החברה שלי מתלבטת איתי המון אבל קשה לי לעזור לה,כי אני לא חושבת שזה הדבר הנכון לעשות. מצד שני אני רואה כמה קשה לה בבית עם ההורים והדת הקשה.

אנחנו גרות במקום דתי לאומי שפחות מתאים לחרדים,ואני באמת רואה את הקושי שלה. אבל קשה לי לעודד את הפריצה הגדולה שלה החוצה.

אם למישו יש עצה אני גם אשמח לשמוע.

אבל זה בטוח לא הדבר הנכון.

את תומכת בחזרה בשאלה?את משכנעת את חבריך שהיהדות לא נכונה? אז את לא תומכת בזה.

את לא תומכת בצעד שלה, ממש לא. את לא נשמעת שמחה שהיא מתרחקת,ואת לא מאושרת מזה.

אבל את תהיי שם בשבילה כשהיא תהיה צריכה אותך.

זה ההבדל בין "תמיכה" לבין "להיות שם בשבילה"- וזה הבדל עצום.

אני מניחה שההורים שלה לא ינטשו אותה, ולא ינתקו איתה קשר- אבל הם יהיו עצובים. הם ימשיכו לתת לה את ההרגשה שהם שם, יש לה לאן לחזור. כי אם הם לא יתנו לה את התחושה הזן- היא בטוחה לא תחזור.

זה ההבדל לדעתי בין "תמיכה" לבין "להיות שם בשבילה.

חברה שלי לא רוצה לחזור בשאלה. אלא פשוט לחיות כמונו. כמו כל החברות שלה. למשל-בלי גרביים,ללכת לבני עקיבא או פעילויות נוער...להשתתף בקבוצות וואצאפ וכו'..

אני לא חושבת שזה דבר רע-בכל זאת אני כזאת. אבל אני בטוחה שזה לא מה שההורים שלה רוצים וזאת בעיה.

אני יודעת שההורים שלה יקחו את זה קשה. והיא כבר ניסתה והם הגיבו בחומרה.

היא מבקשת ממני לשקר בשבילה להורים וכו'. 

מה אפשר לעשות?

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....