ומן הסתם לא בא לך לפרט יותר מזה

כי זה גם ככה אאוטינג

לא נורא

סקרנות זה בריא

מצווה שלא לאמר דבר שאינו נשמע- אז אני לא יודע אם להגיב לשאר.

אה ובשמחה ברוכים השבים

שאני זוכר שלמדתי שמותר לאח ואחות לישון בקירוב בשר אם מתכסים בשמיכה נפרדת.. וזה לכאורה יותר חמור.. קיצר עדיף לשאול רב. בהצלחה

המלצה, ולא הלכה מפורשת, לא מבינה את ההיסטריה

נועם- לך כמובן שאין מה לחשוש, מדובר עליו (ת"ח ראוי שלא יחבק את אחותו), אבא שלי תמיד אומר: "אני לא תלמיד חכם!" וכך יוצא פטור

לגבי חיבוק - אכן בעייתי... אני לא יודע מה לומר מעבר לזה.

וגם אני הסתקרנתי - חוזר מאין? אבל מובן שאני לא אמור לחטט

בתשובות שונות זה גם כזה בחצי פה

לדוגמה:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=11169

כבר קודם הבאתי שזה לא פשוט.

ולא רציתי להביא בדיון הזה --עלייך-- את הלשון החריפה של הרמב"ם.

אבל אם כבר ראית

רמב"ם

הלכות איסורי ביאה כ"א

הלכה ו

המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו.

נכון?

אחרי 3 וחצי שנים

מן הסתם שתיכם הספקתם להשתנות המווון מאז

[ואל תתני לנקודה השולית לתפוס את המקום של ההתרגשות והשמחה לקראת]

שנזכה לראות את כל אחינו בריאים ושלמים.

השו"ע בהמשך לרמבם, מסביר את דבריו "שאין קרבין לערוה כלל". כלומר: זה "גדר" כזה, אפילו במקום ש"אין ליבו נוקפו". לכן הוא קורא לכך "מעשה טפשים" כאילו אומר: לא משחקים עם זה.  [סה"כ, גדרים הם גם בראיה לטווח ארוך ,ולאו דווקא לאותו אדם, אלא לתרבות המתפתחת]

כשהרב באולפנא לימד את זה?

סבבה, אז לפי זה נהיה טיפשות.

לא הבנתי איך הסקת שחיבוק בין אחים גורם לקשר לא בריא,

אני רואה ההפך...

אגב,לענ"ד זו הלכה שרבים אינם מודעים אליה

רק רציתי להוסיף שמעודי תמהתי על הלשון של הרמב"ם והשו"ע

ממתי הרמב"ם מעליב עוברי עבירה וקורא להם בשמות גנאי

אם מישהו יחלל שבת הרמב"ם יכתוב כל העושה כן הוא מעשה טפשים?

הוא יכתוב שאסור וחאלאס!

וגם הלשון "איסור יש בדבר" לא כמו שיהיה כתוב אסור לעשות כן.

זה תמיד היה נשמע לי איסור מגומגם כזה, יש בזה איסור, וזה מגונה, וטיפשות, אז זה לא לענין

וראיתי שר' ניסים קרליץ מגדיר את זה בפשטות שזה איסור דרבנן ולא איסור דאורייתא

(החידוש הגדול - שמדובר כאן גם על דודה, שגם בה אין איסור דאורייתא!)

נעום - עד כמה שאני מכיר אותך, יש לך מספיק יראת שמים לא לעשות את זה!

זה לפחות המסקנה מהשרשור הזה

יש מנהגים שלא כולם מודעים אליהם והרמב״ם עצמו רק ממליץ על זה ולא אוסר כמו שהבאתי בשם הרב אריאל וזה לא מעיד בשום דבר על היררת שמים של הבן אדם וכמו שהיו מנהגים לשמוע שירת נשים ופיוטים מנשים(אפילו ת״ח גדולים) כך גם פה יש ויש.

אנשים נהנים לחשוב שהפסיקה שלהם היא בלעדית 

וכל מי שלא פוסק כמו ההכי מחמירים הוא בעצם מיקל,

ואתה-

באת עכשיו

והרסת את זה

[בלי להתייחס כרגע לעצם הנושא]

הם סה"כ ציטטו שולחן ערוך בלשונו. אי אפשר להגיד על זה "וכל מי שלא פוסק כמו ההכי מחמירים", "פסיקה שלהם"..

כך בוודאי לא פוסקים הלכה..

[אם כי בהסבר שמישהו אמר, "איסור דרבנן" אינני משוכנע]

הלשון של ר' ניסים קרליץ בחוט שני

שאין לאו אבל "סחור סחור אמרין לנזירא וצריך להתרחק מהעריות"

http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=65

אבל השו"ע עצמו לא אוסר, הרי היה יכול לכתוב בלשון איסור. 

משמע שאין בזה איסור, ולכן זה כבר לא שחור לבן. ויש הבדל בין הרגל לבין ארעי,
ומן הסתם שראוי להחמיר מי שיכול וזה כבר תלוי מקרה. 
אין פה פסיקה ח"ו, כי לא לנו הפסיקה. אבל כן משמע שהאיסור איננו איסור מצד הדין,
אלא מצד הרחקה.
ולא כך תמדד יראת שמיים, כי לעיתים הנזק הנגרם מבחירה להחמיר גובר על התועלת.
ולכן הוא כתב את זה. 
גם רואים שהרב אריאל נוקט בלשון "ממליץ".
לכן הצגה חד צדדית של ההלכה היא לא מן הראוי, וקביעה כי "יראת שמיים" היא דווקא
כך או אחרת ללא הכרה מלאה של המקרה- לא מתאימה.
וכנגד זה הוא יצא.
 

שו"ע: "מגונה ביותר ודבר איסור".

לכן אי אפשר לומר עליו שהוא "כמו הכי מחמירים".. כמו שאמרת נכון, שו"ע..

מה שאמרת אח"כ, אלו סברות.

הלשון של הרב אריאל אכן בהחלט נותנת מקום "רחב" יותר. ת"ח גדול, שניסח כך את הסבר ההלכה שברמבם.

[ולא התייחסתי לקביעה של ה"יראת שמיים"]

ואגב, לא הגבתי על מה ששדרותי כתב. אדררבה, החכים אותנו ע"י הציטוט מהרב אריאל; אלא על מה שנכתב בעקבות דבריו, על "המחמירים ביותר".. זה לא שייך על המצטט שו"ע. אבל להביא את הרב אריאל שמסביר את הרמבם עצמו - שייך ושייך..

בשבוע האחרון יש פה בעיות חמורות בהבנת הנקרא.

שה' ירחם

אני אישית לא חיבקתי אותם ביום יום..

אבל כן נגעתי בהם.

בחתונה שלי הם הקריאו קטע שהם כתבו והיו כ''כ מקסימים שלא התאפקתי...

אני חושבת שעדיף שלא.. אבל אם קורה- זה בסדר..

וראיתי במפורש שזה מותר

(עכשיו אני זוכר במפורש רק תשובה של האג"מ שמתיר לאח של האשה לשבת בין האיש לאשתו בימי טומאתה גם כשהם נוגעים אחד בשני, אבל זכור לי שראיתי עוד שמתירים במפורש)

קודם כל- הקלת ראש בנושא מסויים היא אף פעם לא טובה. אין שום סיבה להקל ראש בשום נושא, גם בלי מחקרים מדעיים.

רק בשביל לפרוך לך את תחושת המדעיות המוגזמת-

כל מגע, למעשה, מעורר תגובות כימיות, המכונות הורמונים, וע"י כך משפיע גם על נוירוטרנסמיטורים במוח.

בין אם זה בין מינים שונים ובין אם לא - כל מגע. בנוסף, נשים רגישות בהרבה להשפעת המגע, אם תעיין במחקרים.

להופעת ההורמון oxytocin, ישנם עוד משתנים שאחראים על הפעלתו. נכון שמגע הוא אחד מהם, אבל לא כל מגע, יגרום

לשחרור של ההורמון בצורה משמעותית מספיק כדי שתוכל להגיד שהוא השפיע. שחרור מועט מדי של ההורמון פשוט לא

ישפיע על המערכות בגוף. אם תלך באופן מדעי פשוט- גם מגע בין אב לביתו או אם לבנה משחרר oxytocin, לכן זה גם יהיה

אסור, מה שלא מופיע בהלכה. 

אם אתה אומר שכאשר מעוררים את ההורמון באופן תמידי- השפעתו נשחקת, אז אין בעיה בין אחים, כי אין השפעה.
מה שרצית להגיד הוא- מצד אחד, מי שמעורר את ההורמון הזה באופן תמידי, זה נשחק אצלו. ולכן עדיף לעורר אותו כמה 

שפחות. על זה עניתי לך למעלה - שלא כל מגע יגרום להשפעה מספקת של ההורמון שזה יקבל שם "נזק" בכלל.
מצד שני- עוררות של ההורמון הזה בין אחים עלול להביא לסכנה. נכון. יש לשים לב ולהיזהר, אבל גם לשיטתך, 
כדי שההשפעה של ההורמון הזה תהיה מספיק חזקה, צריך יותר ממגע, צריך מע' יחסים מסויימת, תפיסה של מושא

המגע כבן זוג, אחרת ההורמון לא ישוחרר בכמות שתגרום השפעה. ולכן פעם ב17 שנה חיבוק זה לא מה שיעשה את זה.

בעניין המחקרים על ג"ע- צריך לבחון מי ביצע את המחקר ומה הוא הגדיר כג"ע, אין לצאת מנקודת הנחה ש"זה לא קיים",

אבל גם לא להגזים. בנוסף- אין מה ללמוד בהכרח מחברות פרוצות ומלאות במסרים של ג"ע, בבחינת "מה יעשה הילד ולא יחטא", אין מקום להשוות בין תרבות של צניעות ונקיות לתרבות שם שמשפיעה גם על האפשרויות המזעזעות הללו.

יש הבדל משמעותי מבחינה הורמונלית בין חיבוק אחד להתנהגות קבועה. ומכיוון שזו גדר שכבר בניסוחה מובא שהיא לא מוכרחת, כנראה שיש פעמים שמותר לעבור אותה. ואם יש צורך או אין- זו לא החלטה שלך.

בנוסף

בגמרא מובא המדרש שחז"ל ניקרו עיניו של יצר הרע. והסבר המדרש הוא שחז"ל החלישו כוח יצרא דעריות בין אחים.
(ועיין עוד שעיניים מרמזות על אחים, בגמרא ברכות בפירושי החלומות, ובמדרש על הפסוק "עיני עיני יורדה מים" באיכה).

ולכן יש פחות לחשוש בנושא הזה. לכן, לא כל דבר הוא הקלת ראש.

לסיכום- כמובן מומלץ להימנע ככל האפשר, וראוי לנהוג כך. ויש מקומות וזמנים פרטיים שבהם לא ננהג כך מסיבות כאלו ואחרות.

של ההורמון. חיבוק של אדם קרוב שלא שייך לעולם מושגים של זוגיות מופחת בהרבה, מאשר חיבוק של אדם 

שזוגיות עימו היא אופציה קיימת.
 

2. זה מעורר, כמו כל מגע, אבל ברמה כל-כך נמוכה שלא מתייחסים לזה. כנ"ל לגבי חיבוק בין אחים במקום שזה לא רגיל.
 

[להורמונים נוספים יש השפעות משמעותיות, מיקסים שונים יוצרים תגובות שונות, אבל לא נכנס לזה.] 

3. א- כל מה שאמרתי הוא שהנתונים באחוזים הם יחסית למה שמוגדר ג"ע ע"פ המחקר. בד"כ זה מדבר על ג"ע במשפחה.
ולכן צריך לקחת את הדברים בפרופורציה- 90% מתוך כמה אחוזי ג"ע(לא רק במשפחה) באופן כללי באותה חברה? בין 5%-10%? פחות? 
ב. התייחסתי לעובדה שהתרבות העולמית משדרת תכנים של ג"ע, ולכן זה הרבה יותר פרוץ. כמו שבדור המבול אפילו 

החיות השחיתו את דרכיהן בגלל חוסר המוסריות של העולם. שומרי תו"מ הרבה פחות חשופים לתכנים הללו ולכן הם הרבה

פחות "אופציה", ולכן גם העוררות ההורמונלית שיוצר חיבוק היר נמוכה בהרבה. מוכח מכך שהגדר הזו עצמה מנוסחת בצורה מאוד לא פשוטה, "מנהג טיפשים", "מגונה" שזה מעבר ל"עיקר הדין".
 

4. ברור שיש חשיבות להיזהר- אבל איפה שההלכה עצמה מאפשרת, גם אם לא על דרך ה"מותר" אלא על דרך ה"לא 

אסור", הרבה יותר פשוט מאשר במקרים שכתוב בפירוש אסור, להתיר. וגם בדין של לדור עם אחותו זה לאחר זמן מסויים, כלומר- יש מקום לדברים חד פעמיים\קצרי טווח שלא גורמים להתגברות של היצר בעניין הזה.

ולשתי הנקודות שלך- 
 

1. כל מגע! מעורר הורמונים(ואצל נשים יותר), לא כל מגע מעורר oxytocin ברמה שנקראת "מעוררת" אבל הוא כן מופרש,
זה משפיע על ביטחון במע' היחסים, תחושת קירבה(לאו דווקא זוגית), ועוד הרבה פרמטרים ששייכים לעולם החברתי, ולאו 

דווקא הזוגי.

2. כלל וכלל לא. לחלוק על שו"ע ורמב"ם זה לא פשוט בכלל. אבל, לשון השו"ע המועתקת מהרמב"ם היא עצמה פותחת 

פתח. בנוסף תשובות גדולי ישראל, בין אם מחוט השני, (סחור סחור אומרים לנזיר) ובין אם תשובת הרב אריאל.

המחלוקת היא בעיקר על השפיטה, לא על עצם השאלה האם כן או לא.
 

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה