להצליח והוא נתן לי את הכח להשקיע והוא נתן לי שכל!! זה הכל הואא!!

אז למה לא? שבחי אותו!!

בראש שלי אני ממש משתדל לחשוב ככה,

אבל לשני יהיה יותר קשה.

ולכן אני לא אומר ציונים טובים(אין הרבה..), ואם שואלים אותי אני אומר בשקט.

אבל זה מה שינסה להחדיר לה/ לו שכל דבר זה מעת ה'!!

וגם הציון הטוב/ הפחות טוב!!

לא צריך את הציון הגבוה שלי מול הפחות גבוה שלו.

אנחנו בתקופה קשה וזה מספיק מחדיר לנו שהכל מה'.. לא צריך משהו שיש חשש גבוה לגאווה (לפחות אצלי..) 

וציונים גבוהים אצלי זה משה נדיר אזז... אבל גם הציון הנמוך זה ממנו אז ב"ההה

ובאמת עם זה משהו שבא ממך מענווה זה בעיה גדולה של הבנ"א שמולך שחושב שזה מגאווה!

היא לא "אני חכמה -את טיפשה" [יש גם כאלה...] אלא ללמוד מהשנייה אם היא טובה יותר באיזה מקצוע ולהשתפר בעצמי.

ככה שלדעתי זה בסדר במקרה כזה...

אבל טכנית-בד"כ אני לא אומרת ציונים... אם היא קבלה 80  והיא מרוצה למה שאני אבוא ואומר לה שקיבלתי יותר ממנה ב20 נקודות ואהרוס ת'שמחה?! חבל... ועוד לפני שבת.... לא ניראלי 

אז בנות כבר יודעות לא לשאול אותי..

זה לא ברמה אובססיבית,

אבל אני מלכתחילה נמנעת מלומר...

ב"ה  יש לי ציונים מעולים ואני לא לומדת..אני לא אגיד את זה חוץ מלחברה שניים כי אני יודעת שיש עוד מיליון בנות שהכי ניסו בעולם ובשבילם 70 זה וואוו ואם אני אבכה על 90 הם ירגישו סתומות ולא חכמות.. אז  זה לא נעים, וזו גאוהה.. רוצה לשמוח במה שדהה נתן לך? אחלה,

ליד אבא ואמא, חברה טובה, משפחה אבל לא ליד כוולם למה -כן כי זה שוויצריות, לענ"ד|

אם שואלים, אז כן

ואם זה ציון שבאמת השקעתי עליו אז גם כן, אבל אם זה סתם גבוה כי ב"ה יש שכל, אז לא.

וכמעט רק לחברות קרובות ממש.

ציונים נמוכים- לא אכפת לי לומר

גבוהים- רק אם שואלים אותי, וגם אז ברגישות

ואם מדובר במקצוע שאני מתקשה בו וקבלתי ציון יחסית גבוה, אז אני מתלהבת בקול.

ב"ה חברות שלי מפרגנות לפי מה שאני רואה.

חוץ מבאנגלית.. שלא נראלי אני מקבלת ציון שמישי תקנא בו.. עדיף לשאוף לציונים יותר גבוהים..  

וגם מי שתשאל- אם זו בת שאני יודעת שהיא טובה בלימודים ואני מניחה שהיא קיבלה ציונים טובים אגיד לה, ובת שפחות- אשתדל לא להגיד כדי לא לבייש אותה, אבל אם הבת תתעקש- אגיד, כי זה עלול לבייש אותה אם היא תבין שאני "מרחמת" עליה.

זה נושא שיכול להיות רגיש רגיש והוא די משתנה מאחד לאחד...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...