אני מאמינה שאני יכולה להסתדר גם בלי זה.

אני יודעת שאני יכולה.

ואני חושבת שעם כל הכאב שכרוך בזה, אנשים צריכים ללמד את עצמם להתנתק מהתלות הזאת באהבה, ובפידבקים חיוביים מהסביבה. זה קשה אבל כדאי.

וגם אם אני משכנעת את עצמי שלא- זה לא עובד.

כשהיא באה ממקום כן ואמיתי.

וכשיודעים גם לתת מרחב.

העולם הזה מושתת על אהבה.

בעיקרון מי לא אוהב שאוהבים אותו אבל יש אהבה חונקת..

חשוב לי. חשוב לי שיאהבו אותי, כי זה מפיג תחושות של בדידות. חשוב לי שיאהבו אותי כי ככה יותר קל לי להחזיר אהבה לעולם. חשוב לי שיאהבו אותי כי זה נותן לי הרגשה שאני כן בן- אדם משמעותי ושאני חשובה למישהו חוץ מלעצמי. (וגם זה בספק)

חשוב לי? כן.. אבל אם אני יודעת על מישו\מישי שלא אוהבים אותי-לא כזה מזיז לי, יש לי ב"ה טונה חברות, משפחה שמעריפה אהבה. ב"ה מאושרת בסביבתי.. אבל חשוב לי הסביבה הזןו אם הם לא היו אוהבים אותי זה היה עצווב או מאכזב-ברור

ולא רק לבנות גם לבנים חשוב שיאוהבו אותם....

אבל זה מאד תלוי מי.

אני לא צריכה שכל העולם יאהב אותי ....אלא רק אנשים שקרובים אלי...

האהבה של ההורים שלי אלי והידיעה שה' אוהב אותי זה מה שמחזיק אותי בחיים! 

אך מצד שני- אני ממש לא רוצה להכריח מישו לאהוב אותי.

באיזה דרך שתרצה לקחת את זה

הייתה תקופה שניסיתי שזה לא יהיה, שאפילו האמנתי לעצמי שזה לא- אבל בסופו של יום, הצמא לאהבה הוא אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר.

שוב, אהבה על כל נטיותיה וגווניה השונים.

אולי זה צורך אנושי נפוץ, אבל לא בסיסי\חיוני

מכל סוג שהוא.

אנחנו עדים למקרים בהם ל"ע אנשים פוגעים בעצמם כתוצאה מחוסר אהבה.

שמאמר התורה "לא טוב היות האדם לבדו" הוא מאמר מדויק. הנפש האנושית מושתתת כולה על התניות והשפעות חברתיות, כל האישיות שלנו ומה שאנחנו מבוססת ברמה זו או אחרת על הצורך בחברה- ומתוך כך באהבה.

אדם שחי ללא נפש אוהבת יוצא מגדר אדם.

לפי ראייתי, הצורך באהבה הוא אחד הצרכים הבסיסיים של האדם ואחד המניעים הגדולים שלו לכל דבר שהוא עושה.

כי אהבה זה סוג של ציון של איך אני מתנהג.

כי בנאדם שמתנהג זוועה בד"כ לא אוהבים אותו...

כל אדם צריך ורוצה את זה.

זה ממש עצוב שלא אוהבים אותך..

מזתומרת?? למה שלא יהיה לי חשוב?!?!?! לא צריך שכלל העולם יאהב אותי... אבל לפחותת האנשים שחשובים ויקרים לי..

זה בעיקרון חשוב לכל אדם שיאהבו אותו.. האדם הוא יצור חברתי, כל אדם זקוק לחברה, לקרבה ולחיבה..|מרגישה פסיכולוגית |

אבל לדעתי לא צריך לעשות 'פוזות' כדי שיאהבו אותך...

בברכת המזון אנו מתפללים על כך: "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".

כנראה זו גם הסיבה שהקב"ה ציווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך".

גם אם הוא  לא מודה בזה. כל אחד רוצה שיאהבו אותו/אותה

לכל אחד חשוב שיואהבו אותו!!

לכולם חשוב שיאהבו אותו ויעריכו אותו... 

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...