הדתי לאומי מנהגים את העם מאוד..

ויש כאלה שחושבים שזה מאוד מאוד אז נלחמים על ההנהגה..

אבל לפי דעתי כל אדם שהוא מהדתי לאומי מנהיג איפשהוא בעולם..

עם זה בכיתה..ברחוב..בחנות..[תשימו לב לזה]

אבל חוץ מזה הם מנהיגים אבל רוב העם אוהב ללכת עלן אלו של הצד השני[שמואלנים..וכל אלו]כי פשוט זה יותר נוח נראלי..

זאת דעתי האישית

אולי יש יחידים ששואפים להנהיג, לא חושבת שהם מצליחים, בגדול אנחנו בעיקר נסחפים..

נתחיל בהגדרה של המילה מנהיג לפי מילון אבן שושן: "אדם שעומד בראש ציבור או מפלגה". מנהיג הוא אדם שקבוצת אנשים בוחרת ללכת אחריו, אדם שמראה את הדרך לאנשים בצורה שהם בחרו בה.

לכן ההגדרה של ציבור כמנהיג היא די בעייתית. מה שמחלק ציבורים מלהיות משהו אחד הוא ההבדל ביניהם כן קשה להגדיר ציבור שמנהיג ציבורים אחרים, בנוסף לזה ההגדרה של מנהיג היא אדם בודד ולא ציבור.

שתי הטענות האלה נראות אמנם טכניות אך יש להם משמעות שאנסה להסביר.

הציבור הדתי כיום מנסה לראות בעצמו אליטה, קבוצה שמסמלת את כל הטוב שבעם ובעצם עומדת בקודקוד שלו בכל רובד שהוא, נובע מזה הדגשה בוטה של כל אחד 'משלנו' שמקבל מעמד כמו וזיהוי שלו כחלק ממנו כדי להצדיק את הראיה הזו.

לדעתי, הרצון הזה לא רק שהוא לא מדויק עובדתית אלא שהוא מאוד בעייתי ממספר סיבות.

הראשונה היא ההתנשאות, התפיסה לפיה אדם בעל כיפה הוא אדם שמסוגל אוטומטית למצוינות בכל תחום הוא היא רדודה ובעייתית, את הדבר הזה אפשר להגיד אולי בנושאים ערכיים נטו (שגם בהם לא אסכים, אבל זה דיון מורכב יותר) אבל ממש לא בנושאים טכניים.

השנייה היא העובדה שהציבור הדתי נועד להיות ציבור ולא קליקה או קבוצה מצומצמת. אין בדת שום דבר שהופך אדם למנהיג ולכן באופן טבעי בציבור הדתי אמור להיות אותו אחוז של אנשים בעלי כישורי הנהגה שונים כמו בכל ציבור והתפיסה שזה לא כך לא יכולה להיות נכונה.

השאיפה להנהיג בעיקרה היא צפויה, לאדם אידיאולוג המאמין בדרכו יש נטייה למיסיונריות ולרצון 'להפיץ את האור' שבא בצורה הכי קלה על ידי השאיפה להנהגה. אני מבין את הרצון הזה והוא לא שלילי לגמרי, הבעיה היא שהרצון להנהגה יכול להתפרש לפעמים בכפייה, ברצון לשלטון וביצירת מנהיגים שלא באמת מקושרים למונהגים אליהם. אני חושב שהדבר הזה הוא שלילי מאוד. אתם רוצים להחזיר בתשובה, בהצלחה לכם- אבל לשאוף להנהיג את מי שלא מסכים אתכם- זה כבר אבסורד לא הגיוני ומסוכן.

הגזמתי, בכוונה.

אבל יוצא לי לחשוב על זה מלא, מי אנחנו מה הקו המנחה שלנו, מה הגבול שלנו. כרגע נראה כאילו אין ממש גבול כי מתוקף תפקידו של הציבור בהנהגה, כלומר בממשלה, להיות דתי לאומי, אז אם נלחמים בחירוף נפש על הפשרה של יחידות דיור נוספות בשומרון שזה אחד החשובים לדעתי, לא מזלזלת, אבל מעבירים חוק שמחריב (!) את עולם התורה ומעבירים את חוק הפונדקאות, אז אולי אפשר להשמיט את המילה דתי, כי זה נשאר בגדר לאומי בלבד.

אני חושבת שההנהגה לנו חייבת לשלב את 2 הדברים האלה, יחד! כשהדתי והלאומי משתלבים.

אני יודעת שאני מקצינה ומחריפה, אבל באמת נכתב מתוך מחשבה עמוקה.

וברצינות. דתי- לאומי זה כזה רחב- מהלייט עד החרד"ל- לא ענק?

אבל הממשלה לא מייצגת- העם מייצג.

והדתי- לאומי יוכל להנהיג את הציבור בתנאי שילמד לקבל את כל שאר העם- חילונים וחרדים.. כי מי שבאמת דתי לאומי- יכול להנהיג ולהוביל מדינה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....