הדתי לאומי מנהגים את העם מאוד..

ויש כאלה שחושבים שזה מאוד מאוד אז נלחמים על ההנהגה..

אבל לפי דעתי כל אדם שהוא מהדתי לאומי מנהיג איפשהוא בעולם..

עם זה בכיתה..ברחוב..בחנות..[תשימו לב לזה]

אבל חוץ מזה הם מנהיגים אבל רוב העם אוהב ללכת עלן אלו של הצד השני[שמואלנים..וכל אלו]כי פשוט זה יותר נוח נראלי..

זאת דעתי האישית

אולי יש יחידים ששואפים להנהיג, לא חושבת שהם מצליחים, בגדול אנחנו בעיקר נסחפים..

נתחיל בהגדרה של המילה מנהיג לפי מילון אבן שושן: "אדם שעומד בראש ציבור או מפלגה". מנהיג הוא אדם שקבוצת אנשים בוחרת ללכת אחריו, אדם שמראה את הדרך לאנשים בצורה שהם בחרו בה.

לכן ההגדרה של ציבור כמנהיג היא די בעייתית. מה שמחלק ציבורים מלהיות משהו אחד הוא ההבדל ביניהם כן קשה להגדיר ציבור שמנהיג ציבורים אחרים, בנוסף לזה ההגדרה של מנהיג היא אדם בודד ולא ציבור.

שתי הטענות האלה נראות אמנם טכניות אך יש להם משמעות שאנסה להסביר.

הציבור הדתי כיום מנסה לראות בעצמו אליטה, קבוצה שמסמלת את כל הטוב שבעם ובעצם עומדת בקודקוד שלו בכל רובד שהוא, נובע מזה הדגשה בוטה של כל אחד 'משלנו' שמקבל מעמד כמו וזיהוי שלו כחלק ממנו כדי להצדיק את הראיה הזו.

לדעתי, הרצון הזה לא רק שהוא לא מדויק עובדתית אלא שהוא מאוד בעייתי ממספר סיבות.

הראשונה היא ההתנשאות, התפיסה לפיה אדם בעל כיפה הוא אדם שמסוגל אוטומטית למצוינות בכל תחום הוא היא רדודה ובעייתית, את הדבר הזה אפשר להגיד אולי בנושאים ערכיים נטו (שגם בהם לא אסכים, אבל זה דיון מורכב יותר) אבל ממש לא בנושאים טכניים.

השנייה היא העובדה שהציבור הדתי נועד להיות ציבור ולא קליקה או קבוצה מצומצמת. אין בדת שום דבר שהופך אדם למנהיג ולכן באופן טבעי בציבור הדתי אמור להיות אותו אחוז של אנשים בעלי כישורי הנהגה שונים כמו בכל ציבור והתפיסה שזה לא כך לא יכולה להיות נכונה.

השאיפה להנהיג בעיקרה היא צפויה, לאדם אידיאולוג המאמין בדרכו יש נטייה למיסיונריות ולרצון 'להפיץ את האור' שבא בצורה הכי קלה על ידי השאיפה להנהגה. אני מבין את הרצון הזה והוא לא שלילי לגמרי, הבעיה היא שהרצון להנהגה יכול להתפרש לפעמים בכפייה, ברצון לשלטון וביצירת מנהיגים שלא באמת מקושרים למונהגים אליהם. אני חושב שהדבר הזה הוא שלילי מאוד. אתם רוצים להחזיר בתשובה, בהצלחה לכם- אבל לשאוף להנהיג את מי שלא מסכים אתכם- זה כבר אבסורד לא הגיוני ומסוכן.

הגזמתי, בכוונה.

אבל יוצא לי לחשוב על זה מלא, מי אנחנו מה הקו המנחה שלנו, מה הגבול שלנו. כרגע נראה כאילו אין ממש גבול כי מתוקף תפקידו של הציבור בהנהגה, כלומר בממשלה, להיות דתי לאומי, אז אם נלחמים בחירוף נפש על הפשרה של יחידות דיור נוספות בשומרון שזה אחד החשובים לדעתי, לא מזלזלת, אבל מעבירים חוק שמחריב (!) את עולם התורה ומעבירים את חוק הפונדקאות, אז אולי אפשר להשמיט את המילה דתי, כי זה נשאר בגדר לאומי בלבד.

אני חושבת שההנהגה לנו חייבת לשלב את 2 הדברים האלה, יחד! כשהדתי והלאומי משתלבים.

אני יודעת שאני מקצינה ומחריפה, אבל באמת נכתב מתוך מחשבה עמוקה.

וברצינות. דתי- לאומי זה כזה רחב- מהלייט עד החרד"ל- לא ענק?

אבל הממשלה לא מייצגת- העם מייצג.

והדתי- לאומי יוכל להנהיג את הציבור בתנאי שילמד לקבל את כל שאר העם- חילונים וחרדים.. כי מי שבאמת דתי לאומי- יכול להנהיג ולהוביל מדינה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...