נישואין זה לא עבודת פרך.

את לא אמורה לעבוד "קשה קשה מאד " כדי להגיע לשלום בית.

ברור שצריך לעבוד כל החיים על הזוגיות, אבל צריך גם ליהנות מהעבודה! צריך לעבוד על שלום בית בכיף ובהנאה.

והכל בראש.

אם כל אתגר יראה לך קשה מנושא- ככה גם יראו חייך. אבל אם תקבלי את האתגרים באהבה, תראי שהדרך לזוגיות טובה היא קלה יחסית.

לימודי רפאוה זה  7 שנים, עו"ד 4 שנים.

אז אל תשוו עבודה קשה של לימודים לחיי נישואין כי הם 120 שנה ולא כמה שנים.

חיי נשואיון זה לא לימודים של חצי זה  יום זה 24 שעות!

בלימודים אין להיפגע /להתאכזב /לכעוס/ כמו עם בעל, בלימודים יש את המרצה , גם אם אתה לא מסמפט אותו , זה רק כמה שעות אח"כ אתה הולך הביתה.

לימודים אתה רואה בשטח ציונים למבחנים וכו, בחיי נשואין לפעמים אתה משקיע ומשקיע לא תמיד אתה רואה ציון מאה.

יש עוד הרבה הבדלים...

וגם מה זה לעבוד קשה קשה קשה? יש גם גבול לקושי.

זה ברור שאם כל אחת/אחד היה עובד מאוד קשה אז היה מסתדר. לעבוד קשה זה נקרא, לוותר, לשתוק, להבליג, לסלוח, לעשות הכל לבד בבית עם הילדים וכו, לתת לבעל לבוא ללכת ולעשות מה שבא לו. לכבד ,לפנק. ואין סוף....

זה מתכון טוב לשלום בית, השאלה כמה אפשר ???

זה מתכון מצוין לאשה מעונה ולא לאהבה ושלום בית

ותאמיני לי הרבה נשים נשארות ומוותרות בשביל השקט שיהיה בבית, בשביל הילדים,

ולא בגלל אהבה

אז איך את מסבירה את זה שהנתינה מביאה לאהבה?

נותנים כשאוהבים ולא להפך.

נשואין אינם מחנה עבודה ולא עונש של עבודת פרך עם מאסר עולם.

ואין סיבה לחכות עד שנהיה סבא וסבתא בכדי להיות מאושרים עם בני/בנות הזוג שלנו.

אז איך כל היועצי זוגיות אומרים את זה???

ולמעשה אני לא מכירה אף יועץ או יועצת זוגיות.

אבל כנראה שזה עדיף על פני המלצה לפרידה שהיא דבר קשה שעלול גם להיות הרסני.

אז אם זוג כבר הקים משפחה ואין מצב של שנאה ועויינות, יתכן ומאמץ נתינה הדדי יכול לשפר את האוירה בבית ובמשפחה.

קשה להאמין שזה יביא לאהבה אבל זה כן יגרום לרגיעה ולחברות טוכה ונעימה יותר.

הרבה פעמים רואים את זה כשמייעצים לחברה\תלמידה ומלוים אותה בקושי מסויים, ומשקיעים בה- ומשם גם נוצר קשר של אהבה כלפיה. 

אבל השאלה היא אם זה נתינה מרצון או מכורח המציאות. כי אם את נותנת ומשקיעה במישהו מעצמך באמת הנתינה הזו רק תגביר את האהבה (כשמשקיעים במישהו מעצמך משהו בו הופך להיות קשור אליך. וברגע שמשהו קשור אל מישהו הוא אוהב אותו). אבל אם את נותנת כי חייבים ומרגישה מנוצלת, יקרה ההפך- הנתינה רק תגביר תחושת תסכול ותפחית את האהבה כלפיו. 

הכל תלוי ממה נובעת הנתינה.

אבל היא אכן יכולה להגביר אהבה- בתנאי שהיא נתינה נכונה 

אין שום דמיון או קשר בין אהבה של בני זוג לבין אהבה לתלמיד או אהבה לכל דבר אחר.

כל האהבות נובעות ממקום אחד.

הן מופיעות בצורות שונות לחלוטין, ובעוצמות שונות.

אבל זה לא אומר שאין בינהן קשר...

אני לא חושבת שאמורים לעבוד קשה על שלום בית..

נשמע לי מצער משפט שכזה. וזה נשמע משפט שדורש בירור מעמיק. משפט שמעיד על יסודות שייתכן שמרקיבים..

מה שכן, זו הכרות. ולא במובנה הפשוט, אלא במובן רחב יותר: הכרות לעומקה ולכל גווניה של האישיות העומדת מולנו עם כל המשמעויות הנלוות לעניין זה.

וזו לטעמי הדרישה הגדולה ביותר שאנו נדרשים במסגרת הזוגיות

יש זוגות שצריכים לעבוד קשה. למה? כי הם מגיעים לזוגיות עם פערים מהותיים ביניהם, שמקשים עליהם לתפקד כזוג. אולי לא כולם, אבל בהחלט יש זוגות שצריכים לעבוד קשה. 

סבא וסבתא שלי תמיד סיפרו לנו איך הם הגיעו למערכת הנישואין. שני יתומים שגדלו בארץ די לבד, שניהם עלו מתימן, אבל הוא היה נער כפרי ו"חסר חינוך", והיא היתה עירונית תרבותית, וזה יצר ביניהם פיצוצים כל כך גדולים. הם סיפרו כמה קשה הם עבדו בשביל לגשר על הפערים האלו, על הצלקות של היתמות והרעב והעוני, והמסר שלהם היה תמיד חד משמעי: הדרך של הזוגיות היא לא סוגה בשושנים. צריך לעבוד קשה. 

ואני עומדת מאחוריי דבריי, נשמע לי מצער מאוד לומר שצריך להתחתן

ולהבין שצריך לעבוד קשה על שלום הבית.

זה רק כבר שאת נשואה עם ילדים... וזה מחוסר בררה

אבל ממש לא מלכתחילה. עדיף להתחתן עם המתאים ולא עם השונה

יש פערים של מנטליות, כמו חתונה בין שתי עדות בעלות מנטליות שונה. זה יכול לגרום לפיצוצים לפעמים! יש פערים שנובעים מחינוך לקוי של אחד מבני הזוג. ועוד... 

זה עדיין לא אומר שלא אוהבים ושאי אפשר לנהל זוגיות בריאה וטובה ומאושרת. יש כאלו שהכל בא להם יותר בקלות, קיבלו דוגמא בריאה לזוגיות בבית וכו', אבל לא לכולם זה קורה. אז אלו שלא קיבלו את הצידה הזאת לא אמורים להתחתן ולהיות מאושרים? הם יהיו מאושרים, אבל יצטרכו לעבוד קשה כדי להגיע למודל של אושר שלא הכירו לפני כן. 

כי אנשים משתנים, אישה בת 20 זה לא בת 40 לפעמים עקב עבודה, לימודים וכו כי קו המחשבה משתנה.

אז אפשר להתחתן עם פערים ולהסתדר.

אפשר להתחתן בלי פערים ופערים נוצרים בהמשך...

חבל שבמקום ללמוד אחד מהשני מנסים לשנות אחד את השני.

את השני?

אולי ההפך? אני דווקא חושבת שלא משנה פערים או לא, החובה היא לא לחנך אחד את השני. כשחמותי אומרת לי בצחוק שאני צריכה לחנך את בעלי, אמרתי לה שזה היה התפקיד שלה 22 שנה. עכשיו אני נהנית מהפירות. 

וכן. זו מציאות קיימת שזוגות נכנסים לתוך מערכת זוגית ומגלים פערים גדולים. היא אפילו קיימת הרבה מאוד. כתבתי לך למעלה, מספיק שזוגות משתי עדות שונות יתחתנו, וכבר יש פער. זה קיים אפילו בתוך עדות בעלות מנטליות לכאורה דומה. אני לדוגמא חצי תימניה, וחצי פרסיה. כשהתחתנתי עם בעלי התימני, חטפתי בהתחלה הלם תרבות. לא הכרתי את השבטיות הזאת שראיתי במשפחה המורחבת, ונבהלתי מאוד. למדתי לאהוב את זה, ולשמור על קשר קרוב רחוק...  

שימי לב שאת אומרת דברים די ידועים, שמקובל אצלינו להנהן בראש ולא להקדיש להם מחשבה

וכאן ממש לא קיבלו אותם

זה מחייב לחשוב, לא?

אז ברור שאת צודקת לגמרי, וכך היה בכל הדורות, וכך הצליחו יהודים בשלום בית שלהם,

עם הבנה פשוטה שהם באו לתת ולהשקיע ולא לקבל ולקחת

וכמו שאומר הרב דסלר שהאושר יהיה בבית רק כשכל אחד ידאג לטובה של השני, וברגע שכל אחד יתמקד בטובתו העצמית האושר מהם והלאה

אבל אנחנו בדור שאנחנו אמורים ליהנות מהחיים, ואם אני לא נהנה עכשיו - אז בשביל מה אני כאן?

אין לאנשים ערך בעצם זה שיש בית, וכשיש קושי נשארים רק בגלל הילדים

אף אחד לא חושב שצריך להתיסר יסורי נפש נוראיים כדי להגיע לזוגיות טובה..

אבל כמו שכתבו- העבודה על המידות, וויתור, עין טובה ושאר דברים כאלה דורשים התגברות לא פעם ולא פעמיים וזה קשה...

יש מישהי שקל לה תמיד לוותר או שקל לה תמיד לדון את בעלה לכף זכות, או שקל לה לעשות מאמץ גדול בשבילו?    אם כן- אשריה...

מן הסתם יש זוגות שאצלם הולך חלק יותר מאשר אצל אחרים, אבל אז מה?

לפעמים דווקא הפערים או הקושי בעבודה הזוגית מביאים לקשר עמוק יותר.

היא באה להדגיש את הערך של הצורך להשקיע בבנין הבית, להתאמץ (ויתכן בכלל שכשאמרה "לעבוד קשה מאד" לא התכוונה למה ש"שמעו" בדבריה, אלא להסכמה הפנימית להתאמץ על הענין)

ואחרים באו להדגיש שזה לא אמור להיות משהו שמראש במבט של "קשה מאד", אלא דבר משמח, וגם התאמצות לבחירת מישהו שיש איתו את מירב הסיכוי לכך. חשיבות האהבה בין איש לאשתו וההתאמצות עליה.

למה זה "אם אני לא נהנה עכשיו"..  גם הרב דסלר מדבר על ה"אושר" בחיי הנישואין. אפשר להקשות אותו דבר - אושר?... אכן כן. זה אושר מאד נעלה. והשמחה של איש באשתו ואשה בבעלה זה ערך מאד נעלה. ההדרכה של הנתינה, היא ענין גדול, כשחושבים האחד על טובת השני, זה בא מתוך האהבה זה לזה ומעצים אותה ובונה אותה בדרך ישרה ואמיתית.

[הסטייפלר כתב במכתב לאיזה חתן: עיקר תקוות האשה בעולמה שיהיה לה בעל שאוהב אותה...  כמה נוגע ללב]

הערך העצום הוא אכן בעצם בנין הבית - והבית הזה צריך להופיע בכל הרבדים של היחס הנעים והמלבב והמשמח. זו שלמותו. ושווה להתאמץ עבור זה. 

לפעמים, גם תיאוריות של "סגפנות" למיניהן מהוות מפלט ממאמץ פנימי, אמיתי ועדין. כאילו בשם זה שממילא הכי חשוב "הבית" (וזה נכון. לא "בִמקום"). חשוב הבית - וחשוב שהוא יהיה מלא באהבה ושמחה זה בזה.

מיקמאוס טוען שלא הייתי די ברורה

בעבודה הכוונה - להשקיע הרבה מחשבה  לנסות להבין וללמוד את השני לצאת מהריבוע שלך 

לפעמים גם צריך לוותר ממש ולפעמים להבליג 

כל זה יביא אתכם למקום של שיתוף וחברות אמיתית ועמוקה מקום ששתיכם תקבלו בו את הצרכים שלכם

וכל אחד יתן לשני בשמחה כמו שהוא נותן לעצמו

כתבתי את זה למרות שזה די ברור

כי היה נראה לי לאחרונה שמידי הרבה כאן בפורום

זוגות מתלוננים על מריבות ועוד יש כאלו ששולחים אותם ישר ליעוץ ולהתגרש וכו'

כאילו ששלום בית זה לא עבודה (מהנה אבל דורשת השקעה בלי סוף)

והנה אני רואה שהמצב עוד עגום משחשבתי-

לא צריך לעבוד ? 

נתינה לא מולידה אהבה?

רוצים דקה אחרי החתונה להיות ב "הרגל של אשתי כואבת לנו"?

בקצב הזה אני ממש מקווה שהחברה הדת"ל תגיע לאחוזי גירושין כמו של הציבור החילוני

ואין פלא שאחוזי הרווקים עולים בהתמדה

היכן הרבנים? היכן?

אכן, כתבת לא כ"כ ברור, כי היה לך ברור מה את רוצה לומר, ושכך יבינו..

וחלק מהמגיבים/ות אכן הסכימו כמובן שנתינה מהלב מעצימה אהבה; וגם שצריך להשקיע, ברצון ובשמחה.

אולי 2-3 כתבו אחרת. קצת מוגזם להסיק מזה מסקנות מרחיקות לכת על "הציבור הדת"ל".  וגם השאיפה המודגשת שדברים יבואו עם תחושת אהבה ורצון, יש בה חשיבות ואמת.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל זה יביא פרות רק כשצד שני יתאמץ גם

אם שני הצדדים מתאמצים בצורה סבירה אז רב הסיכויים- לא תמיד- אבל רב הסיכויים שלא יגיעו למצב שמישהו יציע להם להתגרש או שהם לא יכולים לשבת ולנסות ליישב בעייה או יגיעו לבעייה קיצונית

יש אנשים שרואים וויתור כחולשה וממשיכים בהתקפה ואיתם אין טעם אפילו להשתדל

יש זוגות שעובדים ועובדים ולא מצליח להם, פשוט כי אין להם את הכלים ואין להם מושג  על מה ואיפה לעבוד. כשהולכים לייעוץ היועץ מסתכל מפרספקטיבה אחרת ונותן את הטון שלו, את הכלים שהוא מכיר ויודע, וזה עוזר מאוד להרבה זוגות שהכרתי ומכירה. אני חושבת שייעוץ זוגי בדור הזה הוא צו השעה וחובה מוסרית. אנחנו חיים בדור שהמודלים של זוגיות שאנחנו מקבלים הוא מסרטים או ממקומות שליליים אחרים (כן. לפעמים גם זוגיות לא בריאה של ההורים). מהסיבה הזאת אחוז הגירושין כל כך גבוה שהעבודה של יועצי הנישואין היא ממש מצווה. רק חבל שהמחירים כל כך גבוהים עד כדי כך שהרבה זוגות נמנעים בגלל זה ללכת לקבל ייעוץ ומעדיפים להמשיך לנסות לבד ולהתעייף. 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.