כפרוכת קורנת, זורחת
כך פוסעת אלי מחדש
שארית ילדותי הנשכחת
אילה תמימה ונוגה
בדממה מרימה העיינים
כמסתור יהיה אז גווה
לזוג רועד של ידיים
ואני מתקרבת שותקת
מוחה הדמעה מלחיה
אוספת אלי, מחבקת
נושמת לאט כאבה
עתה רפו הידיים
הזרועות הדקיקות נשלחות
ומודות נבוכות העיינים
כן, הן כולן מושחתות
חוטים חוטים של שני
מעטרים גופך ילדתי
מי פגע בך, שואלת, ספרי
מי החריב משכנך נשמתי?
והיו מתריסות אז עייניך
מפלחת ומרה תוכחתך
לא זרים חיללו חייך
גדעו באחת את צחוקך
ילדתי אני יודעת, זוכרת
לא שיחקת בחצר או בגן
מחיצים היית מתחמקת
מאויב אכזרי ואיתן
בחרדה עצומה לך אלחש
יקירה, אהובה, האזיני
היו שיכלו לך, קטנה
יותר לא יוכלו
האמיני
(אז הוא לא כל כך מכוון ולא ממש מדויק ובהיר, אבל ככה הוא מיצג הכי טוב אז החלטתי לא לשנות
)שב"ש

כמו
