האוויר הקריר של הלילה הנעים את ההליכה לצידו של הנהר הגדול.
חום היום המתיש נשבר ואיתו המועקה שאחזה בליבו של הנער.
תחושת קלילה ורגועה פשטה בגופו, וצלילי המים השוטפים הרגיעו את עצביו.
ממש בעיקול הנהר, נצץ דבר מה. צד את עינו הפקוחה והסקרנית ורגליו נשאו אותו

היישר אל העיקול. דבר מה נח שם, נחבט בגדה, אורו של ירח חיוור מעט טישטש מעט האיר את הדבר.
החפץ החלקלק והקר, נמשה לאיטו מן המים, מאמץ את גוף הנער החסון. מאמץ נוסף לקח להביאו אל 
מקום מואר.

חפץ מוזר ומתכתי, עמוד מסולסל, בעל כפתור אחד בבסיסו שכב מולו. מעליו אור הניאון מאיר ברכות.
סקרנות אחזה בו. ידו נגעה בכפתור, מבקשת לגלות את הסוד.
ללחוץ או שמא לא? וכי יש סכנה? או שאולי הסקרנות היא שתהרוג אותו?

הוא עצם עיניים וספר לאיטו לאחור. במהירות לחץ על הכפתור והתרחק.
דבר לא קרה. הוא ניסה שוב במהירות, אך שוב לא קרה דבר.
הוא לחץ ארוכות, ניסה ללחוץ בקבוצות של שתיים או שלוש.
שום דבר לא נע ולא זע במכשיר המוזר.
למחרת הוא חזר, העמוד היה שם אבל גם איש זקן.
"אתה הוצאת אותו?" הוא שאל את הנער,
הנער רק הנהן, הוא לא אהב לדבר עם זרים. בטח לא כאלו עם זקן.

"לחצת על הכפתור?" הנער המשיך להנהן. הזקן צחק והשתנק קלות.
"מצויין!" אמר הזקן בקול והתיישב על העמוד, כשפניו לכיוון הנהר.
"אבל זה לא עושה כלום" אמר הנער פתאום ושבר את שתיקתו.
"זה בגלל שאתה לא חושב מחוץ לקופסא" ענה הזקן כשהוא מושך בכפתור בחוזקה.
שניות לאחר מכן המשיך הזקן לרכוב על עמוד המתכת, מבריק בעיקול הנהר הגדול.
והנער חזר להלך בחום המעיק. לא, אני ממש לא אוהב זרים עם זקן. הוא חשב לעצמו.

אהבתי..

והמשפט האחרון

לצאת מחוץ לקופסא,

קופסא קטנה ללא צורה,

סגורה הייתי בה,

השתחררתי? אני כלואה!

כלואה במחשבות,

כלואה במעשים,

כלואה בשיגעונות,

אני כלואה בחיים!

והקופסא,היא מחזיקה אותי,

הקופסא מציבה לי גבולות.

היא פשוט מין קופסא כזאת,

כמו קופסא מהאגדות.

היא תמיד שומרת עליי,

מחזיקה אותי קרוב.

וכשיוצאים ממנה,

כולם אומרים- זה טוב.

ואם אני פוחדת ולא רוצה לצאת,

אם אני רוצה בתוך קופסא להישאר,

לא רוצה החוצה, לא רוצה לצאת,

רוצה לשבת לי בשקט, בגבולות שיש!

מתן איזה יפה אהבתי מה שכתבת! זה מה שנקרא כתיבה מחוץ לקופסה;)

וזורמת, גם אני כתבתי משהו באותו כיוון

אעלה אותו בשעה יותר פנויה...

ביי בינתיים

שיר פשוט מדהים!!

חסד אלוקי.באמת!! אשרייכם שזכיתם..

קודם כל פידבוק רציני לכל הכותבים המוכשרים!!!

אין אין אני קוראת והלב שלי עושה סלטות....

עובר אורח-חזק ביותר. אהבתי את היכולת לכתוב שיר ארוך ללא מורא, זה יפה בעיניי, כתיבת שיר ארוך מקיפה את הנושא מכל הכיוונים ומכניסה את הקורא עמוק יותר לרגשות, כתיבה מצוינת, נוגעת, כל מילה מקסימה יותר מקודמתה...וואו.

מוריה (באנגלית;))-קצר וקולע...אלו החיים חיי הנדודים. השורה האחרונה קצת הפריעה לי, כל השיר היה נורא מלוטש והיא הרגישה לי קצת בוסרית....אבל בכללי-יפה מאד!!!

משורר מדורות-שיר יפה...עמוק. כישרון אמת.

השיר שלי:

הנביא כבר ניבא שזה אבוד מראש.

אומרים, המצפן שלה מצביע על דרום.

הגיל, הו הגיל החליף קידומת יותר מפעמיים.

במודעות הדרושים היא לגמרי פסה,

ומתחום הכלכלה ממנו היא מגיעה-

האחוזים שואפים לאפס.

והיא, צחקה ליודעי העיתים.

תיפח רוחם של מחשבי הקיצים,

כך קרצה והפנתה את גבה.

ניערה מעליה בקלילות את כבלי המושכות

ודילגה אל ראש הצוק הנושק לגבול שמיים.

שם, עצרה לנוח בנקודת התצפית,

מהנהנת בחיוך אילם לקולות,

שבלהג קל כמעט,

דוממו לה את המנוע.

הדימויים מעולים!

"אומרים, המצפן שלה מצביע לדרום" ממש אהבתי!

והסיום יפה מאוד

מאוד יפה. אני בד"כ לא אוהבת כשמכניסים סתם נופים לשיר (ים, יער וכו') 

אבל הצלחת לעשות את זה בצורה נכונה ומרגשת

ואהבתי ממש את השאילה מהנסיך הקטן.

זה כבש אותי 

ההשאלה מהנסיך הקטן שיגעה אותי.

מדהים מדהים מדהים!

מורידה את הכובע בפנייך

החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...

(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)

סכנת מוות

עליהן, הן עוד תבואנה....

עוד יחזור הניגון.....

אתה מזכיר לי חתול רחוב

כזה שקופץ כשמתקרבים אליו

כזה שלא צריך שישמרו עליו

כזה שמסרב לבטוח

גם לא בי

גם לא בי

תן לי ללטף אותך

את חצי האוזן שנותרה לך

מבטיחה שלא אפגע בך

אולי יום אחד תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי

אטווה לך שירים שמחים

נחבוש יחדיו את הפצעים

נבכה הכל החוצה

אם תבטח בי

אם תבטח בי

רק אם תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי.

היו ימים.

נושא השיר הוא אתה?

השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?

אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?

אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.

מעדיף שירה.

או "פחות אוהב"?

אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?

קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.

אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.

בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.

יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.

אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?

אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?

אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.

גם פיוטי אשכנז.

גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).

נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.

אנשים לא כל־כך מכירים אותי.

יפה.

ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?

אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.

במקור הייתי @אחו אבל העברתי את הפעילות לכאן.

לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח

פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.

תמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך

אולי אתה יודע משהו שאני לא

וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...

@נוגע, לא נוגע 

כתבת אותי!!

הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....

קיצור, כתבת ממש ממש יפה....