נישואין זה לא עבודת פרך.

את לא אמורה לעבוד "קשה קשה מאד " כדי להגיע לשלום בית.

ברור שצריך לעבוד כל החיים על הזוגיות, אבל צריך גם ליהנות מהעבודה! צריך לעבוד על שלום בית בכיף ובהנאה.

והכל בראש.

אם כל אתגר יראה לך קשה מנושא- ככה גם יראו חייך. אבל אם תקבלי את האתגרים באהבה, תראי שהדרך לזוגיות טובה היא קלה יחסית.

לימודי רפאוה זה  7 שנים, עו"ד 4 שנים.

אז אל תשוו עבודה קשה של לימודים לחיי נישואין כי הם 120 שנה ולא כמה שנים.

חיי נשואיון זה לא לימודים של חצי זה  יום זה 24 שעות!

בלימודים אין להיפגע /להתאכזב /לכעוס/ כמו עם בעל, בלימודים יש את המרצה , גם אם אתה לא מסמפט אותו , זה רק כמה שעות אח"כ אתה הולך הביתה.

לימודים אתה רואה בשטח ציונים למבחנים וכו, בחיי נשואין לפעמים אתה משקיע ומשקיע לא תמיד אתה רואה ציון מאה.

יש עוד הרבה הבדלים...

וגם מה זה לעבוד קשה קשה קשה? יש גם גבול לקושי.

זה ברור שאם כל אחת/אחד היה עובד מאוד קשה אז היה מסתדר. לעבוד קשה זה נקרא, לוותר, לשתוק, להבליג, לסלוח, לעשות הכל לבד בבית עם הילדים וכו, לתת לבעל לבוא ללכת ולעשות מה שבא לו. לכבד ,לפנק. ואין סוף....

זה מתכון טוב לשלום בית, השאלה כמה אפשר ???

זה מתכון מצוין לאשה מעונה ולא לאהבה ושלום בית

ותאמיני לי הרבה נשים נשארות ומוותרות בשביל השקט שיהיה בבית, בשביל הילדים,

ולא בגלל אהבה

אז איך את מסבירה את זה שהנתינה מביאה לאהבה?

נותנים כשאוהבים ולא להפך.

נשואין אינם מחנה עבודה ולא עונש של עבודת פרך עם מאסר עולם.

ואין סיבה לחכות עד שנהיה סבא וסבתא בכדי להיות מאושרים עם בני/בנות הזוג שלנו.

אז איך כל היועצי זוגיות אומרים את זה???

ולמעשה אני לא מכירה אף יועץ או יועצת זוגיות.

אבל כנראה שזה עדיף על פני המלצה לפרידה שהיא דבר קשה שעלול גם להיות הרסני.

אז אם זוג כבר הקים משפחה ואין מצב של שנאה ועויינות, יתכן ומאמץ נתינה הדדי יכול לשפר את האוירה בבית ובמשפחה.

קשה להאמין שזה יביא לאהבה אבל זה כן יגרום לרגיעה ולחברות טוכה ונעימה יותר.

הרבה פעמים רואים את זה כשמייעצים לחברה\תלמידה ומלוים אותה בקושי מסויים, ומשקיעים בה- ומשם גם נוצר קשר של אהבה כלפיה. 

אבל השאלה היא אם זה נתינה מרצון או מכורח המציאות. כי אם את נותנת ומשקיעה במישהו מעצמך באמת הנתינה הזו רק תגביר את האהבה (כשמשקיעים במישהו מעצמך משהו בו הופך להיות קשור אליך. וברגע שמשהו קשור אל מישהו הוא אוהב אותו). אבל אם את נותנת כי חייבים ומרגישה מנוצלת, יקרה ההפך- הנתינה רק תגביר תחושת תסכול ותפחית את האהבה כלפיו. 

הכל תלוי ממה נובעת הנתינה.

אבל היא אכן יכולה להגביר אהבה- בתנאי שהיא נתינה נכונה 

אין שום דמיון או קשר בין אהבה של בני זוג לבין אהבה לתלמיד או אהבה לכל דבר אחר.

כל האהבות נובעות ממקום אחד.

הן מופיעות בצורות שונות לחלוטין, ובעוצמות שונות.

אבל זה לא אומר שאין בינהן קשר...

אני לא חושבת שאמורים לעבוד קשה על שלום בית..

נשמע לי מצער משפט שכזה. וזה נשמע משפט שדורש בירור מעמיק. משפט שמעיד על יסודות שייתכן שמרקיבים..

מה שכן, זו הכרות. ולא במובנה הפשוט, אלא במובן רחב יותר: הכרות לעומקה ולכל גווניה של האישיות העומדת מולנו עם כל המשמעויות הנלוות לעניין זה.

וזו לטעמי הדרישה הגדולה ביותר שאנו נדרשים במסגרת הזוגיות

יש זוגות שצריכים לעבוד קשה. למה? כי הם מגיעים לזוגיות עם פערים מהותיים ביניהם, שמקשים עליהם לתפקד כזוג. אולי לא כולם, אבל בהחלט יש זוגות שצריכים לעבוד קשה. 

סבא וסבתא שלי תמיד סיפרו לנו איך הם הגיעו למערכת הנישואין. שני יתומים שגדלו בארץ די לבד, שניהם עלו מתימן, אבל הוא היה נער כפרי ו"חסר חינוך", והיא היתה עירונית תרבותית, וזה יצר ביניהם פיצוצים כל כך גדולים. הם סיפרו כמה קשה הם עבדו בשביל לגשר על הפערים האלו, על הצלקות של היתמות והרעב והעוני, והמסר שלהם היה תמיד חד משמעי: הדרך של הזוגיות היא לא סוגה בשושנים. צריך לעבוד קשה. 

ואני עומדת מאחוריי דבריי, נשמע לי מצער מאוד לומר שצריך להתחתן

ולהבין שצריך לעבוד קשה על שלום הבית.

זה רק כבר שאת נשואה עם ילדים... וזה מחוסר בררה

אבל ממש לא מלכתחילה. עדיף להתחתן עם המתאים ולא עם השונה

יש פערים של מנטליות, כמו חתונה בין שתי עדות בעלות מנטליות שונה. זה יכול לגרום לפיצוצים לפעמים! יש פערים שנובעים מחינוך לקוי של אחד מבני הזוג. ועוד... 

זה עדיין לא אומר שלא אוהבים ושאי אפשר לנהל זוגיות בריאה וטובה ומאושרת. יש כאלו שהכל בא להם יותר בקלות, קיבלו דוגמא בריאה לזוגיות בבית וכו', אבל לא לכולם זה קורה. אז אלו שלא קיבלו את הצידה הזאת לא אמורים להתחתן ולהיות מאושרים? הם יהיו מאושרים, אבל יצטרכו לעבוד קשה כדי להגיע למודל של אושר שלא הכירו לפני כן. 

כי אנשים משתנים, אישה בת 20 זה לא בת 40 לפעמים עקב עבודה, לימודים וכו כי קו המחשבה משתנה.

אז אפשר להתחתן עם פערים ולהסתדר.

אפשר להתחתן בלי פערים ופערים נוצרים בהמשך...

חבל שבמקום ללמוד אחד מהשני מנסים לשנות אחד את השני.

את השני?

אולי ההפך? אני דווקא חושבת שלא משנה פערים או לא, החובה היא לא לחנך אחד את השני. כשחמותי אומרת לי בצחוק שאני צריכה לחנך את בעלי, אמרתי לה שזה היה התפקיד שלה 22 שנה. עכשיו אני נהנית מהפירות. 

וכן. זו מציאות קיימת שזוגות נכנסים לתוך מערכת זוגית ומגלים פערים גדולים. היא אפילו קיימת הרבה מאוד. כתבתי לך למעלה, מספיק שזוגות משתי עדות שונות יתחתנו, וכבר יש פער. זה קיים אפילו בתוך עדות בעלות מנטליות לכאורה דומה. אני לדוגמא חצי תימניה, וחצי פרסיה. כשהתחתנתי עם בעלי התימני, חטפתי בהתחלה הלם תרבות. לא הכרתי את השבטיות הזאת שראיתי במשפחה המורחבת, ונבהלתי מאוד. למדתי לאהוב את זה, ולשמור על קשר קרוב רחוק...  

שימי לב שאת אומרת דברים די ידועים, שמקובל אצלינו להנהן בראש ולא להקדיש להם מחשבה

וכאן ממש לא קיבלו אותם

זה מחייב לחשוב, לא?

אז ברור שאת צודקת לגמרי, וכך היה בכל הדורות, וכך הצליחו יהודים בשלום בית שלהם,

עם הבנה פשוטה שהם באו לתת ולהשקיע ולא לקבל ולקחת

וכמו שאומר הרב דסלר שהאושר יהיה בבית רק כשכל אחד ידאג לטובה של השני, וברגע שכל אחד יתמקד בטובתו העצמית האושר מהם והלאה

אבל אנחנו בדור שאנחנו אמורים ליהנות מהחיים, ואם אני לא נהנה עכשיו - אז בשביל מה אני כאן?

אין לאנשים ערך בעצם זה שיש בית, וכשיש קושי נשארים רק בגלל הילדים

אף אחד לא חושב שצריך להתיסר יסורי נפש נוראיים כדי להגיע לזוגיות טובה..

אבל כמו שכתבו- העבודה על המידות, וויתור, עין טובה ושאר דברים כאלה דורשים התגברות לא פעם ולא פעמיים וזה קשה...

יש מישהי שקל לה תמיד לוותר או שקל לה תמיד לדון את בעלה לכף זכות, או שקל לה לעשות מאמץ גדול בשבילו?    אם כן- אשריה...

מן הסתם יש זוגות שאצלם הולך חלק יותר מאשר אצל אחרים, אבל אז מה?

לפעמים דווקא הפערים או הקושי בעבודה הזוגית מביאים לקשר עמוק יותר.

היא באה להדגיש את הערך של הצורך להשקיע בבנין הבית, להתאמץ (ויתכן בכלל שכשאמרה "לעבוד קשה מאד" לא התכוונה למה ש"שמעו" בדבריה, אלא להסכמה הפנימית להתאמץ על הענין)

ואחרים באו להדגיש שזה לא אמור להיות משהו שמראש במבט של "קשה מאד", אלא דבר משמח, וגם התאמצות לבחירת מישהו שיש איתו את מירב הסיכוי לכך. חשיבות האהבה בין איש לאשתו וההתאמצות עליה.

למה זה "אם אני לא נהנה עכשיו"..  גם הרב דסלר מדבר על ה"אושר" בחיי הנישואין. אפשר להקשות אותו דבר - אושר?... אכן כן. זה אושר מאד נעלה. והשמחה של איש באשתו ואשה בבעלה זה ערך מאד נעלה. ההדרכה של הנתינה, היא ענין גדול, כשחושבים האחד על טובת השני, זה בא מתוך האהבה זה לזה ומעצים אותה ובונה אותה בדרך ישרה ואמיתית.

[הסטייפלר כתב במכתב לאיזה חתן: עיקר תקוות האשה בעולמה שיהיה לה בעל שאוהב אותה...  כמה נוגע ללב]

הערך העצום הוא אכן בעצם בנין הבית - והבית הזה צריך להופיע בכל הרבדים של היחס הנעים והמלבב והמשמח. זו שלמותו. ושווה להתאמץ עבור זה. 

לפעמים, גם תיאוריות של "סגפנות" למיניהן מהוות מפלט ממאמץ פנימי, אמיתי ועדין. כאילו בשם זה שממילא הכי חשוב "הבית" (וזה נכון. לא "בִמקום"). חשוב הבית - וחשוב שהוא יהיה מלא באהבה ושמחה זה בזה.

מיקמאוס טוען שלא הייתי די ברורה

בעבודה הכוונה - להשקיע הרבה מחשבה  לנסות להבין וללמוד את השני לצאת מהריבוע שלך 

לפעמים גם צריך לוותר ממש ולפעמים להבליג 

כל זה יביא אתכם למקום של שיתוף וחברות אמיתית ועמוקה מקום ששתיכם תקבלו בו את הצרכים שלכם

וכל אחד יתן לשני בשמחה כמו שהוא נותן לעצמו

כתבתי את זה למרות שזה די ברור

כי היה נראה לי לאחרונה שמידי הרבה כאן בפורום

זוגות מתלוננים על מריבות ועוד יש כאלו ששולחים אותם ישר ליעוץ ולהתגרש וכו'

כאילו ששלום בית זה לא עבודה (מהנה אבל דורשת השקעה בלי סוף)

והנה אני רואה שהמצב עוד עגום משחשבתי-

לא צריך לעבוד ? 

נתינה לא מולידה אהבה?

רוצים דקה אחרי החתונה להיות ב "הרגל של אשתי כואבת לנו"?

בקצב הזה אני ממש מקווה שהחברה הדת"ל תגיע לאחוזי גירושין כמו של הציבור החילוני

ואין פלא שאחוזי הרווקים עולים בהתמדה

היכן הרבנים? היכן?

אכן, כתבת לא כ"כ ברור, כי היה לך ברור מה את רוצה לומר, ושכך יבינו..

וחלק מהמגיבים/ות אכן הסכימו כמובן שנתינה מהלב מעצימה אהבה; וגם שצריך להשקיע, ברצון ובשמחה.

אולי 2-3 כתבו אחרת. קצת מוגזם להסיק מזה מסקנות מרחיקות לכת על "הציבור הדת"ל".  וגם השאיפה המודגשת שדברים יבואו עם תחושת אהבה ורצון, יש בה חשיבות ואמת.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל זה יביא פרות רק כשצד שני יתאמץ גם

אם שני הצדדים מתאמצים בצורה סבירה אז רב הסיכויים- לא תמיד- אבל רב הסיכויים שלא יגיעו למצב שמישהו יציע להם להתגרש או שהם לא יכולים לשבת ולנסות ליישב בעייה או יגיעו לבעייה קיצונית

יש אנשים שרואים וויתור כחולשה וממשיכים בהתקפה ואיתם אין טעם אפילו להשתדל

יש זוגות שעובדים ועובדים ולא מצליח להם, פשוט כי אין להם את הכלים ואין להם מושג  על מה ואיפה לעבוד. כשהולכים לייעוץ היועץ מסתכל מפרספקטיבה אחרת ונותן את הטון שלו, את הכלים שהוא מכיר ויודע, וזה עוזר מאוד להרבה זוגות שהכרתי ומכירה. אני חושבת שייעוץ זוגי בדור הזה הוא צו השעה וחובה מוסרית. אנחנו חיים בדור שהמודלים של זוגיות שאנחנו מקבלים הוא מסרטים או ממקומות שליליים אחרים (כן. לפעמים גם זוגיות לא בריאה של ההורים). מהסיבה הזאת אחוז הגירושין כל כך גבוה שהעבודה של יועצי הנישואין היא ממש מצווה. רק חבל שהמחירים כל כך גבוהים עד כדי כך שהרבה זוגות נמנעים בגלל זה ללכת לקבל ייעוץ ומעדיפים להמשיך לנסות לבד ולהתעייף. 

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.