תזכורת מהעבר שמשפיעה על העתיד!
"ירושלים לא נתחלקה לשבטים" ולכל יהודי יש בה חלק... [והנו] בעל הבית על כל ירושלים, עם הכותל המערבי, הר-הבית וכל הענינים הקשורים לירושלים...
– כך מתבטא הרבי בשיחתו לפני ילדי ישראל בג' חול המועד סוכות תשמ"א ('שיחות-קודש' תשמ"א כרך א' עמ' 187). תזכורת שתחזור על עצמה מדי פעם גם בעתיד, כעומד על המשמר, בעל פה ובכתב, כמו גם בקטע המכתב הבא (אגרות-קודש כרך כח עמ' קלב):
כותל זה.. צריך לא רק להזכיר את העבר, אלא גם להשפיע על ההווה והעתיד, שהם יתאימו לאותו עבר שעליו מזכיר הכותל...
מעלת המקדש מתבטאת בעניין התפלה, שצריכה להיות כנגד ירושלים והמקדש. (ראה רש"י פרשת ויצא כח,יז, בגמרא ברכות ל,א, פסק דין הרמב"ם (הל' תפלה פ"ה ה"ג) ובטושו"ע או"ח רסצ"ד ושו"ע אדה"ז שם).
ואילו בכמה מקומות נאמר שהתפילות עוברות דרך חברון (ראה אגרות-קודש אדמו"ר האמצעי מכתב לב (קה"ת, ברוקלין תש"מ), וכ"ה בילקוט ראובני (חיי שרה כג,ט) ממגלה עמוקות אופן רמט ובספר יונת אלם – לבעהמ"ח כנפי יונה – פט"ו).
ואולי יש לתווך ולפרש שמחברון עולות התפילות לירושלים ולמקדש – וכן מובן מזהר חדש כ,ד ונאמר על זה "שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכב,ג. תנחומא ר"פ פקודי ובכ"מ) – על פי לקו"ש חכ"ה (עמ' 98 והערה 69 ובשולי הגליון).
המבחן – ביחס ל'כותל'
במהלך התוועדות יום שני של חג השבועות תשכ"ז שוחח הרבי באריכות (תורת מנחם כרך נ' עמ' 52) על האחדות שהתגלתה אצל בני ישראל בתקופת מלחמת "ששת הימים", שזה עתה נסתיימה – בבחינת "ויחן – לשון יחיד":
האחדות שנפעלה אצל כל בני ישראל... בגלל היותה ארץ הקדושה שניתנה מאלוקים קדושים לגוי קדוש!
לפתע שכחו כולם מהטענות שיש להם... ונעשה מעמד ומצב של "ויחן שם ישראל נגד ההר", "כאיש אחד בלב אחד", ואם עדיין היה מקום לספקות האם אכן כוונתם היתה לקדושתה של ארץ-ישראל – נתברר הדבר כשראו עד כמה פעל וחדר המפגש עם ה"כותל המערבי":
לכאורה מדובר אודות קיר ישן חרב... ובוודאי ישנם בנינים יפים ואסטרטגיים יותר ממנו, ולפועל ראו עתה שאצל כולם מתבטאת החשיבות של ארץ ישראל ב"כותל המערבי", אחרת קשה להבין את התשוקה ללכת לשם ולהתפרץ בבכי, ועל-אחת-כמה-וכמה להכריז בפני כל עם ועדה שלא יניח שיפרידו אותו מה"כותל המערבי"!
את השיחה סיים הרבי בהוראה, שהקב"ה בא בטענה ובקשה לבני ישראל – שינצלו את שעת הכושר והאחדות, שתהיה "נגד ההר" הר סיני – שיתייגעו בלימוד התורה ובקיום המצוות, ועל-ידי-זה יזכו לכל העניינים.
הקפה חמישית בשידור חי
בשבת בראשית תשל"ז הורה הרבי לאורחים שבשובם לארץ-הקודש יבקרו בחברון, בבית כנסת צמח-צדק בעיר העתיקה בירושלים, וגם בכותל המערבי, שם יאמרו את פסוקי ההקפה החמישית ויקשרו זאת עם אמירת לחיים וג' הקווים של תורה, עבודה וגמילות חסדים. ומה טוב, הוסיף הרבי, לעשות כן פעמיים (היינו לפני הביקור בבית הכנסת צמח-צדק ולאחריו).
עם ביצוע השליחות (השמועה מספרת שהרבי האזין באמצעות הטלפון לשידור ישיר מהנעשה ליד הכותל המערבי), קיים הרבי התוועדות מיוחדת בד' מר-חשון, אור לו' ערב שבת קודש פרשת נח תשל"ז (לקוטי שיחות כרך לה עמ' 242), ובה הזכיר כי לירושלים שייכות מיוחדת להקפות, ולכן הסיום ו'חותם' הפסוקים שאומרים לפני ההקפות (כדי להביא ראיה מן התורה על ענין ההקפות) הוא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
יום ב' כ"ו תשרי תשכ"ח. קבוצת אורחים תושבי כפר חב"ד ששהו במהלך חודש תשרי מתבקשת על ידי הרבי (תורת מנחם כרך נא עמ' 244), שבשובם לארץ הקודש "יסעו כולם יחד לירושלים עיר-הקודש, ויערכו תפלה בצבור... בסמיכות לכותל המערבי (כמו גם בבית הכנסת צמח-צדק; בקבר רחל; וכן במערת המכפלה)".
השלוחים לישיבות – בכותל
גם קבוצות הבחורים השלוחים לאוסטרליה במשך השנים, שהיו עוברות בקביעות דרך ארץ הקודש החל מתשל"א, שמעו מהרבי את הדברים דלקמן:
ענין התפילה הינו דרך כותל המערבי, כמו שנאמר בשולחן ערוך (ראה שולחן-ערוך ריש סימן צד), לפיכך, תהיו כולכם יחד בכותל המערבי, וכפי הנהוג שם – להגיש פתקאות, תכתבו גם אתם את שמותיכם, שמות השלוחים שהיו לפניכם [=הקבוצה תשכ"ט – ל"א], ושמות השלוחים שהיו לפני כן – מתחילה [=תשכ"ז-תשכ"ט], שהרי פעולתכם תהיה פעולה נמשכת והמשך אחד לשלוחים שלפניכם... נוסף לענין התפילה, שיהיה גם ענין התורה – לומר ענין בנגלה וענין בנסתר – בפנימיות התורה, וכן לתת צדקה בארץ-הקודש כנ"ל.
על תוכן דברים אלו חזר הרבי גם בפני הקבוצה בתשל"ה בהדגישו, ש"יצטרפו כל שלשת הדברים [=תורה, עבודה וגמ"ח] עליהם העולם עומד", "וללמוד ענין בנגלה וענין בנסתר" (ולא רק "לומר" – כמו בתשל"א).
בו' אדר ראשון תשל"ח מבקש זאת הרבי (שוב מהבחורים השלוחים לאוסטרליה) בדרך של הצעה צנועה:
מכיוון שנוסעים אתם (דרך) לארץ-ישראל, ותהיו בכותל המערבי – מסתמא תאמרו שם את התפלות כנהוג שם וכן תתנו בכותל המערבי לצדקה.
בחודש תשרי תשל"ה יזם הרבי שיגור קבוצת תלמידים שלוחים לישיבות חב"ד בארץ-הקודש. קודם נסיעתם בג' אייר בירך אותם הרבי ('ספר השליחות' עמ' 534), והורה להם:
בהגיעכם לארץ-ישראל, תתארגנו, יחד עם הנהלות הישיבות להיות בכותל המערבי ובמערת המכפלה, להתפלל שם מנחה וללמוד שם ענין בחסידות ובנגלה –
והרבי פירט:
קחו עימכם קופת-צדקה ותנו שם לצדקה, לאחר מכן תלמדו ענין בחסידות לפני תפלת מנחה, אחר-כך תתפללו מנחה, ואחר-כך תלמדו ענין בנגלה.
גם התלמידים השלוחים למגדל העמק ששהו בחצר הרבי (על פי הוראה מיוחדת של הרבי) בחודש ניסן תשל"ח, נתבקשו "לנסוע לכותל המערבי כולכם ביחד ולקחת לשם גם את ראש הישיבה, והרב גרוסמן שיחיו, עם כל השייכים לזה, ושם (בכותל) לחזור עניינים בנגלה ועניינים בחסידות וגם לתת שם צדקה".
כל אחד קיבל שטר של חמישים ל"י כדי "לתתו בכותל המערבי". גם לבא-כוח הקבוצה מסר הרבי באמרו: "מסור זאת בשם כולכם לרב גרוסמן שיחי', מסתמא (כנ"ל) ייסע יחד עמכם לכותל המערבי".
הרבי ציין "שיהיו כל העניינים עם "פנימיות" ועם "חיוניות" ועד ובאופן דהולך ומוסיף ואור...".
כמו כן שלוחי הרבי לארץ-הקודש שנשלחו בשנת תשל"ו ותשל"ח, נשלחו בתחילת דרכם לירושלים העתיקה "עיר בה חנה דוד" – שם עסקו רבות בפעילות בסמיכות לכותל המערבי (ראה פרק חמישי (בספר)).
דרכו עולים כל התפלות!
הבאנו לעיל הוראות לקבוצות; נעבור מכאן להוראות כלליות יותר:
קיץ תשל"ג. בשבת קודש פרשת דברים של אותה שנה מדבר הרבי על מעלת תינוקות של בית רבן, בהמשך מורה להם לומר לחיים וכפי שמופיע ברשימת ההתוועדות: "נטל בקבוק של יין בידו הקדושה ומזג בעצמו לכל ילד וילדה". בסיום ההתוועדות מבקש הרבי שיתאספו ילדים ביום תשעה באב, ועוד קודם לכן, ליד הכותל המערבי שריד בית מקדשנו אשר לא זזה שכינה ממנו – ושם ילמדו ענין בתורה ויתנו צדקה. הרבי חזר והדגיש: להביא אפילו ילדים קטנים ביותר (שאינם שייכים לאמירת פסוקים), וכמו-כן בנות.
בהמשך נתקבלו הוראות טלפוניות בנושא (ראה 'ימי תמימים' כרך וא"ו עמ' 182) והודגש שהכינוסים יהיו "לפני ט' באב", וכן שיבואו ילדים מכל רחבי הארץ, וכן שבירושלים עצמה "ילכו אמהות וילדיהם וכו'".
לפועל "ביקרו בימים שלפני ט' באב אלפי תלמידים ממקומות שונים בארץ הקודש, אמרו לחיים ולמדו אתם והתפללו ונתנו צדקה" (דיווחו של הר"א וולף – שם עמ' 180).
תם ולא נשלם:
לאחר שבת-קודש ח"י אלול תשל"ג יצא הרבי בפנייה לעסקני החינוך הכשר בכל מקום ומקום בעולם ("אשר בכל אתר ואתר") בבקשה לערוך כינוסי ילדים "באחד מימי הסליחות (באם אפשר ביום הראשון), לכנס בנים ובנות שלפני בר (בת) מצוה ולהשתדל ובמרץ שיגדל המספר ככל האפשרי". בכינוסים אלו יש להסבירם שמתחילה ההכנה לשנה החדשה, וזהו זמן סגולה, כמו כן לומר מספר פסוקי תורה תפילה וכולי, ולאחר מכן יעניקו לכל אחד מהם שני מטבעות על מנת לתתם לצדקה.
"עסקני אנ"ש אשר בארץ-הקודש תובב"א" קיבלו אף הם את ההוראה ('היכל מנחם' כרך א' עמ' קסב-ג) אלא שבשינויים ובתוספות הבאים:
מכל הארץ ובפרט מירושלים.. על יד הכותל המערבי...
וביתר שאת ויתר עוז – צריכה-להיות ההכנה לכל-זה והחלטה תקיפה בלב כל-אחד-ואחד בכל-זה – שזוכים ונמצאים על-יד כותל המערבי שריד בית מקדשנו, שדרך שם עולים השמימה כל התפילות של כל בני ישראל מכל העולם כולו.
כמה וכמה מאנ"ש קיבלו הוראה דומה כששאלו את הרבי האם להביא את ילדיהם לחצר הרבי לחודש תשרי תשל"ד.
כך, לדוגמה, רשם הרב אפרים וולף ברשימותיו (יומן) מיום כ"א אלול תשל"ג: "הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א עבור בננו בנימין שבמקום לנסוע אל כ"ק אדמו"ר שליט"א עליו לבקר בכותל המערבי פעם בימי הסליחות ופעם בחול-המועד-סוכות".
הוראה זהה קיבל הרה"ח ר' אברהם ששונקין מתענך ששאל האם להביא את ילדו לחצר הרבי.
הרה"ג הרה"ח ר' עזרא בנימין שוחט שהתגורר בארץ הקודש וביקש לבוא עם בני ביתו לחצר הרבי, נענה (אגרות קודש כרך כח עמ' שח):
אין כדאי, ובפרט ששואל והוא שנת הקהל, וכדאי שזוגתו והילדים – שיחיו – יבקרו וילמדו פסוקים אחדים דפרשת הקהל על-יד הכותל בחול-המועד-סוכות.
מאידך, בשנת תשל"ה לקראת תשעה באב הורה הרבי "לא להביא ילדים-ות לכותל המערבי אלא לסדר כל העניינים כל אחד במקומו" (מרשימת הריל"ג, 'התקשרות' גליון תיט עמ' 17).
משמרות לימוד כל התענית
בז' מנחם אב תשל"ד כתב הרבי (אגרות-קודש כרך ז"ך עמ' תעב) כחלק מהוראה לאנ"ש בארץ הקודש:
...על-יד כותל המערבי – באם אפשר – משמרות בכל כ"ד שעות דט' באב: בלימוד התורה ואמירת תהיליםהמותרים בט' באב, כמובן. שיתחלפו משך שעות אחדות – בכדי שלא יזיק לבריאות המתענים.
בפני עצמו[:]
מה טוב: תורה וצדקה, על פי מה שנאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", כמדובר אשתקד.
הוראות אלו קיבלו משנה תוקף בשנת תשל"ה, כאשר הורה הרבי בט"ז תמוז של אותה שנה (לקוטי שיחות כרך יג עמ' 280 ואילך), שבכל אחד מימי שלושת השבועות תהיה השתדלות מיוחדת בלימוד התורה, נתינת צדקה ותפילה מתוך שמחה –
ומובן בפשטות, שכל זה במיוחד נוגע בארץ-הקודש תובב"א. ובארץ הקודש גופא – בפרט בכותל המערבי.. יסדרו, איפוא, בכותל המערבי.. ישתדלו שבכל הימים (21 הימים) ילמדו תורה בציבור, הן נגלה דתורה, והן פנימיות התורה.. יתפללו בהתעוררות בציבור; ויתנו צדקה בציבור.
ובשיחת ערב ראש חודש מנחם אב תשל"ה הוסיף הרבי ואמר (שיחות קודש תשל"ה עמ' 345 ואילך):
דבר [טוב] ונכון ביותר שכבר בראש חודש מנחם אב – התחלת ט' הימים – יסודר "סיום מסכת" ליד הכותל המערבי, וכן ליד מערת המכפילה...
[שהרי זהו המקום – כותל המערבי והר הבית בכללותו – דרכו עוברות תפילות כל בני ישראל בכל מקום שהם בכל קצוי תבל כולל בקשות צרכיו של כל אחד ואחת]
וממילא כאשר עורכים שם "סיום" במקום בו מתקבצות ועוברות כל התפילות, ו"סיום" גורם לשמחה כנ"ל בארוכה, ושמחה פורץ גדר – הרי זה ממשיך ישועה והצלחה וברכה בכל הבקשות הנכללות בתפילות העוברות דרך הר הבית כותל המערבי ובית-מקדשנו.
ועל דרך זה בשאר הימים, ובמיוחד בתשעה באב עצמו יעשו סיום על מסכת מועד קטן, וכן ענינים של תפילה וצדקה בציבור.
הוראות נוספות נתקבלו בטלפון – ראה 'התקשרות' (גליון שסה עמ' 14-13, וראה גליון תיט עמ' 17).
הקדמת נעשה לנשמע
דומה כי הוראות הרבי לגבי כינוסי ילדים ליד הכותל – הגיעו לשיאן בקיץ שנת תש"מ. באור לראש חודש מנחם-אב של אותה שנה ביקש הרבי (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 268) כי:
בארץ ישראל – ייערך כינוס של ילדים, הן בנים והן בנות (כמובן – בנפרד) ליד הכותל המערבי... ונכון במאד שהכינוסים יהיו על-כל-פנים שתי פעמים (במשך תשעת הימים), ומה טוב – שלש פעמים.
ושוב באותו קיץ, בי"ד אלול תש"מ (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 311) מבקש הרבי שיארגנו שלושה כינוסים (הרבי התבטא: "קליינע הקהל'ס" = "כינוסי 'הקהל' קטנים").
ועוד קודם לכן – בימי התשלומין של חג השבועות – ביקש הרבי שייאספו ילדי ישראל (בנים ובנות) פעם אחת ומה טוב פעמיים, במקומות הקדושים "ובמיוחד בכותל המערבי" (לקו"ש חכ"ג עמ' 259).
ולפני כן:
בימים שבין ערב ראש חודש סיון לחג השבועות תש"מ (לקוטי שיחות כרך כ"ג עמ' 258) הורה הרבי שיתאספו ילדים וילדות בכותל המערבי ("על כל פנים פעם אחת, ומה טוב – פעמיים"), ויכריזו על הקדמת נעשה לנשמע!
http://chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=10556&CategoryID=1853
