דומני שעפ"י רוה זה כן ענין של חינוך, בעיקר של אופן החינוך, וגם של שימת לב שלא יתחילו דברים כאלה.

ב. בנידון זה, חושבני שהכי טוב שהאחות תדבר איתה. תסביר לה את המשמעות. השוני שיש מצד אחד, שהיא עדיין לא יכולה ממש להבחין בו, ולאידך - הסיכון שבכך שאם וכאשר יתברר שזה לא, ההשלכות לקראת להגיע לחתונה בלי צורך לעבוד על להוציא מהראש דברים קודמים.

להסביר גם את החשיבות לתת לכל אחד מהמינים את היכולת להתפתח בפני עצמו, לפני בנין בית ביחד בעתיד.

להסביר את חשיבות הצניעות. את זה שה"ראש" של הבן אנו כמו שלה - בלי לעורר סקרנות יתרה.

חשוב שהיא תדבר איתה.  קשה להניח שאם כבר יש קשר, זה ילך "בכח", אבל תלוי באנשים ובנסיבות.

וכמה שיותר מוקדם, יותר קל לפעול.

שזה טוב לך להתערב 

גיל הזה כבר לא גיל התבגרות, הרי בני 18 כבר מתחתנים, עובדים או משרתים במקומות שדורשים בגרות ואחריות

אם אחות של חברתך מכבדת אותה אז היא יכולה להסביר לה כל מיני דברים

וגם יכול להיות שזה קשר רציני שיוביל לחתונה

וכמובן בלי פעולות קיצוניות. מה שזכור במקרה שבחדשות האשימו את אגודת אפרת במקרה מצער בצפון שנגמר באסון, מי שהיה באמת אשם יותר היו הורים של זוג צעיר ולא חכם שהכניסו אותם ללחץ מיותר והביאו למצב נפשי לא נורמלי. הרי בכל מצב אפשר למצוא פתרון, רק להישאר רגועים. אבל זה בטח לא המצב פה

ש"ההורים" היו אשמים?.. ו"לכל מצב אפשר למצוא פיתרון", כאילו הכל "טכני" ו"לא נורא", ולא מובן האסון שבעצם דבר כזה.

ולקרוא לזה "זוג"?..  איפה חיים?....

הדבר היחידי ש"אשם" זה תרבות הפריצות, ומי שנוהג בה. שלפעמים הוא גם סתם טיפש/מסכן.

לגבי מה שאת העלית הגבתי למעלה. והצעתי לאחות איך להסביר (ואני מסכים שלפעמים רואים שהם ממש בוגרים, ושזה כיוון טוב - אז העיקר צריך להיות עידוד הצניעות וכו', כדי להיות יכולים להתחתן טוב ולא לעבור על הלכה. וגם להסביר שען ענין ב"קשר" בפני עצמו, מעבר להכנה ובירור לקראת נישואין.  אבל בד"כ זה צעיר מידי, וגם לא "רציני", ואז צריך להסביר בכיוון אחר, כפי שכתבתי למעלה, לדעתי).

התגובה השניה שלי היתה על מה שהיא הביאה לגבי מקרה שקרה לפני זמן מה.

למה החברות הזו סודית?

זה לא אידיאלי חבר בגיל 17,ואני בהחלט לא מעודדת אבל מצד שני זה גם לא נורא. זה יכול להיות קשר שיבשיל לכדי חתונה.

כל עוד מדובר בבחור טוב ולא בעייתי, אני לא מבינה למה זה חייב להשאר סודי. הם לא בני 13.

כבר טוב, חשוב לשמור על ערוץ התקשורת שביניהן ולא לסגור אותו

ואם היא תשפוט אותה או תנסה לחנך באגרסיביות אז אחותה תסתיר גם ממנה.

לכן, אפשר לדבר עם האחות אבל להתחיל דווקא בכך שמבינים את הצורך (זה לא נותן לגיטימציה

אלא רק פותח את השני גם להקשבה כי הוא רואה שמבינים אותו) ואפילו אפשר להרחיב בצורך ורק

לאחר מכן לדבר על הבעייתיות של קשרים כאלו וגם כאן להרחיב ולהגיע לעמקי הנפש.

יתכן שהאחות שבתוך החברות כרגע בשלב שאין עם מי לדבר, יכול להיות שזה משהו חדש לה והיא לא תוותר עליו בקלות,

החכמה היא לא לסגור אלא להיות עם... ולהוסיף את הנדבך שלך.

מן הסתם אותה בחורה סיפרה לאחותה כי סומכת עליה

וזה לא הכי בסדר שזה עובר לחברות שלה ואחר כך לפורום

אני זוכרת שזאת הייתה אחת הסיבות שבגיל הזה הפסקתי לשתף את אימא שלי

כי כל דבר מקטן עד גדול עבר התיעצות עם דודה, שכנה ואימא של חברה...

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....