על הגויים נאמר: "באבוד רשעים רינה" ו"ואתה על במותימו תדרוך"

וכי לא היו לאורך ההיסטוריה גוים רבים שעזרו בחינם או הועסקו ע"י יהודים?

גם אני שמח באופן טבעי שההרוג איננו יהודי, כשם שכל אחד שמח על שנפגע מסוים איננו ממשפחתו או ממכריו,

אבל מכאן ועד לצהול ולשמוח ש"ערבי מת" הדרך ארוכה. מאוד.

אני מוחה!

אני לא ת"ח!

אבל אם אתה כל כך רוצה

אז הנוסח הוא:

גם אני מצטרף להנ"ל:

הוא לא נלחם נגדנו, וגם לא מזהה את עצמו עם אלה שנלחמים נגדנו. 

מצד שני, אני לא רואה יסוד לחשוב שהוא מחסידי אומות עולם. (תיאורטית זה יכול להיות, אבל אין סיבה לחשוב שזה המצב), הוא עבד לפרנסתו במשרד הביטחון.

אבל קיימת אחריות לדאוג לגורלם של בני ברית שנפגעים מהברית איתנו, גם אם אינם צדיקים גדולים [אם מוסרית, ואם פרקטית]. יתכן שאפשר ללמוד את זה ממלחמתו של יהושע לעזרת הגבעונים.

"בנפול אויבך אל תשמח" - יש הבדל בין שמחה ובין גיל, ש:

• השמחה היא התמידית על דבר תמידי,
• והגיל הוא לפי שעה, על דבר מתחדש, כמו בשורה טובה וכדומה.

ועל זה אומר:

• "שלא תשמח" בתמידות במה שאויבך "נפל" ממדרגתו,
• ואף גם בעת "שנכשל", שהוא התחלת הנפילה, "אל יגל לבך" לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.

"פן יראה ה' ורע בעיניו" - שעל-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, "וישוב אפו מעליו" עליך.

שלא יעיפו אותנו מכאן בעוון הרבצת תורה

בנפול אויבך אל תשמח כי מנפילה אפשר לקום ולכן לאחר נפילה זה לא זמן מתאים לשמוח, אולם כתוב בפסוק אחר באבוד רשעים רינה, כאשר דבר נאבד מן הארץ אזי יש לשמוח, כי אבדה זה דבר שלא שב,

ספציפית מן הסתם אתה מתכוון לערבי שנהרג היום, האמת שזה קונפליקט לא פשוט כי לכאורה הוא עובד למען הכסף ולא למען האידיאל ולכן הוא לא חסיד אומות העולם מצד זה אולי יש לו זכויות אחרות שאני לא יודע,

בגדול אין שום עניין הלכתי חסידי או קבלי משום כיוון ביהדות ללמד זכות על גויים, אבל לקרוא לו אוייב זה עדיין לא פשוט כי אחרי הכל הוא כן משרת את המטרה של מדינת ישראל...

יהי רצון שיאבדו כל אויבי ה' וחרבם תבוא בליבם...

משהו ולהביא פה.
אבל- זו שאלה מאוד עמוקה ויפה!!
שכויעך.
יש עליה תשובה והיא בהחלט שאלה לדיון.
יהיה פה מעניין ...

77.

ככה
לענ"ד צריך להבין בתוך מה הפסוק הזה בא.
קצת לפני, קצת אחרי.... אני חושבת שהרקע הכללי נותן הבנה טובה של העניין שהפסוק מגיע לתת.
 לענ"ד הפסוקים המקדימים המבאים להלן - מדברים על רשע- שלא יארוב לצדיק ולא יחפוץ לעשות לו רע- כי הוא "יצא מזה" בסופו של דבר [מוזמנים לעיין בפרשנים שונים]
ומצד שני- מתייחס אל הצדיק- כאשר יש מצב של דין כלפי האוייב- מגיעים הפסוקים של "בנפול אויבך" [לצד השני....]

טו אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ. טז כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. יז בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. יח פֶּן יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ. יט אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כ כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ. כא יְרָא אֶת יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. כב כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ.    כג גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב. כד אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים. כה וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים. כז הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.
 

