ביטחונה של בתך קודם לכל,אין שום תירוץ לאלימות

ושאמא שלה יכולה להעניק לה בטחון ולפרוס עליה רשת הגנה במקרה הצורך.

בשורה התחתונה-

         נהגת בסדר גמור,

ובתור אב לילדה קטנה ומתוקה שבהחלט נוהגת לכפכף חברות שלה (ושניה אח"כ עושה להן "טובה" עאלק) אני הכי ישמח אם מישהו יעמיד אתה במקומה ברגע שזה קורה 

אם היא תגיד שזה הגיל ואין מה לעשות אז תפסיקי להזמין אותה לחודש-חודשיים

אם זה קורה פעם ב... אז זה באמת גיל אבל אם זה קורה בקביעות אז זה ממש לא בסדר ואין שום סיבה שבת שלך תסבול

ורב הילדים בגיל הזה בהחלט מבינים את העיניין

וגם אל תלכי אליהם

אומנם בת של של שכנים מפונקת וכאילו לא מבינה מה היא עושה אבל בת שלך לא אמורה לסבול בגלל זה

הילדה שלי עוד תינוקת, אבל אני לא מדמיינת מצב שמישהו מכפכף אותה ואחרי זה נפגשים שוב.

אבל יכול מאד להיות, שאני עדיין צעירה באמהות ולכן מגוננת יותר מדי...

אני מתפלאת על התגובות כאן...כאילו היא איזו מפלצת אלימה.

לפותחת השרשור- כל עוד את שולחת את הילדה שלך לשחק עם הסביבה קחי בחשבון שמדי פעם היא תחזור עם נשיכה או משהו כזה. ככה זה ילדים בגיל הזה ואת לא יכולה לחנך את כל העולם.. לא קשור לפינוק, לא קשור לאלימות, זה קשור לסוג של תקשורת של הילד. רוב הילדים הנשכנים והמכים מפסיקים עם זה מהר מאד.

אם את רוצה לוודא שהילדה לא מכה את בתך, פשוט תשלחי אותה הביתה ברגע שהיא מגיעה. לא בצעקות אלא בחביבות. אולי אפילו תני לה ופל או משהו כזה ותשלחי אותה לדרכה.

או שפשוט תשבי לידם כל הזמן.

אבל צעקות וכו' ממש לא שייך על ילדונת בת שנה וחצי. היא תינוקת בעצמה.

אבל לילדה שמקבלת מכות לא כואב פחות מזה 

וזה גם יכול להיות מסוכן

מה אם היא תשרוט עיניים חס וחלילה או תיתן מכה עם צעצוע כבד?

כמו שכתבתי שאם זה קורה בקביעות אז זה לא בסדר

וברור שלא משאירים בגיל הזה לשחק לבד או בהשגחה של בת 5 אלא יושבים איתם

ואני אישית נגד עשיית טובה כשלא ביקשו. צריך להגיד בטון ברור שלא מרביצים ואם זה לא עוזר אז להרחיק ולנסות להסיח תשומת לב. ולא להגיע למצב שזה יהיה מן משחק קבוע כשאחת מרביצה ושנייה בוכה

ובעיקרון זה תפקיד של שכנה של פותחת השרשור להתמודד עם זה

ועוד משהו שאם משדרים לילדה שזה בסדר שהיא תרביץ כל עוד היא תעשה טובה אחר כך אז היא פשוט תמשיך עם זה הלאה

גם בגיל יותר מאוחר

גם הילד הכי עדין  והכי שקט יכול פתאום לתקוע בחבר שלו משחק כבד בראש או משהו כזה.

זה לא נחשב לאלימות. יש פעוטות יותר אגרסיביים מאחרים.

ואני מסכימה איתך שצריך לומר לא בטון ברור ואם יש צורך גם להרחיק.

אבל בשום אופן לא להתייחס לילדה השניה כאלימה, או כפוגעת.

אם החלטתם לגדל את הילדים שלך בתוך חברה אנושית ולא בבידוד, אז דעו לכן שיש כל מיני סוגי ילדים ולא תוכלו אף פעם להגן עליהם באופן טוטאלי.

אגב, הייתה תקופה שהבן של השכנים היה מציקן. אז כל פעם שהוא היה מגיע הייתי נותנת לו ופל או שלוק ומסבירה לו שאי אפשר לבוא לשחק עכשיו. ככה הפרדתי בינו לבין הבת שלי ומצד שני גם עשיתי את בחביבות ובטח שלא כיניתי אותו אלים....

עובדה שאמא שלה באה כי היא ידעה שהילדה לא היתה בסדר

וזה מתחיל מזה שאומרים אבל הוא תינוק,לא מבין,מסכן תעזבו אותו וכו כי להורים אין כוח לחנך את הילד ולשים לו גבול

(כניראה שאין עשן בלי אש אבל זה לא הנושא

מה לעשות שזו התפיסה הרווחת היום במקומותינו והילדים סופגים מצוין

התפקיד שלך הוא לדאוג לבת שלך.

מצידי שכולם ינשכו אחד את השני, אבל לא את הבת שלי ובטח שלא בבית שלי.

יש מספיק ילדים שלא נושכים שאפשר להתחבר איתם.

בתור אמא לשני סוגי הילדים...

לא הייתי מוציאה בכעס (ציינת שזה לא היה בשלוות נפש) פעוטה בת שנה ו-8 חודשים.

זה בדיוק הגיל של בנותיי ומזעזעת אותי אפילו המחשבה הזו..

למרות שגם לי כאן יש שכנים לפעמים אלימים קצת וגם הבת לפעמים נושכת ומרביצה,

בכל זאת- היא תינוקת עדיין. אפשר להרים אותה או יד ביד ולקחת אל הבית שלה תוך כדי נזיפה.

ואם דלת הבית שלה הייתה סגורה??? היא עוד לא בגיל שהיא יכולה אפילו לפתוח אותה לבד! או לצאת לכביש.

או סתם לבכות מחוץ לדלתות הבתים.

תודה על תגובותכם התומכות וגם אלו שלא.

נהורא וצורית, תודה על תגובותיכן. בעיקרון אני מסכימה שצריך לשדר לילד גבולות לא מתוך כעס.(לא תמיד זה עובד לי אצל ילדיי) אני באמת הרמתי אותה והוצאתי אותה אל מחוץ לבית (והיא יודעת לפתוח לבד את דלת ביתה,ובד"כ היא גם פתוחה, אנחנו גרים בקרוונים), אני לא יודעת איך דמיינת את תגובתי, אך כתבתי שזה לא היה בשלוות נפש כי באמת הייתי בסערה פנימית. לא צעקתי עליה אבל הרמתי אותה ואמרתי לה בתקיפות לחזור הביתה. ייתכן ורק מעצם המעשה היא נעלבה, כי רצתה להמשיך ולשחק בביתי, אך אני מאמינה כי גם השדר משפיע וכאן מסקנתי מהדיון:

באמת טוב להציב את האידיאל, שאותו מעשה, דהיינו להוציא את הילדה החוצה, ייעשה פשוט מתוך רוגע (לא הייתי נותנת צ'ופר כי אז זה כמו שכר על המעשה, ואני לא רוצה לחזק מעשים כאלו), ולקחת את הדברים בפרופורציות כי זו רק ילדה קטנה.

ספציפית לגבי הילדה הזו, אך לא בהכרח נכון לשאר הילדים, לא הייתי מזהירה כמה פעמים לפני ההוצאה כפי שהציעו פה, כי זה היה מכניס אותנו למעגל קסמים של דריכות לקראת הבאות, והיא הייתה חוזרת ומרביצה, כמו משחק כזה..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות