גם אני בבעיה דומה אבל כמה טיפים שאצלי עזרו (כל עוד הייתי עקבית...)

קודם כל, אולי כדאי להעביר את שני הגדולים ביחד לאותו חדר 

וכך תוכלי לשים שם את כל המשחקים המתאימים לאותו גיל.

הרי שנה אח"כ גם הוא יעלה לכיתה א' והצרכים שלו שונים משל בנות השנתיים...

לגבי המשחקים- 

נראה לי שבמשפחות עם הרבה ילדים קטנים ב"ה, 

קשה לשמור על סדר מופתי.

אבל כמה טיפים:

- לי יש בחדר ילדים 4 עמודות של מגרות כתר. מאד קל להוציא, לשחק, לאסוף ולהחזיר למקום.

אני שמה שם את כל המשחקים המתפזרים: לגו, דופלו, רכבות, מכוניות, חיות, כלי מטבח, הרכבה, רעשני תינוקות ועוד.

- הכלל שצריך להיות: מיד שמסיימים לשחק- מסדרים את המשחק ורק אז אוספים עוד אחד!

(משננת גם לעצמי, כי לי אישית קשה לעמוד בזה).

לדעתי אפשר לתת פרסים- אני הכנתי לילדים טבלת מדבקות על סידור משחק, תיק במקום וכו'

וכל ילד מדביק כשהוא עושה זאת. סיכמנו שאחרי X מדבקות יקבלו פרס קטן.

חשוב לי להשריש להם הרגלי סדר מגיל צעיר

ולאחר שיתרגלו כבר לא יצטרכו מדבקות אלא יעשו זאת באופן טבעי.

- משחקים שמאד מבלגנים ואת מרשה רק בזמנים מסויימים, 

לשים במדפים עליונים שלא יגיעו לשם לבד...

- כשמסיימים לסדר- רגע לפני ארוחת הערב, אנחנו מסדרים מהר ביחד,

ואם אכן הקפדנו לא להוציא הרבה מידי משחקים

זה הולך ממש מהר...

כדי שיהיה יותר מסודר- עדיף קופסאות גדולות/מיכלים/מגירות פלסטיק גדולות שאפשר בקלות ומהר לדחוף הכל בפנים מאשר שלכל דבר יש קופסה משלו ולוקח שעות למיין...כמובן לצעצועים שבפני עצמם, כגון פאזלים- חשוב שתהיה קופסה נפרדת, אבל לצעצועים גדולים יותר, בובות, כדורים וכו' כדאי מקום כזה שאפשר פשוט לדחוף לקופסה וזה מסודר בתוך משהו ולא זרוק על הרצפה. לילדים זה קל יותר, זה לא יעייף אותם, ולך...

וכן- לתחיל נניח ב-17:30  לסדר את החדר. ולא לוותר להם, שיבינו שזה שלהם, ועליהם לשמור על הצעצועים בצורה שיהיה נעים להם להיכנס לחדר כל פעם...פחות כדאי פרסים כי זה טריוויאלי לסדר מה ששיחקת בו, כדאי יותר שתדרבני אותם במילותייך וזה יגרום להם למוטיבציה, למשל- אני רוצה לראות מי אוסף 5 דברים ומחזיר למקום!! עכשיו- את כל הבובות! עכשו כל מה שבצבע ירוק... להפוך את הסידור לכיף, תחרות אפילו... בהצלחה!

אני ממבקשת מהילדים לא להוציא שני משחקים בו זמנית (הכוונה למשחקי קופסא או קלפים). שיחקתם? תאספו, ורק אז תוציאו משחק חדש. אחרת המשחקים מתערבבים אחד בשני.

התחפשתם בתחפושות ועכשיו אתם רוצים לצייר? אין בעיה, תחזירו את התחפושות ואז תשבו לצייר.

לא תמיד אני מצליחה להקפיד איתם, אבל לפעמים דווקא מצליח לי.

בקשר למשחקים של הקטנים, להם פשוט קניתי מגרות ענקיות של כתר ואני זורקת הכל לבפנים בלי למיין. במילא זה לא משנה להם....

רק הבהרה: הגדולה בת והשאר בנים. משנה הבאה נעשה חדר בנים וחדר בנות (או בת... בע"ה יצטרפו עוד!).

כנראה שהבעיה העיקרית היא שאני לא כל-כך נמצאת איתם כשהם משחקים (אני בהיריון, ושוכבת הרבה, לא לידם).

אבל ננסה לפחות את הדרך של סידור כל המשחקים חצי שעה לפני ארוחת הערב.

תודה!

אז ניסיתי שיהיה מסודר,

אך ידעתי שבתקופה הזאת הבית מבולגן ואין מה לעשות...

וטיפ נוסף שמתאים רק לגדולים- להעביר את האחריות אליהם.

אני אמרתי לגדולים שלי (בני 4.5, 6) שתפקידם לסדר לפני ארוחת הערב.

כמובן שבזמן המתאים הזכרתי,

אך כשלא שיתפו פעולה הודעתי שמשחקים שלא יסודרו ואני אצטרך לסדר לבד בערב

אני אשמור עליהם אצלי בחדר ולא יוכלו לסדר על שיגדלו ויהיו אחראים מספיק.

אצלי זה בדר"כ עבד טוב.

(ובאמת פעם אחת לא סידרו ולקחתי את המשחק,

החזרתי אותו רק לאחר התחייבות שלהם...)

אם הם רוצים עוד משחק, אז צריך להחזיר משחק אחד. עד שלא אוספים, לא מוציאים משחק חדש.

הילדים אוספים, אם לא אוספים (מה שלא קורה) אז לא יוכלו להוציא משחק בפעם הבאה. המשחק ימתין בפינת החדר עד שיאספו אותו (כל עוד לא אספו, לא יוכלו להוציא אחר)

חצי שעה לפני ארוחת ערב, מתחילים לאסוף משחקים ולסדר את החדר.

לא מחלקת פרסים על איסוף משחקים, אני לא חושבת שזה נכון.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....