ביטחונה של בתך קודם לכל,אין שום תירוץ לאלימות

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם היא תגיד שזה הגיל ואין מה לעשות אז תפסיקי להזמין אותה לחודש-חודשיים

אם זה קורה פעם ב... אז זה באמת גיל אבל אם זה קורה בקביעות אז זה ממש לא בסדר ואין שום סיבה שבת שלך תסבול

ורב הילדים בגיל הזה בהחלט מבינים את העיניין

וגם אל תלכי אליהם

אומנם בת של של שכנים מפונקת וכאילו לא מבינה מה היא עושה אבל בת שלך לא אמורה לסבול בגלל זה

הילדה שלי עוד תינוקת, אבל אני לא מדמיינת מצב שמישהו מכפכף אותה ואחרי זה נפגשים שוב.

אבל יכול מאד להיות, שאני עדיין צעירה באמהות ולכן מגוננת יותר מדי...

אני מתפלאת על התגובות כאן...כאילו היא איזו מפלצת אלימה.

לפותחת השרשור- כל עוד את שולחת את הילדה שלך לשחק עם הסביבה קחי בחשבון שמדי פעם היא תחזור עם נשיכה או משהו כזה. ככה זה ילדים בגיל הזה ואת לא יכולה לחנך את כל העולם.. לא קשור לפינוק, לא קשור לאלימות, זה קשור לסוג של תקשורת של הילד. רוב הילדים הנשכנים והמכים מפסיקים עם זה מהר מאד.

אם את רוצה לוודא שהילדה לא מכה את בתך, פשוט תשלחי אותה הביתה ברגע שהיא מגיעה. לא בצעקות אלא בחביבות. אולי אפילו תני לה ופל או משהו כזה ותשלחי אותה לדרכה.

או שפשוט תשבי לידם כל הזמן.

אבל צעקות וכו' ממש לא שייך על ילדונת בת שנה וחצי. היא תינוקת בעצמה.

אבל לילדה שמקבלת מכות לא כואב פחות מזה 

וזה גם יכול להיות מסוכן

מה אם היא תשרוט עיניים חס וחלילה או תיתן מכה עם צעצוע כבד?

כמו שכתבתי שאם זה קורה בקביעות אז זה לא בסדר

וברור שלא משאירים בגיל הזה לשחק לבד או בהשגחה של בת 5 אלא יושבים איתם

ואני אישית נגד עשיית טובה כשלא ביקשו. צריך להגיד בטון ברור שלא מרביצים ואם זה לא עוזר אז להרחיק ולנסות להסיח תשומת לב. ולא להגיע למצב שזה יהיה מן משחק קבוע כשאחת מרביצה ושנייה בוכה

ובעיקרון זה תפקיד של שכנה של פותחת השרשור להתמודד עם זה

ועוד משהו שאם משדרים לילדה שזה בסדר שהיא תרביץ כל עוד היא תעשה טובה אחר כך אז היא פשוט תמשיך עם זה הלאה

גם בגיל יותר מאוחר

גם הילד הכי עדין  והכי שקט יכול פתאום לתקוע בחבר שלו משחק כבד בראש או משהו כזה.

זה לא נחשב לאלימות. יש פעוטות יותר אגרסיביים מאחרים.

ואני מסכימה איתך שצריך לומר לא בטון ברור ואם יש צורך גם להרחיק.

אבל בשום אופן לא להתייחס לילדה השניה כאלימה, או כפוגעת.

אם החלטתם לגדל את הילדים שלך בתוך חברה אנושית ולא בבידוד, אז דעו לכן שיש כל מיני סוגי ילדים ולא תוכלו אף פעם להגן עליהם באופן טוטאלי.

אגב, הייתה תקופה שהבן של השכנים היה מציקן. אז כל פעם שהוא היה מגיע הייתי נותנת לו ופל או שלוק ומסבירה לו שאי אפשר לבוא לשחק עכשיו. ככה הפרדתי בינו לבין הבת שלי ומצד שני גם עשיתי את בחביבות ובטח שלא כיניתי אותו אלים....

עובדה שאמא שלה באה כי היא ידעה שהילדה לא היתה בסדר

וזה מתחיל מזה שאומרים אבל הוא תינוק,לא מבין,מסכן תעזבו אותו וכו כי להורים אין כוח לחנך את הילד ולשים לו גבול

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

התפקיד שלך הוא לדאוג לבת שלך.

מצידי שכולם ינשכו אחד את השני, אבל לא את הבת שלי ובטח שלא בבית שלי.

יש מספיק ילדים שלא נושכים שאפשר להתחבר איתם.

בתור אמא לשני סוגי הילדים...

לא הייתי מוציאה בכעס (ציינת שזה לא היה בשלוות נפש) פעוטה בת שנה ו-8 חודשים.

זה בדיוק הגיל של בנותיי ומזעזעת אותי אפילו המחשבה הזו..

למרות שגם לי כאן יש שכנים לפעמים אלימים קצת וגם הבת לפעמים נושכת ומרביצה,

בכל זאת- היא תינוקת עדיין. אפשר להרים אותה או יד ביד ולקחת אל הבית שלה תוך כדי נזיפה.

ואם דלת הבית שלה הייתה סגורה??? היא עוד לא בגיל שהיא יכולה אפילו לפתוח אותה לבד! או לצאת לכביש.

או סתם לבכות מחוץ לדלתות הבתים.

תודה על תגובותכם התומכות וגם אלו שלא.

נהורא וצורית, תודה על תגובותיכן. בעיקרון אני מסכימה שצריך לשדר לילד גבולות לא מתוך כעס.(לא תמיד זה עובד לי אצל ילדיי) אני באמת הרמתי אותה והוצאתי אותה אל מחוץ לבית (והיא יודעת לפתוח לבד את דלת ביתה,ובד"כ היא גם פתוחה, אנחנו גרים בקרוונים), אני לא יודעת איך דמיינת את תגובתי, אך כתבתי שזה לא היה בשלוות נפש כי באמת הייתי בסערה פנימית. לא צעקתי עליה אבל הרמתי אותה ואמרתי לה בתקיפות לחזור הביתה. ייתכן ורק מעצם המעשה היא נעלבה, כי רצתה להמשיך ולשחק בביתי, אך אני מאמינה כי גם השדר משפיע וכאן מסקנתי מהדיון:

באמת טוב להציב את האידיאל, שאותו מעשה, דהיינו להוציא את הילדה החוצה, ייעשה פשוט מתוך רוגע (לא הייתי נותנת צ'ופר כי אז זה כמו שכר על המעשה, ואני לא רוצה לחזק מעשים כאלו), ולקחת את הדברים בפרופורציות כי זו רק ילדה קטנה.

ספציפית לגבי הילדה הזו, אך לא בהכרח נכון לשאר הילדים, לא הייתי מזהירה כמה פעמים לפני ההוצאה כפי שהציעו פה, כי זה היה מכניס אותנו למעגל קסמים של דריכות לקראת הבאות, והיא הייתה חוזרת ומרביצה, כמו משחק כזה..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...