מבחינת השאלה,אני לא יודע..

מבחינה הלכתית רק על 4 דברים - יורדי הים, הולכי מדבר, חולה בסכנת נפשות שהבריא (וכן מי שעבר הרדמה כללית) וחבוש בבית האסורים (של גויים בלבד, לא של ישראל)

 בילקוט יוסף בשם הרב עובדיה  פוסק שמכיוון שהדרכים היום בחזקת סכנה מי שנסע באוטו 72 דקות (עם עצירות, {רק שיהיה מצטבר של נסיעה 72 דקות}  אפילו אם כולל מעבר בתוך מקומות יישוב, אפילו הלוך חזור) נחשב בגדר של הולכי מדבר ומברך.

מי שנוהג ליסוע הרבה - יברך פעם בחודש.

וכל מי שקרה לו נס אחר ורוצה להודות - שיקשיב בבבית כנסת כשמברכים ויעמוד בברכה ויתכוון לצאת ידי חובה. (גם אם הוא אשכנזי)

(הפסק של הרב עודביה די יחדני בנושא לכן אשכנזים - לא פוסקים ככה וכן מרוקאים שהולכים כפי מנהג מרוקו בהכל)

בקשר לסיפור שלך - אני לא יודע עד כמה זה נחשב נס של סכנת חיים. זה לא שאת יודעת שנסעת עם מחבל אלא נסעת עם ערבי. לא כל ערבי=מחבל נכון צריך להיזהר ולא לעלות! אבל זה לא וודאי בקטע של נס! מקסימום בגדר של "שומר פתאים ה' "

כדאי לשאול רב .

אם תגידי זה קרה ,זה היה מעולה

שגם אנחנו נדע להיזהר

אבל אם סתם עלית על טרמפ עם ערבי וחשבת שאת הולכת להחיטף אז לא.

(פעם מישהו שאל את ר' אברום על מקרה די הזוי האם צריך לברך הגומל,אז ר' אברום אמר לו שאולי גם הוא צ ריך כי אתמול אשתו כבסה את החליפה שלו ובניסים הוא לא היה בפנים,רק תחשוב לך מה היה קורה אם הייתי בפנים....)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....