של הלימוד נהיגה וברוך ה' גם עברתי טסט! 
והנה הציפייה הדרוכה ל3 חודשיים ולמלווה יום שיסתיים לו, ואני סופרת בדקדקנות את היום. נשאר שבוע, והציפייה עולה.. ואז נשאר עוד יומיים- ואז זה מחר. ועכשיו ממש עכשיו נשארו שעות מעוטות ואני יכולה לצאת לדרך! אז הלכתי ושאלתי את אבא שלי אם אני יכולה מחר לקחת את אחותי לאורטודנט לבד פעם ראשונה ושזה סיפור של 5 דק.
והתשובה הייתה שלא. לא מעניין אותנו שנגמר לך המלווה את עדיין לא נוהגת בלעדינו עד שנחליט אחרת.
ובבום ציפייה מטורפת נמחקה לה בשניות. ולא אני יודעת לנהוג טוב ב"ה וההורים של יודעים את זה והם סומכים עלי כשאני איתם.. ולא מה שהכי מעצבן זה שזה לא בא מדאגה שייקרה משהו תאונה חס"ו כי ההורים שלי יודעים שאני נוהגת טוב ושמה כבר ייקרה ואני מספיק גדולה ואני לא עכשיו לא ינהג לעולם.
הדאגה העיקרית שלהם היא לאוטו שיישרט או משו, ופחד שאני עכשיו יבקש אותו לעיתים וקמצנות על דלק.
ופשוט מעצבן שהם ככ הם כאלה אינטרסנטים, בשנייה שאמא שלי תצטרך משו דחוף מהסופר היא תתחנן אלי לסוע להביא לה. וזה כבר קרה מלא פעמים שהם שאלו אם כבר נגמר לי המלווה ואמרו שבאסה כי זה היה ממש עוזר להם.
ואני לומדת בפנימיה ובערך אני כל החיים נוסעת באוטובוסים 3 שעות לכל צד. וכשאני חוזרת בחמישי הביתה אני ככ מותשת ואני גרה בעיר לא כזאת גדולה וסואנת אז זה לא כזה מסוכן לנהוג- אבל להתחיל לקחת אוטובוסים בשביל נסיעה קטנה לקניון או לסתם חברה שלא ראיתי מלא זמן זה דברים שאני כבר ככ הרבה זמן לא עושה כי זה ממש קשה. תסכול.
