מקפיצה לך..

אני לא יודעת באיך לתמוך בך כרגע.

מניחה שיבואו המומחים בקרוב,

מניחה שהתגובות מתעכבות כי כל נשות החיל עסוקות בהכנות לחג.

הרב ענה שם בצורה תקיפה ונכונה ואם בעלך לא יישם את שנאמר שם נראה לי שהדרך לפירוק המשפחה קרובה.
הצטערתי כ"כ לקרוא את הסיפור. אני בהלם שיש אנשים כאלה בעולם. כ"כ עצוב.
יישר כוח ענקי לך על שהסכמת לקבל את בעלך בחזרה למרות כל מה שעשה, אך חוששתני שאולי עלייך לעשות חושבים שוב לגבי המשך חייכם.
 

רציתי לדעת- האם הקשר שלו עם ההורים שלו נמשך?
האם את בקשר עם הוריו?

הרבה הצלחה. וחיבוק גדול.
יש לך כנראה נשמה ענקית!

נ.ב.

אין לי ח"ו שום רצון לפרק משפחה בישראל ואין לי כלל ניסיון בדברים כאלו
אלו פשוט דברים שעלו מן הלב ומרחמים על משפחתך- עלייך ועל ילדייך.

מקווה שיהיו פה תגובות של אנשים שיוכלו לייעץ לך יותר.

לדעתי, פתרון אמיתי ועמוק, שפותר את הדברים באמת, לא תמצאי בפורום.

אני מציעה בחום על ייעוץ זוגי, או לפחות טיפול עבורך (שיהיה לך איפה לפרוק את הדברים ולקבל עצות).

כמו כן, אם יש דמות כלשהי שהוא מקבל את דבריה (רב/חבר קרוב/אחר), כדאי לנסות להיעזר בו.

אם את רוצה עזרה או הקשבה, את יכולה לפנות באישי.

הרבה הצלחה.

ואם תבקשי ממנו לבוא לייעוץ עבורך, לא עבורו, הוא יסכים? יש סיכוי?

אם לא, לכי לייעוץ זוגי עבורך. מצאי מישהי (אולי הרבנית אהובה צוקרמן, אולי מישהי אחרת), שתשמע אותך ותיתן לך עצות טובות.

אני מבינה מאוד את הצורך לפרוק. ועם זאת, אין בזה די. זה לא יפתור את הבעיה. זה נותן הקלה קצרת-טווח, וזהו.

מאוד מאוד כדאי לחפש משהו בנוסף לזה, לקבל עזרה מקצועית ממישהו/מישהי. לא להמשיך להישאר בתוך זה, כי מדובר במעגל קסמים שלילי.

רק טוב.

להתגרש זה לא אומר עתיד אופטימי ושמח. בד"כ זה ההפך- קושי מטורף, אין עזרה מהסביבה, והתמודדות עם שני ילדים קטנים והצורך לפרנס אותם (נשמע שההורים שלו לא יתנו לו לתת מזונות)

כך שלא טוב להציג את זה בצורה הזו (הרבה חשבו כך והתפכחו מאוחר מדי אחרי שגילו שהרבה יותר גרוע לחיות כך מאשר עם בן הזוג) ולא קל התחיל פרק ב' (זיווג שני הרבה יותר קשה למצוא)

כך שלהתגרש זה אופציה רק כשהרבה יותר גרוע להמשיך לחיות במצב הנוכחי מאשר עם כל הקשיים של להיות לבד.

יתכן שכך המצב במקרה הזה, ולכן מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע (יועץ נישואין) שמבין בתחום, ולהגיע למסקנה מה יותר גרוע. (אבל לא טוב לשכנע שלהתגרש זה דבר אופטימי ושמח)

הצטערתי מאד לקרוא את הדברים.

אין לי ניסיון וגם לא מתיימרת...

רק שבאמת באמת כדאי שאת תפני לייעוץ בשביל עצמך -בלעדיו.

זה נשמע שהעצות שלך מרחיקות אותו ממך... אז פשוט בשביל שתדעי את איך להתנהל ומה לעשות.

המון תפילות. המון המון תפילות

בהדלקת נרות שבת במיוחד, שזה עת רצון גדולה - ובה מתפללים במיוחד על הבית.

תהיי חזקה!

בהצלחה רבה!

בשורות טובות בקרוב!!

כמים הפנים לפנים.

אולי כדאי להתעלם ממעשיו ככל שהם לא נוגעים ישירות אלייך. תתמקדי בקשר שלו אלייך, בלי לתלות את התנהגותו בביקוריו אצל ההורים.

חג שמח! בשורות טובות.

נשמע מדברייך שההורים שלו הם רעל עבורו, אם בעלי היה עושה לי דבר כזה

אני הייתי מתגרשת ממנו חד וחלק, נשמע שבעליך עדיין ילד של ההורים שלו

ולא בשל לנהוג בך כמו שצריך לנהוג באישתו כלומר בחום ואהבה ודאגה

הוא צריך להעדיף אותך ואת הזוגיות על פני כל דבר אחר!

אני אגיד לך את האמת שקראתי את זה חשבתי שזה סיפור מומצא

חשבתי שלא יכול להיות שיש בעל כזה ולא יכול להיות שעוד חוזרים אליו!

אם הוא לא מוכן לייעוץ אז את צריכה לחשוב אם החיים שלך שווים איתו

אבל אל תתני לו לגזול את ההנאה בחיים שלך לכי תטפלי ותתייעצי

לפני שזה יחמיר, זה לא נשמעת מציאות שטוב לחיות בה

לפני הסיפור עם ההתערבות של אימו כשביקרתם אצלה, היחס ביניכם היה בסדר מבחינתך?

ולא לסבול סתם כי יש ילדים, ילדים צריכים את ההזדמנות הכי טובה שלהם

לחיות והם לא חיים טוב אם האמא אומללה.

למען האמת אמא שלי התגרשה שהייתי בת כמה שנים

מאבא עם עם בעיות רציניות היא התחתנה לא הרבה אחר כך

והם נשואים כבר יותר מ15 שנים באושר!

הייתי אז בערך בת שנתיים. זה לא קל ולא תמיד אופטימי

השאלה אם החיים שלך איתו טובים?

אם את חושבת שאפשר לעבוד על זה תעבדי בכל הכוח 

אבל לפעמים יש מקרים שאין על מה לעבוד

תחשבי אם זה המקרה שלך

גירושים של הורים הם לא דבר נעים וזה לא קל לאף אחד, אבל זה עדיף בראייה כוללת אם המצב קשה ואינו ניתן לפתרון. אין טעם שתסבלי רק בגלל הילדים. יכול להיות להם טוב גם רק איתך.

אמרת שמבחינת ההורים שלו הוא לא מרגיש בעיה, אבל הוא רואה את הבעייתיות והקושי שיש לכם בזוגיות? את הקושי שיש לך עם ההתנהגות שלו? הוא מעוניין לשנות משהו? לא דווקא בייעוץ. באופן כללי.

תנסי ללכת ליועצת זוגית לבדך. ספרי לה כל מה שאת כותבת פה, וגם את זה שהוא לא מוכן לקבל עצות חיצוניות.

היא תוכל לעזור לך להתמודד עם המצב למרות שהוא לא מוכן להגיע איתך ליעוץ, ואולי תצליח לעזור לך לגרום לו לבוא איתך, או לקבל עצות חיצוניות.

ובמידה והיא תראה שבאמת אין פוטנציאל לקשר, באמת אין לקשר אפשרות להיות טוב יותר היא תוכל להמלי לך כן/לא על גירושין.

לכי למישהי מקצועית, היא תוכל לדעת לבחון את המצב ולתת עצות טובות יותר משיתנו לך פה בפורום.

גם המלצות להתגרש שנתנו לך פה- יכול להיות מוצדקות, אך כשיבואו מהכיוון של היועצת ששמעה את כל הסיפורים, ובעלת ניסיון- יוכלו לגבש לך דעה מה לעשות, וגם כלים איך לעשות ואיך להתמודד.

חבל על כל יום שקשה לך!

נסי יועצת מקצועית.

תכתבי מאיזה אזור את בארץ ויוכלו להמליץ לך פה על יועצים..

בהצלחה מתוקה!!

העלית פה לא מעט קשיים בקשר ביניכם, ביחס שלו כלפייך, בקשר שלו עם הקב"ה

 ובהתנהגות הלא מכבדת שלו כלפי עצמו. 

המציאות שאת מתמודדת איתה בגבורה ממש נשמעת לא פשוטה בכלל.

את ממש מיוחדת, וכנראה שגם המשפחה שלך מאוד חזקה ותומכת.

ובכל זאת נשארת איתו וילדת שוב.

אם את מצליחה לשרוד איתו, אולי בכל זאת יש משהו טוב אצלו?

את יכולה לנסות לכתוב ולשתף אותנו?

האם הוא בן אדם רגיל?

אולי יש לו בעייה שאת לא מודעת אליה?

זה מזכיר לי מישהו שאני מכירה והוא על כדורים פסיכיאטריים

זה היה מסביר גם התנהגות מוזרה של הוריו.  אולי אני טועה כמובן

את מרגישה שהן מרוויחות מהנוכחות שלו כאבא בבית?

את חוששת לפגוע בהן ?

אבל אני באמת תוהה למה את נשארת איתו. בשבילך? בשביל בעלך? בשביל הילדים? בשביל התקווה שיהיה טוב יותר?

אני חושבת שאת צריכה לקחת כמה ימים לחשוב עם עצמך ברצינות על החיים לצד בעלך, ואיך את רואה אותם.

אח"כ, להתייעץ פנים-אל-פנים עם דמות רבנית לגבי בעלך.

אני לא חושבת שכדאי להמשיך לחכות שיהיה טוב יותר, אם רוב הסיכויים שהמצב לא ישתפר (אני לא אומרת שהמצב לא ישתפר, אם כי מדברייך לא נשמע שיש הרבה למה לקוות).

אני לא רוצה לכתוב יותר או לייעץ לך מה לעשות. אני מרגישה שזו סוגיה רצינית ביותר, שדורשת בירור באופן מיידי.

זוגיות- כן או לא.

אם כן- מה עושים ואיך, כדי לשפר באופן משמעותי (והדרגתי כנראה) את המצב הנוכחי.

מי ילווה אתכם בתהליך (חייבים דמות רבנית שבעלך יסמוך עליה, לענ"ד).

ועד כמה שניתן, להוציא את הוריו מהתמונה.

הרבה הצלחה!

את זה מעולה...

בהצלחה רבה יקירתי.

אם תרצי באישי מוזמנת.

חזקי ואמצי.

אל תפסלי את זה כ"כ מהר! ותלכי למישהו מקצועי באמת!!

ולגבי התשלום- אני יגיד לך משהו ששמעתי מהמדריכת כלות שלי בהקשר למקרה מסוים של בעיות בזוגיות וחוסר רצון ללכת ליעוץ- היא אמרה שאם היתה בעיה כזאת ח"ו לבת שלה היא היתה מעדיפה לעשות הכל, אפילו ללכת לישון ברחוב- ואת הכסף לקחת לטובת יעוץ. יש מקרים שזה פשוט הכרחי.

בהצלחה!

קשה לקרוא את זה, את אישה חזקה

יש לי הרבה דברים להגיד, אבל אני מפחדת לכתוב, כי אי אפשר להבין את התמונה המלאה רק על סמך מה שכתוב, וזה במקרה הטוב פשוט לא יתאים לכם, ועלול גם להזיק

כתבת שבעלך נאטם מלשמוע יועצים שמטיפים לו. אבל זה נשמע שאת צריכה יועצת, בשבילך, שתעזור לך לעשות סדר בתמונה, להבין מה מפריע, האם ומה את יכולה לעשות כדי להגיע לחיים טובים יותר. ייעוץ רק בשבילך, בלעדיו. 

נכון, זה עולה כסף, אבל זה נשמע הכרחי במקרה הזה. יש דברים שלא מתקמצנים עליהם

שיהיה המון הצלחה

מאחלת שתמיד יהיה לך טוב

את בטוחה שאין לא בעיה מסוימת?

איזה שהוא נכות נפשית? מוגבלית שכלית?

את נשמעת מדהימה איך את חזרת אליו?

איך הילדות שלך גדלות עם אבא כזה?

אני רואה שכולם כאן מתנצלים שהם מעלים את האופציה להיפרד, אבל

אני רוצה לאמר לך, שרק את יודעת אם יש עוד טעם להישאר איתו.

ובבקשה! אם אין, אז תעזבי אותו כמה שיותר מהר!

בבקשה!

עד כמה שידוע לי , האבא נפגש עם הילדים במקום מיוחד שבו נמצאת גם העובדת הסוציאלית אבל

תצטרכי לאסוף ראיות והוכחות שהוא אכן מסוכן לבנות, כמו הקלטות, הסרטות שלו וכו'

תחשבי על העתיד שלך גם, מגיע לך להיות שמחה וכל החיים עוד לפנייך .

בשורות טובות!

אם את חוששת שהבנות יהיו איתו, אז עכשיו כשאתם ביחד הן כן מוגנות? 

את הדברים המביישים ספרי לעו"ד שיספר אותם בבית משפט לענייני משפחה. אם שירותי הרווחה ישתכנעו, הם יגבילו את ההסדרי הראייה שלו עם הבנות בתנאים מסוימים כמו פגישה מפוקחת במרכזי קשר למשל. 

זה אבא שלהן. אם עליו את לא סומכת בדבר כ"כ פשוט, מה את עושה איתו?

ככה את רואה את חייך.

קומי. לכי לייעוץ טוב, ותתני לך ולבנותיך חיים נורמאלים.

עכשיו הן קטנות, מה יהיה כשהן יהיו גדולות?

גם תוכלי להגיד להן לא להיות לבד עם אבא?

את חושבת שה' רוצה שתחיי את חייך בסבל כזה?

ואני מוכרחה להגיד, שגם אם כל מה שכתוב הוא הגזמה פרועה הייתי שולחת אותו ואת המשפחה שלו שיילכו לחפש.

למה את צריכה את זה?????

מתוקה את, לכולנו יש בעיות לפעמים וכולנו יש עבודה במידות, אבל את פשוט לא מבינה מה זה נישואין, כנראה.

נישואין זה השקעה, ששכרה בצידה. לא בור ללא תחתית.

תיפטרי ממנו. ללא ספק שעדיף לחיות לבד מאשר איתו. הוא נשמע דביל רציני.

למרות שעם כזה ייעוץ מהמשחה שלו הם עוד עלולים לסבך אותך באופן רציני, אז תתארגני מראש עם עו"ד תותח.

מה המצב כרגע עם הוריו? האם הם עדיין משולבים בחייכם?

איך התקשורת ביניכם?

איך יחסיו עם הבנות הקטנות?

הכל נראה מדאיג מאוד וצריך עוד מידע כדי לנסות לעזור.

נשמע מוזר שאני שואלת, אבל עוד יותר מוזר לי שזה קורה.

למה את מתייעצת בפורום? 

למה את לא מתייעצת עם אנשים קצת יותר מבינים?

אלו הבנות שלך!! אלו החיים שלך!!

אם הוא לא מסכים לעבור דירה לארץ אחרת הרחק מהוריו ולהתחיל לקחת כדורים, אני לא רואה שום סיכוי לגבי השינויי שלו, ונראה לי שאת מתְנה (מלשון התני'ה) את זה להמשך הקשר... (אני חושבת שזה הדבר הכי הגיוני)

תמיד אני מאמינה שעל הכל אפשר לגשר,  גם עכשיו אני מאמינה שהכל יכול להשתנות. סה"כ הוא נשמע אדם טוב. מבולבל מידיייי אבל עדיין אדם עם כוונות טובות שצריך גם הכוונות טובות.

השינוי אצלכם צריך להיות נתק מוחלט ממי שהוא סומך עליו ובניית אמון עם אדם אחר.

לא נראה לי שבכל יום אפשר לקרוא כזו תגובה של רב. 

אבל מההיכרות שלי בנושא, אני אשתדל לומר זאת בעדינות, היום זה קורה להמון גברים בגלל צפייתם באינטרנט איך נקרא לזה - "לא כשר". הסרטים שהם רואים "הורגים" אותם והופכים אותם לדכאוניים וכו'. אם את מזהה משהו כזה אולי כדאי לך להשים סינון על האינטרנט כמו רימון.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם