בס"ד

תלוי אדם...

לא כואב כשמשתנים? לרוב זה כואב. לי לפחות.

התבגרות למשל היא כואבת לרוב..

זה לא שעצם ההתבגרות כואבת, מה שמביא לה הוא כואב.

אין חרטות על הרגלים ישנים?

אני משתדלת לא להתחרט.

כי מה שהיה זה מה שהביא אותי לאיפה שאני ונראה שכאן אני צריכה להיות..

ואם אפילו משהו אחד היה שונה, יכול להיות שהייתי מגיעה למקום ממש אחר.

אבל לרוב האנשים יש, אז...

לא כואב לנו כשאנחנו משתנים?

לא תמיד השינוי הוא בידינו..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....