קודם כל ברור לכולנו לפני הכל שנסיעה בטרמפים היא מסוכנת!!! אין מה להתווכח על זה.

אם אנשים רגילים לנסוע בטרמפים גם ככה אין שום סיבה שיפסיקו אבל ברור שצריך להיזהר זהירות כפולה ומכופלת

בשורות טובות בעז"ה!!

הנקודה כאן זה לא הטרמפים אלא מה גרם לאסון הזה. נכון שבין השאר זה חוסר זהירות, אבל כדי למנוע את הפעם הבאה לא מספיק רק להיזהר יותר בטרמפים. הבעיה כאן היא הרבה יותר שורשית, המדינה שלנו מנהלת משא ומתן עקבי עם ראש הראשות הפלסטינית- אבו מאזן, משחררת מחבלים, מקפיאה את הבניה ומול המחבל הקטן שנשלח וממומן ע"י אותו אבו מאזן- מנסה לשחק אותה גיבורה ולא נכנעת לטרור. זה בלתי מתקבל על הדעת, או שנכנעים או שנלחמים. ואני חושבת שעם כל הכבוד למשא ומתן זאת אשליה מגוחכת, בפועל מתנהלת פה מלחמה! רק שהמנהיגים שלנו פוחדים להכיר בזה. אבל שורה תחתונה אנשים ממשיכים להיפגע ואם זה ימשיך ככה אז ניפגש בכותל עוד לא יודעת כמה זמן לעוד עצרת תפילה מרוממת ומרגשת... יאללה צריך עם התפילות, לפעול. שזהו!! זה לא יקרה יותר הבעיה היא לא הטרמפים, הבעיה היא ההתנהלות הלא עקבית של המדינה מול הטרור, או שנלחמים או שנכנעים אי אפשר להחזיק את החבל בשתי הקצוות הוא קצר, קצר מאוד. ואנחנו עוד שנייה נחנקים בתוכו.

וזה אפילו לא קשור רק לערבים..

לא יצא לי ב"ה בחיי לקחת טרמפים..

חבר'ה בזהירות ! הנה קרה מקרה ולא סתם, זה מראה לנו שצריך להיזהר ..

והחטופים יחזרו הביתה בשלום! במהרה! ולא תיהיה עוד שום חטיפה!! אבל לי יש בעיה, באיזה זכות ה' ירחם עלינו? הרי מן המציאות ההגיונית יכול להיות כאן ח"ו עוד המון חטיפות (בלי קשר לטרמפים!!!), אנחנו לא הולכים בדרכיו והממשלה מבולבלת לגמרי, רגע נכנעת ורגע נלחמת, ה' לא מקבל בלבולים, הוא רוצה אותנו לגמרי איתו! לגמרי עם התורה! לגמרי בדרכיו! ואם לא נשנה את זה, ולא נפעל כלום, ובעיקר- לא נכניס לעצמינו את זה לראש-המצב לא השתנה ואנחנו יכולים חס וחלילה לחכות למקרה הבא (ולאו דוקא חטיפות זה יכול להיות בכל הִכנעוּת (משא ומתן) אחרת..) ורק ברחמיו המרובים הוא יציל אותנו, אבל אנחנו חיבים לפעול, חיבים לשנות, אי אפשר לשבת בשקט! יגעת ולא מצאת-אל תאמין! כנראה לא מספיק יגעת! ובעז"ה, אני מתפללת שלמרות שלא יגענו-נמצא, ה' יצילנו!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...