בסיעתא דשמיא.
היא ישבה בספסל מולי,
הסתכלי עליה.
זאת לא הפעם הראשונה שאותה אני רואה.
עיניה,כמו בכל פעם,
כבויות חשוכות וכואבות.
חשבתי לעצמי,
מה לה קרה?
רציתי כ"כ לתת לה חיבוק ונשיקה כ"כ גדולה.
היא הסתכלה עלי ואני עליה,
חשבתי שאולי רוצה אלי לגשת.
אך לא.
היא כזו שקטה מופנמת ומסוגרת.
אותה אני רוצה להכיר,
לדעת מה עליה עובר או אפילו סתם לשבת לדבר.
כי קשה לי לראות אנשים שבתוך עצמם הם כל כך שקועים.
.
.
.
אוהבת אותך ילדה.

