דומני שעפ"י רוה זה כן ענין של חינוך, בעיקר של אופן החינוך, וגם של שימת לב שלא יתחילו דברים כאלה.

ב. בנידון זה, חושבני שהכי טוב שהאחות תדבר איתה. תסביר לה את המשמעות. השוני שיש מצד אחד, שהיא עדיין לא יכולה ממש להבחין בו, ולאידך - הסיכון שבכך שאם וכאשר יתברר שזה לא, ההשלכות לקראת להגיע לחתונה בלי צורך לעבוד על להוציא מהראש דברים קודמים.

להסביר גם את החשיבות לתת לכל אחד מהמינים את היכולת להתפתח בפני עצמו, לפני בנין בית ביחד בעתיד.

להסביר את חשיבות הצניעות. את זה שה"ראש" של הבן אנו כמו שלה - בלי לעורר סקרנות יתרה.

חשוב שהיא תדבר איתה.  קשה להניח שאם כבר יש קשר, זה ילך "בכח", אבל תלוי באנשים ובנסיבות.

וכמה שיותר מוקדם, יותר קל לפעול.

שזה טוב לך להתערב 

גיל הזה כבר לא גיל התבגרות, הרי בני 18 כבר מתחתנים, עובדים או משרתים במקומות שדורשים בגרות ואחריות

אם אחות של חברתך מכבדת אותה אז היא יכולה להסביר לה כל מיני דברים

וגם יכול להיות שזה קשר רציני שיוביל לחתונה

וכמובן בלי פעולות קיצוניות. מה שזכור במקרה שבחדשות האשימו את אגודת אפרת במקרה מצער בצפון שנגמר באסון, מי שהיה באמת אשם יותר היו הורים של זוג צעיר ולא חכם שהכניסו אותם ללחץ מיותר והביאו למצב נפשי לא נורמלי. הרי בכל מצב אפשר למצוא פתרון, רק להישאר רגועים. אבל זה בטח לא המצב פה

ש"ההורים" היו אשמים?.. ו"לכל מצב אפשר למצוא פיתרון", כאילו הכל "טכני" ו"לא נורא", ולא מובן האסון שבעצם דבר כזה.

ולקרוא לזה "זוג"?..  איפה חיים?....

הדבר היחידי ש"אשם" זה תרבות הפריצות, ומי שנוהג בה. שלפעמים הוא גם סתם טיפש/מסכן.

לגבי מה שאת העלית הגבתי למעלה. והצעתי לאחות איך להסביר (ואני מסכים שלפעמים רואים שהם ממש בוגרים, ושזה כיוון טוב - אז העיקר צריך להיות עידוד הצניעות וכו', כדי להיות יכולים להתחתן טוב ולא לעבור על הלכה. וגם להסביר שען ענין ב"קשר" בפני עצמו, מעבר להכנה ובירור לקראת נישואין.  אבל בד"כ זה צעיר מידי, וגם לא "רציני", ואז צריך להסביר בכיוון אחר, כפי שכתבתי למעלה, לדעתי).

התגובה השניה שלי היתה על מה שהיא הביאה לגבי מקרה שקרה לפני זמן מה.

למה החברות הזו סודית?

זה לא אידיאלי חבר בגיל 17,ואני בהחלט לא מעודדת אבל מצד שני זה גם לא נורא. זה יכול להיות קשר שיבשיל לכדי חתונה.

כל עוד מדובר בבחור טוב ולא בעייתי, אני לא מבינה למה זה חייב להשאר סודי. הם לא בני 13.

כבר טוב, חשוב לשמור על ערוץ התקשורת שביניהן ולא לסגור אותו

ואם היא תשפוט אותה או תנסה לחנך באגרסיביות אז אחותה תסתיר גם ממנה.

לכן, אפשר לדבר עם האחות אבל להתחיל דווקא בכך שמבינים את הצורך (זה לא נותן לגיטימציה

אלא רק פותח את השני גם להקשבה כי הוא רואה שמבינים אותו) ואפילו אפשר להרחיב בצורך ורק

לאחר מכן לדבר על הבעייתיות של קשרים כאלו וגם כאן להרחיב ולהגיע לעמקי הנפש.

יתכן שהאחות שבתוך החברות כרגע בשלב שאין עם מי לדבר, יכול להיות שזה משהו חדש לה והיא לא תוותר עליו בקלות,

החכמה היא לא לסגור אלא להיות עם... ולהוסיף את הנדבך שלך.

מן הסתם אותה בחורה סיפרה לאחותה כי סומכת עליה

וזה לא הכי בסדר שזה עובר לחברות שלה ואחר כך לפורום

אני זוכרת שזאת הייתה אחת הסיבות שבגיל הזה הפסקתי לשתף את אימא שלי

כי כל דבר מקטן עד גדול עבר התיעצות עם דודה, שכנה ואימא של חברה...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...