על רבי אלעזר ברבי שמעון, שהיתה דעתו גסה,

והיה עליו להיות רך כקנה כלפי האדם הפשוט?

(רש"י מפרש שיש ספרים שכתוב בהן שאותו האדם

היה אליהו הנביא שרצה להוכיחו.)

כאדם חריג בחברה, אדם שכולם מסתכלים עליו בצורה מוזרה, כשונה ופתאום בא רב גדול שאמור להיות דוגמא ומופת להתנהגות ובן אדם לחבירו ופשוט רומס עוד יותר את הבן אדם...

לנו קל מאד להגיד, אז שיסלח מה הבעייה, אבל כשנכנסים לראש של האנשים האלה, קל להבין מאיפה זה נובע ואולי בגלל שהעלבון הגיע מאדם חשוב, עשה את זה יותר גרוע מאשר אם זה היה אדם מהרחוב..

גדול הדור רודף אחריך כדי לבקש ממך סליחה.

לא תעצור ותחשוב?

(שים לב שמה שאתה מקשה לא שייך לפי

ההסבר שלי לעיל)

ואם כן זה היה מתוך לחץ גדול או חוסר נעימות ולאו דווקא סליחה אמיתית...

כי רבי אלעזר עשה תשובה, גם כלפי שמיא (מן הסתם) 

וגם השיג את המחילה של אותו אדם תוך כדי התבזות עצומה. 

ואילו אותו אדם התנהג בצורה קשה. ככה שדי מובן לי למה הוא יוצא פחות טוב בסיפור. 

מה שלא מובן לי, למה רבי אלעזר בחר לתקוף את אותו אדם שלפני רגע הוא פגע בו. 

ואולי צריך לומר, שאחרי שהוא עשה תשובה, הוא ידע והרגיש והפנים שאכן נמחל לו ולא חש כלל שוב רגשות אשמה או ייסורי מצפון בנושא מאחר שהוא מחול. ולכן הוא יכל להתבונן במאורע מן הצד ולהעביר ביקורת על אותו אדם.

ואולי זה גם היה מאוד בוטה, שאיש חשוב ומכובד כמו רבי אלעזר

משתטח ומתבזה, זה אמור להיות כל כך מזעזע שהיה מצופה ממנו שימחל מיד. 

לא מובן לי הדבר הזה בכלל

היינו שהוא באמת מאוד התעדן, 

אבל היה לו איזה הירהור קל של גאווה,

וכדי לתקן את זה ה' מיד העמיד אותו בנסיון קשה

ואולי זה עוד יותר מסביר את הסיפור, שאולי חכמים ידעו ברוח קודשם

שבאמת לא היתה לו בחירה חופשית שלא להעליב אותו

רק שהנסיון היה עד כמה הוא יבזה את עצמו כדי לתקן את מה שקילקל. אולי. 

אבל האמת, מה שחשוב זה ללמוד את מה שחכמים רצו ללמד אותנו. 

וזה, להיות רך כקנה, ולא להתגאות על התורה שלמדת. 

ועוד למה ששאלת,

זה ידוע, שגם צדיקים גדולים ועצומים שהיו מתוקנים במידות שלהם בצורה מדהימה,

תמיד חששו מחטא הגאווה, 

כי ככל שאתה יותר מתוקן ונעלה, זה עצמו סיבה לגאווה,

וצדיקים סיפרו ששמעו את הבעש"ט מתפלל בשעה שעמד להיפטר

שלא יכשל בגאווה,

ז"א שאפילו הבעש"ט הקדוש, רגע לפני שהוא נפטר,

חשש שהיצר יפיל אותו בגאווה. 

קודם כל- יש הפרדה בין נפשו של אדם לדעתו, לכן השפעת התורה על נפש האדם איננה מכריחה פעולה דומה לדעתו.
 

אבל מעבר לזה אני חושב שחז"ל מזהירים את לומדי התורה ביותר על העניין הזה, כי דווקא עם הרגישות אפשר לטעות

טעויות חמורות, כמו זו, ולשכוח בעצם שהיופי בעולם ובעולמות העליונים הוא רק מצד רצון ה'.

וגם הכיעור של אותו אדם, הרי זה רצון ה' והוא יפה בעיני ה' יתברך כמו כל אחד אחר.

ולכן הוא גם כל כך רצה שימחל לו, כי הכיעור שהוא יצר במו ידיו היה כיעור אמיתי, הפגיעה הזו באדם, והכיעור של אותו

אדם היה רצונו יתברך ולכן הוא יפה. ככה שזה יצא הפוך על הפוך, שהכיעור שלו, שהוא כביכול היפה מבחוץ(ת"ח ומכובד)
גדול יותר כי הוא פנימי, אבל המכוער מבחוץ היה יותר יפה ממנו מבפנים שאמר לו "לך אמור לאומן שעשאני" כי הוא כן זכר 

את ה' יתברך... ומבואר בזוהר שאחת מהצרות הגדולות ביותר של ת"ח לפעמים היא שכחת ה' בתוך הלימוד.

הגמרא עוסקת ברבי אלעזר בן שמשון, ומה שהוא למד מתוך המעשה, ולכן גם המימרא היא שלו בבחינת
"אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם".

יש מקצוע כזה - עריכה ית...

.

בס"ד

הבן יהוידע אומר שם שלא האדם היה מכוער, אלא מעשיו היו מכוערים ולכן הביקורת היא כלפיו.

אגב, זאת גמרא בתענית בדף כ' ע"ב (סימן לזכור: כיעור)
למי שרוצה לחפש.

ברורה, כשנתקלתי ברבנים כאלה שלא 'שמים' על אנשים או שבאים לומר להם שלום והם מתעלמים, אני אישית מחקתי אותם, לא שומע את שיעוריהם וגם לא מכבד את התורה שבהם, קשה לי מאד שאדם שהוא אמור להוות דוגמא אישית בכ"א הרבה דברים פוגע או עושה איפה ואיפה ומדבר עם פלוני ועם אלמוני מסתפק בהנהון, בגלל זה גם קשה לי נורא הסיפור הזה..

ואני לא מדברת על אלו שלכל אדם שני קוראים רב. אני מדברת על רבנים ידועים. לפעמים יש דברים תמוהים שנראה לנו שרבנים עושים ואנחנו לא יכולים לדעת מה פשר המעשים שלהם, כמו לא להתייחס לאדם מסוים. 

קיצר תזהרו בכבוד תלמידי חכמים..

"חוצפנית".... (חשוב שהועלתה השאלה)

את הסיפור הזה אפשר לכאורה לראות בכמה רבדים:

א. הכי פשוט - זחה דעתו לרגע מחמת תורתו המרובה כשבדיוק יצא מביהמ"ד אל העולם, נתקל בכיעור, הביע מה שאמר שזה נורא ובוטה - ותפס את גודל החטא וחזר בתשובה גמורה. הרי מי מספרת את זה? הגמ', שגם היא מחוייבת בכבודו. ללמדנו שאין משוא פנים, וללמדנו שחזר בתשובה גמורה, וללמדנו את הלקח בהמשך (אגב, אני גם חשבתי תמיד שאמר על עצמו "לעולם יהא אדם"..). ואולי גם ללמדנו כמה "רגע" של זחיחות יכול להטות מבט עד כדי שאפילו גדול עולם נכשל בו.

ב. רובד מעבר לכך: הכיעור אינו כיעור גשמי בעלמא. הוא ראה עליו גסות פנימית שמתבטאת בפניו. ומחמת שבא מהיכן שבא והיה "באורות" כמו שאומרים היום, לא יכל לסבול את זה- והעיר כך (יש סיפור על מישהו מגדולי החסידות שלא הסכים שיהיה איתו תלמידו. הלה התעקש - וכשנכנס מישהו לחדר, החל לצעוק עליו איך הוא מעז להיראות לפני הרב עם חטאיו.. ראה על פניו.  ההוא ברח, והרב אמר לו, בגלל זה לא רציתי שתהיה. רוץ תביא אותו. כשהגיע - קיבלו הרב באהבה רבה וכו'. אח"כ התברר שהוא שקע בחטא ואמר לעצמו, אם יקבלני - סימן שיש סיכוי, ואם לא  - אמיר ר"ל..  ואותו גדול, שכחתי את שמו, ידע את הצפוי להיות).

כששמע את התגובה, התעשת רבי אלעזר שלא כך בונים את העולם (ואין קושיא מזה שההוא אמר לו שילך לה'. הרי זה לא ת"ח, במר ליבו אמר לו שיגיד לה' שעשה אותו מושחת כזה).

ג. רובד עליון יותר. שמעתי פעם, נפלא.  ויש להקדים, שלאגדות חז"ל, מעין זו, יש לא פעם משמעות מעבר למה שנראה בפשט, וכך דרכו של המהר"ל בהסברם.

ובכן, הוא בא ממגדל עדר (גירסאות). תרגום יונתן אומר בבראשית על המקום הזה (מוזכר אצל יעקב אבינו) "אתר דמתמן עתיד לאיתגליא משיחא" (כך בערך הלשון). משם עתיד לבוא המשיח (כנראה אזור גוש עציון של היום..).

רבי אלעזר לומד תורה במקום שיש בו הארת הלעתיד לבוא, המגמה של התורה בתיקון העולם, אורו של משיח. 

והוא פוגש בעולם הזה, הנוכחי, עם כל כיעורו (זה ה"איש" בסיפור. סוג של משל). ואומר לו מה שאומר. ומה התובנה שעולה בו אח"כ מהעולם? שהקב"ה ברא אותו, וברא ע"מ להעלותו בסבלנות. אפשר להמשיך את ההסבר על פרטי הסיפור (יסוד הענין שמעתי בשם הרב עודד וולנסקי שליט"א, לפני שנים רבות)..

אגב, זה מקביל לסיפור על יציאת רבי שמעון ורבי אלעזר בנו (שכנראה הוא-הוא..), מהמערה.  שכל מקום נשתנו עיניהם נשרף, חזרו למערה, יצאו אחרי י"ב חודש, ועדיין רבי אלעזר לא התפשר עם העולם. עד שראה את הזקן עם שני ההדסים, משתמש בעולם, בריחו, לקידוש השם.

לא קשה לראות את הביקורת הקשה על רבי אלעזר שמתנהג ראשית בהתנשאות ולבסוף בצביעות.

 והסיפור מובא כדוגמא שלילית כיצד אסור להתנהג.

זאת חוצפה ובזיון של תלמיד חכם.

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל