זאת השאלה, בעיקרון..
נושא: שאלה סבוכה.
תוכן:
פסיכולוגית קצת.
אדם שלא מאמין בעולם הבא, כלומר, הוא מאמין שאחרי שאתה מת, הגוף שלך לא פועל, על כל פרטיו. אין נשמה וכו'..
למה לא כדאי לו להתאבד? אפילו לאוו דווקא ברגע של קושי. סתם, עכשיו.
הרי, בטוח שיהיה לו מתישהו רגע לא כיף. ומצד שני - ברגע שימות, הוא לא יהיה מודע בכלל לחוסר הטוב (שהוא הפסיד).
לכאורה, יהיה שווה לו למות במקום, ולא יכאב לו לעולם.
מוזר.
אחרי פרסום של השאלה הנ"ל התנהלו דיונים ושיחות בנושא, ואמרתי שבעזה"י בעתיד הקרוב אערוך את זה קצת ואפרסם.
אז כצפויי, זה לא קרה בעתיד הקרוב.. אבל עכשיו ב"ה זה קרה. [ז"א, עכשיו יש לי דברים חשובים לעשות ולא באלי ומצאתי את זה בדרך אז החלטתי שזה זמן טוב לשבת על זה
]
אז הינה לכם סיכום התכתבות בייני לבין כוכביות [השם שמור במערך] שזה בעצם סיכום של הטענות שעלו ותשובה שאליה הגענו.
אולי זאת לא תשובה סופית, אבל היא קלעה למטרה אז. לכן כאן עצרנו את הדיון בנושא..
מישי' מאפושו' (14:16):נתחיל בסיפור נחמד על ר' יונתן אייבשיץ [סיפורים עלייו תמיד נחמדים
]
אחרי כמה וכמה ויכוחים בין כומר לרבי יונתן הכומר החליט ש-די, נמאס לו תמיד לחזור לאותם דיונים. תמיד זה מציג א' וזה ב' [ותמיד רבי יונתן מנצח
] והוא הציע שיחליפו תפקידים. הוא, הכומר, ייצג את היהדות ורבי יונתן את הנצרות.
שאלו את המלך והוא הסכים, המלך נתן להם 3 חודשים להתכונן.
אחרי 3 חודשים הם מגיעים, הכומר נותן 3 שעות של שהרצאה בשבח היהדות, מוכיח הכל. דבר דבור על אופנייו. הכל טוב ויפה. מסודר ומשכנע מאוד.
אחרי 3 שעות של דיבורים והוכחות הוא מסיים ומעביר את רשות הדיבור לרבי יונתן אייבשיץ.
רבי יונתן קם, פונה אל הכומר ואומר: "יודע מה, השתכנעתי. תגייר אותי."
עכשיו, מעבר לנחמדות שבסיפור הזה נתמקד בנקודה ללמידה.
הכומר בחר להאמין בנצרות, זה דבר מומצא וכמו שהוא יכול להמציא הסברים על הנצרות ככה הוא יכול לבחור להאמין ביהדות ולהביא הסברים על היהדות.
לעומתו, רבי יונתן אייבשיץ לא בחר להאמין בצורה כזאת שהוא יכול לבחור לייצג משהו אחר. הוא מאמין כי זה הוא! זה מה שהוא וזה מבחינתו כל האמת, זאת דרך חיים.
זאת לא דת בשביל להתווכח ולהוכיח. זאת האמת כי היא אמיתית.
[מבחינה מסויימת להאמין מבחירה זה גדול, כולנו צריכים לשאוף לזה.. לאמונה מבטן ואמונה מדעת. אבל בתור התחלה - האמונה היא מהבטן. היא שם כי היא האמת. לא משנה כמה הסברים תתן]
מישי' מאפושו' (14:21):עד כן סיפורינו. ועכשיו לשאלתך [למה אדם חי, למה אדם שלא מאמין חי?], כל התשובות לשאלה - צורך טבעי, פחד מהלא נודע - הן נסיונות להסביר את החיים.
אבל התשובה האמיתית, היא יצר החיים [או חלק אלוק' ממעל או נשמה או איך שלא תבחר לקרוא לזה]
***** (14:22):צריך להאמין אמונה תמימה כאילו אין הסברים, ולחפש הסברים כאילו אין אמונה תמימה.
^^משפט ממש חזק שנכנס באמצע השיחה, וקצת קטע את הרצף, אבל חשוב להשאיר אותו כאן..^^
מישי' מאפושו' (14:22):כמו שכתבתי אתמול, זה ברמה הבהמית שבאדם.
הצורך לשרוד..
אבל לבהמה את את החלק אלוקה ממעל שמביא לה את היכולת להיות מודעת ליצר החיים הזה.
מישי' מאפושו' (14:23):ובגלל שהיא לא מודעת לזה מספיק היא לא יכולה להיות מודעת לכח שלה לעצור את זה.
אבל לאדם יש כזאת רמה רוחנית גבוהה, שהוא מודע לחלק חיים הזה בתוכו! עד כדי כך שהוא יכול לעצור את זה..
***** (14:23):את אומרת שהתשובה שלי והתשובה שלו הם אותו דבר. הוא קורא לזה 'יצר החיים' ואני קורא לזה דבר שה' טבע בי לחיות.
מישי' מאפושו' (14:24):
אני אומרת שהתשובות של כולם הן אותו דבר.
אבל הנקודה הבסיסית היא שה' הטמיעה בנו את זה
כל שאר ההסברים הם כדי ללכת סביב האמונה
מישי' מאפושו' (14:25):
ובעזה"י היום אחי יימצא לי מקורות לזה ואני אוכל לפתח על זה דיון 
[אז לא, לא נמצאו המקורות ההם.. אולי מתישהו נזכור להמשיך לחפש אותם.]
***** (14:49):וזה מאוד מסתדר לי.
את מסבירה כאן שהוא עבד על עצמו/מתעלם ממקום עמוק. וזה הגיוני הרבה יותר ומסתדר מעולה.
כלומר, גם אצלו קימת לכאורה הסתירה הזאת. אבל הוא יודע שהיא לא באמת קיימת(שהרי הוא לא מתאבד!) ומסביר אותה בביטויים יפים, שמשמעותם - אני רוצה לחיות כי יש משמעות לחיים.
מישי' מאפושו' (14:51):בדיוק
***** (14:51):קולע.
מישי' מאפושו' (14:51):הוא מנסה להתכחש למודעות הזאת
***** (14:51):ולקרא לה בשמות יפים.
עכ"ד.
ושתדעו שזה חביב לערוך ש"א.
בתקווה שזה מובן.
בשורות טובות!!
