הרגליים ממשיכות ורק הנפש עוצרת מלכת.
מתוך חדוות השגרה המתבקשת
לא עצר ורק הגביר הליכה לריצה
והסיט כל מחשבה נדחפת.
בתוך מצבור הרגעים שבהם נזדמן לו לחשוב
העדיף גם אז להסיט כל מחשבה מאיימת
לתת לרוח לנשב ולצננו לקראת המשך הריצה
שמא לרגע יתעמק במחשבה מזדמנת
וישכח חלילה מהאושר שמצא לו בריצה המקודשת.
לרגע לא עצר, מזה שנים רבות, את מרוצת חייו.
הוא ידע לעצור לצנן את חום גופו
ידע לשתות ולאכול על מנת להזינו
ידע למתוח שריריו כשהיה נדרש לעצור
ידע אפילו להאט כשחש כאבים בגופו.
אולם, אפילו אז, כשכאבים פקדו את אבריו
מעולם לא הפסיק במרוצתו.
מעולם לא עצר
משום סיבה
פרט לאלו הקשורות בריצתו.
מעולם לא עצר לחשוב
על עצמו.
על מהותו.
על עתידו.
על עצמו היה אומר שהוא רץ.
ומהותו? פשוט לרוץ.
ועתידו? לרוץ עד יומו האחרון.
יש אומרים שהוא אצן מופלא
ימים יגידו שהוא איש קטן
איש קטן שמפחד לשאול שאלות גדולות.

