להמשיך בשגרה- חייב אבל הלב שלי ממש לא שם!!!

סרטים סדרות- אין לי גם זמן לראות אני עמוסה.

אני משתדלת כמה שיותר לקרוא תהילים ולהתפלל, כמה שהעומס נותן...

ותאמת איןלי כוח להמשיך רק המציאות מחייבת...

יהיה טוב בעזרת ה'.

לא מסוגלת. כל היום בודקת אם יש חדש. שומעת רדיו במקום מוזיקה וקוראת תהילים כל הפסקה וזמן פנוי..

גם ככה לא רואה סרטים וסדרות...

משתדלים לומר תהילים כל זמן שאפשר, ולהרבות בקבלות ומעשים טובים.

האולפנא מתנהלת יחסית כרגיל.
ממעטים בדברים משמחים שתוכננו (כגון קריוקי)..

אבל לא נמצאים בדיכאון, משתדלים לצמוח מזה,

ולהאמין בקב"ה ומהלכיו.

להתחזק.

שיחזרו במהרה בריאים ושלמים.

להשתפר ולהיות טובים.. להכנס לדיכאון ולא להמשיך בשיגרה זה רק מזיק, כי יש חשיבות לניצול הזמן ולמעשים שאנחנו עושים בחיים ודווקא ע"י שנשמיך בשיגרה וננסה להיות יותר טובים בהתנהלות הרגילה ביום יום- אני חושבת שככה נהיה יותר טובים ויש בזה יותר רצון ה'.

כמובן שרצוי להרבות בתפילה ובמעשים טובים אבל כל זה לא סותר את השיגרה בחיים. לא להפסיק לפעול ולעשות ולהכנס לדיכאון. זה רק מזיק.

המלצה למי שהחדשות מכניסות אותה לדיכאון- להיכנס פחות ואם אפשר כמעט ולא לאינטרנט ולהפחית בשיחה על הנושאים האלו (כמובן שוב, אם זה רעיונות איך לעשות דברים לעמן שיחרור החטופים- תפילה, לימוד וכד'- מבורך אבל אם זה רק עיסוק בעדכונים החדשים, אין בזה תועלת ואם זה מכניס לדיכאון זה רק רע). לי זה עזר בצורה משמעותית.

אני ממש מנסה להתחזק בהכל.

אבל זה לא משהו חדש.. זו השגרה שלי.

נכון שזה התחזק בעקבות המאורעות האחרונים אבל חיים כרגיל.

אני מסכים עם 'ה.ת.' ומוסיף שכדאי לקבל עלינו משהו קטן להתחזק כדי שלא יעבור עלינו התקופה הזאת מבלי להשתנות.

יום טוב

וצריך את העזרה של כל אחד ואחת ממכם [מי שכבר לקח- בבקשה להששאיר לאחרים...]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....