כידוע היהדות אינה דת, כי אם לאום.

לאחר חורבן הבית השני, פוזרנו בגלות ונטשטשה העובדה הזו.

זהותנו הלאומית נשכחה כתוצאה מהירידה מהארץ.

בגלות היינו עם שאינו חי כלאום, ולכן היינו 'אומה מתה' - אומה שמפוזרת בין ארצות שונות.

כיום, שחזרנו לארץ ישראל, חזרנו להיות עם בארצו.

לא דת שהוצאה מהקשרה הלאומי, אלא אומה מקובצת (חלקית).

עדיין לא הגענו למצב בו אנחנו מקיימים ממלכה לאומית מלאה, אך יש כאן שלטון שמנהיגיו יהודים (אולי לא נוהגים על פי היהדות, אך הם יהודים)

מה כל זה אומר בפועל?

אנחנו יהודים ששואפים לקיים את כל מצוותיו של הקב"ה, ומתקדמים לקראת חיי אומה מלאים בארץ ישראל, שהם הגאולה השלמה (לימוד תורה, ממשלה, צבא, שוק כלכלה, חינוך, שפה.) 

שלא תיווצר אי הבנה.

הדתיות הלאומית איננה תחלופה ליהדות ה'חרדית', כי אם המשך ישיר כתוצאה מהתקדמות היסטורית לעבר הגאולה.

חזרה לשורשים המקוריים של היהדות.

אם לא הייתי מובנת אשמח להסביר

זה נושא מורכב שמומלץ ללמוד לעומק.

הכל נכון חוץ מהקביעה שהיהדות איננה דת אלא לאום. היהדות היא גם זה וגם זה. לולא שמרנו בגולה על ה"דת", היינו מתבוללים בין העמים ונעלמים. כבר אחד העם אמר שיותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת עליהם. כלומר שמרה עליהם שלא יאבדו את זהותם.

נכון שבמשך הדורות היתה התמקדות בכל מיני דברים שוליים שגרמו -- בין השאר -- לשוני במנהגים בין העדות. חוץ מזה, היו כל מיני פסיקות שהיו תלויות בצרות שחוו היהודים באותו הזמן ובאותו מקום או איזור, וכמה מאלה מכבידים אולי כיום. מכל מקום, העיקרים נשארו בעינם.

דווקא החרדים מתכחשים לחלק מהעיקרים הללו בטענות חסרות שחר. למשל, היחס לארץ ישראל בכלל ול"שטחים" בפרט. הרי מצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות וכמה פעמים בכל יום אנחנו מתחננים ל-ה' שישיב לנו את הריבונות בארץ [לזה הכוונה כשמדובר ב"מלכות בית דוד משיחך", "ובא לציון גואל", "ויקרב משיחייה" וכו' וכו']. נכון שכל השנים רצינו מלך כי זו היתה הצורה שבה התנהל השלטון הריבוני בכל העולם. אבל אפילו במקורות אנחנו לא רואים דרישה אבסולוטית למלך. שמואל הנביא מתנגד לדרישת העם למלך. הוא מאיים עליהם שהמלך עלול להיות עריץ ולקחת את בנותיהם ולהפוך אותן ל"רקחות וטבחות" בארמונו... המלך הוא פשוט התגלמות הריבונות והעצמאות של עם ישראל בארצו -- ולזה התפללנו בכל הדורות -- ערב ובוקר וצהרים...

תקצר היריעה מלמנות את כל נקודות המחלוקת בין החרדים לדתיים הלאומיים. עם זאת, תורתנו היא אותה תורה ואנחנו עם אחד, פה בארצנו תובב"א.

תודה על ההארה!

החכמת!

מוזר לי, איפה החירות? למה היהדות יכולה להיות דת יותר מאשר הקביעה של "בננית"? (ע"ע הכותרת שלך)

נכון שהשמירה על היהדות כאל חוק בגלות שמרה אותנו, אבל זה לא כי זה דבר ככ חיובי, זה חוסר ברירה כשאין כלים ואין יכולת להתייחס ליהדות בייחס שהיא ראויה לו. 

משום מה רבים טוענים על יהדות הגולה כאל אבן הפינה של היהדות כולה, זה אבסורד! (צמח עולם תורה מופלא בגולה, אבל להתייחס אליו כאל תכלית היהדות זה פשע)

נ.ב. עם זאת- ציינת בעניין פסיקות על דברים שוליים- בגולה הן לא שוליים, אבל כל סיבת העלייה לארץ דורשת פתרון הלכתי, ההלכה בנושאים הללו לא מתקטנת, ההלכה עכשיו- במקום לתפוס תאוצה- נשמרת במתכונתה הגלותית וחסרת היכולת

אני מציעה שתבדוק את עצמך לפני שאתה כותב דברים..ואני חושבת שהמשפחה שלי לא הייתה מוכנה לגור באוהל בשטחים.גם אני לא הייתי מוכנה עם כל הדתיות לאומית שלי.לדעתך זו הלכה מיותרת לא להרבות דיבורים עם האישה?אתה יודע שחז"ל קבעו את האמירה הזאת?חכמינו זכרונם לברכה שאנחנו הולכים אחריהם.לא סתם חרדי שאתה מגדיר אותו בצורה הזאת..כל אחד יכול לאהוב את הפשטות של האמונה.גם חרדי,גם דתי לאומי וגם חילוני.אני מציעה שתבדוק את עצמך שוב,כי נראה לי שהרוב ממה שרשמת פה לא נכון בהחלט.

במסכת אבות.וכל עוד זה כתוב במסכת אבות,אני מאמינה בזה.

ואתה לא מבין את האיסור הזה מספיק נכון..אני מציעה שתשאל רב כי אני לא הבן אדם הנכון להסביר דברים.

רק רציתי להראות לך שהאיסור הזה נוגע גם לדתיים לאומים!וסליחה אם פגעתי גם..

לידיעתך- התורה שבכתב ניתנה עם התורה שבע"פ.

להתיחס רק לתורה שבכתב זה כמו לראות רק התחלה של משפט שלם (לא מצאתי דוגמא יותר טובה)

זה גישה קראית לקבל רק תורה שבכתב...

ימין ושמאל"

כל מילה של חכמים היא קודש. אסור לזלזל בשום אופן!

זו תורה שבע"פ שאנו מחוייבים להאמין בה בדיוק כמו תורה שבכתב.

מה הם בשבילך?

חז"ל הם לא סתם בני אדם שהחליטו לקרוא את התורה ולהוסיף בה כטוב בעיניהם.

חז"ל הם אנשים עצומים וענקיים עם רוח הקודש שמסרו לנו את דבר ה'.

זה מה ש-ה' רוצה. זו בדיוק האמונה הנדרשת מאיתנו.

אם ניתנו כל כך הרבה מצוות והלכות - יש סיבה לכך. (ואכמ"ל)

בס"ד

דבר שני ההלכה הזאת היא מה ששומר על זה שתהיה לאדם זוגיות בריאה

תחשוב על אדם שמתרגל לדבר חופשי עם בנות

כשהוא יתחתן הוא לא ישנה את ההרגל שלו בבום

הוא ימשיך לדבר עם כל הבנות האלה

ואין מה לעשות שיחה יוצרת קשר

עכשיו כשיהיה לו משבר נישואין עם אישתו

ולכל אחד יש משבר

הוא יפנה לחברה הכי טובה שלו וידבר איתה

וזה יכול לההפך להרגל

יוצא שלגבר אחד יש כמה נשים בראש

והוא נשוי למישי אחת

קצת דוחה

ההלכה לעולם לא סותרת את החיים היא משלימה אותם באופן הכי נכון ויפה שיש

[ובנימה אישי שלא קשורה בכלל לדיון ואליך בא לי להקיא]

רב או מחנך שאתה סומך עליו שילמד איתך לעומק... זה פשוט נראה כאילו זה הדבר היחיד שמפריע לך..

בכ"מ צריך לצאת מנקודת הנחה שלא הכל אנחנו יכולים לתפוס בשכל האנושי שלנו וגם אם יש דברים שאנחנו לא מבינים צריך להאמין שאם הקב"ה ציווה אותנו את זה זה כנראה לטובתנו

אבל זה הקטע - אני לא בטוח שזה מה שהוא רוצה.. אבל לא נורא לא צריך לריב בגלל זה ותודה על התשובה 

בכל מקרה- בהצלחה!

זה שלנו דברים נראים סותרים/לא הגיוניים, לא אומר שהם אכן כאלה באופן אמיתי.

העיניים שלנו קטנות ולכן בעינינו דברים מסויימים נראים כלא מתקבלים על הדעת.

צריך ללמוד ולהעמיק, לחפש תשובות לשאלות האלה, ובעז"ה למצוא גם.

אם הקב"ה ציווה על כל ההלכות הללו, אין ספק בכלל שהן טובות ונכונות לנו.

אם שואלים באופן שרוצה לקבל תשובה, בד"כ מקבלים תשובה מספקת.

חפש בשו"תים באינטרנט, יש שם בטוח תשובות לשאלות שלך.

(הנה משו שמצאתי מחיפוש מהיר, אולי יועיל:

http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=466801 )

משהו כמו, תאמין בישו, תבוא לכנסיה כל יום ראשון ותהיה נחמד, טוב, הרבה חסד.

וההיסטוריה מראה שדווקא הנוצרים שהלהיות אדם טוב זה אחד מהעקרונות הבולטים שלהם, הם היו הכי אכזריים, כל מסעי הצלב, והטבח ברחובות..

זוג אחד התחתן. (מזל-טוב!!! קולולולולול )

האישה מאוד מאוד מאוד אהבה את בעלה.

כל יום הוא היה יוצא לעבודה, והיא היתה יושבת על הספה בבית וחושבת כמה הוא נחמד, כמה הוא חתיך, כמה הוא צדיק, כמה הוא טוב אליה, וכו' כו'

ואז הוא מגיע הביתה, והבית מלוכלך, הכיור מלא, הרצפה מלאה נמלים ושאריות אוכל, אין כביסה נקיה, אין אוכל.

יום אחד, סבבה הוא מבין, לא מרגישה טוב, עיפה, בסדר..

אבל עוד יום, ועוד יום, ועוד יום.

אז פתאום הוא יפקפק, לא יהיה בטוח שהיא באמת אוהבת אותו, כמה הוא באמת חשוב לה..

זה יפה להגיד שיש ה', ואנחנו מאמינים בו, ולא יכולים בלעדיו, ואוהבים אותו. זה הכל יפה מאוד. אבל אנחנו נבדקים דווקא במקומות הקשים, הנסתרים, הקטנים..

קטע יפה משיעור של הרב יוני לביא:"" למה מצוות היהדות כ"כ "קטנוניות"?

אלא הכל מסיני גם התורה שבעל פה ובכללה מסכת אבות.

אלא שצריך ללמוד על זה ,בוודאי.אבל גם אם אינך מבין  עכשיו לא עושה את זה מיותר חלילה.

כדאי לקרוא את המפרשים המקובלים על זה..ועל שאר המסכת והתורה בכלל..

זה לא הלכה. וזה רעיון טוב למרות שהאוכל כשר וטעים.

מכיון שהגברים עסוקים בללמוד תורה ולדבר על דברים חשובים, ונשים בד"כ מתעסקות יותר בפטפוטים (10 קבין וכו'), ולדבר יותר מכפי הצורך זו מידה רעה, במיוחד עבור מי שנועד להשתמש בכח דיבורו לתורה. (כמו שלאכול יותר מכפי הצורך זו מידה רעה. אלא שאת התוצאות של האכילה שהיא דבר גשמי, אתה רואה כי זה בעולם הגשמי, ואת תוצאות הדיבור שהוא דבר רוחני אתה לא רואה כי הן בעולם הרוחני.)

הקב"ה נתן לנו עוד כמה דרכים להגיע לאמת חוץ מסיני. (כמובן שאת הדרכים, הוא אכן נתן בסיני.)

אף אחד לא אמר לא להרבות שיחה עם אשתך..

רותם, דבריך מראים שאינך "תלמידה חכמה". זה מה שקורה כתוצאה מהמצב שאנשים לא מתעמקים בדברי חז"ל. היית רוצה שבעלך לא ידבר איתך? שהוא יתעלם ממה שאת חושבת או אומרת? על שכמותך נאמר "חסיד שוטה". א. כתוב גם "אישתך קטנה ? -- שח ותאזין לה!" כלומר, אם אישתך נמוכה, תתכופף ותאזין לה! כלומר: הם צריכים לשוחח ביניהם ולדון בעינייני היום. כלומר בבעיות שחיי היום יום מציבים בפניהם. ידוע לי שיש שמדייקים ואומרים ש"לא להרבות שיחה עם האישה" מתייחס לאישה שאינה שלו. וזאת, כדי למנוע פריצות. אבל, אם יש גדרים פנימיים אצל האדם, אין צורך בכל כך הרבה גדרים חיצוניים... חוץ מזה, יש דעות שונות ואף מנוגדות אצל חז"ל באותם עניינים עצמם. למשל, יש "חייב אדם ללמד בתו תורה". ולעומת זה יש "המלמד בתו תורה כאילו לימדה תיפלות"...

הסיבה שאצל החילונים הפריצות חוגגת היא שהם מאמינים שהגדרים הפנימיים מיותרים כי הם לא מאמינים בתורה. מי שמאמין בתורה לא יתנהג כך. "לא תנאף" חשוב בעיני שומר המצוות בדיוק כמו "לא תגנוב" ו"לא תרצח".

למרבה הצער, הדברים התפתחו כך שהידירו את הנשים מלימוד תורה ושרבים מהגברים גם כן אינם בדיוק תלמידי חכמים, כך שההלכות מנוצלות לצרכים לא ראויים [כגון דיכוי נשים].

"ר' יוסי בן יוחנן איש ירושלים היה אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו. מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם."

(ואגב, מלבד ההסבר הפשוט של המשנה, לפי הזכור לי, הרמב"ם מפרש ש"אל תרבה שיחה עם האשה", כשמדובר באשתו, הכוונה היא בעיקר לדברים שבין איש לאשתו.)

ובכל מקרה יש לציין גם את "כל המרבה דברים מביא חטא", בלי קשר לאשה. (שם למשל, הרמב"ם מפרש שכל מה שהזהירו אנשי המוסר למעט בדיבור, זה בדברים שיש בהם צורך, אבל שיחה בטלה הבעיה שבה היא ברורה.)

ועם אשה אחרת, ודאי שזו בעיה חמורה להרבות בדיבור.

וממתי "עזר" זה פתרון לשעמום?

בדרך כלל מישהו צריך עזר כשהמצב הוא הפוך, שהוא כ"כ עסוק, שהוא צריך עוד מישהו שיעזור לו.

בהחלט יתכן שזה נאמר. אז מה? זו דעה של חכם אחד. התורה עצמה אומרת: " זכר ונקבה בראם". לכן, באמת, חז"ל מחפשים הסברים לסתירה כביכול בין הסיפור של יצירת האישה מן הצלע של אדם [שכבר היה קיים אז] מצד אחד, והקביעה ש"זכר ונקבה בראם" כלומר באותו זמן עם אותו ערך ואותה חשיבות -- מצד שני. הסבר אחד שיש , זה שאכן תחילה ברא את שניהם יחד באותו זמן ושניהם היו חשובים באותה מידה ואף אחד מהם לא היה אמור לשלוט בשני, אבל -- משחטאה האישה ששמה היה לילית היא נענשה בין השאר בזה שבעלה ישלוט בה. ויש עוד הסברים.

האמת היא שאכן עד עכשיו בני האדם חיו בעולם פאטריארכאלי שבו הגבר שולט. עכשיו, סוף סוף, האישה מתחילה לצאת מעבדות לחרות. כבר בנביאים רואים את זה. הנביא אומר שלעתיד לבוא -- לא תקראי עוד לבעלך "בעלי" כי אם "אישי". כי בעל הוא מי שהוא הבעלים של אישתו. היא רכושו. ואילו כשהיא קוראת לו "אישי", כלומר "האיש שלי" אין כאן אדנות אלא יחס של שיוויון. נכון, שלפעמים יש נשים שמנצלות את המצב הזה כדי לגרום לאנשים רעה. זה באמת לא ראוי ומרשעת כזאת צריכה להיענש. מכל מקום, מה שכתוב בספר בראשית אלה דברים לא כל כך מובנים וכנראה שבהם אמורים לדון תלמידי חכמים, לא הדיוטות. חז"ל כבר אמרו על ספר איוב למשל "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". כלומר שיש דברים שהם רק משל שמטרתו ללמד אותנו משהו אבל הם לא היו ולא נבראו. אין צורך להיצמד למילה שלא מבינים אותה ולהשתמש בזה כדי לאמלל אנשים ו/או נשים. ההיצמדות הזאת למילה זו או אחרת היא רעה חולה שהעולם החרדי שטוף בה. זו אינה הדרך הדתית לאומית. החרדים אינם יודעים להבדיל בין עיקר לטפל. ופעמים הרבה הופכים את הטפל לעיקר ואפילו מבטלים את העיקר מפני הטפל. יישוב ארץ ישראל וריבונות בארץ ישראל לא חשובים בעיניהם, או אף אסורים, ואילו שלוש שבועות, שהיו או לא היו ,ואף אם היו -- הרי שבטלו עם הצהרת בלפור, הם נדבקים אליהן. לפי הכתובה, הבעל חייב לפרנס את אישתו ולא ההיפך -- אבל הם בשלהם... למרבה הצער, על הרבה מהשרשורים והתגובות של ערוץ 7 השתלטו החרדים שבכלל מתנגדים לאינטרנט! גרוע מזה, הם סוחפים אחריהם את הנוער שלנו.

החרדים לאו בהכרח מקפידים בהלכות (וזה חוץ מההלכות ש"נעלמו מעיניהם")

ודתי לאומי בטח שלא אוהב את הפשטות שבאמונה,להיפך,הוא מעמיק באמונה יותר מהחרדים.

הוא לא סובר חלילה שיש הלכות מיותרות.הם לאו דווקא ימנים קיצוניים..

אבל מצאתי כמה הלכות שדתיים- לאומיים מחמירים יותר.

מה את רוצה לדעת?

מה התכונות שהדתי לאומי הנורמטיבי מגדיר את עצמו על פיהם?

מה השאיפה של דתי לאומי נורמטיבי?

מה אני הייתי רוצה שיהיו התכונות והשאיפות של דתי לאומי (וכן הייתי רוצה שאלו יהיו השאיפות והתכונות של כל יושבי תבל)?

מבין השאלות הללו רק האחרונה מעניינת אותי.

(והבלבול בין השאלות, הוא זה שגורם לפקפוק בקיומו של המושג "דתי לאומי", במיוחד לאור העובדה שהאחרונה לא מבדילה בין מי שהוא דתי לאומי למי שלא.)

ציבור אידאלי לדעתי בנוי על זה שכולם מכירים את אלקים ומבינים שצריך לעבוד אותו על פי התורה, וכל אחד עושה זאת כפי יכלתו.

כשכמובן, החברה בנויה על האמונה ומתוכה, ותפקידם של החברה והיחיד-להנחיל ולממש את האמונה הזו בעולם.

בין המרכיבים החשובים של המציאות החברתית- כל אדם צריך לדאוג לעצמו לכל צרכיו (הגשמיים והרוחניים) כפי יכלתו. החברה צריכה ליצור מערכת (מלך, צבא, שופטים, רבנים, כהנים) שתפקידה לדאוג לעניינים הציבוריים (מלחמות, דינים, חוקים, קיום הדת במישור הציבורי-דהיינו עבודת המקדש בעיקר+כמה נספחים, וכדומה). כל אדם שחסר לו משהו מצרכיו, מוטל על כל אחד ואחד לעזור לו במה שצריך עזרה (לא על כולם ביחד, אלא על כל אחד, כאילו אין עוד, והקרוב קרוב קודם (עניי ביתך, עניי עירך, וכו')).

יש איזושהי חפיפה חלקית בין אידאולוגיה של דתי לאומי נורמטיבי לבין הכתוב כאן.

של הציבור המכונה" דתי לאומי". והסיבה מהריחוק מהאידיאל:

יש ציבור המכונה "חרדים" ויש את המכונה"חילונים". המחשבה שיצרנו לעצמנו זה שאנחנו בינייהם. לא זה ולא זה. החרדים מגזימים, החילונים לא הולכים אחרי האמונה עם המצוות, אז אנחנו באמצע. מושלמים אידיאליסטים להוטים. 

או בעצם, אנחנו מתפשרים. החרדים לא, חילונים לא, הופה יש פשרה, הנה אנחנו, הציזור ה"דתי לאומי" כאלה- ואו! יודעים לחיות חיי שילוב, חיי חול, אם אמונה ומצוות ליד. מעגלים פינות פה ושם כי זה סתם יותר מידי. 

אז זהו. שלא. יצרנו לעצמנו חיים על גדר, חוסר יציבות. אם נגיד שאנחנו 50%-50% (לצד החילוני ולצד החרדי) כי אנחנו גם וגם, משלבים. אז גם כשפתאום קצת נזוז ל 60%-40%. לא נרגיש שזה כבר לא זה, כי אנחנו עדין באידיאל שלהגדרה של שילוב.

אז פתאום נגיע למצב של 99%-1% כשאנחנו עדין מנופפים באידיאל המפוצץ של חיי השילוב. הגם וגם.

אז לא. זה לא האידיאל. אנחנו לא בינייהם, אנחנו לא 50% זה ו50% זה, גם לא 70% ו 30%, אנחנו 100% אנחנו. האידיאל שלנו הוא לא "גם קודש וגם חול" אלא "קידוש החול" שזה באמת אידיאל מדהים! אנחנו לא מוותרים או מתפשרים על הקודש, התורה ושמירת המצוות כדי לעבוד ולהיות יותר מחוברים, וגם כדי להיות נחמדים לחילונים. לא. אנחנו לא יורדים אל החול. אנחנו מביאים את החול אל הקודש. אנחנו חיים את חיי העכשיו. של יהודי בארץ הקודש. לחרדים יש גם אידיאל יפה. רק שהוא אידיאל גלותי, זו הדרך של שמירה על מסורת בנכר- הסתגרות וקידוש החיים רק לקודש, ואנחנו צריכים כ"כ להעריך את זה כי זה בעצם מה ששמר אתנו כעם 2000 שנה בגלות!!!!!

אבל אנחנו חושבים שהקודש יכול להיות הרבה יותר עצום, כשהו משפיע, מעלה את הסביבה, בא מתוך חיי הכלכלה, חיי החברה ואחדות העם, חיי האדמה, והכל מביא גם לקידוש ה' גדול!!

ואם כל אחד שקורא לעצמו "דתי לאומי" ידע להגיד שזה המטרה שלו. והוא בכלל יודע מה האידיאל של הציבור. אנחנו נהיה 

ציבור עצום עם כוחות והשפעה גדולים!! (השם "דתי לאומי" מגיע מ-דתי, ולאומי- בעד הלאום, היהודים טכנית גם חרדים הם לאומיים, אבל לנו זה כבר הגדרה ששווה ל"ציונות הדתית" שזה בעד יותר המדינה והארץ. אז אנחנו לא גם ציוניים כמו החילונים, ודתיים כמו החרדים. אנחנו בעד המדינה והארץ כהתחלה, יש המשך- מדינה יהודית, מדינת הלכה. באו נקדש את החול! )

מקפיד מהציבור החרדי .. סתם כדוג' : צניעות, חברה מעורבת, חשיבות לימוד תורה, נגיעה, בנות בצבא .. ברור שהחרדים הרבה יותר מקפידים על המצוות האלה . 

למרות שבאמת זה לא שכל הציבור הדתי לאומי הוא כזה , אבל הבעיה היא שבא נאמר זה הרוב ולכן ככה אנחנו נתפסים בעיני המדינה . נרלאי שהדתי לאומי האידיאלי הוא אותו אחד שמבין שקודם כל מגיע הדתי, שהוא הראשון והחשוב, מזה גם מגיע הלאומי. הגענו למצב שהלאומי נהיה מקודש, אבל זה לא צריך להיות ככה, בטח שלא בכל מחיר . צריך להבין שהתורה היא מעל הכל .

ולכן אינה מקפידה פחות מהחרדים על קיום תורה ומצוות.

תורה וציון הם שני צדדים של אותה מטבע. אלא מכיוון שהמגזר הדתי לאומי יותר פתוח אז יש בו דתיים ברמות שונות

שהשאיפה היא תורה ברמה גבוהה .

כל שילוב הקודש עם החול... ובגלל זה יורד הקודש וגם החול לא תמיד משו... אבל מצד שני אני מאמינה שזה האידיאל..

בשיא הלהט והתשוקה "מה זה יהודי?" "מה זה בפועל?" "ומה זה באמת? מהי דמות היהודי האידיאלי? ואיך זה משפיע עלינו?", ואפשר גם לשאול אם "יש כזה דבר בכלל". 

אני רוצה לראות את הפטריוטיות הזו שנדלקה לכם בעיניים שראיתם את ההודעה הפותחת. (51 תגובות).... |נו... אבל אני רוצה הרבה דברים|

אם זה היה ככ ברור, לא היו צריכים את כל ההגדרות המטופשות הללו, אם אדם רוצה לשאול על זהותו- שישאל מהו יהודי, כשיקבל את התשובה יחיה את חייו בשלמות ע"פ המוסר והתרבות שהיהדות וההסטוריה מנחות לו. 

מה שהוא לא יעשה.

מה הוא עושה עם זה אחרי זה? האם הוא חי לפי היהדות? זאת כבר שאלה אחרת.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...