אנסה לענות, בתקווה שה' יכוון אותי לאמת.

יש כמה וכמה מושגים שמישים בחיי היום-יום שבשל גובהם וערטילאיותם כמעט ואין לנו השגה בהם. כמו "אמונה" אהבה" "שכינה" וכמובן כל ההמשלות לאלוקות ולאין סוף. הדרך לנסות ולהגדיר אותם תצרוך עיון ומחשבה רבה וגם אז נהיה כפסע מטעות פאטאלית בהבנה, וכן במקרה שלך- הרי לכאורה התשובה מאוד פשוטה! הרי יש דברים שאת אוהבת ויש דברים שלא, ובאופן חד משמעי. אבל הואיל ואת מנסה לחקור ולברר את הדבר מצד השכל הקר, אציע לך שיטה יותר קלה, והיא- על דרך השלילה. נסי לדמיין שבעלך לא בבית, או לחליופין תזכרי בסיטואציה כזו. איך חשת אז? הקלה או דאגה? עצבנות או שמחה? ככה תוכלי לעמוד על תחושותייך בעזרת אמצעי חיצוני שלא תלוי בבירור ובהבחנה של השכל, ולהגיע לאמת היותר פשוטה.

הערה: ישנה מציאות עגומה ורחבה של גירושין רגשיים (אמונציונאליים). אני לא רוצה להתווכח על האחוזים אבל לכל הדעות חלק ניכר מהזוגות הנשואים חיים יחד מתוך הרגשת שותפות, דהיינו ניהול הבית וחינוך הילדים- ללא אהבה ו"דבק" בניהם. בעצם אין זוגיות אלא רק שותפות עסקית מוצלחת. אני מקווה מאוד שזה לא המצב שלכם. אם כן- אני ממליץ מכל הלב לפנות לייעוץ.

כאשר בן\,בת זוג לא נמצאים אז חלוקת התפקידים נפגמת וחסרה "עוד יד" ולכן תמיד המצב יהיה לא נעים כי תחושת הבדידות לא נעימה. זה לא מבחן לאהבה.

אם ביום רגיל ישנה חלוקה ואת רגילה לקחת את הילד מהגן והוא רגיל לבשל ארוחת ערב אז כשהוא לא נמצא אז צריך גם לטפל בילדים וגם לבשל וגם להדיח כלים, מן הסתם זה מעמיס ויכול ליצור תחושה לא נעימה של עיפות. במצב כזה תמיד מעדיפים שיהיה בן זוג בסביבה בלי קשר אם הוא אהוב או לא.

איך יודעים- פשוט מרגישים.

מרגישים געגועים ודאגה כשהוא לא נמצא תקופה ארוכה- מילואים וכו', נהנים ורוצים להיות איתו ...

ממליצה לך להתקשר לקשב זוגי- מענה טלפוני חדש בנושאי זוגיות המאוייש בהתנדבות ע"י פסיכולוגיים.

נראה לי שיוכלו לנסות לעזור לך שם

בהצלחה

בגלל סיבה כזאת לא מתגרשים, לא כ"כ מהר. אז אם את לא בטוחה שאת אוהבת אותו, אולי תנסי לעשות בשבילו כמה דברים נוספים, חלקם קצת יוצאי דופן וחלקם רגילים ויומיומיים. אבל העיקר לעשות למענו עוד ועוד דברים, למשל לשים פתקים קטנים על הכרית שלו ובארנק שלו, להגיד לו יותר תודה על כל הדברים שהוא עושה בבית ולמען הבית.

אין ספק שכשעושים יותר למען מישהו, עם הזמן גם נקשרים אליו ואוהבים אותו יותר. תחשבי על ילד שלך כשרק היה תינוק שנולד ולעומת זה היום. מתי אהבת אותו יותר, 5 דקות אחרי הלידה או 5 חודשים / שנים אחרי הלידה? נראה לי שכעבור 5 שנים תאהבי אותו יותר כי במשך הזמן הזה עשית בשבילו והשקעת בו כ"כ הרבה, ואת גם כבר מכירה אותו הרבה יותר טוב, שבהיותו בן 5 סביר שתאהבי אותו הרבה יותר מאשר בלידה. יש בו כבר מטען שהוא חלק ממך.

אל תחכי שהאהבה לבעלך פשוט תקפוץ כמו ארנב מכובע של קוסם. תמשכי אותה אליך ומתוכך אליו. תגרמי לה להופיע. תיזמי. תשקיעי. תחליטי ש: אני עושה למענו כי הוא בעלי ואני אוהבת אותו או לפחות אוהב אותו בקרוב. ולא: כשאני ארגיש שאני אוהבת את בעלי, אז אני אעשה למענו. ככה את יכולה לשבת ולחכות עד בוש...  למרות שאני מתארת לעצמי שאת כן עושה למענו והרבה כל הזמן, אבל אולי צריך לתת גז ולהעביר להילוך רביעי - חמישי. בהצלחה.

מנסיון,תשקיעי!!! אם זה חשוב לך....

תחשבי על הדברים הטובים שאת אוהבת ותמצאי הזדמנויות לפרגן עליהם  באזניו. תצרי חויות חיוביות לשניכם ביחד, מעבר ליומיום.

בקיצור, תתני מעצמך ובורא עולם ישלים את הבנין ויתן בינכם אהבה ורעות אמיתיים!   

תמיד כיף וטוב לקרוא קצת תזכורות לרעיונות טובים איך להשקיע בבעל.

תודה

איך יודעים אם אנו אוהבים את ילדינו? לרוב אנחנו נותנים ונותנים ולא מצפים לקבל בחזרה. הרבה פעמים יש קשים שנובעים מגידול ילדינו, אך אנו עדיין אוהבים אותם. כי זו אהבה שאינה תלויה בדבר. זה טבעי. פשוט נותנים ואוהבים.

גם עם בן הזוג נותנים ונותנים וכן צריך להשקיע בזמן של ביחד כדי לטפח את הקשר. אבל הסוד הוא הנתינה ואהבה שאינה תלויה בדבר.

אהבה הוא רגש מתיילד ז"א:כל דבר שאני משקיע בו ועסוק בו כל כולי אני אוהב.

השאלה שלך מעט תמוהה לנוכח המצב שאתם חיים יחד 9 שנים ואת עדיין מהרהרת בשאלה זו.

ולכן שאלתי אלייך :את אוהבת את עצמך?? במה זה מתבטא?מה את חשה ביחס לעצמך?כי לעיתים ישנם אנשים שלא יודעים מהי אהבה וזה נשמע להם כמו משהו שבסרטים רעמים וברקים.

בבוקר כשאת קמה את שמחה לראות אותו לצידך?אם כן סימן שאת אוהבת אותו.

כשהוא נכנס הבייתה מהעבודה את שמחה? סימן שאת אוהבת אותו ואם לא אז...יש מקום לבירור פנימי ואולי לטיפול של דמיון מודרך מומלץ או קינזיולוגיה בכל אופן בהצלחה.

אני מאוד אוהבת איך שמאיר שלו כתב על זה בספרו "כימים אחדים":
"...כי זה הכלל הכי חשוב באהבה, שהיא עניין של החלטה. כבר אמרתי לך את זה פעם ואני אגיד לך את זה שוב: פשוט צריך להחליט. עכשיו זאת אהבה. ממש כך. עכשיו זאת אהבה. כל מה שאני שומעת ומריחה ורואה וחושבת - זה אהבה. תסתכלי נעמי ותריחי ותיגעי ותטעמי ותשמעי טוב-טוב. מה שקורה עכשיו זאת אהבה. וגם לומר את זה בקול רם, כשאף אחד לא שומע: עכשיו זאת אהבה. ולדבר כמו באהבה ולהסתכל כמו באהבה ולהתנהג כמו באהבה. כמו שהחלבן שלנו בשיכון, דוס זקן ונחמד, אמר פעם למאיר: אם אתה, אדון קלבנוב, אם אתה רק תעריץ כל הזמן את הקדוש-ברוך-הוא איך הוא ברא את העולם, אתה תישאר אפיקוירס כמו שאתה, אבל אם אתה תקלל חס וחלילה כל בוקר את השם, ובאותו הזמן תשים כובע ותאכל כשר ותשמור שבת במשך חודש ימים, אתה תהיה מזה יהודי טוב. ממש ככה. אהבה של מצוות וכללים."
(ההדגשות שלי)

חס ושלום!

עברתי כזאת חויה עגומה

 משפחת האשה לא הפסיקו ללגלג עלי

וממילא האשה לא יכלה להרגיש אהבה אלי

תזהרי ממסטינים  אפילו עם הן בדרך אגב

הלקח מאחי יוסף עד יום מותו חשבו שהוא רוצה להתנכר עליהם

כשבאמת כולו אהבה !

עדיין לא הכרת את בעליך כפי שהוא באמת

את באמת אוהבת אותו ולא צריך לחתת מהם באמת רגשותיך

ה"אהבת שלום" אומר שחלק ממצות האמונה היא להאמין שאני מאמין

ולא לחתת כל הזמן האם אני מאמין

את אוהבת אותו ואל תתני מקום לשטן להחריב את עצמך

הרבה הצלחה

9 שנות נישואין זה הרבה זמן אז נראה שיש לכם איזשהו קשר עמוק.

כדאי לדעתי לשוחח עם הבעל על הנושא ולרענן קצת את ימי הבראשית.

לפעמים אנו לא רואים את התמונה בגדול ולא מודעים כמה טוב לנו במצב הנוכחי. ואנו כ"כ רואים את השלב הבא שרוצים כבר לעזוב את השלב הזה.  שהוא בעצם הבסיס לשלב הבא

זה יכול להיות נורא קשה מייאש ומדכא אבל זו המציאות חבובל'ה ותזכרי שהכל מהבורא גם אם זה ממש לא נראה כך

ויש שאלות של למה רציתי הרי להיות בזוגיות מאושרת הדדית מעצימה ואהבה גדולה שנותנת כוחות לכסח את כל הצרות

ובמקום כל זאת מהרהרים אחרי המעשים אם הם טובים למה אז לא עשינו יותר חושבים ואילו היה לי אופציה נוספת לא כך הייתי מתנהלת . וזה צובט בלב ולהמשיך לחיות במה שנגזר מאת ה' זה קשה כ"כ אבל מוכרח (נישואים שניים זה לא יותר טוב. אולי הם אפילו יותר קשים!!)  אז מה אפשר?  בתוך המסגרת שיש לנסות יותר לחייך ולשמוח ואט אט לצמוח. ללמוד להשלים עם הדברים הטובים שכן יש ולהגדיל אותם

מאחלת שעם הזמן וההשקעה תהיה בליבך השלמה מאהבה 

אל תתפתי ליצר הרע....מה גם חבל על הילדים..

אהבה= נתינה ועזרה --- רק ככה נוצר יותר קשר בין הזוג

בזכותכם, היה לי שבוע נהדר עם בעלי. כל מה שכתבתם פה היה ידוע לי אבל הכתיבה של הדברים הביאה אצלי להתבוננות מחודשת ולעשיה. אשרכם ישראל.ה'' יברך אותכם ואת כל עם ישראל בשלום.

בזכותך גם אני זכיתי להתבוננות מחודשת, עצות בונות, ובעזרת השם גם לעשייה, והלוואי שגם אנחנו וכולם נזכה להרבה שבועות נהדרים שבת שלום!

שואל את אשתו אם היא אוהבת אותו.

המפגש עם הדור הצעיר מחדד את הבירורים איפה אנחנו.

זה קטע מקסים שאני מאד אוהבת. חבל שאין לי את המילים המקוריות.

אשתו, כל כך המומה מהשאלה ושואלת בתשובה מתוך רוך ותדהמה גדולה, למרות שהיא ממש לא מתחברת לכל ההגדרות הללו:האם זה שהיא 30 שנה מכבסת לו, מבשלת לו, דואגת לו, מתפללת בשבילו  וכד' אם זה לא אהבה אז מהי אהבה?

אני יכולה להגיד בפה מלא שאני התחתנתי רק בזכות ששמעתי והפנמתי את הנאמר שם. ממליצה לכל הרווקים והנשואים.

בשורות טובות!

http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=2882

http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=2982

הר' דסלר במכתב מאליהו כותב: מקור האהבה היא הנתינה!

אם תירצי להיטיב עימו האהבה תציף את ליבך וביתך.

ברגע שלא תעניקי לו ותטיבי עימו הושר ממך ומתוך כך תעלם האהבה...

ישנם הרבה אנשים שהכלל הזה שנתינה = אהבה לא עובד אצלם....לי קצת קשה לשמוע את ההגדרה הזאת ואת העצה הזאת  שוב ושוב כאילו שזהו דרך היחידה לעורר אהבה....ואם זה לא עובד אז מה הכל אבוד?

אני דווקא יותר מקבל את הגישה שראיתי בספרים של הרב יצחק גינזבורג...כדי לאהוב את בן הזוג יש להתבונן עליו. על המעלות שלו  בחוזק ובהתמדה (ולהסיח את הדעת מהחסרונות שאין לך אפשרות לדבר עליהן) ומתןך התבוננות על בן הזוג בס"ד יתעורר אהבה...ובוודאי לא צריך להגיד שהרצון להשפיע ולהטיב יתגבר מתוך פנימיות הלב ולא מתוך חיצוניות.

שנזכה....

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב