על הגויים נאמר: "באבוד רשעים רינה" ו"ואתה על במותימו תדרוך"

וכי לא היו לאורך ההיסטוריה גוים רבים שעזרו בחינם או הועסקו ע"י יהודים?

גם אני שמח באופן טבעי שההרוג איננו יהודי, כשם שכל אחד שמח על שנפגע מסוים איננו ממשפחתו או ממכריו,

אבל מכאן ועד לצהול ולשמוח ש"ערבי מת" הדרך ארוכה. מאוד.

אני מוחה!

אני לא ת"ח!

אבל אם אתה כל כך רוצה

אז הנוסח הוא:

גם אני מצטרף להנ"ל:

הוא לא נלחם נגדנו, וגם לא מזהה את עצמו עם אלה שנלחמים נגדנו. 

מצד שני, אני לא רואה יסוד לחשוב שהוא מחסידי אומות עולם. (תיאורטית זה יכול להיות, אבל אין סיבה לחשוב שזה המצב), הוא עבד לפרנסתו במשרד הביטחון.

אבל קיימת אחריות לדאוג לגורלם של בני ברית שנפגעים מהברית איתנו, גם אם אינם צדיקים גדולים [אם מוסרית, ואם פרקטית]. יתכן שאפשר ללמוד את זה ממלחמתו של יהושע לעזרת הגבעונים.

"בנפול אויבך אל תשמח" - יש הבדל בין שמחה ובין גיל, ש:

• השמחה היא התמידית על דבר תמידי,
• והגיל הוא לפי שעה, על דבר מתחדש, כמו בשורה טובה וכדומה.

ועל זה אומר:

• "שלא תשמח" בתמידות במה שאויבך "נפל" ממדרגתו,
• ואף גם בעת "שנכשל", שהוא התחלת הנפילה, "אל יגל לבך" לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.

"פן יראה ה' ורע בעיניו" - שעל-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, "וישוב אפו מעליו" עליך.

שלא יעיפו אותנו מכאן בעוון הרבצת תורה

בנפול אויבך אל תשמח כי מנפילה אפשר לקום ולכן לאחר נפילה זה לא זמן מתאים לשמוח, אולם כתוב בפסוק אחר באבוד רשעים רינה, כאשר דבר נאבד מן הארץ אזי יש לשמוח, כי אבדה זה דבר שלא שב,

ספציפית מן הסתם אתה מתכוון לערבי שנהרג היום, האמת שזה קונפליקט לא פשוט כי לכאורה הוא עובד למען הכסף ולא למען האידיאל ולכן הוא לא חסיד אומות העולם מצד זה אולי יש לו זכויות אחרות שאני לא יודע,

בגדול אין שום עניין הלכתי חסידי או קבלי משום כיוון ביהדות ללמד זכות על גויים, אבל לקרוא לו אוייב זה עדיין לא פשוט כי אחרי הכל הוא כן משרת את המטרה של מדינת ישראל...

יהי רצון שיאבדו כל אויבי ה' וחרבם תבוא בליבם...

משהו ולהביא פה.
אבל- זו שאלה מאוד עמוקה ויפה!!
שכויעך.
יש עליה תשובה והיא בהחלט שאלה לדיון.
יהיה פה מעניין ...

77.

ככה
לענ"ד צריך להבין בתוך מה הפסוק הזה בא.
קצת לפני, קצת אחרי.... אני חושבת שהרקע הכללי נותן הבנה טובה של העניין שהפסוק מגיע לתת.
 לענ"ד הפסוקים המקדימים המבאים להלן - מדברים על רשע- שלא יארוב לצדיק ולא יחפוץ לעשות לו רע- כי הוא "יצא מזה" בסופו של דבר [מוזמנים לעיין בפרשנים שונים]
ומצד שני- מתייחס אל הצדיק- כאשר יש מצב של דין כלפי האוייב- מגיעים הפסוקים של "בנפול אויבך" [לצד השני....]

טו אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ. טז כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. יז בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. יח פֶּן יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ. יט אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כ כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ. כא יְרָא אֶת יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. כב כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ.    כג גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב. כד אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים. כה וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים. כז הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.
 

המשך הפסוקים- אומרים לנו -אתה הצדיק- אל תקנא ברשעים [שאולי עתה מצליחים בדרכם] אלא חיזוק להיות יראי ה' וושבתכל'ס- צריך להיות טובים ויראי ה'. כי הקב"ה בא חשבון ונרם ידעך בסופו של דבר [ואין צורך לעזור לו בשיקולים זרים ]

  הנה פירושים שונים- ואז משהו שנפ"מ לענ"ד-
[מחילה מכולם שזה ארוך- כמו -שרוך, אבל זה סוג של "פינה להתבטא בה" ]
""ורע בעיניו"- על שאתה שמח בתקלתו "והשיב מעליו אפו"- עליך ישיב האף מעליו- כי ממנו יסור ועליך יטיל.  [מצודת דוד]

"בנפל אויבך אל תשמח" - כשיפול האויב אל תשמח במפלתו ואל יגל לבך בהכשלו" - למה? כי-
"פן יראה ה' ..."- רוע תכונתו, ובזה וישיב מעל אויבך אפו וישיבו עליך מפני רוע תכונתך, כי אין ראוי שישמח ברע כי הי''ת הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר, ומה שיגיע יגיע במקרה ושנית כמו שנתבאר במקומותיו"  [רלב"ג]

 "אל תשמח"- הזהיר שלא ישמח אדם על גזרת ה' אפילו הוא אויבו"
"ורע בעיניו"- כלומר איננו חפץ שתשמח כשתיקח נקמה ממנו , "והשיב מעליו אפו"- כשתשמח בהיכשלו והשיבות האף שיבטל הגזירה, ויידחה עליו כאשר לא תרחמהו" [אבן עזרא]

מה יוצא מכל זה?
לא ת"ח ולא בן ת"ח, אבל מה שנלענ"ד יוצא-
נכון שיש דין צדק ויש מי שמגלגל דברים כך שמי שצריך לבוא על עונשו- נענש, ומי שצריך להוושע נושע
[לא משנה הדרך- לענייננו התוצאה הסופית של "הצדיק מנצח והרשע נופל"]

אבל- לא כדאי לנפנף בשמחה הזו [ובטח שלא "בראש חוצות" בנסיבות מסויימות] כלפי אף אחד. ולמה?
קודם כל טכנית- אם רב"ש רואה שאנחנו עולצים ושמחים על מפלת האחר- הוא יכול "לעשות חושבים"- ו"לשחרר" מאותו שונא את מה שמגיע לו בדין, ו "לשחרר" את זה על מי ששמח .... [אם לא הבהרתי טוב את כוונת הפרשן- יש פה הרבה בינישים שיכולים לעזור]
מאותה סיבה שהתורה אסרה עלינו לאכול חיות ודברים לא כשרים- כשם שההשפעה הנפשית שלהם מזיקה, כך אם נאמץ לעצמנו התנהגויות והרגלים לא טובים -אנחנו נצא נפסדים מזה. מצד - קניית הרגלים לא טובים לנפש. הנפש עלולה להתחספס.

 [נכון שיכול להיות שמצד הדין יש עניין "שלא יבושו ולא ייכלמו כל החוסים בך- ארור מורכי, ברוכה אסתר...." אבל זה דיון קצת אחר- מצד הביטחון הפנימי והשלווה הפנימית בכך ש"ה' נלחם לנו ואנחנו מחרישים"  ובטוחים שכך שהוא מנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. ובא בדין עם מי שצריך- בלי קשר.
 וזה דבר שבתור אנשים או עם עם מוסר גבוה- שאמורים להיות אור לגויים ומודל התנהגותי שמוביל לקידוש ה' ולכבוד שמו בקרב הגויים [ע"ע "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' "]
אנחנו אמורים לפתח. כדי שתהייה לנו הראיה המוסרית הנכונה - בשביל לא ליפול ברשת הבעייתית של שמחה לאיד או גאווה מוחצנת המשכיחה את רבש"ע שמנהל פה את העניינים.
 

• ערבים שעובדים בביטחון? דרוזים? צ'רקסים?

עקרונית- "לא הם ולא שכרם". חיילי בית דוד  יותר אפקטיביים ...

• חסידי אומות? וכי הם שונים מאותו "שינדלר" שהציל יהודים בזמן מלחה"ע השניה?- לא בטוח.

ייתכן שהם כן מועילים, אבל ברמה הביטחונית- הסיכון שהם עלולים להביא גדול משום שהם מכירים את המערכת מבפנים ודווקא משום כך- יכולים "לתקוע סכין בגב ומהם יש להיזהר. [ע"ע "שמור אותי מאוהביי, מאויביי אשמר בעצמי" , וכן עמדתו של הרב כהנא  בנושא וד"ל]
עקרונית- אפשר לבדוק מה אומר הפס' "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי." ומה הפרשנים מסבירים [לא כאן]
ועוד- אפשר לשאול מה עם "לעשות נקמה בגויים..... לעשות בהם משפט כתוב- הדר הוא לכל חסידיו הללויה" [תהילים]

יש עניין בנקמה, וודאי!
יש עניין בלשמוח במלכות ה', ולהתפלל שתיגלה מלכותו וייפרע מעוברי רצונו!
יש עניין להתפלל [וליפעול]  לכינון מלכות וסביבה אנושית טובה יותר ושלמה יותר- שתווביל למלכות ה' ומציאות מתוקנת!

אבל איך מתי כמה ולמה- זה דיון אחר.
 [לא יודעת אם אצלחתי להסביר- אבל מאוד מומלץ עיון בפרשנים . פשוט לפתוח לקרוא.]

מי ששרד את כל זה-
 

זו משנה במסכת אבות.

באבות ד' י"ט שמואל הקטן מביא את המקור ממשלי.

הייתי כל כך בטוחה שכולם יודעים מאיפה הפסוקים
וכל כך שקועה שהבאת הרעיון
במחילה גמורה מכולם!!!
אכן- זה ממשלי כד י"ז "בנפול אויבך אל תשמח וביכשלו אל יגל ליבך"
ואחריו [יח] "פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו"

ושנזכה לגאולה שלימה וכל מה ומי שזקוקה לה!!! א-א----מ--ןןן!!!

ולמה ככה?

בוודאי שתבוא הגאולה...

זכות להיות לך תומכת להבאתה.

בשורות טובות!

הם כאלה שקיבלו על עצמם 7 מצוות בני נוח!!!

אלה שהצילו יהודים באמת ראויים להערכה אבל הם לא נקראים חסידי אומות העולם עד שלא יקבלו על עצמם את מצות בני נוח.

ושאנו יהודי נהרג ולא משנה ערבי או לא אין לשמוח, כפי שמצינו על מצריים שטבעו בים שה' ממש לא חיבב את הרעיון שבני ישראל שמחים שמעשה ידיו של ה' נאבדים (למרות שהצרו לעם ישראל במצריים ורצו לתפוס אותם לא על מנת לשחק איתם)

ומה גם שאותו ילד גוי שנהרג משום שעזר לאביו לבנות את הגדר המגנה על הגבול.

מה שכן יש להודות לה' שיהודים נשמרים, כי יהודי הוא תכלית הבריאה!!!עולם שלם!!!

המקור המוסמך לנוסח התנ"ך כולל חלוקה לפרשיות הוא כתר ארם צובא.

 במשלי כד  מופיעה הפרשיה הבאה:

(טו) אַל־תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצֽוֹ:
(טז) כִּ֤י שֶׁ֨בַע׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה:
(יז) בִּנְפֹ֣ל אֽוֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל־יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ:
(יח) פֶּן־יִרְאֶ֣ה ה' וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ:
 

 בכל פניה לרשע שלא יארוב לאויבו הצדיק , ונאמר לו שנפילת ( מעידת) צדיק אפילו שבע פעמים היא זמנית .

 ולכן אל לרשע למהר ולשמוח כשרואה את הצדיק מועד, כי סביר שה' שהביא את הצדיק למצב זה כעונש על משהו , יסיר מעל הצדיק את כעסו.

 יש בודדים שטועים בהבנה הפשוטה , אבל הרבה לא טועים אלא משתמשים בזה מרישעות נטו כדי לעמוד לצד אויבינו , וברוב צביעות ורישעות אומרים לנו שאנחנו צריכים להתאבל על כל רשע  ( כולל חוטפי הנערים עכשיו) אם ייפגע וימות.

 רשעי זמננו קוראים לעצמם הומניים , הגמרא רואה בהם המניים שמיצתגם הוא המן הרשע , ושמה בפיו את הטענה המופרכת כאילו פסוק זה אומר לנו היהודים לא לשמוח כשרעים כמו המן נכשלים ולא מצליחים לחסל אותנו.

 ראה בגמרא תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד א :

כי סליק בעט ביה ( מרדכי בהמן) . - אמר ליה(המן למרדכי) : לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? - אמר ליה: הני מילי - בישראל, אבל בדידכו כתיב - ואתה על במותימו תדרוך!

 ממליץ ךפתוח גמרא וללמוד . לא מדובר שם בדרש אלא בפשט שבפשט .

 וממליץ ללמוד את מאמרי :   מעשה ידי טובעים בים  שאותו אפשר לראות בהפניה : http://tinyurl.com/dlpl9c

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.