אם אין לה רעיון להתנדבות מפעל או משהו כזה, זה יכול להיות סיבה קטנה בשבילה לקום בכל בוקר. כדי לעשות משהו מועיל, שהיא לא תהיה עוד סתם בן אדם...
אפשר בכל ערב לפני שהולכים לישון לחשוב על מטרה טובה למחר, בשבילה צריך לקום ולעשות(חוץ מזה שברגע שיש את האש הזאת. של הלחיות, כבר הכל נכנס יותר בקלות כיף, והכל נעשה גם יותר מהר..) זה יכול להיות, לחלק 5 חיוכים שלא היית נותנת סתם ככה. זה יכול להיות להשתפר בכיבוד הורים. זה יכול להיות לדבר עם חברה שצריכה אוזן קשבת, זה יכול להיות השתפרות בנתינה, או כל דבר אחר.
הלוואי ולא היה אף אחד ששלם עם זה שהוא קם כדי ללמוד, לאכול, לישון. הלוואי וכל אדם חלק מהסדר יום שלו היה בשביל העכשיו, ולא רק בשביל העתיד-המקצוע. ולהגיד"אבל אין לי זמן" זה לא תירוץ, איך זה יכול להיות שיש אדם שמרגיש שהוא עסוק, כשהסדר יום שלו זה לקום, ללמוד, לחזור הביתה, לאכול, לעשות שיעורי בית, ללמוד למבחן, לאכול, להתקלח, ללכת לישון. והוא עסוק כל היום, ויש מישהו אחר שקם בבוקר, הולך ללמוד, חוזר הביתה, אוכל, עושה ש"ב, יוצא להתנדבות, בדרך חזור רגע הולך לקנות משהו, חוזר לחבר ללמוד למבחן, חוזר הביתה, מסדר את החדר, מכין ארוחת ערב לאחים שלו, מתקלח, מכין פעולה לשבת, מקשט צ'ופרים, יוצא למועצת נוער, חוזר, אוכל, הולך לישון. מי שיש לו את האש של הלחיות, גם עושה הכל, גם מה שהוא לא אוהב לעשות יותר יעיל, מהיר, יותר בשמחה.
אין זמן-עושים זמן.