איך אספת את שברי המילים הנכונות

בדיוק לשיר אחד קצר

קולע ממושלמות.

אני אוהבת את השירים שלך!!!

איזה כישרון וואו!

כתבת מדהים. אין לי מילים

נותנת לאותו אוסף חלומות שבורים לאסוף את כל השירים הארס-פואטיים שלך האלו, המדהימים ביופיים ובשבריריותם,

ולצרוף את ספר השירים הראשון שתוציא לאור.

בשיר הזה אתה מבטא את העובדה שעצם הכתיבה היא עיסוק תרפויטי מבחינתך. 

מדהימים הניגודים המשחקים בשיר - בין דמעות תבוסה  לקריאת ניצחון 

ושים לב לאנלוגיה המקסימה - הוא עשוי מטיפות דיו       וחודו של עט

ניגודים שמחברים בין שני קצוות שהאחד לא יוכל לעמוד בפני עצמו וליצור משהו מבלעדי השני :

עט בלי דיו - לא יוציא מילה. קריאת ניצחון בלי ידיעה שישנה תבוסה, היקרא ניצחון?

בשניהם יש את היציב הנחרט יותר (עט וניצחון, חרב מנצחים דומים גם מבחינת מראה) וטיפה ודיו שגם להן יש הרבה מן המשותף (יש פה משחק יפה של זכר ונקבה).

מוטיב הדמעה חוזר כאן שוב, אך משוכלל מההפעמים הקודמות. מורכב משתיהן למעשה. דמעות התבוסה שמותירות אותך שביר מתאחדות עם טיפת הדיו לדמעות של זכוכית. דמעות נפיצות, כאלו שכל מגע, ולו הקל ביותר, גם של ריס, עתיד לנפצן. 

(נראה לי שברחה שם ת' - מתנפצות ולא מנפצות).

מה שקורה עד מהרה.

השיר מתמלא בדמעות הדיו הנפיצות האלו. נמרח על הדף בדמותן של מילים הפורטות על מיתרי הנשמה.

בסוף אתה חוזר אל אותו אוסף חלומות, אותו אחד שיצר חלק ממה שיצר את השכלול (דיו שהביא לדמעות הזכוכית, כן בעיני), חוזר לאסוף אותן בדמותן הסופית לתמונת מציאות.

מטאפורות נהדרות.

תודה על זה!

שברוב הפעמים השיר פשוט נפלט לנו מהעט בלי לחשוב עליו יותר מדי, מה מסתדר לי עכשיו? נכתב.

הרבה פעמים אנחנו נקרא את מה שאנחנו כותבים, ונעלה רק על רובד אחד שנובע ממי שאנחנו ומתיבת התהודה הפנימית שלנו. אצל כל אחד מהקוראים שלנו המילים האלו נפגשות עם תיבת תהודה שונה, ועל כן גם תפיק רעיונות אחרים ורבדים, שאולי לא העלנו בדעתנו כלל.

זה קורה לכולם. רק השבוע ראיתי את זה.

ולגבי הספר, איך מישהי אמרה לי? 

לפעמים אנחנו מקבלים מתנות שמצליחות לגעת באנשים, החכמה היא להכיר בהן ולהביא לעולם את אותן מתנות, הרי לא לחינם קיבלנו אותן. 

אם המתנה שלך היא הכתיבה, וזכית והיא ברמה כזאת (מה שלבטח הושג בעמל וביגיעה) וגם מצליחה לגעת בנימים הכי דקים של הנפש, 

(פה אני פונה גם לכל מי שכותב ויש לו מתנה, גם אם היא עוד לא ברמת הפיתוח שאתם רואים לנגד עיניכם,זה עוד יגיע):

אל תוותרו! תשמיעו את הקול הייחודי לכם. כי אין אדם בעולם שיודע לסדר את המילים כמו שאתם יודעים.

טכניקות כתיבה? אפשר ללמוד ולשכלל. כולנו עוד משכללים את הכתיבה שלנו. 

נושאים? לא חסרים. העולם סביבנו מלא בהם.

אין מי שילמד?תאמצו לכם מורים טובים. הם יכולים להיות כל אחד. תפקחו עיניים. 

קצת , אבל איך אמרה המשוררת? בזכותן מגלים עולמות חדשים.

בהצלחה!

אילת השחר אהבתי את התגובה האחרונה שלך....

זה שיר כל כך יפה, כל כך עצמתי, כל כך נוגע. הרעיון כל כך מדהים ותמים. השם כל כך מיוחד, שממש עושה חשק להיכנס ולקרוא!

רון התעלית מעל עצמך, ממש. זה מהמם ומיוחד ואין לי מילים.

ואף פעם לא מתאכזבת.

הכתיבה שלך מיוחדת מאוד.

השפה עשירה, מטאפורות שמדייקות מציאות! זו אומנות.

מענין אם האומן הוא אתה, עם אוסף השירים הארספואטים שלך..

   שבהחלט נוצרים מעט ועפרון.

     ומרוב דיוק של מציאות- אתה צורף אותם יחד אל תמונת מציאות.

מדהים!

אני לומדת הרבה מהכתיבה שלך.

    תודה!

כתבת אותי!!

הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....

קיצור, כתבת ממש ממש יפה....

ויפה כתבת: אלוקים מושך את ראשך בכוח.....

אבל לא מעל הזוהמא. זו לא זוהמא. זו איזו נפילה

שכדאי לתהות על קנקנה וכשיוצאים לנשום,

לברר עם עצמך, למה ואיך ומה עושים וכו'....

האם אחרי נפילה כזו, החיים לא חזקים

יותר, שווים יותר, צבעוניים ונושמים

יותר, אם היא לא היתה מתרחשת?

ויש חברים לבקש הקשבה, הכלה,

וספרים מצחיקים (אפילו להחזיק

כאלה לעת כזאת...), ומוסיקה

אהובה ואם יש קצת כח, אפשר

לכתוב, אפשר לצייר, אפשר

לכייר (חושבת שזה יכול לעזור

יותר מלצייר), ויש לטייל

בטבע קצת, אם יש דבר

כזה בסביבה, ויש...

גלידה. ענקית. עם המון קצפת...

וחוצמזה, השם לא משקיע אם

משקיע את הראש באכזריות -

זה רק רמז, לבדוק מה קורה,

להכיר מה טוב לך, וגם,

כשאפשר, להבין ולעזור

לאחרים שעדיין עם

הראש למטה. מתחת לגלים

חונקים.

אז אולי, עם כל ההרגשה

הנוראית הזו (מוות, חוסר

משמעות נורא, ריקנות) -

יצא מזה עוד  טוב...?!

והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל!

וחס וחלילה, לא להרים ידיים

ולהתייאש.

ואפשר ואפשר לאהוב... (לאה גולדברג)

רבי נחמן לא מרשה.

קל וחומר, הקב"ה!

כל כך נכון כתבת. כל כך נכון הסקת. אני עדיין שוכחת.

החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...

(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)

סכנת מוות

עליהן, הן עוד תבואנה....

עוד יחזור הניגון.....

אתה מזכיר לי חתול רחוב

כזה שקופץ כשמתקרבים אליו

כזה שלא צריך שישמרו עליו

כזה שמסרב לבטוח

גם לא בי

גם לא בי

תן לי ללטף אותך

את חצי האוזן שנותרה לך

מבטיחה שלא אפגע בך

אולי יום אחד תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי

אטווה לך שירים שמחים

נחבוש יחדיו את הפצעים

נבכה הכל החוצה

אם תבטח בי

אם תבטח בי

רק אם תסכים

לבטוח בי

לבטוח בי.

היו ימים.

נושא השיר הוא אתה?

השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?

אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?

אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.

מעדיף שירה.

או "פחות אוהב"?

אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?

קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.

אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.

בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.

יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.

אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?

אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?

אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.

גם פיוטי אשכנז.

גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).

נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.

אנשים לא כל־כך מכירים אותי.

יפה.

ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?

אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.

במקור הייתי @אחו אבל העברתי את הפעילות לכאן.

לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח

פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.

תמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך

אולי אתה יודע משהו שאני לא

וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...

@נוגע, לא נוגע