המשך הפסוקים- אומרים לנו -אתה הצדיק- אל תקנא ברשעים [שאולי עתה מצליחים בדרכם] אלא חיזוק להיות יראי ה' וושבתכל'ס- צריך להיות טובים ויראי ה'. כי הקב"ה בא חשבון ונרם ידעך בסופו של דבר [ואין צורך לעזור לו בשיקולים זרים ]

  הנה פירושים שונים- ואז משהו שנפ"מ לענ"ד-
[מחילה מכולם שזה ארוך- כמו -שרוך, אבל זה סוג של "פינה להתבטא בה" ]
""ורע בעיניו"- על שאתה שמח בתקלתו "והשיב מעליו אפו"- עליך ישיב האף מעליו- כי ממנו יסור ועליך יטיל.  [מצודת דוד]

"בנפל אויבך אל תשמח" - כשיפול האויב אל תשמח במפלתו ואל יגל לבך בהכשלו" - למה? כי-
"פן יראה ה' ..."- רוע תכונתו, ובזה וישיב מעל אויבך אפו וישיבו עליך מפני רוע תכונתך, כי אין ראוי שישמח ברע כי הי''ת הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר, ומה שיגיע יגיע במקרה ושנית כמו שנתבאר במקומותיו"  [רלב"ג]

 "אל תשמח"- הזהיר שלא ישמח אדם על גזרת ה' אפילו הוא אויבו"
"ורע בעיניו"- כלומר איננו חפץ שתשמח כשתיקח נקמה ממנו , "והשיב מעליו אפו"- כשתשמח בהיכשלו והשיבות האף שיבטל הגזירה, ויידחה עליו כאשר לא תרחמהו" [אבן עזרא]

מה יוצא מכל זה?
לא ת"ח ולא בן ת"ח, אבל מה שנלענ"ד יוצא-
נכון שיש דין צדק ויש מי שמגלגל דברים כך שמי שצריך לבוא על עונשו- נענש, ומי שצריך להוושע נושע
[לא משנה הדרך- לענייננו התוצאה הסופית של "הצדיק מנצח והרשע נופל"]

אבל- לא כדאי לנפנף בשמחה הזו [ובטח שלא "בראש חוצות" בנסיבות מסויימות] כלפי אף אחד. ולמה?
קודם כל טכנית- אם רב"ש רואה שאנחנו עולצים ושמחים על מפלת האחר- הוא יכול "לעשות חושבים"- ו"לשחרר" מאותו שונא את מה שמגיע לו בדין, ו "לשחרר" את זה על מי ששמח .... [אם לא הבהרתי טוב את כוונת הפרשן- יש פה הרבה בינישים שיכולים לעזור]
מאותה סיבה שהתורה אסרה עלינו לאכול חיות ודברים לא כשרים- כשם שההשפעה הנפשית שלהם מזיקה, כך אם נאמץ לעצמנו התנהגויות והרגלים לא טובים -אנחנו נצא נפסדים מזה. מצד - קניית הרגלים לא טובים לנפש. הנפש עלולה להתחספס.

 [נכון שיכול להיות שמצד הדין יש עניין "שלא יבושו ולא ייכלמו כל החוסים בך- ארור מורכי, ברוכה אסתר...." אבל זה דיון קצת אחר- מצד הביטחון הפנימי והשלווה הפנימית בכך ש"ה' נלחם לנו ואנחנו מחרישים"  ובטוחים שכך שהוא מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. ובא בדין עם מי שצריך- בלי קשר.
 וזה דבר שבתור אנשים או עם עם מוסר גבוה- שאמורים להיות אור לגויים ומודל התנהגותי שמוביל לקידוש ה' ולכבוד שמו בקרב הגויים [ע"ע "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' "]
אנחנו אמורים לפתח. כדי שתהייה לנו הראיה המוסרית הנכונה - בשביל לא ליפול ברשת הבעייתית של שמחה לאיד או גאווה מוחצנת המשכיחה את רבש"ע שמנהל פה את העניינים.
 

• ערבים שעובדים בביטחון? דרוזים? צ'רקסים?

עקרונית- "לא הם ולא שכרם". חיילי בית דוד  יותר אפקטיביים ...

• חסידי אומות? וכי הם שונים מאותו "שינדלר" שהציל יהודים בזמן מלחה"ע השניה?- לא בטוח.

ייתכן שהם כן מועילים, אבל ברמה הביטחונית- הסיכון שהם עלולים להביא גדול משום שהם מכירים את המערכת מבפנים ודווקא משום כך- יכולים "לתקוע סכין בגב ומהם יש להיזהר. [ע"ע "שמור אותי מאוהביי, מאויביי אשמר בעצמי" , וכן עמדתו של הרב כהנא  בנושא וד"ל]
עקרונית- אפשר לבדוק מה אומר הפס' "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי." ומה הפרשנים מסבירים [לא כאן]
ועוד- אפשר לשאול מה עם "לעשות נקמה בגויים..... לעשות בהם משפט כתוב- הדר הוא לכל חסידיו הללויה" [תהילים]

יש עניין בנקמה, וודאי!
יש עניין בלשמוח במלכות ה', ולהתפלל שתיגלה מלכותו וייפרע מעוברי רצונו!
יש עניין להתפלל [וליפעול]  לכינון מלכות וסביבה אנושית טובה יותר ושלמה יותר- שתווביל למלכות ה' ומציאות מתוקנת!

אבל איך מתי כמה ולמה- זה דיון אחר.
 [לא יודעת אם אצלחתי להסביר- אבל מאוד מומלץ עיון בפרשנים . פשוט לפתוח לקרוא.]

מי ששרד את כל זה-
 

זו משנה במסכת אבות.

באבות ד' י"ט שמואל הקטן מביא את המקור ממשלי.

הייתי כל כך בטוחה שכולם יודעים מאיפה הפסוקים
וכל כך שקועה שהבאת הרעיון
במחילה גמורה מכולם!!!
אכן- זה ממשלי כד י"ז "בנפול אויבך אל תשמח וביכשלו אל יגל ליבך"
ואחריו [יח] "פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו"

ושנזכה לגאולה שלימה וכל מה ומי שזקוקה לה!!! א-א----מ--ןןן!!!

ולמה ככה?

בוודאי שתבוא הגאולה...

זכות להיות לך תומכת להבאתה.

בשורות טובות!

הם כאלה שקיבלו על עצמם 7 מצוות בני נוח!!!

אלה שהצילו יהודים באמת ראויים להערכה אבל הם לא נקראים חסידי אומות העולם עד שלא יקבלו על עצמם את מצות בני נוח.

ושאנו יהודי נהרג ולא משנה ערבי או לא אין לשמוח, כפי שמצינו על מצריים שטבעו בים שה' ממש לא חיבב את הרעיון שבני ישראל שמחים שמעשה ידיו של ה' נאבדים (למרות שהצרו לעם ישראל במצריים ורצו לתפוס אותם לא על מנת לשחק איתם)

ומה גם שאותו ילד גוי שנהרג משום שעזר לאביו לבנות את הגדר המגנה על הגבול.

מה שכן יש להודות לה' שיהודים נשמרים, כי יהודי הוא תכלית הבריאה!!!עולם שלם!!!

המקור המוסמך לנוסח התנ"ך כולל חלוקה לפרשיות הוא כתר ארם צובא.

 במשלי כד  מופיעה הפרשיה הבאה:

(טו) אַל־תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצֽוֹ:
(טז) כִּ֤י שֶׁ֨בַע׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה:
(יז) בִּנְפֹ֣ל אֽוֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל־יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ:
(יח) פֶּן־יִרְאֶ֣ה ה' וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ:
 

 בכל פניה לרשע שלא יארוב לאויבו הצדיק , ונאמר לו שנפילת ( מעידת) צדיק אפילו שבע פעמים היא זמנית .

 ולכן אל לרשע למהר ולשמוח כשרואה את הצדיק מועד, כי סביר שה' שהביא את הצדיק למצב זה כעונש על משהו , יסיר מעל הצדיק את כעסו.

 יש בודדים שטועים בהבנה הפשוטה , אבל הרבה לא טועים אלא משתמשים בזה מרישעות נטו כדי לעמוד לצד אויבינו , וברוב צביעות ורישעות אומרים לנו שאנחנו צריכים להתאבל על כל רשע  ( כולל חוטפי הנערים עכשיו) אם ייפגע וימות.

 רשעי זמננו קוראים לעצמם הומניים , הגמרא רואה בהם המניים שמיצתגם הוא המן הרשע , ושמה בפיו את הטענה המופרכת כאילו פסוק זה אומר לנו היהודים לא לשמוח כשרעים כמו המן נכשלים ולא מצליחים לחסל אותנו.

 ראה בגמרא תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א :

כי סליק בעט ביה ( מרדכי בהמן) . - אמר ליה(המן למרדכי) : לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? - אמר ליה: הני מילי - בישראל, אבל בדידכו כתיב - ואתה על במותימו תדרוך!

 ממליץ ךפתוח גמרא וללמוד . לא מדובר שם בדרש אלא בפשט שבפשט .

 וממליץ ללמוד את מאמרי :   מעשה ידי טובעים בים  שאותו אפשר לראות בהפניה : http://tinyurl.com/dlpl9c

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל