היום הפציע בי ההכרה:

אני לא חלק מהם.

למעשה במקום כלשהו תמיד ידעתי זאת,

אך בחרתי להכחיש

העדפתי לראות את כל אותם פרצופים מזויפים ולהמשיך הלאה,

זה עוד יגיע אמרתי לעצמי בלחש.

רק הכרית ידעה את אשר עבר עלי באותם הימים.

רק הכרית ספגה את דמעותי חרש לילה אחר לילה,

ורק היא, רק היא נשארה נאמנה לי עד היום.

מעיפים בי מבט,

מקצתם מתוך הרגל,

מקצתם מתוך רחמים.

אני עומד בתוך ים של אנשים,

גלים גלים של בני אדם מקיפים אותי

אך בכל זאת

אני לבד.

לבד כפי שיכול להיות רק מי שהיה שם

וחזר.

חזר?! אני שואל את עצמי בלחש,

אבל באיזה מחיר?

וכל זה בעבור מה?

בעבור הנסיון האווילי להיות חלק ממשהו?

להיות מי שאני לא?

ניסיתי זאת זמן רב מידי אני מפטיר לעצמי חרש

להתנהג "כמו כולם"

להיות חלק מ"נורמלזציה"

ועתה?!

עתה עייפתי.

עתה כל רצוני הוא רק פינה אחת של שלווה,

לישון מבלי הפסק

לנוח את כל אשר לא ישנתי בחיי

לישון כפי שאפשר רק שם.

הוא לא נולד רחוק מכאן
הוא לא גדל בכפר קטן
הוא לא דובר שפה זרה
ועדיין, הוא שונה מכולם.

אין לו כנפיים של מלאך
אין לו דמיון פורה כל כך
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס לשמיים
מתגשם וחוזר.

אז הוא נותן הכל
זה המעט שהוא יכול
ובינתיים, זה חוזר

אין לו כנפיים של ציפור
אין לו הילה יפה של אור
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר...

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים