובע מכבוד לתורה
וזה הרגשה בריאה
למעשה יש בעיה טכנית - אני מניח שאת יושבת ליד אישה, ואם תתני את המקום שלך לבייניש, היא תצטרך גם היא לקום.
אני לא חושב שיש לך זכות לנדב אותה...
מלבד מה שאם צפוף, רק תפריעי לכל השאר אם תעמדי.
וברור שעדיף להישאר לשבת
אחרת, מה נשאר?...
ובחורה שנראית חילוניה רצתה לתת לי את מקומה, כי היא טענה שאני עם ספר, אבל הכרחתי אותה לשבת. איזה רגישות מצדה!
בס"ד
כל הכבוד על הרגישות.. אבל לי אמרו בדיוק הפוך (מהצד של הבינייש)- " אם אתה רואה שקשה לבחורה לעמוד אז תן לה לשבת". לגברים יותר קל לעמוד... .אם זה אנשים מבוגרים אז סבבה, אם זה אישה עם תינוק אז בכיף. אם זה מישהו שקשה לו לעמוד כנ"ל. אבל למה שמישהו יקום לבחור צעיר שמחזיק משנה בידו?? אם צריך לקום. אז זה לא החשבון שלי למה אחרים לא קמים, אני צריך לקום...
אתה לעולם לא יודע אם אשה לא בתחילת הריון
וגם אם לא כשהיא חוזרת מהעבודה למשמרת ב'
של לטפל בכל הקצקעס היא גם צריכה לנוח
וגם בחורות לא תמיד מרגישות טוב
לכן מדרך הגנטלמניות והחסד שגברים ידאגו שבנות לא תעמדונה ולא הפוך
ואין לזה שום קשר לשווין הזדמנויות בעבודה שזה דבר חשוב ויעיל שעשה הפמיניזם
(יא ארוון את מאמינה שבדיוק אני כותבת את כל הדברים האלו?!?!?!?)
יש עניין בכבוד לת"ח ולומדי תורה וגילוי נאות אני בגלל זה תמיד נותנת לאברכים לעלות לאוטובוס לפני
אבל עד כדי לשבת - רק אם הוא זקן או רק חשוב בכל אופן להם קל לעמוד ממני
)מקור המילה פמיניזם הוא "פמינה"= אישה...
ככה שקצת כדאי לחזור אחורה למה פירוש הפמיניזם ולמקורו במקום להיתקע בגישה הרדיקלית...
)
קצת מוזר בעיני איך אישה יכלה להיות נגד פמיניזם?
האם את נגד אפלייה בקבלה לעבודה?
בעד נישואי קטינות?
בעד החפצה של נשים?
בעד לגיטימציה של הטרדות מיניות כלפי נשים?
בעד אלימות כלפי נשים?
נגד הפיכת המוסדות להשכלה גבוהה יותר מותאמים לנשים ואמהות?
כי הפמיניזם פועל ופעל בכל אלה ובתוך כל אלה...
לשפר את במעמד של הנשים.. הפמיניסטיות היו הראשונות לפתוח מעונות לילדים באונ' חיפה ואח"כ בעוד מקומות השכלה גבוהה[לצערנו ברוב האונ' זה כבר לא קיים], פתחו מקלטים לנשים מוכות, פעלו למניעת אפליית נשים מרקע היותן נשים, או מהיותן אמהות, פתחו מרכזים לסיוע לנשים שעברו הטרדות וכו'....
אבל מתוך תפיסה מעוותת. לא יהודית. שמתנכרת ביסודה לשוני בין המינים. ורואה בגבר בעיקר פסול.
כיום ניתן להלחם בתופעות הפסולות שציינת בתגובתך, לא תחת המטריה של "הפמיניזם".
אנחנו יכולים להתנהג באופן ראוי כלפי נשים גם אם איננו חברים בעמותות פמניסטיות כאלו ואחרות או אוהדים אותן.
ב. על הפמליזם שמעת? לטעמי ולמיטב הבנתי הוא הקרוב ביותר לגישה היהודית הפשוטה.
כמו ליברלי[שפחות אקטואלי], תרבותי, אבולוציוני היום מתפתח חזק וטוען כמו התרבותי שיש הבדלים וכו'......
להתקע דווקא על רדיקלי ולהכליל...[שגם הן עשו דברים מסוימים טובים, אבל גם נזק תדמיתי]
אני לא יודעת על איזה פמיניזם אתה מדבר...
אבל מעולם לא חשבתי שגברים פסולים וכך עוד הרבה נשים פמינסטיות... מעבר לרצון לשפר את מקומנו בעולם...
ולא, ממש לא בתפיסה של יציאה נגד הגברים.
אני מבינה שאתה מושפע מהייצוג התקשורתי שלהן, אבל תנסה באמת ללמוד את האג'נדה כמו שהיא ולא מתקשורת דווקא.
כאמור זה מגיע מהמילה נשיות- והמטרה היא העצמת האישה ולא פסילת הגבר.... ככה שכל מטרה שתעצים את האישה כמו אלו שכתבתי- הרי הן פמיניזם.
ובכלל, רובנו יודעות לקרוא ולכתוב כאן בזכות פמיניסטיות שדגלו בחינוך לנשים....
)לפחות בתמציתיות...
אולי מתאים גם לכאן...מתלבטת אם התכוונת לקטע שמותר למכור בת לעבדות, ושאפשר להתחתן עם שפחה,
אולי להיתר על פילגש,
אולי בכלל לאפשרות להתחתן עם יותר מאישה אחת
אשה יפת מראה?
ואולי בכלל לרמב"ם ולהיתר להכות את אשתו?[ואז זה לא תנ"ך..]
להתייחס לאשת חיל כשהגבר יושב בשער העיר?[מי אמר שאברכים ואישה מפרנסת זה המצאה חדשה?]
בקיצור, לא מצאתי גישה אחידה.
ולא ראיתי כשעברתי על הודעותייך בעבר תמצית וסיכום של כך, אבל מוכנה להתאמץ ולחפש...
ולתת קישור,
[אמנם זה כאילו שחזור תגובה שלי, אבל דווקא הייתי מוכנה לתת קישור אם היית מבקשת]
והאם כשהרמב"ם כתב על מכות לאישה, זה נכתב רק לאנשים חכמים בלבד? א כן מה עניין בזה? בעיקר שכל בור שיקרא יבין שמותר להכות אישה כפשוטו.
יש הסברים בהירים לגמרי. ומפאת אריכות הדברים לא כאן מקומם.
אבל הגישה היסודית לתורה היא כאל דבר ה'.
לא "אנחנו" נותנים הסכמה ו"מתלוננים" על מה שה' אומר.. - אלא אנחנו משתדלים בענוה ללמוד מה ה' שברא אותנו, את מוסרנו ואת שכלנו, אומר.
בלי זה לא מגיעים לכלום.
ובוודאי לגמרי שיש יסוד אחיד לכל הגישה של התורה. ההתפרטות וההתבטאות יכולה לקבל גוונים שונים בדברי חז"ל במהלך הדורות.
שנכתבו כי הצהירו כאן שהגישה היהודית היא הכי נכונה כלפי נשים,
אז רציתי לדעת איפה זה מתבטא, ולא ענו לי,
אז הבאתי דוגמאות שמראות סוגי יחס שאולי לא הכי חיוביים.
האם אמונה בתנ"ך מצריכה לקבל יחס מסויים שהיה נהוג בתקופה קדומה? והאם יחס זה באמת חיובי?
אני יכולה גם לתת לדוגמאות של נשים חזקות- דבורה הנביאה היוצאת למלחמה, יעל, יהודית... אלו נשים חזקות... רחל העומדת על שלה, מרים שעומדת לצד אהרון ומשה.שפרה ופועה.
אז מה הגישה התנ"כית בעצם?
חזקות? חלשות? או שמדובר בתיאורי מקרה יוצאי דופן לאותם זמנים.
בכל מקרה- זה לא סותר שאפשר להאמין בתנ"ך ולאמץ גישות שמעצימות את הנשים.
כ"סיפור דברים".. למשל איך התנהגו הגויים בזמן כיבוש הארץ... או כל מיני חטאים - בוודאי שלא מצריך לקבל זאת כנורמת התנהגות...
אבל מה שכתוב כמצוות ה', אינו "יחס לא חיובי" אלא דבר שאנו לומדים אותו בענוה. לפעמים חלק מהלימוד הוא שזה בא למצב מסויים שהתורה עצמה אומרת, או חז"ל מסבירים.
מצוות ה' אינה משהו לפי אופנה, אלא משהו ששייך לעומק הבריאה כפי שה' ברא אותה. לפעמים מצות ה' מורה לנו איך לנהוג גם במצב דיעבדי מסוים, עפ"י איך שהאמת מתבטאת שם. גם זה יכול להיות. הכל לפי הנושא והענין.
והשאלה "חזקות, חלשות" אינה מחייבת את התורה, שאינה מחוייבת ל"שיח" המלאכותי שמיוצר כיום בהשפעות ברורות..
ואין שום סיבה שהתורה לא "תעצים נשים" וגם גברים, וכל אדם. כל אדם צריך - מתוך ענוה ביחוד לדבר ה' - לבטא את כחותיו בצורה המיטבית ולשם שמיים. אופני הביטוי, משתנים מאדם לאדם ולפעמים חלקם גם לפי תקופות. וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.
נשים לא לוקחות חלק בטקסים דתיים, נשים לא קובעות הלכה....
אז נכון שיש שינוי, ויתר מגמתיות לקבלת נשים "תלמידות חכמות", אבל אם התורה מעצימה נשים איפה זה בפועל?
האם אנחנו צריכים ללמוד מדרך חיים שהייתה מאפיינת דאז?
או לקחת דג' ממרים,דבורה, יעל, יהודית וברוריה שבמציאות כזו פעלו?
מה שהתורה קובעת כהלכה - זה דבר ה'.
מי שרוצה לקחת את זה כ"אפליה", בבקשה. אפשר לקחת כתפקיד מתאים לכל אחד עפ"י עניינו המיוחד.
ולפעמים יש דברים שנדחים מפני אחרים, על אף שאינם "פסולים", כמו מפני הנהגות צניעות.
גברים גם לא יולדים. כל אחד ומיוחדותו.
ומה זה "לקבוע הלכה"?.. עקרונית אם אשה בטוחה במאה אחוז שהיא יודעת איזו הלכה, מותר לה להגיד את זה בדיוק כמו איש..
דיינים, אכן ממנים גברים. וזה דין תורה. תורת ה', יוצר האדם.
גברים חייבם במצוות תלמוד-תורה, נשים לא. אם כי גם הן צריכות לדעת הלכות שצריכות לקיים, גם לטפח אמונתן ומוסרן. לא פחות מגברים. אמונה זה לא מצות עשה שהזמן גרמא.. אמר הרצי"ה.
לא לומדים דווקא מדרך חיים ש"אז". אלא ממצוות ה'. ויש גם דברים שדרך החיים של עם ישראל מִתמיד, אכן מראה על התאמה אופיית פנימית ולא רק בגלל "תקופה".
כל הנשים שהזכרת, לא פעלו "נגד" הדרך המקובלת. זה פשוט התאים להן ולצורך השעה, ובהיות שפעלו לשם שמיים ולא בהתרסה, אז העובדה היא שהן נכבדות ונערצות בכל עם ישראל. כלומר: המחשבה כאילו זה "נגד" המוסכם לא היתה נכונה גם אז.
אלא שנכון שזה נדיר, כי עפ"י רוב הנהגה כזו לא מתאימה לחלק גדול מהנשים שפועלות לפי תחושת אופיין הפנימי. וזה גם תלוי בצורך השעה, כמו שהיה עם חלק מהן.
מי אומר שלמשל אחריות לגידול משפחה וילדים, "תורת אימך", זה פחות "העצמה"?.. התרבות הקלוקלת המערבית. אז לא מפיהם אנו חיים..
איפה ראינו שרק לגבר מתור להיות פוסק הלכה?
והאם זה לא קביעה של גבר?
האם דבר ה' כפי שמשתקף היום לא מגיע מגברים, כי עד כמה שאני יודעת רובנו לא זכינו לגילוי שכינה... ככה שמי שקובע היום שלאישה זה לא מתאים זה אכן גברים שרוצים לשמר תרבות פטריארכלית.
והאם כל אישה מעצימה את עצמה בגידול ילדים? ומה עם יכולות אחרות? ובכלל התפישה הזאת שזה העצמת האישה מורידה מערכן של נשים שלא זכו להיות אימהות... ויש כל כך הרבה באישה מעבר לכך.
היכן אמרנו "רק בגידול הילדים"?... את שאלת היכן יש בתורה העצמת האשה, אז אמרנו שהעצמת האשה - וגם האיש - זה לאו דווקא לפי "סטנדרטים מערביים".
ב. איפה דיברנו על "פוסק הלכה"?.. קראי שוב. אמרנו "דיין". וזה לומדים מפסוקים.
[ומי שחושב שחכמינו ז"ל אמרו דבריהם כי הם "גברים", באמת יש לו בעיה חמורה בהבנת עניינם וערכם. ההפסד כולו שלו... ובוודאי שדברי חכמים שנאמרים בנאמנות לדרך הדרישה של התורה עפ"י כלליה, הם המשך השראת שכינה. משה קיבל תורה מסיני ומסרה.. ואגב, לא כל "מתאים" "נאמר" ע"י מישהו, אם כי מה שנפסק בתורה - בוודאי מתאים לעומק הנפש. לפעמים מספיק סתם התבוננות פשוטה בחיים ובתכונות המיוחדות בד"כ. ולא סותר יוצאים מן הכלל. ואני בכלל לא מבין למה צריך לקחת דברים למקום של איזו "תחרות". כולם אהובים, ברורים ומכובדים]
כולל רבנים ופוסקי הלכה, ככה שכן אני רוצה מקור לזה...
ואתה זה שכתבת על העצמת אישה בגידול ילדים...
אין לי כוח להגיד דברים לא ברורים.נועם ה

נועם הזה הרבה פחות מלהגיד "התורה אומרת", "היהדות אומרת".. שעל זה הלנת מקודם.
ואני חושב שגם תוכן הדברים אינו נכון. אינו מתאר נכון מה שהיה, ולכן גם אינו מבטא "התקדמות".
ואכן צריך סייעתא דשמיא.
כמה דוגמאות של חברות לא פטריאכליות אתה יכול לתת לפני יותר ממאה שנה? וכמה דוגמאות של עמדות שונות בתוך היהדות?
יכול להיות שאני טועה ולא מאוד מפריע לי אם יתברר שבאמת טעיתי, המטרה היא לתקן את העולם וכמו שאני רואה את זה כרגע זה חלק מהפגימה שצריכה להתמלא, אם בסופו של יום ההשגחה תביא אותנו למקום אחר ויתברר שהאידאליה היא אחרת ממה שחשבתי זה לא יפריע לי, אני כאן בשביל לנסות לעשות את רצונו של הקב"ה ולא בשביל להגיד לו מה לרצות.
אני מוכן להסתכן ולומר שבנתיים המציאות צועדת למקום שאני רואה בו היעד, נשים היום יודעו לקרוא והן אפילו לא משתמשות בזה רק בשביל צאנה וראנה.
סייעתא דשמייא צריך תמיד 
לא התאפקתי אבל הוא עדין מספיק מכדי להיות פרובוקטיבי באמת,
אין שום דבר חמוד בהודעה הזאת ![]()
לא תמיד גרועה. תלוי באופיה ועדינותה, ומתוך מה היא באה, מאיזו נתינה.
ומכבדי נשיהם יותר מגופם היו אצלנו תמיד. כפי הנראה, לא פחות מאשר היום..
אני לא בטוח שאנו באמת חולקים: בוודאי שהרבה יכולות שיש היום (לא כ"כ בגלל "שינוי אידיאולוגיה" כמו בגלל שינוי מציאות), הן ברוכות. לפחות ברוכות למצב הסובב כיום. היראת שמיים של מי שקראה "צאינה ראינה" לא היתה פחותה בלבביותה מאשר היום; להיום זה לא יספיק. ואכן יש עליה כללית בכך. עם הצורך לא להפסיד את הלשד הפנימי שלא תמיד תלוי ב"כמות ההשכלה" החיצונית. האם היהודיה, לא התחילה משכלול עולם הקריאה שלה...
גם אני סבור שיש עלִיָה בהרבה דברים. אבל היסוד העקרוני הוא, שדברים שאמרה תורה, מתחילים מעומק פנימי שיצר יוצר האדם והנהגות שמתאימות לכך. היסוד אינו בא מ"קללה".
ואכן אמרו חז"ל: השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. אח"כ מתחילים החילוקים המתאימים לעומק הנפש של כל אחד ומטרת הבנין.
רבי עקיבא אייגר, הגאון הגדול שחי לפני יותר ממאה שנה, ודבריו העמוקים צריכים עיון רב גם אצל תלמידי חכמים, כותב על אשתו אחרי פטירתה: פעמים הרבה היה לי משא ומתן איתה ביראת שמיים (מה שנקרא היום "לימוד אמונה"..) עד חצות הלילה... כדאי לראות את דבריו שם. הלוואי על כל "בעלי השיוויון" דהאידנא..
א. כבר לפני הקללה האשה נבראה כדי להיות עזר כנגדו
הקללה של המשילות היא לא על התפקיד של האישה אלא על זה שבעלה מחליט עליה
לפני הקללה היא היתה יכולה לעזור בתור שותפה, לא שהוא מושל בה
כך שכשהרמב"ם מצווה על אשה ללכת בתאוות לבו של בעלה - זה עצם תפקידה, זה לא קללה
אבל כשהרמב"ם מצווה עליה להסתכל עליו כמו מלך ושר גדול - זה חלק מהקללה של המשילות
ב. לא מבין איך אפשר להתיימר "לבטל" את הקללה הזאת כל זמן שהעולם לא הגיע לתיקונו. אם כתוב בתורה שטבע האשה שהוא ימשול בך, זה המצב היום. מי שינסה להילחם בזה בכח, נלחם בטבע האדם, לא יותר
כשיתוקן חטא אדם הראשון תתבטל הקללה מאליה, אבל את זה הקב"ה יעשה, לא האדם ילך וישבור קללות של הקב"ה
ובפרט שי"א שהמצוה שיש לאישה לכבד את בעלה הוא מדאורייתא (שהרי זה דוחה כיבוד הורים) ואם אני זוכר נכון כתוב בברכי יוסף שלמ"ד הזה הוא נלמד מ"והוא ימשול בך", כך שלדעתם זה מצות עשה הקללה הזאת...
ואני חוזר ומזכיר שאין שום סיבה לאשה לכבד "גברים" באופן כללי. לא מצאתי לזה רמז בחז"ל, "והוא ימשול בך" נאמר על בעלה, ועל בעלה בלבד, לגבי שאר הגברים אין שום הבדל בין איש לאשה
) אז גם הגבר צריך לכבד את אישתו יותר מגופו (בלי קשר ל"והוא ימשול בך").
מופיםנכון, בזה אני אישית מתמקד (אדם אמור להתמקד בחיובים שלו, לא?)
אבל יש הבדל עצום בלשון
יש משנה -
יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, ומורא רבך כמורא שמים
אף אחד לא יאמר שרב צריך לכבד תלמיד כמו שתלמיד צריך לכבד רב
אע"פ שיש חיוב על רב לכבד תלמיד, יש היררכיה בין רב לתלמיד
כשהתורה מצווה על בעל לכבד את אשתו, זה בדיוק הציווי הזה - תיזהר בכבודה - היא לא שפחה שלך, ובקלות היא עלולה להרגיש כך, כי הרי היא מטפלת בצרכים שלך, אז אתה צריך להיזהר על הכבוד שלה יותר ממה שאתה נזהר על כבוד של עצמך, כי היא יותר נוטה להיעלב (מהר"ל)
צריך להינתן לה מדין אחר - "מרבה בטובתה כפי ממונו"
שאני הבנתי בצורה כזאת - אל תיתן לה פחות ממה שאתה נותן לעצמך
אין לך זכות לדאוג לעצמך ולהשאיר אותה עם פחות
זה לא בדיוק "כבוד" מה שאת מתארת, זה יותר נתינה
הנושא של כבוד הוא יותר שאם בעל אומר לאשתו "אשתי היקרה, לכי בבקשה להביא לי כוס קפה" היא צריכה לעשות את זה
ואם אשה אומרת לבעלה "בעלי היקר, לך בבקשה להביא לי כוס קפה" הוא לא מחויב, זה נתינה, זה יפה, אבל זה לא בכלל הכבוד שהוא מחויב לו
כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות
הכוונה שיתנו לו שניצלים?
לכבד גוף הכוונה לתת כבוד לאדם ולא לזלזל בו, לא לדאוג לצרכים הפיזיים שלו

רש"י מסביר שיקנה לה בגדים
בבית יוסף מביא בשם אחד מהראשונים שצריך להחמיר במי שנותן מכות לאשתו יותר ממי שנותן מכות לשכינה, כי הוא "חייב בכבודה", ונראה שלא דיבר על בגדים, כי גם בעל מכה נותן לאשתו בגדים, וזה לא קשור לענין
ומה שמפריע לי בפירוש שלך זה שבכיבוד הורים\כיבוד תלמיד לרב אין כמויות, לא אומרים לך כמה יחסית אליך, אלא פשוט כמה שהרב וההורים צריכים!
רק בכבוד תלמיד מצינו שציוו על הרב להיזהר בכבוד תלמידו כמו בכבוד עצמו, ושם לא הכוונה לשרת, אלא לא לזלזל
אז אני עושה הקבלה שלכבד אשה זה ג"כ כמו תלמיד, רק שבאישה זה לא כמו כבוד עצמו אלא יותר מכבוד עצמו
הייתי יותר ברור עכשיו?
נועם ה
ואין לי כוח לחפש, שמשם מבינים שאסור לקלל ולזלזל בהם.
) שגם הבעלים יפסיקו לתפוס טרמפ על ה"קללה", ושיעשו הכל מאהבה ו-באהבה.
את טוענת שיש חילוק שבתלמיד הלשון שיהיה הכבוד חביב, ואין מצוה מיוחדת כמו באשה - "כבד את אשתך"
הענין הוא שגם באשה זה לא כתוב כך בגמרא
לשון הגמרא "האוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו... עליו הכתוב אומר ווידעת כי שלום אהלך"
והרמב"ם למד מזה שציוו חכמים שצריך האדם לכבד את אשתו יותר מגופו
לגבי הנתינה והאהבה - דברייך פשוטים וברורים
אוי לבעל שלא חושב איך לתת לאשתו, שכל הזמן מתחשבן איתה מה היא חייבת לו ומה הוא חייב לה
וכדברי הרב דסלר שהאושר בזוג תלוי האם כל אחד חושב ומתמקד במה שמגיע לו או במה השני עכשיו צריך
לילה טוב...נועם ה
מופיםזאת שאלה?
כמו שטענת לפני כן, אני לא אדון לי כאן לבד...
אבל מעניין איך יכול להיות לנו בסיס כל כך שונה, הרי לא למדתי את הגישה הזאת בשום מקום, זה דברים שיצאו לי מלימוד דברי התורה לאורך הדורות
הבסיס שלך הוא לא התורה הכתובה שבידינו? יש לך בסיס אחר?
הרועהאני דווקא בסוף סדרתי בשתי מילים את מה שהיה לי להגיד והרגשתי הרבה יותר טוב אחרי, ממליץ בחום 
לא יודע כמה רבנים מזרוחניקים יצא לך ללמוד, קשה לפרט גישה שלמה הרעיונות חוזרים פה ושם בדברים (אולי שווה לך לנסות לקרוא <ר>), חלק מהדברים עוברים בע"פ, חלק כתובים, וחלק כמו שהרב קוק אמר "בחוברותי לא אמרתי שום דבר מדעתי והם כולם דברי אלקים חיים, שחצבתים מיסודי דברי חז"ל והקבלה האמתית.".
כך שזה בסדר
וזה בדיוק מה שניסיתי להביע, הגישה שלי בנושא היא לא "גישה חרדית קלאסית". ממש לא!
הרבה חרדים (וחרדיות) יזדעקו על מה שאני אומר, וממש לא יסכימו
וגם לא קיבלתי את זה משום רב
זה פשוט דעתי האישית, מהתבוננות בחומר הכתוב שיש לנו
(אי אפשר לומר שחפרתי את הנושא והקפתי אותו לגמרי, אבל בכל זאת די השקעתי בו)
פשוט מזה שבד"כ הדורות הקודמים כבר מתו, ואפשר לדעת על דעתם רק מהספרים
אצלך יש אותו משקל לרב של היום ולרשב"א?
כך שלא יעזור לך לכתוב ספר, השאלה מי כתב את הספר
אלא מי כתב
ואתה עונה לי על בעיות בכתיבה
הבעיה שאתה מציין נמצאת גם בגמרא
האם אתה לא מנסה להתכוונן למה שהגמ' אומרת?
האם לא תבטל דעתך בפני גמרא\ראשונים\אחרונים רק כי אולי יש ט"ס?
לא ברור לי לאן אתה חותר
רק אומר לך שתקח בחשבון שהרבה ממה שאתה קורא לא הראשונים/אחרונים/גמרא כתבו, ולכן היחס למילה כתובה שונה מהיחס למילה שבע"פ.
זה לפני מה שהקוצק כתב על ספרים ואם אני זוכר נכון יש גם סיפור נחמד על הרב עובדיה בנושא.
בזה שלא יעבדו בהייטק ובעבודות מכניסות ללא עמל רב וללא זיעה,
כי האיש התקלל "בזעת אפך תאכל לחם".
אישית, אני מנסה לחיות מצב אידיאלי,לכתחילי, בכל תחומי החיים.
בלחפש קללות
אני בעד אפידורל ודומיו
ויש היום כדורים אפי' נגד בחיות בהריון
אבל כל זה זה סבל טכני, לא משהו מהותי
והוא ימשול בך זה שינוי מהות הקשר בין איש לאשה, לא בעיה טכנית
לא רואה איך אפשר לשנות את זה
כתבתי לבן שלי משהו שלא הייתי אמורה לכתוב.
לא יכולתי להתאפק. זה משהו על הילדים שלו
שנופלים בין הכסאות - העיסוקים הרבים
שלוקחים המון זמן של הוריהם.
כל כך כואב לי הדבר (הילדים)
בכלל, כביקורתית הוא שונא הערות שלי. (בצדק)
אבל, כל כך כואב הדבר.
אנא, בלי חיבוקים ווירטואלים וכאלה. אני יודעת שאסור להתערב.
לא התאפקתי.
עכשיו חשה דיכאון ברמה 6-7 בערך...
בטח גם הוא. עם כעס.
אבל הבעיה שאני עדיין עצובה וגם כועסת עליהם.
מה אגיד - זה לא כמו שחשבתי? או: סליחה שכתבתי את זה כך? או: סליחה שהתערבתי?
הכי חשוב זה להתפלל על זה. אבל כשאני שם, ורואה את הילדים (מטופחים, חכמים
עם הרבה צעצועים וחוגים - אם הם רוצים)- וההורים עדיין בעבודה (בתפקיד
בכיר) - נקרע לי הלב. ממש.
ולא שאני הייתי אמא טובה. בכלל לא.
אבל הלב נקרע. בכל זאת.
והם לא מוכנים לשמוע. סוג של טיוח. קשה להם לוותר על העיסוק המאוד אהוב עליהם.
הם כן משתדלים, אבל הרבה פחות (?) ממה שצריך.
תודה על התגובה המהירה. ועל העצה הנבונה (שאיני יכולה להשתמש בה. לפחות לא כרגע...)
סבתא צריכה להיות כמו שלושת הקופים:
לא רואה, לא שומעת, לא מדברת.
אם הנכדים מוזנחים ורעבים זה דבר אחד, אבל כל עוד המשפחה מתפקדת פשוט לא בדרך הנכונה בעינייך - כל התערבות מצידך רק תחמיר את המצב ותרחיק את המשפחה שלך ממך
אבל אף פעם לא התלהבתי במיוחד מקופים
ונורא קשה לי לחקות את התכונות שלהם....
אני חושבת שהם כבר התרחקו.
אולי, פשוט כדאי לא לבוא הרבה
או לזמן קצר.
בס"ד
בדיוק בצהריים, לפני שנסעתי אל הבן, התקשרה אלי
אחת מאחיותי וסיפרה לי על הביקור מרומם הנפש
אצל אחד מילדיה; שמח, המון השקעה רגשית
בילדים.....
שיננתי לעצמי בלב: לא לקנא, לא לקנא, לא...
ב"ה, הצלחתי קצת...כלומר, השם עזר.
ומייד אחר כך, הנסיון שלי.
חושבת שאולי הנסיון הוא קודם כל:
להיות שמחה בחלקי ולהודות
היה יכול להיות גרוע בהרבה יותר.
האחות הזאת היתה אמא נפלאה
סבלנית, אוהבת..
רואה, אני עושה מעשה זמרי
ורוצה שכר כפנחס.....
שוב תודה לך.
לכתבה לעיתון דתי - מחפשים דתיים
הרבה מדברים על ההתחזקות האמונית בעם בעקבות המלחמה. אבל מה קרה לדתיים שכבר היו 'דתיים'?
לצורך כתבה - אנחנו מחפשים לשמוע כאלה שהיו דתיים\יות אבל בעקבות המלחמה התחזקו במשהו, מצווה כלשהי וכו'. (או יוצאים בשאלה שחזרו בתשובה שוב בעקבות המלחמה)
מעניין אתכם\ן? אני פנו לווטאסאפ בלבד עם פרטים שלכם, בבקשה: 0545645411 נדב
תודה רבה!
אני אשמח גם לגברים וגם לנשים.
תודה רבה!
יש למישהו ידע אם חברת HOT - שייך לעבור אליה מרימון?
הרבה יותר זולה.
יישר כוח.
יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.
השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.
תודה.
הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.
אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר)
ספק אינטרנט
והגנה
HOT מספקים אינטרנט
רימון מספקים הגנה
הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?
יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק
ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד
אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון
ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם
מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה
אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן
יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת
אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות
אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון
תודה רבה.
תקלות?! אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......
כך אוהבת לכתוב על ספרים
האם יש כאן ניקים
עם אותם תחביבים?
וזה בלי קשר - האם כדאי לעבור לספק HOT?????????
תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.
תשובת Gemini:
המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.
להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:
1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה
במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.
2. קשיים בתהליך ההתנתקות
אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.
3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים
החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.
4. תקלות טכניות ותשתית
בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.
5. שיווק אגרסיבי
הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.
נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):
* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.
* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.
לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.
זה לשון הרע לתועלת, נכון?
דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)
אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות
מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו.... צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.
אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!
הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.
כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....
אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.
תודה לך.
גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).
ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.
עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.
או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,
או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?
(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו
חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..
או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות
או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...
לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק
שמעשיר את החיים...
אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!
(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות
סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)
לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..
לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.
יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.
התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)
וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.
אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.
טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.
ואז - גם לך.
אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!
למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..
הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של
הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!
שבוע טוב!!
בהצלחה בהגשמת התחביבים.
לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...
באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.
לי יש קליטה מעולה בהוט
אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע
רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם
וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת
בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...
תודה!
אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)
חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.
הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)
וזה לא מתאים.
לא מדובר כמובן על ספרות "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -
אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא
ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.
משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,
אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או
פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).
אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר
או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -
הם טובים.
וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.
בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת
וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.
(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים
שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים
לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי
עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.
שבת שלום לכולם!
ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.
צדיק יסוד עלוםאני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי
לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי
לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה
ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו
דוסטויבסקי כנראה נקי
המינגווי - מן הסתם גם כן
השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?
אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם.
יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".
יותר במצב החברתי וכו'.
לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!
המינגווי לא לגמרי נקי
הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית
אילו סופרים אמריקאיים?
תחפשי בספר "איש צדיק היה"
הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש
נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול. וכו'.
ויליאם פוקנר
ג'ון סטיינבק
אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם; את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)
שלא התאמצתי.
סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.
אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים.
יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני.
הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.
אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)
תומאס מן הגרמני. איכותי.
יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:
(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).
עץ המשי
רח' הפרחים הלבנים
ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)
מוות בשנחאי
סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)
ועוד.
ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:
לא אירא רע - שרנסקי
יד בחשיכה - אידה נודל (משהו!)
גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון. יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.
זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).
עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.
לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.
קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)
האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם
קשים לקריאה.
עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי, סבל מהתמוטטות עצבים,
לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)
לא בטוחה.
קראתי ואהבתי את
הר הקסמים
בית בודנברוק
מוות בוונציה
התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר
קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)
יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.
יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב.
יש את "במערב אין כל חדש"
"החייל האמיץ שוויק"
מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.
את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......
ואת "הדבר" של קאמי. אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.
שבת!!!! עדיין לא התחלתי כלום! אנחנו נרעב!!!
שבת שלום!
התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!
מה יהיה עם שבת?
דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.
סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)
עוד משהו:
גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,
מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....
בעיקר נוצריות.
למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות; לא קראתי, אבל חושבת שכנראה
הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -
לזו הכוונה כנראה.
הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,
אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות ילדים)
הם דווקא אלה הטובים.
אז אולי באמת כדאי להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת
עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן
- לא עמוק מדי. וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.
(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,
וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -
יש שם בד"כ הרבה איילים.
הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...
ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.
אחר כך התרגלתי. השלישי...
וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)
אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.
יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:
מסע קונטיקי
אינדיורנס
שניהם - מסעות אמיתיים.
מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...
אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית.
:
ממשיכה לשבת.
באמת שבת שלום.
אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני
הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:
פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)
הבנתי;
אבל גם לא קראתי את הקישור.
אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות
שבדברי הרופא אליבא קאמי; אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל
העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.
נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.
או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם
נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.
כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.
אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן אין שום יד הנתמכת מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי
משמעות למגיפה (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)
זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-
בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר ומשכך
הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.
זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,
בעוד חודש......
שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש
או דיכאון.
גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:
הבט משמים וראה
איך היינו ללעג וקלס....
ובכל זאת בריתך לא שכחנו...
איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם. איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....
(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש ו ל ד ע ת יהודי.
ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.
יש עיקר ויש טפל
מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר
מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.
אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)
בהצלחה! 😴
אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.
לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.
לא מבין את זה בכלל
בכל מקרה, תודה 😀
"אפשר כרית? הכי פשוטה"
היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"
(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)