אז במהלך הדייט מתנהגים בצורה הכי נחמדה ונעימה שאפשר, אבל בסוף הפגישה אומרים "היה לי מאוד נחמד אבל לא נראה לי" כדי לא ליצור ציפיות מיותרות.

מן הראוי, והמכובד לתת תשובה לאחר כמה שעות פגישה.

כי:

א. הושקעו מאמצים עבור אותה פגישה ברמה של טירחה של נסיעות, כסף, התארגנות נפשית וכו'. [ האם גם כשאתה אורח, אתה עוזב כל כך מהר למרות רצונך לסיים את האירוח?]

ב. לפעמים אחרי כמה שעות, הדעת מתיישבת, ואז חושבים בכיוון אחר. (לפעמים גם לא..)

ולכן אם מתקשרים לאחר כמה שעות ישנה אמירה: נפגשתי איתך, שקלתי את הדברים, חשבתי עליהם, ונראה לי לא מתאים.

אם אומרים את שחושבים ישירות זה נשמע כזרקנות וזלזול.

אפשר לדבר בנעימות כעם כל בן אדם.

ולא לעשות הצגה של התלהבות.

זה לא פוגע - וגם לא גורם ל"אכזבה".

בין השואל לבת...

כי אצל בת קשה מאד לתפוס שיש בין "להיות נחמדה כרגיל", לבין "לשדר"..

אני חושב שאולי לבנים יותר קל פשוט "לנהל שיחה". כאילו זה איזה מכר..

שלבת בד"כ יותר קשה לא להחצין את הרגשות שלה,

או שהיא מחצינה ומשדרת את מה שהיא מרגישה, או שהיא ממש צריכה להתאמץ לשחק אותה שטוב לה.

לעומת גבר, שהוא פשוט ממשיך בשיחה כרגיל, בלי קשר למה שהוא מרגיש.

והוא הוסיף שבת לא יכולה להבין, איך גבר יכול להמשיך כרגיל כשלא טוב לו רגשית.

אבל אני ממש לא בטוח שההנחה שלו נכונה, ובוודאי בוודאי לא לכולם.

(אז אם מישהי מתכננת לתקוף - תתקפו אותו ולא אותי)

שלבת קשה יותר אולי להיות "פרווה"..

או להיראות "נחמדה", או שזה ישדר "שקוף" שלא נראה..

לא מכליל, אבל נדמה לי שזה ההבדל בין כתיבותיכם.

לא 1 ולא 2!!

3-להאמין שאולי יש פוטנציאל ולהתנהג בהתאם

(לא צריך להציג התלהבות מופרזת אבל כן שתהיה נחמדות והתעניינות)

מניסיון,אסור לשפוט לפי הרושם הראשוני

קרה לי פעם שב20 השניות הראשונות הרגשתי שזה פשוט לא

בהבזק של רגע החלטתי שאני נותנת צאנס

וזה בהחלט היה שווה את זה

בסוף לא התאים לשתינו מסיבות אחרות

אבל המסקנה נשארה:לתת הזדמנות אמיתית

להתגבר על הסטיגמה הראשונית

זה קשה,קשה אבל אפשרי

ועוד טעות נפוצה

שלפעמים במקום לנסות להכיר את האדם באמת

ישר מקטלגים ומכניסים את עצמנו

לחשיבה מרובעת של מתאים\לא מתאים

בשביל להכיר באמת,צריך לצאת מהקופסה

אל האוויר הפתוח

צריך להיות נעים ואדיב,

אבל מעבר לזה, פשוט לתת לגוף לעשות את שלו.

לא צריך לשדר משהו במהלך הפגישה, וגם לא צריך להתאמץ לשחק אותה.

בסופו של דבר, מדובר על פגישה ראשונה. אז גם אם הייתה פגישה טובה מאד, לא חייבים לפתח יותר מדי ציפיות.

צריך להיות מנומסים, ולהתייחס יפה גם אם לא נראה מתאים,

משום כבוד לזולת, ושמי שעומד מולך לא יפגע,

למרות שבתקופת הדייטים בעוונותי, הייתה פעם אחת שאמרתי לבחור במקום שלא נראה לי שזה ילך בינינו,

אבל בפגישה אחרת למרות שבשנייה הראשונה ידעתי שזה לא מתאים, המשכתי לדייט של שעתיים, של הקשבה לבחור על ענייני צבא...

בכל אופן, עדיף להיות מנומס ולהתייחס יפה, ורק אחרי שנגמר הדייט להחזיר תשובה..

שונאת את אלו שמתחבטות שעות איך לביים את עצמן במידה והבחור לא נאה להן, איזה תנועות גוף ואלו הבעות פנים לעשות, זו חוצפה וקטנוניות שלא מובנות לי. 

חושבת שלא מתאים? תתנהגי כמו בן אדם. אמר משהו שלא אהבת? תעירי לו על זה, בלי כל מיני פרשנויות רגשיות פוגעות.

*תכלס, לבנים ולבנות כאחד*

איך גורמים לו לדבר?

ואם שניהם ביישנים? מתרגשים ולא מדברים.?

אם כי בטח יש גם בחורים ביישניים. לא יצא לי לפגוש בהם

לא אומרים לא אחרי פגישה ראשונה. כמעט בשום מצב, אלא אם כן זה משהו נוראי, שמשום מה לא עלית עליו בבירורים.

הכלל הוכיח את עצמו כשנפגשתי עם בעלי, כי המשכתי לפגישה שניה אך ורק בגלל הכלל הזה, על אף שהיה נראה לי לא קשור בעליל, והסוף היה טוב...

אבל איכשהו לא יישמתי, תמיד הייתה סיבה שנראתה מוצדקת

אבל הם חתכו... לא אני. למרות שהיה לי ברור שזה יסתיים מהר אז ב"ה לא אני ההייתי צריכה לעשות את זה..

לפעמים זה פשוט שלא מתאים.

אפשר להתרשם הרבה ממפגש אחד ואפשר לדעת אם זה לא זה..

כשיש התלבטות, אפילו קטנה, אז שווה להיפגש שוב.

להסביר לך את הכלל הזה, בהבנה שלולא הוא  - לא בטוח שהם היו קיימים (או יהיו, אם אורית ובעלה זוג צעיר)

העובדה היא שאת שומעת על מקרים שבהם לכאורה לאנשים "ברור" כבר על המפגש הראשון שזה לא זה, ומבחינתם הם באמת חותכים כבר בתוך המפגש - אבל מסיבה כלשהיא זה מתקדם לפגישה שנייה (אולי השדכן לחץ, אולי משפחה, או שלאותו אדם יש את הכלל של אורית...) - וזה נגמר בחתונה.

זה ממש לא המקרה הראשון ולא השני שאני שומע בסגנון, וזה אומר דרשני.

ואדרבא - "התלבטות אפילן קטנה" - מישהו שיש לו את הכלל הזה, יוצר את ההתלבטות בעצם הכלל, ואז תמיד ינסה להממשיך לפחות לדייט שני.

לעניות דעתי - כמעו כל דבר שאתה יכול לפסול עליו אחרי דייט אחד בלבד - היית אמור לגלות דבר כזה כבר בשלב הבירורים המקדימים (אולי לא בקשר-שניים הראשונים שלך כשאתה עעדיין לא "מנוסה", אבל כשאתה מתייצב כבר אתה יודע מה קריטי לברר) - ולכן לפי דעתי זאת, לפסול בדייט ראשון=חוסר בבירורים נכונים לפני הקשר. כי מה שלא ניתן לגלות בבירורים לפני, לעניות דעתי - הוא לא דבר כ"כ נחרץ שבשבילו כבר אחרי דייט ראשוני ביותר, אפשר לפסול.

אבל יש משהו שאני יכולה לראות רק בפגישה פנים אל פנים.

מבחינתי אני מבררת על הדברים שחשובים לי ואם משהו לא נשמע לי מתאים, אז לא נפגשת.

אבל הרבה פעמים (לצערי) באמת שהכל נשמע בסה"כ סבבה. אין לי שום סיבה שלא להיפגש עם הבחור על סמך הבירור.

אבל... בפגישה כל המילים האלה ששמעתי עליו-הופכים להיות אדם ממש.

אני כבר לא נפגשת עם תיאורים מילוליים, אלא עם אדם- עם המראה שלו, עם האינטראקציה בנינו...

אם אני חותכת אחרי דייט ראשון זה לא כי גיליתי משהו שלא סיפרו לי עליו, או איזה נתון שהבריח אותי.

זה כי פשוט הרגשתי (כן הרגשתי!) שאין לי קשר לבחור שמולי. שאנחנו לא שייכים אחד לשני. נקודה.

וזה פשוט לא דברים שיכולים להעביר לי בתיאור בטלפון! (כי הוא באמת שמח ורגיש ותורני ואחראי וכו' וכו'..)

(אגב, זה לא עובד הפוך. לפעמים פשוט סבבה או פושר ואני יחליט להמשיך.

אני לא מחפשת על דייט ראשון תחושה שזה זה.)

את הדברים הרציניים מבררים עוד קודם. ולכן לא אמור להיות משהו מטורף שלא ידענו עליו.

בפגישה ראשונה לדעתי כל אחד מגיע עם יותר מתח, הרבה רצון שיהיה טוב, ועצם הרצון הזה, החיובי מאד, עלול להשפיע על ההתרשמות שלנו אחד מהשני בפגישה, וגרום שההתרשמות לא תהיה מדויקת.

גם בלי קשר לזה, תנסו לחשוב כמה פעמים יצא לכם לראות מורה או מרצה בשיעור הראשון, ולצאת בתחושת "אוי לא...." שאח"כ מתבדית בהמשך ההכירות, ואפילו נהיה מאד טוב, או להיפך. זה מושפע מהמון דברים, כולל כל מיני זכרונות שיש לנו שמשפיעים על התפיסה הראשונית שלנו, בלי שנשים לב לזה...

אני חושבת שהכלל הזה נכון מאד, ויכול לעשות רק טוב. ההפסד - ללכת לעוד דייט לא מוצלח. הרווח יכול להיות חתונה...

למרות שהכלל נכון. ואין לך את הכוחות לקיים אותו, וה', אם הוא לא נתן לך כוחות לזה, כנראה שיפתח לך ממקום אחר. (בעז"ה בקרוב!) ה' לא מצפה ממנו משהו שלא בכוחות שלנו, 

אבל זה לא סותר שככלל, בכללי, זה נכון וחשוב.

זאת דעתי האישית לגמרי, אשמח אם היא תועיל, מכבדת כל דעה אחרת...

שאם הקב"ה גרם לי שאני לא ארצה לפגוש אותו יותר - אז כנראה שזה לא הזיווג.

אז אם אני אחד שיש לו תמיד סבלנות לתת צ'אנס - אז יכול להיות שהזיווג יגיע כמו שהגיע לך.

אבל אם אני אחד שאין לו הרבה סבלנות כשאין לי רצון להיפגש - אז הזיווג יגיע ממקום אחר.

(תלוי גם  לאיזה שיחות מגיעים במהלך הדייט, לפעמים נשארים ברמה הרדודה של תחביבים ו"מה עשיתי השבוע" אבל לפעמים מגיעים כבר במהלך הדייט הראשון לשיחות עמוקות יותר ואפשר לדעת אם זה הכיוון הכללי או שאין מצב...)

לדעתי, אחרי כל הפסיכולוגיה ולכל "הרשימות מכולת" ולכל הדמיונות...

יש את העניין הפשוט של "האם אני מעוניין להכיר את האדם מולי כמו שצריך בפגישה הראשונה?"

כי זה פשוט שבמידה וב-5 ד' הראשונות החלטת שזו לא המיועדת, נגמרה הפגישה,

הפסקת לבדוק באמת, הפסקת להתייחס ברצינות ואתה בהחלט פוגע בצד השני, כי תרצה או לא היא מרגישה את זה. ...(" כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם )

לי יש כלל בדייטים: שאתה בדייט, תהיה שם לגמרי, אל תשפוט ואל תחליט, תקשיב  למכלול הדברים... בסיום הדייט רק אז לגבש דעה... ולא לקבל אמירות מהצד השני ולהסיק שאני מבין למה היא התכוונה, לשאול.

חוצמזה,בחיים כמעט לא קורה ש2 יהיו ביישנים באותה מידה

ברגע שמישהו רואה שגם השני נבוך\מתבייש-

זה כבר מוריד לו את מפלס הביישנות ב-50% לפחות

מאד נהנתי! וגם שידרה הרבה התפעלות ומחמאות.

ובסוף אמרה לא. הייתי יותר מופתע מאשר מאוכזב

אבל ברור לי שככה לא מתנהגים.

לשדר בכוונה שכן ובסוף להגיד לא.

מצד שני לא צריך לשדר לא.

אפשר להתנהג רגיל והשני יבין מה שיבין

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..