שזירה.
הישיבה הזו מול עצמך בלי לעשות כלום. בלי לדעת. בלי לחשוב.
יש רגעים שמחליטים שאולי עדיף שכלום לא היה מתקיים.
שקרנית.
ועוד חוט.
לשבת ולארוג טוואי סיפורים חדש. עגמומי, כהה מדי. חסר צללים. ולהניח בצד, בחלק נסתר של אריג בד, פס בהיר של צבע.
וקרן שמש לשעות החשוכות.
ועוד חוט.
והבד כבר מתחיל לתפוס צורה. מחליק בין האצבעות, מרשרש קצת ברוח. יש בו הרבה סיפורים, באריג הזה. ואף לא אחד שיידע לקרוא אותם.
הוא כהה ומפחיד ומפחד.
לבד, שם, בין הנול לאצבעות הזריזות.
ועוד חוט.
אולי הפעם אחד בהיר יותר.
גוזרת.

