ובכנות, גם אותי הטרידו היום עניינים אחרים, והמסמך הזה טרף את הקלפים.
לכן הצעתי לך גם כן 
אל תקראי את הכתבה, תפתחי את הקישור למטה לקובץ המקורי ותקראי אותו. אם יש לך פניות...
הנה - אני מעתיק: (זהירות ארוך מאד)
דעת הרב קלנר ביחס למפלגת הבית היהודי
עריכת דברים שנאמרו ביג סיון תשע"ד כתשובה לשאלה בעניין.
וורסיה מעודכנת כט סיון תשע"ד
מפלגת "הבית היהודי" מורכבת מאנשים חביבים מאוד, חלקם חברי האישיים ממש. ומ"מ מקונסטלציה של מאורעות שנוצרה, ומגורמים שמדעת ושלא מדעת, נמצא כיום "הבית היהודי" בפוזיציה מאוד מאוד חמורה, מקולקלת ומזיקה.
המציאות מזכירה במעט את המציאות שהייתה בתקופת ההתנתקות עם המפד"ל, שהובילה לכך שהמפד"ל נושא באחריות להתנתקות. כמובן שהם נלחמו והתנגדו וכו', אבל חוסר הפקחות הפוליטית שלהם הובילה לכך שעד שהם פרשו מהממשלה כבר ניצלו אותם, השתמשו בהם על מנת להשיג את המטרה, ואז 'זרקו עליהם', וצחקו עליהם, וסוף דבר האסון התרחש לא מעט 'בזכותם', כלומר – באמצעותם.
זהו רק משל ודוגמא לאופן "קריאת המפה", מבחינתי, למיקומו ועניינו של "הבית היהודי" בממשלה כיום. אך דא עקא, המציאות הפעם חמורה שבעתיים.
הנושא הוא לא ארץ ישראל ולא התנתקות. אני מעלה השערה (אולי מסוכנת, שהזמן יוכיח אם היא נכונה) שארץ ישראל היא כבר לא הנושא. המאבק הזה שייך למושגי העבר, על כל פנים הוא כבר איננו עיקר המאבק שלנו. משום שאע"פ שישנם עדיין כאלה ש'רוצים להפטר מארץ ישראל', אבל גם אלה הרוצים – מודים שאין כ"כ דרך איך לעשות זאת, כי אין למי לתת אותה. ההזיה השמאלנית הקשה, שאנו "שפוטים שלה" לאורך עשרות השנים האחרונות, מתפוגגת ברמה העובדתית בצורה מאוד בוטה.
יש צורך דחוף להבין מהו המאבק הבא, ולהתכונן אליו, ויפה שעה אחת קודם.
רובצים לפתחנו עימותים קולוסאליים, הגורמים מתח לא פחות מהמתח שהיינו בו בעשרות השנים האחרונות ביחס לארץ ישראל. והמתח הוא אולי אף בעוצמות גדולות הרבה יותר, אבל עכשיו הנושא הוא אחר. הנושא הוא – זהות ותרבות. הגדרת המהות של מדינת ישראל. האם מדינת ישראל היא מדינה שיש לה חותם יהודי, או שמא היא מדינת כל אזרחיה? אמנם במסגרת "מכבסת המילים" ושטיפת המוחות המתחוללת לאחרונה, הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה יכולה ללבוש צורות לשוניות שונות, למשל – "שדרוג והנגשת הערכים היהודיים של המדינה לאזרחיה"... ובאמצעות מניפולציות מילוליות של נוסחאות כאלה ואחרות הולכת ומובלת החברה בישראל לערטולה של המדינה מערכיה היהודיים.
הדרך הממשית היא ההפרטה. כלומר הפיכת נושא היהדות לעניינו האישי והפרטי של כל אדם. אבל המדינה – תהיה כמו אמריקה (לדוגמא). גישתה של התפיסה הזו היא שעניינה של המדינה הוא לדאוג לרווחתם האישית של אזרחיה, ובמסגרת זאת גם לצרכים הדתיים של אזרחיה. לדידם של בעלי מגמות אלה, זכותו הבסיסית ביותר של הפרט, חירותו וכבודו הוא לעשות כרצונו. ואם רצונו הוא להיות אדם דתי, אז כמובן האינטרס הראשי של המדינה הוא – שהוא יוכל לעשות כרצונו. אך המדינה כמדינה לא תהיה מזוהה תרבותית כמדינה יהודית במובן דתי. המטרה היא אם כן, למחוק את זהותה התרבותית היהודית של המדינה כמדינה – זוהי "מילה נרדפת" ל'מדינת כל אזרחיה'.
צריך להבין ולהפנים. בדיוק כמו שברור לכולם שהמשמעות של קריעת חלקים מארץ ישראל היא כקריעת איברים מגוף האומה, ובזאת כח החיים הכללי של האומה נפגע, באותו אופן ממש המשמעות של פגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה, הפיכת המדינה היהודית ל"מדינת כל אזרחיה", היא פגיעה אנושה בכח החיים הכללי של האומה. המהלך הזה משמעותו היא ביטול חזון הנביאים ובמובנים מסוימים, החזרת הגלות. חיסולה של מדינת ישראל.
משמעות הפיכת המדינה דה פאקטו למדינת כל אזרחיה, היא, שהקשר היחיד בין המדינה לבין ישראל היא שמהּ ותו לא. משום שהיא תהיה ריקה מכל תוכן ישראלי. בדומה ל'אוניברסיטה העברית' שבירושלים, שהדבר הבלעדי המקשר את האוניברסיטה הזו ל"עברית" הוא שמהּ. בזאת התחיל ונגמר הקשר שלה לעבריות. כי בפועל, אין שם שום דבר עברי. לא השפה בה הם מדברים, ולא הכתב בו הם כותבים, לא צורת החשיבה ולא הערכים, לא האינטרסים שלהם, ולמעשה, שום דבר שם לא קשור למדינה ולישות העברית. באותו אופן, הקשר היחידי שיהיה בין המדינה לישראל היא המילה 'ישראל', אבל היא עלולה להיות, חלילה, ריקה מכל תוכן.
האיום הזה הוא קיומי בעבורנו, והוא חמור מאין כמותו. באותו אופן בו ברור לנו ע"פ תודעתנו האורגנית, שכאשר קוטעים איברים מהאומה ע"י נישול לאומי תודעתי ומעשי מחלקי ארץ ישראל – פוגעים בנשמתה, ומהלך שכזה סופו להתפרט ולהגיע אף למצב בו יהיו הרוגים ורצוחים ממש, ולא רק בשל הסיבה הטכנית – משום שנכנענו לטרור והענקנו לו "רוח גבית", אלא מבחינה רוחנית, מהותית ופנימית. משום שמהלך שכזה הוא כחסימת נתיב אויר הנשימה הלאומי. כי הלוא "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני קניין חיצוני לאומה", ארץ ישראל היא כגופינו הלאומי החי. קטיעת איברים מגוף חי פוגעת במערכת כולה, והפגיעה הזו תתבטא בעוד הרבה נושאים. זו התפיסה שלנו.
צריך להבין שהסוגיה הזו היא סוגיה של חיים. כשאני אומר שזו "סכנה קיומית", זו אינה מטאפורה, על מנת להמחיש ש'מדובר בערכים שאנו מאוד לא מעוניינים לראות אותם במדינתנו'. המבט התורני אומר שאיבוד זהותה הרוחנית של המדינה היא כחסימת חנק לעורק החיים הנשמתי שלה, ולמהלך הזה יהיו, חלילה, השלכות קטסטרופאליות, והוא יתבטא באבדן, גם של חיי נפשות, ממש.
אנו נמצאים בעיצומו של הקרב, ובנקודה הזאת מפלגת "הבית היהודי" בוגדת. בדיוק כשם שעשתה המפד"ל בתקופת ההתנתקות, ובאופן חמור יותר:
נוצרה בחברה הישראלית קונסטלציה, ספק מתואמת ספק לא מתואמת, שמלכדת פה מתקפה נוראית של המון גורמים, שכולם מתנקזים למקום אחד וממוקדים למטרה אחת. רק כביטוי, לסבר את האוזן, אכנה את כל המערכות האלה בשם הקוד 'הקרן החדשה לישראל', משום שזה מושג שכבר נודע לציבור. כלומר שהצבור כבר נחשף קצת לפרצופו של הדיונון המפלצתי בעל אלף הזרועות הזה, לפעולות ולתוכניות שלו לגבי מדינת ישראל. (ממעלליה המפורסמים כבר של הקרן: פיברוק נתונים היוצרים דה לגיטימציה לצה"ל חייליו ומפקדיו, ומסירתם לגולדסטון, לצורך גיבוש הדו"ח המעוות שלו להכפשת מדינת ישראל. יצירת חרמות על ישראל, וכדומה ועוד[1]). כאשר המטרה העיקרית היא – ערעור המציאות במדינת ישראל ע"י כל גורם אפשרי. במסגרת המגמה להביא שלום לעולם, אומרת התפיסה שלהם, יש לפורר ולהביא לפירוק של הגורמים־מפירי־האיזון־הבין־לאומי, ו"הגורמים האידיאולוגים החריפים, הם, כידוע, המסוכנים מכל". כזאת היא החברה הדתית לאומית, חברה אידיאולוגית, ועל כן מסוכנת מאין כמותה. אמנם הגישה החדשה של הגוף הזה לגבי הציונות הדתית היא: "IF YOU CAN'T BEAT THEM – JOIN THEM" או ליתר דיוק אם אתה לא יכול לנצח אותם – תרום להם, ובאמצעות זאת – הסטה אותם. זה נשמע הזוי. אבל אלה הן ממש התוכניות שלהם[2]. בניגוד לכל יוצא 'בני עקיבא' טיפוסי שמבחינתו 'הכל הוא באווירה ממש חביבה ונחמדה ואידיאליסטית', עומדת כאן מערכת מקצועית, מדעית, מתוקצבת במיליארדים, שיודעת לעבוד. ועד שנזכרנו להתעורר, ובעוד אני עומד מנסה להתחיל לעורר אצלנו את המודעות הבסיסית למה שמתחולל משתולל כאן, הם כבר אחרי מחקרים מדעיים, ספרות כתובה, תכניות אופרטיביות מקצועיות, ותקצוב מערכות הפועלות, חלקן שנים, חלקן חודשים, וחלקן שבועות. המכנה המשותף לכולם הוא שהם עובדים חזק – ונגדנו. זוהי "הקרן החדשה לישראל". אבל היא אינה אלא רק אחד מהגורמים במהלך הזה, וחוץ ממנה יש עוד רבים[3].
השורה התחתונה של כולם היא – מחיקת הזהות היהודית ממדינת ישראל. זה הנושא וזה האידיאל מבחינתם.
כמובן שזה יסוד הצונאמי המדהים של גל החקיקה האנטי דתית, שכולם כבר שמעו, או לכל הפחות מתחילים לשמוע, עליו.
ישנם גופים המחלקים מלגות שמנות לסטודנטים למשפטים המייצרים, באינטנסיביות ובכמות מדהימה, הצעות חוק אנטי דתיות. כל ח"כ מ"התנועה" מ"יש עתיד" או מכל מפלגה אחרת, מקבל מהם "הצעת חוק" מהוקצעת, מנוסחת ומתוקתקת מההתחלה ועד הסוף – מה שנותר זה רק להגיש אותה ולדחוף שתתקבל.
במושב הכנסת הקודם הועברו כעשרים-שלשים, חוקים (אפשר למצוא אינפורמציה מדויקת יותר בנושא, באתרי האינטרנט השונים[4]), "בקנה" יש עוד הצעות חוק רבות שהמכנה המשותף של כולם הוא – יהדות, או ליתר דיוק – היהדות במדינת ישראל.
דרך פעולה נוספת של הגורמים הנ"ל היא לעורר סקנדלים, מהומות, בעניין התבטאויות ופסקי הלכה של רבנים ותלמידי חכמים. כל רב שמעז להביע את דעותיו האידיאולוגיות, שמרניות, ישתדלו למצוא דרך לסבך אותו בתביעה משפטית, או סתם בברור מתוקשר ומבזה אצל היועץ המשפטי לממשלה, או שימציאו סביבו סיפורים, ויהיו פרשיות, וזה יצוץ לכל הכיוונים. לדוגמא, על התבטאותו של הרב קלונסקי בקשר לקשר עם לסבית, הוא סובך במשפט ארוך בו לבסוף הופלל ונקנס ב50,000 ש"ח. סביב הרב יעקב אריאל, בגין פסיקתו בעניין השכרת הדירות לסוטות מין, אורגנה מהומה במסגרתה הוא הוזמן לברור אצל ראש העיר כדי להינזף. המגמה היא לרסק את דמותם של רבנים בפרט והרבנות בכלל. ממטרות העל – ביטולה של הרבנות הראשית לישראל. יש למערכות האלה מוקדים, ויש תוכניות. ובשורה התחתונה – המהלך הזה אמור ליצור את התוצאה המבוקשת: לעצור את השפעתם של הרבנים, והעיקר – לבטל את ההגמוניה שלהם בעיצוב רוח ההמון הדתי. הכל כחלק מהתכנית והמטרה המקיפה – לגרום לחברה הדתית לאומית, שכידוע מסכנת את העולם בעצם קיומה, להתפורר ולהתפרק מן האידיאולוגיה שלה. (שכן, אידיאולוגיה בכלל זה רע – משום שהיא מסכנת את השלום העולמי).
המערכות האלה הן חכמות והן עובדות – כל הזמן.
הנאמר כאן הוא רק "על קצה המזלג", דוגמאות בודדות אני מנסה להביא פה עמ"נ להבין איפה אנחנו חיים[5].
במציאות ההזויה הזו נוצרה קונסטלציה קשה עוד יותר.
ישנן שתי גישות בראיית העניין אך מבחינת הנגזרת למסקנה, בהערכת חומרת העניין אין הבדל ביניהן:
התאוריה בעלת ה'עין הטובה' מבין השתיים גורסת שנוצרה, כתוצאה מהמון כוונות טובות והמון אנשים טובים, שהתאגדו 'במקום הנפלא והטוב הזה' הלא הוא "מפלגת הבית היהודי", קונסטלציה, שכולם פחות או יותר מכירים, בה "הבית היהודי" הצליח בהצלחה פנומנאלית בבחירות האחרונות, לשמחת לב כל היושבים פה, ורובה ככולה של הציונות הדתית. לאחר ההצלחה בבחירות מצא את עצמו יו"ר המפלגה הלא הוא מיודענו נפתלי בנט בסיטואציה קשה שבה הוא נחשב ל"סדין אדום" אצל ראש הממשלה, ומבחינת רה"מ הוא האחרון שיצטרף לקואליציה שלו משום שהיחסים ביניהם עכורים מאוד. ואם כן, ההצלחה המדהימה בבחירות תחשב בפועל – ללא כלום.
אז נפתלי בנט רץ מהר אל דרעי, והציע לו לשתף פעולה. דרעי – בז לו, והסביר לו שהוא אינו רלוונטי פוליטית לקואליציה – היפנה לו את גבו. ואז בעומק המצב הכ"כ קשה פוליטית, גילה את יאיר 'אחיו', שלבו ידיים חזק אחד עם השני ו־הצליחו. וכך קמה לה ממשלה, למגינת ליבם של ראש הממשלה ושל החרדים. זה כל הסיפור 'בגדול' ו'על רגל אחת'.
לפני שאמשיך בתיאור־ההתרחשויות, להשלמת הרקע, מוכרחים להוסיף ולציין נתון קשה ומצער מאוד:
אף אחד לא מתכחש לעובדות: המערכת הדתית, זו שחיה תחת חסותו של "הסטטוס קוו" מאז הקמת מדינת ישראל, על אף כל הדברים החשובים שיש בה, יש בה גם כמה וכמה דברים בעיתיים הטעונים שיפור. ובכל מקרה, וודאי שנדבקו בה הרבה לשונות רעים, עד שפשוט וברור לכל שלא טוב שהמציאות תמשיך להתנהל במתכונתה הנוכחית, ומוכרחים "לעשות משהו" עמ"נ להבריא את המערכת הדתית. וכאן המקום לחדירת הסברה שכדאי ורצוי לבנות את ההבראה של המערכת בצורה חקיקתית. כי כשאנחנו "נעשה משהו" ונשנה את המציאות, זה יבריא וייטיב עם המערכת הדתית עצמה. שהרי ברור עד כמה העם צמא לתורה ולקדושה, "צמחים על פתח הקרקע", ואם לא יתחולל כאן שינוי, הכל עלול לצנוח שוב עמוק אל 'מתחת לקרקע'. אך הלוא מן המחסומים היותר עיקריים שיש לעם הזה ביחס לקדושה זו "המערכות הדתיות המסואבות האלה". זה כלל לא משנה אם הן באמת מסואבות ואשמות, או שזה רק לשונות־רעים של הוצאות־שם־רע עליהן. בשורה התחתונה, הרושם הציבורי בעניין הוא ממש 'חילול השם'. העובדה המצערת מאוד היא, שזה מוטמע בצורה כ"כ חזקה עד כדי שזה הופך להיות 'קלא דלא פסיק', שלא לדבר על כך שזו המציאות והיחס המזינים את שאט הנפש של החברה החילונית מכל "ה'דוסים' האלה – הרבנים והרבנות והמועצות והגיורים שלהם, שלא לדבר על הגירושין והעגונות והנישואים..." אבל אפילו בציונות הדתית – זו התייחסות ודעה מצויה בעניין.
ועל כן, 'למען שם השם והצלת היהדות', באה מפלגת "הבית היהודי" והסכימה לניסוח קווי יסוד של הקואליציה, שבהם, לראשונה מאז תש"ח ועד הלום, לא נזכר כתנאי להקמת הקואליציה המשפט הקריטי – 'שמירה על הסטטוס קוו'. זה המשפט שלא הייתה ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוא לא הופיע בהסכמים הקואליציוניים שלה! לכן, הסכימו, או אולי אף ביקשו, אנשי "הבית היהודי" לבנות שינוי באופן חקיקתי שישנה את הסטטוס קוו.
אמנם הכניס הבית היהודי, מאחר שהיה פיקח וער לכל העניין, לקווי היסוד של הממשלה שיהיה בידו זכות ווטו על כל נושא הדת במדינה. ובזאת העניין יישאר בידו של הבית היהודי...
אך מזה למדנו, שכוונת הממשלה ושותפותיה מראש הייתה לשנות את הסטטוס קוו. על דעת הבית היהודי!
אך כפי שאמרתי – הכל נעשה "לשם שמים" ומתוך כוונות טובות באמת. עד כאן קווי תיאור העניין של הגישה הראשונה.
הגישה השניה, שהיא פחות בעלת 'עין טובה' כלפי העניין, גורסת שהאיש המדהים הזה שכולנו מכירים אותו, נפתלי בנט, שהוא אמנם 'אחד משלנו', עד העצם, אבל, שלא לדבר על כך שהוא בא מחברה פלורליסטית אמריקאית דתית, והוא נמצא שם ברעננה בשכונה שבית הכנסת שלה זה החבר'ה של "בית הלל", וכידוע שבתקופת שירותו הצבאי היה בלי כיפה לחלוטין, ואשתו היא חילונית, אך יתירה מכך – תפיסתו האישית היא בעצם מאוד קרובה, אם לא זהה, לקונסרבטיבית[6]. אין הכוונה שהוא חושב על זה יותר מדי, זה לא ממש מעסיק אותו. אך אין זה מקרי שבאחת מהופעותיו הראשונות הוא מכריז 'כל הזרמים ביהדות הם כולם לגיטימיים. גם לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי כמו האורתודוקסי – לכולם יש מקום...'
והחברה הדתית לאומית, בעלת הדימוי העצמי הנמוך, הולכת שבי אחרי המצ'ואיסט, המטכ"ליסט וההיטקיסט והחשוב מכל – המצליח "לעבור מסך"(!). החברה הדתית לאומית ממוטטת כתוצאה מכך שמסתכלים עליה בעין רעה, ושתי לחייה עדיין לוהטות וצורבות משתי סטירות הלחי שחטפה ב'התנתקות' מ"אחיה הגדול" החילוני תוך שהוא מסתכל בה בבוז ומסביר לה ביסודיות שהיא "נמאסה עליו עד העצם...". החברה הדתית לאומית "לא יכולה לחיות עם זה", מכיוון שבעצם, במהותה הפסיכולוגית, הערכים היסודיים ביותר שלה הם בעצם – חילוניים. ע"כ, פסיכולוגית אובססיבית, היא זקוקה ללגיטימציה מבחינה ערכית, מהחברה החילונית. התקופה הקסומה של הציונות הדתית, התפוגגה ברעש מחריד. זו התקופה בה היא הייתה באופוריה, שם על הגבעות עם הדובונים, הסנדלים והנשקים, תקופת הזוהר החלוצית שלה, שנתנה פיצוי מענג כ"כ על רגשות התסכול שלה מכך שהיא לא ייבשה ביצות ולא הייתה שם בתקופת המחתרות והפלמ"ח, ולא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בתקופת "המדינה שבדרך", טפחה באחת על פניה, כשהסתבר לה ש"האח החילוני הגדול" ממש "לא אוהב את זה". הוא אמר לה את זה גם לפני כן, אבל היא לא קלטה את זה. אבל כשהוא הסתובב ונתן לה את שתי סטירות הלחי האלה – היא קלטה את זה, ואת זה היא אינה יכולה לשאת. התובנה הזו ממוטטת אותה מבחינה פנימית ורוחנית. זו בבחינת מכה ה'מקעקעת את יסודה'. שלא לדבר על המצוקה המדכאת הזו, שכל הזמן צוחקים עלינו שמה ב"ארץ נהדרת"... ואנחנו לא 'עוברים מסך'... 'לא מצליחים'... 'זה פשוט זוועה'. ולפתע, הנה סוף סוף מבעד לענני היאוש – הופיע מושיע. הוא עובר מסך!! והוא מצליח להתמודד! והוא עונה להם! ותראו הוא "ביבי קטן"! בעצם, הוא "ביבי גדול"! הוא הביבי שלנו! הגואל!
החברה הדתית לאומית, בהיותה שבוית קסמו של 'הגואל הקטן' שלה, שכ"כ מתאים למצוקותיה הנפשיות, לא שמה לב לדברים שהגואל הזה אומר במפורש. לאדם הזה יש אג'נדה משלו, והיא – להיות ראש ממשלת ישראל. נדמה לנו שהוא 'עובד אצלנו' אך באמת אנחנו כולנו, הציונות הדתית כולה, "עובדת אצלו"... ועל זה לא נותנים את הדעת, אפילו לא רבנים, ואפילו לא חלק מתלמידי הרצי"ה!
תאמרו, 'זה בדיוק מה שאנחנו רוצים'! 'סוף כל סוף נצא מהסקטוריאליות הזו, שנהיה בעלי אג'נדה ממלכתית כללית ונוביל את המדינה כמו שאנו צריכים להיות'. אך הבעיה היא שבמסגרת סימון המטרות הפוליטי שלו מפלגה דתית לאומית וערכי הציונות הדתית הם כלל אינם הנושא, הם רק כלי למימוש השאיפות הפוליטיות שלו. המטרה היא ראשות הממשלה, לא פחות. ומטכ"ליסטים, כפי שידוע לכולם, כשהם מסמנים מטרה הם משיגים אותה. והאדם הזה כבר עשה כמה דברים בחיים, גם בצבא וגם בהייטק, והוא יודע איך להשיג מטרות בטווח הארוך. ובמסגרת זאת – על מנת להיות ראש ממשלה צריך להקים מפלגה. אז אולי דרך הליכוד? – אין הרבה סיכוי שם. אז דרך המפד"ל. שם ניתן לעשות מניפולציות. בבחירות הראשונות המצע יהיה דתי, נקרא לזה 'הבית היהודי', בבחירות השניות נקרא לזה 'הבית המשותף' ובבחירות השלישיות או הרביעיות נרוץ לראשות הממשלה. ו'הבית המשותף' הוא יהיה משותף לכווולם, לא רק לדתיים הלאומיים אלא המפלגה תהיה משותפת, לדתיים, לחרדים, לקונסרבטיבים, לרפורמים, לחילוניים, לצ'רקסים ודרוזים, כל אזרחי מדינת ישראל כולם, הם יהיו נאמני ה'בית המשותף' כולם יבחרו ב 'אח' של כולם.
כן כן, בשלב הראשון – בית יהודי. ובשלב השני – בית משותף... והיהדות? – זו אינה אלא אמצעי למטרה העיקרית – השלטון. ולמען המטרה הזו החקיקה ה(אנטי־)דתית, דווקא מוסיפה לאלקטורט, כי הוא אמור, בסופו של דבר, להגיע מהמגזר החילוני... עכ"פ, בזאת, אין מרחק נפשי, רוחני וערכי כ"כ גדול בין ה"אחים" יאיר ונפתלי. כי הלוא "אחדות כל המגזרים בעם ע"י מיתון הקצוות הרחוקים – זו המטרה"...
עד כאן, צורת ראיית הדברים בעלת הפרשנות השנייה.
כך או כך. או שיש כאן נוכל פוליטי, המשתמש בתמימות של החברה הדתית עמ"נ לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו על גבי ערכיהם. או שנחזור לפרשנות הראשונה: שכולם פה אנשים טובים – ואין כאן רשעות או נוכלות...
אני לכשעצמי, אין לי צורך להכריע בדילמה הזו, כי כפי שפתחתי בעניין זה: מסקנתי בנושא 'דעתי על הבית היהודי', נגזרת בהשפעת בחינה נוספת המצויה בסוגיה, המכריעה לכף חובה בשיפוט בעניין, ומצדה, אין שום הבדל בין שתי ההערכות:
סיפר לי אחד מחברי המצוי מאוד בעניינים, ולו השפעה רבה בליכוד, הוא ניגש לאחד משרי הליכוד ואמר לו: 'אתה רואה מה הולך פה בחוק הגיור? תיכף יהיו פה שני עמים! יהיו פה ספרי ייחוסין, משום שאלה לא יתחתנו עם אלו. אתה "גומר פה" את עם ישראל...! '. אמר לו השר: 'תגיד לי, אתה רוצה שאני אהיה יותר צדיק מהאפיפיור? יש לך פה את כל הרבנים, הרב שי פירון, כל רבני הבית היהודי, הם לא לוחמים על זה, אז שאני אלחם על זה?'.
קיפל חברי את המסמכים ואת הזנב שלו ויצא בבושת פנים...
זו אנקדוטה. אך לגבי זוהי אנקדוטה מכוננת. תבינו מה מתרחש פה, ותבינו מה זה לגבי הבית היהודי.
"הבית היהודי" בעצם נוכחותו בממשלה, מאפשר את כל הגל החקיקתי העכור הזה! אילו לא היה הבית היהודי, לא הייתה יכולה להיות שום חקיקה אנטי דתית!
הטיעון הזה הוא בעל רציונל הדומה לרציונל הטיעון הידוע לפיו השמאל לא יכול לעשות שלום ולמסור את ארץ ישראל. והימין אינו יכול לעשות מלחמות יזומות.
הם אינם יכולים משתי סיבות:
א. זה מורגש כלא דמוקרטי. אי אפשר לעשות מעשה כזה כאשר חצי מהעם נגדך, ואתה כופה אותו בניגוד למצפונו. זה לא מוסרי.
ב. קשה מזה – זהו מהלך אסור מבחינה פוליטית, משום שזוהי התאבדות פוליטית. אם השמאל יכפה על הימין את השלום, אז בקדנציה הבאה הימין יכפה עליו מהלכים כעין אלו בחזרה. כל המבין בפוליטיקה יודע את זה. פוליטיקה היא עולם האפשרויות, ואסור לסמוך על כך שהקוביות יפלו על שש שש. לכן תמיד אתה צריך ל'הנדס' משהו עם מישהו. יריקה בוטה שכזו ונתינת שתי סתירות לחי לכיוון האחד, תוביל לכך שלא רק שכשהגלגל יתהפך הם יעשו לך הרבה יותר חמור לכיוון ההפוך, אלא יותר מזה – לא תצליח להקים איתם קואליציה בקדנציה הבאה. זה לא פקחי פוליטית. זו טעות פוליטית למי שהוא פוליטיקאי באמת.
לכן לא עושים דבר כזה. השמאל לא עושה שלום, והימין לא עושה מלחמה.
בדיוק באותו אופן הגיון פוליטי זה טוען: החילוניים – לא מחוקקים חקיקה אנטי דתית... זוהי הפוליטיקה.
רבים מאנשי הליכוד הם אנשים מסורתיים. הליכוד, בעיקרו, מונה אנשים ערכיים שלא מעוניינים לצאת נגד הדת, ודאי לא באופן כה בוטה וחקיקתי. ואף בין אנשי מפלגת העבודה ישנם אנשים מסורתיים. למעט אולי אנשי מרץ, ועוד מעטים בכל המפלגות, לאף אחד לא קל ופשוט לבוא ו'להוריד' את יהדות. לו הייתה קמה פה ממשלה שמאלנית לא הייתה פה חקיקה אנטי דתית! אך "הבית היהודי" הוא המהווה את "ראש הגשר" למהלך החמור הזה, רק בגללם הדבר הזה מתאפשר! אנשי המפלגה הצדיקים והיקרים יוני שטבון, אורי אריאל, מוטי יוגב, אורית סטרוק, ושאר החברים שאין כל ספק בכך שהם אנשים טובים ונפלאים – הם בקונטקסט הזה הגרועים ביותר, דווקא בגלל צדיקותם. כי אם היה פה רק נפתלי בנט בדתיותו הקלה קלילה, אזי היה ברור לכולם שזו בדיחה מבחינה דתית... אבל כשכל הצדיקים נמצאים בקואליציה ושותפים למהלך, של "הרב שי פירון", והדתי אלעזר שטרן, אז "כנראה שזה בסדר...".
מכל הנאמר עד כה עולה, "הבית היהודי" מכיוון שעושה רושם שאין בכוחו לעשות את אשר עליו לעשות – לעצור לחלוטין כל חקיקה המשנה במשהו את הסטטוס קוו – שיפרוש מיד מן הקואליציה, משום שעצם נוכחותו בקואליציה הזו מאפשרת את הנזקים הקטסטרופליים. וַלא – מצידי – שיתאדה.
מה עושים? קודם כל אומרים את הדברים הללו ומפיצים אותם, אבל עוד לפני זה ישנים לילה ובודקים. אני מבקש מכולכם: תבדקו את הדברים ביסודיות, האם כל מה שנאמר פה נכון? – תבדקו. תבררו את העובדות והנתונים, צריך שכל אחד יקבע את עמדתו בעניין מתוך עמדתו העצמית המורגשת בדם לבבו! ואז צריך לטכס עצה מה עושים. "קריאת המפה" שלי אומרת שאנחנו כבר מותקפים קשות בטילים רוחניים, ופה כולם רגועים ושאננים, עדיין לא חושבים שצריך לרוץ ולחלק "צווי שמונה". לא קולטים שכבר ישנן כאן "נפילות" נוראות...
אסור להקל ראש בכוחנו, להערכתי אם נתאושש, כוחנו רב. יש יכולת להשפיע, בראש ובראשונה על הנוער שמתלהב בקלות מ'הסיורים של נפתלי ביום ירושלים'. צריך לאושש אותם ולהסביר להם את העניין, הם יכולים להבין את הדבר ולהשתלב במאבק בעניין ואם תהיה תסיסה גדולה, אז יש אפשרות לשנות – ולהצליח.
אני מציע להביט על הסוגיה דרך הפרשנות האופטימית יותר, בסך הכל אולי אף אחד לא מזיד. אנשי המפלגה הם יקרים, חלקם לא יחלקו על הדברים שנאמרו פה, כי גם הם בחרדות פנימיות ממה שקורה.
הרב אלי בן דהן טוען שהוא לוחם את מלחמת חייו והוא הוא שעוצר את כל הרע על ידי שהוא שוכב על הגדר ומראה את כל הדברים שבהם הוא הצליח וכו' וכו' ומתאונן על כך שרבנים במקום להבין ולתמוך מוסרית בפעולותיו ומלחמתו, באים ותוקפים אותו ואת חבריו, והוא מרגיש פגוע, ומתריע על חוסר ההגינות ודרך הארץ וכו' וכו'. אך מה שנאמר כאן הוא אמת: אתם אחראים לקריסת הסכר ופריצת הזרם הנורא של הנהר ועכשיו אתם מתפארים בכך שאתם לוחמים בחירוף נפש למילוי שקים לחסימת הנחשול?!
קודם כל צריך לצאת מהממשלה הזו, עצם מציאותכם בה מאפשרת את הפלת הסכר לפריצת מי הנהר האיום המבקש למחוק את המדינה היהודית.
בתשובה לבקשה להרחיב בנתוני העובדות עליהן מתבססת "הגישה השניה" הרואה את בנט בעין "פחות טובה" נמסרו הדברים הבאים:
מעט עובדות כקווים לדמותו הפוליטית של נפתלי בנט:
על סדרת כישלונות אלו עולה מחוגו של בנט התנצלות במין משל: כמו בצבא. מבצעים, ולפעמים נכשלים. הקצין הטוב והנאמן, לוקח פנקס ורושם – 'נכשלתי, אתקן בהמשך'. מצוין. קצין נהדר.
אך "קצין יקר" כאשר נרשם בפנסק הריג'קטים 'יריתי בילד – אתקן בהמשך'... – זה לא מקובל! אנחנו כבר לא רוצים ש"תתקן בהמשך". כי אנחנו כבר לא רוצים המשך! יש דברים שזה לא עוזר שאתה רושם 'נכשלתי'... ישנם דברים שבהם אסור בשום אופן להיכשל! ובוודאי לא להיות גורם מקלקל. יש דברים שבהם אסור לטעות! טעויות בנושאים כ"כ קריטיים: כשל שיטתי בתפקודי היסוד בייחס לרבנות, גרות וילודה, מביא למסקנה חותכת – אם בנושאים כאלה גילית חוסר אחריות, והתנהגותך מעלה חשד שאתה נוקט באופן שיטתי באסטרטגיית כחש כלפי רבניך ובוחריך, אסור לסמוך עליך בענייני הזהות היהודית של מדינת ישראל, אתה אינך ראוי לאחוז בהגה! זה מסוכן מידי!
ולעניין נכונות מסקנה זו שבנט אינו מתאים לתפקיד ניהול כוחות היהדות של מדינת ישראל, כנגד כל הגורמים שהתאגדו במתקפה עזה במטרה לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל, ישנה אינדיקציה חריפה נוספת:
ביחס לשחרור מחבלים הכריז נפתלי שביום שישחררו מחבלים תעזוב מפלגת "הבית היהודי" את הממשלה ותפעל לפירוקה.
מדוע הכרזה יפה אמיצה ותקיפה זו לא נשמעה בייחס לחוק הגיור, למשל, עניין שהוא לאין שיעור יותר משמעותי לדורות ישראל ולזהות המדינה מאשר שחרור המחבלים?...
מדוע שלא תבוא הצהרה מקבילה אם לא תתקבל הדרישה להפסיק לאלתר עם מתן היד לכל הגורמים העסוקים בביטול סממניה היהודיים של המדינה, ובראש ובראשונה לחדול מהחקיקה האינטנסיבית כנגד חותם היהדות שבמהותה של מדינת ישראל?
אלא – שזה חשוב לו, וזה פחות חשוב לו!... זה המבנה הערכי של יו"ר "הבית היהודי".
לסיום ולסיכום:
האידיאל המהותי של מדינת ישראל, שהתנועה הדתית לאומית אמורה להיות הכח המוביל את עניינה הרוחני, היה מאז ומוכרח להמשיך ולהיות – לשחזר את עצמנו, להחיות את סגולותינו, להשיב אותנו לעוצמות שחיו בנו לפני שיצאנו לגלות. ממגמותינו העליונות הן להקים אנשי אמונה ורוח בישראל שיהוו תשתית לרוח־הקודש ונבואה, שכאשר ישובו לנו ישיבו את הרוח שיצרה את התנ"ך, מקור הערכים והמוסר של העולם. זקן העמים מורה התבל עם־ישראל, קרוא עם תקומתו מקברו הלאומי לחיים לשוב לערכיו האלהיים המקוריים ולקומם את ממלכתו באיכותה הרוחנית העליונה כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מכאן עולה תחושת האחריות הנוראה לרומם את צביונה הלאומי של מדינת־ישראל לחותמה הרוחני־דתי המלא במלוא שיעור קומתו, לברר את תוכן מדינת־ישראל כ"יסוד כסא־ד' בעולם" ולגלות בזה את מהותה הנשמתית הכמוסה. יש לשאוף לשתף את העם כולו בחדוות בניית מדינת־ישראל ברוח בית־יהודי מקורי אוטנטי, ולא לתת יד לאבוד ולטשטוש הזהות היהודית של מדינת־ישראל בשאיפה להפוך בית יהודי ל"בית משותף". אחדות ושותפות שאין בה נאמנות לאמת פנימית גדולה, אין בה רוח והיא תסתיים בפירוד, ואילו בירור ערכי ומהותי התובע נאמנות עמוקה ורצינית לערכי חיי־עולם שנטע בתוכנו נותן התורה, דווקא הוא יביא לאחדות אמתית וקיימת המסוגלת להקיף ולאחד את העם כולו בחיי־אמת של "נצח ישראל שלא ישקר". כי "סיטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסיטרא דקדושא שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקריה – שלום".
[1] כדאי לקרוא בסבלנות את התחקיר הבא להבנת דרך פעולתה ועומק חדירתה של "הקרן החדשה" למערכות המופקדות על הנהגתנו ועל ביטחוננו. http://www.shmulikfiksman.co.il/2014/05/blog-post.html. (כאן מדובר על השתלטותה על רוח המשטרה, אך באופן דומה היא פועלת בצה"ל, ובפרקליטות המדינה, באקדמיה ועוד).
[3] ל"דוגמאות קטנות" ראה כתבתה של טלי פרקש http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4531964,00.htmlיהדות ארה"ב החליטה: נקדם נישואים אזרחיים בישראל. ובאתר נאמני תורה ועבודה http://toravoda.org.il/files/model.pdf
[4] ראה באתר עין פקוחה: http://www.ainpkuha.org.il/BRPortal/br/P100.jsp
השלב הראשון של ההיערכות אל מול מה שקורה במלחמת התרבות הנוראה הזו, הוא 'לרוץ לחמ"לים', לדעת את העובדות על הנתונים המזוויעים העולים ומדווחים מן שטח. כי, אנחנו נמצאים במצב שכבר "מפציצים" אותנו תרבותית, מכל הכיוונים, ואנו, הימח"ים שלנו סגורים, ואיש אינו מבין שצריך לעשות משהו ומהר.
[5] ההיסטריה בגינה כל המערכות מתגייסות למען החקיקה האנטי דתית, נובעת, בין היתר, מכיוון שמבחינתם העניין הוא 'להיות או לא להיות'. את נתוני הדמוגרפיה הישראלית כולם יודעים: השמאל והחילוניות הרדיקאלית - הן חברות אובדניות מבחינה דמוגראפית. כמה עשרות שנים - והן לא קיימות. (ראה כתבתו של דוויד גולדמן http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4890) לכן מבחינתם, צריך לעשות 'מהר ועכשיו', כי זוהי 'הרכבת האחרונה'. או שאתה מצליח למחוק אותם, את המתנחלים והחרדים ולקצוץ אותם מהר ועכשיו, ולהוריד אותם, ובמסגרת זאת - לעשות גם דברים שלא היית עושה במסגרות אחרות, או שאתה מפסיד. זהו קרב מאסף ובו הכל לגיטימי.
[6] בעניין זה ראה מאמרו של שחר אילן בהארץ http://blogs.haaretz.co.il/shaharilan/316
[8] בעניין רבני צוהר ראה כתבה מעוררת מחשבות באתר חרדים: http://www.ch10.co.il/news/34209/#.U6vbAreKBhs
[9] ראה במאמרו של עדו בן פורת, כ"ה בסיון תשע"ד, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/278686
כאילו חסר לי על מה לחשוב.... בין קריאת פוסטים של פייגלין, מחשבות על הר הבית , מלחמת ששת הימים, קמפ דייויד גוש אמונים, אוסלו, ההתנתקות והאינתיפאדה השלישית "השקטה" שיש לנו כאן...
לילה טוב!
עכשיו קראתי
(לפני כן סתם העתקתי, לא ידעתי מה כתוב שם)
גם את חושבת שזה נכון מה שהוא אומר?
כי זה ממש נשמע כמו שמדברים אצלינו, עם שינויים של ניואנסים
במיוחד החלק שהמלחמה האמיתית היא על הזהות היהודית של המדינה. זה השורש של הכול.
(אבל אני מלכתחילה מעולם לא סמכתי על בנט ולא הצבעתי לו.)
הלוואי שכל אוהבי התורה יתפכחו ויבינו שיש לנו פה מלחמה אמיתית על זהותה של המדינה היהודית (עדיין) שלנו.
למאבק המהותי על הזהות.
ולי יש השגה טכנית הכי פשוטה לדברים שלך (שקשורה לפורום! הידד!) -
אם לא תהיה פה מסגרת של נישואין הלכתיים - יווצרו פה שני עמים. מי שיש לו יוחסין ומי שאין לו. ולא קרב זה אל זה גם אם הוא מאוד ירצה.
כנ"ל גיור.
כנ"ל פונדקאות.
שהם החוקים הכי רציניים ומרכזיים שעומדים כרגע.
יש לי חברה קיבוצניקית שמו"צניקית, שלא מזמן ניסיתי להסביר לה למה לטובתה המליאה, לא כדאי שנישואין אזרחיים יעברו, כי בעוד 3 דורות הילדים שלי לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלה.
"מה אכפת לי, הילדים שלי בחיים לא יחזרו בתשובה"
-"ואם הם יתחלקו על השכל? וכן יעשו את זה? את תהרסי להם את החיים"
-"לא, הם לא יעשו את זה".
טוב.
מי שלא רוצה - יכול. ליסוע לקפריסין זה לא סיפור גדול היום, ולעבור גיור קונסרבטיבי ולהרשם בת"ז כיהודי זה גם לא דורש יותר מדי השקעה.
אבל עצם זה שבמדינה יש אמירה שצריך ללכת לרבנות - מציל הרבה "מסורתיים".
הם הולכים לרבנות כי זה החוק, כי זה מה שכולם עושים,
ואם פתאום יתחיל פה סחף אחר - הם לא יבינו מה ההשלכות שלו. ויצטרפו. (וגם דתיים, אגב, שמתחתנים ולא נרשמים וגורמים בעיות קשות)
אני מסכימה שהמאבק על הסימפטום - המאבק המשפטי, החוקתי, התקשורתי, הוא מפלט אחרון.
העבודה צריכה להתחיל מהשורש, בחינוך.
אני מסכימה שצריך ליצור פה תרבות יהודית וגם התערבות בענייני החומר ללא התפשרות.
לפי דעתי אין עניין של כפיה על האדם הפרטי (כיום) אלא כפיה על המרחב הציבורי.
לדוגמא שמירת שבת- חנויות הפתוחות בשבת יוצרות כפיה על הרבה עובדים מסורתיים שלא רצו לעבוד בשבת לעבוד. (אם לא, יפטרו אותם או לא יקדמו אותם) האדם הפרטי יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו, יש לו בחירה חופשית.
למדינה יש נושאים רבים שהיא מתערבת בהם בחירות הפרט. כדי לשמור על צביון יהודי של המדינה חשוב מאוד לדעתי שנושאים אלה יחוקקו על פי דעת תורה.(חוק הפונדקאות הוא דוגמא טובה לזה) כל מדינה מגבילה במידה מסוימת (יותר או פחות) את זכויות הפרט לפי הערכים של אותה המדינה (לדוגמא בהפלות- עד איזה שבוע ומה הקריטריונים). אנחנו צריכים לשאוף שכמה שיותר חוקים יהיו מבוססים על דעת תורה.
השאלה של חתונה יהודית היא מעניינת כי מצווה חשובה לא פחות- ברית מילה, אין חוק שמחייב ו99% מעם ישראל מקיים את המצווה הזאת. הבעיה היא שבחתונה יהודית הרבה פעמים אנשים שלא שומרים תורה ומצוות לא יבינו את ההשלכות וזה לא דבר שאפשר להתחרט עליו...
כל זה לא סותר את זה שחינוך והסברה הם חשובים מאוד ובלעדיהם החוקים האלה לא יתקבלו בציבור או לא יאריכו ימים.
אתה לא שם לב, אבל אתה בעצם מוותר על המדינה היהודית לגמרי, ואומר - בוא נבנה קודם את העם, ואז המדינה תהיה שוב יהודית
הנושא הוא לא נושא בשבילי בתור חרדי, אין לי בכלל ענין שיהיה "מדינה יהודית", אני רוצה לתקן עולם במלכות ש-די
שיהיה כמה שיותר קדושה בעם ישראל. כך שלדעתי השאלה היא איזה דרך יותר טובה להביא קדושה יותר
והשאלה שלך היא שאלה ידועה - בשביל מה מכריחים את החילונים? הרי זה לא יעיל, וזה גור להם להתרחק ויצר שכרו בהפסדו
וראיתי שנשאל הגר"מ שטרנבוך (שהוא בכלל לא מצביע בבחירות) מה הענין לחתן את החילונים כדת משה וישראל, אדרבה שלא יתחתנו ולא יהיו בעיות של אשת איש וממזרות
(וכן מצינו שכתב הארגות משה שאין מצוה לשכנע חילוני לקדש את אשתו, כי אמנם אתה מציל אותו מאיסור פנויה, אבל אתה מכשיל אותו באשת איש. ורק אם הוא פונה אליך ומבקש שתעזור לו - אתה צריך לעזור לו להינצל מאיסור פנויה. אבל אל תפנה אליו מיוזמתך כי לא תרוויח כלום)
והגר"מ שטרנבוך ענה שגם אם נעשה חשבונות וזה לא משתלם, אסור שיהיו חוקים כאלה, כי חוק כזה הוא חילול ה' גדול. וזה יותר חמור, ויותר גורם חרון אף מאשר שהחילונים עושים עבירות בתור יחידים
זה שיקול תורני, שעושים רבנים בסדר גודל עצום, לא פשוט בכלל להכריע בכאלה שאלות!
ולדעתי אם לא יהיו דתיים בממשלה תהיה הרבה פחות השפעה של התורה על ישראל.
דווקא צריך להתערבב. דווקא צריך לחיות יחד כמה שיותר.
לא לכפות אנשים, אלא להגיע לכל אחד מהמקום הנכון לו.
אנחנו שליחי ה' בעוה"ז, לא באנו לעשות כרצון ליבנו ולקיים את המצוות לעצמנו.
אנחנו-- חלק-- מעם!!! לא קיימים כ"דתיים" בפני עצמנו!
ולדעתי אין שום מקום ל"אוטונומיה דתית".
אי אפשר להתעלם מהם.
לוותר עליהם.
זה כמו לוותר על אח שלך שהחליט להינשא לגויה ח"ו.
להגיד- טוב, אני לא עומד להשפיע עליו, אז עדיף שלא אנסה...
אחיה בפני עצמי, אקים בית קדוש וטהור, ובעז"ה ברבות השנים אולי זה יגיע אליו וישפיע עליו...
להפך! בדברים שכאלה וודאי שתרוץ לכל אלו שכן יש להם השפעה עליו,
תהפוך את העולם כדי להגיע לליבו ולעצור אותו.
לא תחכה שבעוד עשרים שנה, עם הרגלים קבועים, אישה וכמה ילדים, הוא אולי יחליט פתאום לחזור בו מכל מה שעשה.
אבל היה נשמע שוויתרת. "להקים אוטונומיה דתית" וכד'
טוב רציתי להגיב יותר ארוך אבל אענה אח"כ.
לא יכולה לדבר.
שותף בכנסת ולהיות שותף בממשלה- בממשלה אתה חלק ממדיניות הממשלה- מה שהממשלה עושה- אתה חתום על זה ואתה נמצא שם בכוח תמיכתך בממשלה.
בכנסת- אתה נמצא שם מכוח הציבור שבחר בך. יכול להיות שלא יהיה לך חלק ממדיניות הממשלה ותצביע נגדה במדיניות הלא יהודית שהיא מציעה.
ובקשר לנקודה אחרת שהעלית- כבר כתבתי (וגם אתה כתבת) שצריך להשפיע בכל תחומי החיים החומריים. וזה כולל גם בתחומי חקיקה. מעבר לזה- חקיקה חשובה מאוד לשמירה על הזהות היהודית של המדינה. (כי בתכל'ס זה מה שמשפיע בחיי היומיום על כל אזרח)
אבל כתוב לא לפירסום...
לא מפריע לכם לפרסם? 
בלי להאשים רק את מי שרחוק ממנו...
שיר ידידתהיא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
