ובכנות, גם אותי הטרידו היום עניינים אחרים, והמסמך הזה טרף את הקלפים.
לכן הצעתי לך גם כן 
אל תקראי את הכתבה, תפתחי את הקישור למטה לקובץ המקורי ותקראי אותו. אם יש לך פניות...
הנה - אני מעתיק: (זהירות ארוך מאד)
דעת הרב קלנר ביחס למפלגת הבית היהודי
עריכת דברים שנאמרו ביג סיון תשע"ד כתשובה לשאלה בעניין.
וורסיה מעודכנת כט סיון תשע"ד
מפלגת "הבית היהודי" מורכבת מאנשים חביבים מאוד, חלקם חברי האישיים ממש. ומ"מ מקונסטלציה של מאורעות שנוצרה, ומגורמים שמדעת ושלא מדעת, נמצא כיום "הבית היהודי" בפוזיציה מאוד מאוד חמורה, מקולקלת ומזיקה.
המציאות מזכירה במעט את המציאות שהייתה בתקופת ההתנתקות עם המפד"ל, שהובילה לכך שהמפד"ל נושא באחריות להתנתקות. כמובן שהם נלחמו והתנגדו וכו', אבל חוסר הפקחות הפוליטית שלהם הובילה לכך שעד שהם פרשו מהממשלה כבר ניצלו אותם, השתמשו בהם על מנת להשיג את המטרה, ואז 'זרקו עליהם', וצחקו עליהם, וסוף דבר האסון התרחש לא מעט 'בזכותם', כלומר – באמצעותם.
זהו רק משל ודוגמא לאופן "קריאת המפה", מבחינתי, למיקומו ועניינו של "הבית היהודי" בממשלה כיום. אך דא עקא, המציאות הפעם חמורה שבעתיים.
הנושא הוא לא ארץ ישראל ולא התנתקות. אני מעלה השערה (אולי מסוכנת, שהזמן יוכיח אם היא נכונה) שארץ ישראל היא כבר לא הנושא. המאבק הזה שייך למושגי העבר, על כל פנים הוא כבר איננו עיקר המאבק שלנו. משום שאע"פ שישנם עדיין כאלה ש'רוצים להפטר מארץ ישראל', אבל גם אלה הרוצים – מודים שאין כ"כ דרך איך לעשות זאת, כי אין למי לתת אותה. ההזיה השמאלנית הקשה, שאנו "שפוטים שלה" לאורך עשרות השנים האחרונות, מתפוגגת ברמה העובדתית בצורה מאוד בוטה.
יש צורך דחוף להבין מהו המאבק הבא, ולהתכונן אליו, ויפה שעה אחת קודם.
רובצים לפתחנו עימותים קולוסאליים, הגורמים מתח לא פחות מהמתח שהיינו בו בעשרות השנים האחרונות ביחס לארץ ישראל. והמתח הוא אולי אף בעוצמות גדולות הרבה יותר, אבל עכשיו הנושא הוא אחר. הנושא הוא – זהות ותרבות. הגדרת המהות של מדינת ישראל. האם מדינת ישראל היא מדינה שיש לה חותם יהודי, או שמא היא מדינת כל אזרחיה? אמנם במסגרת "מכבסת המילים" ושטיפת המוחות המתחוללת לאחרונה, הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה יכולה ללבוש צורות לשוניות שונות, למשל – "שדרוג והנגשת הערכים היהודיים של המדינה לאזרחיה"... ובאמצעות מניפולציות מילוליות של נוסחאות כאלה ואחרות הולכת ומובלת החברה בישראל לערטולה של המדינה מערכיה היהודיים.
הדרך הממשית היא ההפרטה. כלומר הפיכת נושא היהדות לעניינו האישי והפרטי של כל אדם. אבל המדינה – תהיה כמו אמריקה (לדוגמא). גישתה של התפיסה הזו היא שעניינה של המדינה הוא לדאוג לרווחתם האישית של אזרחיה, ובמסגרת זאת גם לצרכים הדתיים של אזרחיה. לדידם של בעלי מגמות אלה, זכותו הבסיסית ביותר של הפרט, חירותו וכבודו הוא לעשות כרצונו. ואם רצונו הוא להיות אדם דתי, אז כמובן האינטרס הראשי של המדינה הוא – שהוא יוכל לעשות כרצונו. אך המדינה כמדינה לא תהיה מזוהה תרבותית כמדינה יהודית במובן דתי. המטרה היא אם כן, למחוק את זהותה התרבותית היהודית של המדינה כמדינה – זוהי "מילה נרדפת" ל'מדינת כל אזרחיה'.
צריך להבין ולהפנים. בדיוק כמו שברור לכולם שהמשמעות של קריעת חלקים מארץ ישראל היא כקריעת איברים מגוף האומה, ובזאת כח החיים הכללי של האומה נפגע, באותו אופן ממש המשמעות של פגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה, הפיכת המדינה היהודית ל"מדינת כל אזרחיה", היא פגיעה אנושה בכח החיים הכללי של האומה. המהלך הזה משמעותו היא ביטול חזון הנביאים ובמובנים מסוימים, החזרת הגלות. חיסולה של מדינת ישראל.
משמעות הפיכת המדינה דה פאקטו למדינת כל אזרחיה, היא, שהקשר היחיד בין המדינה לבין ישראל היא שמהּ ותו לא. משום שהיא תהיה ריקה מכל תוכן ישראלי. בדומה ל'אוניברסיטה העברית' שבירושלים, שהדבר הבלעדי המקשר את האוניברסיטה הזו ל"עברית" הוא שמהּ. בזאת התחיל ונגמר הקשר שלה לעבריות. כי בפועל, אין שם שום דבר עברי. לא השפה בה הם מדברים, ולא הכתב בו הם כותבים, לא צורת החשיבה ולא הערכים, לא האינטרסים שלהם, ולמעשה, שום דבר שם לא קשור למדינה ולישות העברית. באותו אופן, הקשר היחידי שיהיה בין המדינה לישראל היא המילה 'ישראל', אבל היא עלולה להיות, חלילה, ריקה מכל תוכן.
האיום הזה הוא קיומי בעבורנו, והוא חמור מאין כמותו. באותו אופן בו ברור לנו ע"פ תודעתנו האורגנית, שכאשר קוטעים איברים מהאומה ע"י נישול לאומי תודעתי ומעשי מחלקי ארץ ישראל – פוגעים בנשמתה, ומהלך שכזה סופו להתפרט ולהגיע אף למצב בו יהיו הרוגים ורצוחים ממש, ולא רק בשל הסיבה הטכנית – משום שנכנענו לטרור והענקנו לו "רוח גבית", אלא מבחינה רוחנית, מהותית ופנימית. משום שמהלך שכזה הוא כחסימת נתיב אויר הנשימה הלאומי. כי הלוא "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני קניין חיצוני לאומה", ארץ ישראל היא כגופינו הלאומי החי. קטיעת איברים מגוף חי פוגעת במערכת כולה, והפגיעה הזו תתבטא בעוד הרבה נושאים. זו התפיסה שלנו.
צריך להבין שהסוגיה הזו היא סוגיה של חיים. כשאני אומר שזו "סכנה קיומית", זו אינה מטאפורה, על מנת להמחיש ש'מדובר בערכים שאנו מאוד לא מעוניינים לראות אותם במדינתנו'. המבט התורני אומר שאיבוד זהותה הרוחנית של המדינה היא כחסימת חנק לעורק החיים הנשמתי שלה, ולמהלך הזה יהיו, חלילה, השלכות קטסטרופאליות, והוא יתבטא באבדן, גם של חיי נפשות, ממש.
אנו נמצאים בעיצומו של הקרב, ובנקודה הזאת מפלגת "הבית היהודי" בוגדת. בדיוק כשם שעשתה המפד"ל בתקופת ההתנתקות, ובאופן חמור יותר:
נוצרה בחברה הישראלית קונסטלציה, ספק מתואמת ספק לא מתואמת, שמלכדת פה מתקפה נוראית של המון גורמים, שכולם מתנקזים למקום אחד וממוקדים למטרה אחת. רק כביטוי, לסבר את האוזן, אכנה את כל המערכות האלה בשם הקוד 'הקרן החדשה לישראל', משום שזה מושג שכבר נודע לציבור. כלומר שהצבור כבר נחשף קצת לפרצופו של הדיונון המפלצתי בעל אלף הזרועות הזה, לפעולות ולתוכניות שלו לגבי מדינת ישראל. (ממעלליה המפורסמים כבר של הקרן: פיברוק נתונים היוצרים דה לגיטימציה לצה"ל חייליו ומפקדיו, ומסירתם לגולדסטון, לצורך גיבוש הדו"ח המעוות שלו להכפשת מדינת ישראל. יצירת חרמות על ישראל, וכדומה ועוד[1]). כאשר המטרה העיקרית היא – ערעור המציאות במדינת ישראל ע"י כל גורם אפשרי. במסגרת המגמה להביא שלום לעולם, אומרת התפיסה שלהם, יש לפורר ולהביא לפירוק של הגורמים־מפירי־האיזון־הבין־לאומי, ו"הגורמים האידיאולוגים החריפים, הם, כידוע, המסוכנים מכל". כזאת היא החברה הדתית לאומית, חברה אידיאולוגית, ועל כן מסוכנת מאין כמותה. אמנם הגישה החדשה של הגוף הזה לגבי הציונות הדתית היא: "IF YOU CAN'T BEAT THEM – JOIN THEM" או ליתר דיוק אם אתה לא יכול לנצח אותם – תרום להם, ובאמצעות זאת – הסטה אותם. זה נשמע הזוי. אבל אלה הן ממש התוכניות שלהם[2]. בניגוד לכל יוצא 'בני עקיבא' טיפוסי שמבחינתו 'הכל הוא באווירה ממש חביבה ונחמדה ואידיאליסטית', עומדת כאן מערכת מקצועית, מדעית, מתוקצבת במיליארדים, שיודעת לעבוד. ועד שנזכרנו להתעורר, ובעוד אני עומד מנסה להתחיל לעורר אצלנו את המודעות הבסיסית למה שמתחולל משתולל כאן, הם כבר אחרי מחקרים מדעיים, ספרות כתובה, תכניות אופרטיביות מקצועיות, ותקצוב מערכות הפועלות, חלקן שנים, חלקן חודשים, וחלקן שבועות. המכנה המשותף לכולם הוא שהם עובדים חזק – ונגדנו. זוהי "הקרן החדשה לישראל". אבל היא אינה אלא רק אחד מהגורמים במהלך הזה, וחוץ ממנה יש עוד רבים[3].
השורה התחתונה של כולם היא – מחיקת הזהות היהודית ממדינת ישראל. זה הנושא וזה האידיאל מבחינתם.
כמובן שזה יסוד הצונאמי המדהים של גל החקיקה האנטי דתית, שכולם כבר שמעו, או לכל הפחות מתחילים לשמוע, עליו.
ישנם גופים המחלקים מלגות שמנות לסטודנטים למשפטים המייצרים, באינטנסיביות ובכמות מדהימה, הצעות חוק אנטי דתיות. כל ח"כ מ"התנועה" מ"יש עתיד" או מכל מפלגה אחרת, מקבל מהם "הצעת חוק" מהוקצעת, מנוסחת ומתוקתקת מההתחלה ועד הסוף – מה שנותר זה רק להגיש אותה ולדחוף שתתקבל.
במושב הכנסת הקודם הועברו כעשרים-שלשים, חוקים (אפשר למצוא אינפורמציה מדויקת יותר בנושא, באתרי האינטרנט השונים[4]), "בקנה" יש עוד הצעות חוק רבות שהמכנה המשותף של כולם הוא – יהדות, או ליתר דיוק – היהדות במדינת ישראל.
דרך פעולה נוספת של הגורמים הנ"ל היא לעורר סקנדלים, מהומות, בעניין התבטאויות ופסקי הלכה של רבנים ותלמידי חכמים. כל רב שמעז להביע את דעותיו האידיאולוגיות, שמרניות, ישתדלו למצוא דרך לסבך אותו בתביעה משפטית, או סתם בברור מתוקשר ומבזה אצל היועץ המשפטי לממשלה, או שימציאו סביבו סיפורים, ויהיו פרשיות, וזה יצוץ לכל הכיוונים. לדוגמא, על התבטאותו של הרב קלונסקי בקשר לקשר עם לסבית, הוא סובך במשפט ארוך בו לבסוף הופלל ונקנס ב50,000 ש"ח. סביב הרב יעקב אריאל, בגין פסיקתו בעניין השכרת הדירות לסוטות מין, אורגנה מהומה במסגרתה הוא הוזמן לברור אצל ראש העיר כדי להינזף. המגמה היא לרסק את דמותם של רבנים בפרט והרבנות בכלל. ממטרות העל – ביטולה של הרבנות הראשית לישראל. יש למערכות האלה מוקדים, ויש תוכניות. ובשורה התחתונה – המהלך הזה אמור ליצור את התוצאה המבוקשת: לעצור את השפעתם של הרבנים, והעיקר – לבטל את ההגמוניה שלהם בעיצוב רוח ההמון הדתי. הכל כחלק מהתכנית והמטרה המקיפה – לגרום לחברה הדתית לאומית, שכידוע מסכנת את העולם בעצם קיומה, להתפורר ולהתפרק מן האידיאולוגיה שלה. (שכן, אידיאולוגיה בכלל זה רע – משום שהיא מסכנת את השלום העולמי).
המערכות האלה הן חכמות והן עובדות – כל הזמן.
הנאמר כאן הוא רק "על קצה המזלג", דוגמאות בודדות אני מנסה להביא פה עמ"נ להבין איפה אנחנו חיים[5].
במציאות ההזויה הזו נוצרה קונסטלציה קשה עוד יותר.
ישנן שתי גישות בראיית העניין אך מבחינת הנגזרת למסקנה, בהערכת חומרת העניין אין הבדל ביניהן:
התאוריה בעלת ה'עין הטובה' מבין השתיים גורסת שנוצרה, כתוצאה מהמון כוונות טובות והמון אנשים טובים, שהתאגדו 'במקום הנפלא והטוב הזה' הלא הוא "מפלגת הבית היהודי", קונסטלציה, שכולם פחות או יותר מכירים, בה "הבית היהודי" הצליח בהצלחה פנומנאלית בבחירות האחרונות, לשמחת לב כל היושבים פה, ורובה ככולה של הציונות הדתית. לאחר ההצלחה בבחירות מצא את עצמו יו"ר המפלגה הלא הוא מיודענו נפתלי בנט בסיטואציה קשה שבה הוא נחשב ל"סדין אדום" אצל ראש הממשלה, ומבחינת רה"מ הוא האחרון שיצטרף לקואליציה שלו משום שהיחסים ביניהם עכורים מאוד. ואם כן, ההצלחה המדהימה בבחירות תחשב בפועל – ללא כלום.
אז נפתלי בנט רץ מהר אל דרעי, והציע לו לשתף פעולה. דרעי – בז לו, והסביר לו שהוא אינו רלוונטי פוליטית לקואליציה – היפנה לו את גבו. ואז בעומק המצב הכ"כ קשה פוליטית, גילה את יאיר 'אחיו', שלבו ידיים חזק אחד עם השני ו־הצליחו. וכך קמה לה ממשלה, למגינת ליבם של ראש הממשלה ושל החרדים. זה כל הסיפור 'בגדול' ו'על רגל אחת'.
לפני שאמשיך בתיאור־ההתרחשויות, להשלמת הרקע, מוכרחים להוסיף ולציין נתון קשה ומצער מאוד:
אף אחד לא מתכחש לעובדות: המערכת הדתית, זו שחיה תחת חסותו של "הסטטוס קוו" מאז הקמת מדינת ישראל, על אף כל הדברים החשובים שיש בה, יש בה גם כמה וכמה דברים בעיתיים הטעונים שיפור. ובכל מקרה, וודאי שנדבקו בה הרבה לשונות רעים, עד שפשוט וברור לכל שלא טוב שהמציאות תמשיך להתנהל במתכונתה הנוכחית, ומוכרחים "לעשות משהו" עמ"נ להבריא את המערכת הדתית. וכאן המקום לחדירת הסברה שכדאי ורצוי לבנות את ההבראה של המערכת בצורה חקיקתית. כי כשאנחנו "נעשה משהו" ונשנה את המציאות, זה יבריא וייטיב עם המערכת הדתית עצמה. שהרי ברור עד כמה העם צמא לתורה ולקדושה, "צמחים על פתח הקרקע", ואם לא יתחולל כאן שינוי, הכל עלול לצנוח שוב עמוק אל 'מתחת לקרקע'. אך הלוא מן המחסומים היותר עיקריים שיש לעם הזה ביחס לקדושה זו "המערכות הדתיות המסואבות האלה". זה כלל לא משנה אם הן באמת מסואבות ואשמות, או שזה רק לשונות־רעים של הוצאות־שם־רע עליהן. בשורה התחתונה, הרושם הציבורי בעניין הוא ממש 'חילול השם'. העובדה המצערת מאוד היא, שזה מוטמע בצורה כ"כ חזקה עד כדי שזה הופך להיות 'קלא דלא פסיק', שלא לדבר על כך שזו המציאות והיחס המזינים את שאט הנפש של החברה החילונית מכל "ה'דוסים' האלה – הרבנים והרבנות והמועצות והגיורים שלהם, שלא לדבר על הגירושין והעגונות והנישואים..." אבל אפילו בציונות הדתית – זו התייחסות ודעה מצויה בעניין.
ועל כן, 'למען שם השם והצלת היהדות', באה מפלגת "הבית היהודי" והסכימה לניסוח קווי יסוד של הקואליציה, שבהם, לראשונה מאז תש"ח ועד הלום, לא נזכר כתנאי להקמת הקואליציה המשפט הקריטי – 'שמירה על הסטטוס קוו'. זה המשפט שלא הייתה ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוא לא הופיע בהסכמים הקואליציוניים שלה! לכן, הסכימו, או אולי אף ביקשו, אנשי "הבית היהודי" לבנות שינוי באופן חקיקתי שישנה את הסטטוס קוו.
אמנם הכניס הבית היהודי, מאחר שהיה פיקח וער לכל העניין, לקווי היסוד של הממשלה שיהיה בידו זכות ווטו על כל נושא הדת במדינה. ובזאת העניין יישאר בידו של הבית היהודי...
אך מזה למדנו, שכוונת הממשלה ושותפותיה מראש הייתה לשנות את הסטטוס קוו. על דעת הבית היהודי!
אך כפי שאמרתי – הכל נעשה "לשם שמים" ומתוך כוונות טובות באמת. עד כאן קווי תיאור העניין של הגישה הראשונה.
הגישה השניה, שהיא פחות בעלת 'עין טובה' כלפי העניין, גורסת שהאיש המדהים הזה שכולנו מכירים אותו, נפתלי בנט, שהוא אמנם 'אחד משלנו', עד העצם, אבל, שלא לדבר על כך שהוא בא מחברה פלורליסטית אמריקאית דתית, והוא נמצא שם ברעננה בשכונה שבית הכנסת שלה זה החבר'ה של "בית הלל", וכידוע שבתקופת שירותו הצבאי היה בלי כיפה לחלוטין, ואשתו היא חילונית, אך יתירה מכך – תפיסתו האישית היא בעצם מאוד קרובה, אם לא זהה, לקונסרבטיבית[6]. אין הכוונה שהוא חושב על זה יותר מדי, זה לא ממש מעסיק אותו. אך אין זה מקרי שבאחת מהופעותיו הראשונות הוא מכריז 'כל הזרמים ביהדות הם כולם לגיטימיים. גם לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי כמו האורתודוקסי – לכולם יש מקום...'
והחברה הדתית לאומית, בעלת הדימוי העצמי הנמוך, הולכת שבי אחרי המצ'ואיסט, המטכ"ליסט וההיטקיסט והחשוב מכל – המצליח "לעבור מסך"(!). החברה הדתית לאומית ממוטטת כתוצאה מכך שמסתכלים עליה בעין רעה, ושתי לחייה עדיין לוהטות וצורבות משתי סטירות הלחי שחטפה ב'התנתקות' מ"אחיה הגדול" החילוני תוך שהוא מסתכל בה בבוז ומסביר לה ביסודיות שהיא "נמאסה עליו עד העצם...". החברה הדתית לאומית "לא יכולה לחיות עם זה", מכיוון שבעצם, במהותה הפסיכולוגית, הערכים היסודיים ביותר שלה הם בעצם – חילוניים. ע"כ, פסיכולוגית אובססיבית, היא זקוקה ללגיטימציה מבחינה ערכית, מהחברה החילונית. התקופה הקסומה של הציונות הדתית, התפוגגה ברעש מחריד. זו התקופה בה היא הייתה באופוריה, שם על הגבעות עם הדובונים, הסנדלים והנשקים, תקופת הזוהר החלוצית שלה, שנתנה פיצוי מענג כ"כ על רגשות התסכול שלה מכך שהיא לא ייבשה ביצות ולא הייתה שם בתקופת המחתרות והפלמ"ח, ולא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בתקופת "המדינה שבדרך", טפחה באחת על פניה, כשהסתבר לה ש"האח החילוני הגדול" ממש "לא אוהב את זה". הוא אמר לה את זה גם לפני כן, אבל היא לא קלטה את זה. אבל כשהוא הסתובב ונתן לה את שתי סטירות הלחי האלה – היא קלטה את זה, ואת זה היא אינה יכולה לשאת. התובנה הזו ממוטטת אותה מבחינה פנימית ורוחנית. זו בבחינת מכה ה'מקעקעת את יסודה'. שלא לדבר על המצוקה המדכאת הזו, שכל הזמן צוחקים עלינו שמה ב"ארץ נהדרת"... ואנחנו לא 'עוברים מסך'... 'לא מצליחים'... 'זה פשוט זוועה'. ולפתע, הנה סוף סוף מבעד לענני היאוש – הופיע מושיע. הוא עובר מסך!! והוא מצליח להתמודד! והוא עונה להם! ותראו הוא "ביבי קטן"! בעצם, הוא "ביבי גדול"! הוא הביבי שלנו! הגואל!
החברה הדתית לאומית, בהיותה שבוית קסמו של 'הגואל הקטן' שלה, שכ"כ מתאים למצוקותיה הנפשיות, לא שמה לב לדברים שהגואל הזה אומר במפורש. לאדם הזה יש אג'נדה משלו, והיא – להיות ראש ממשלת ישראל. נדמה לנו שהוא 'עובד אצלנו' אך באמת אנחנו כולנו, הציונות הדתית כולה, "עובדת אצלו"... ועל זה לא נותנים את הדעת, אפילו לא רבנים, ואפילו לא חלק מתלמידי הרצי"ה!
תאמרו, 'זה בדיוק מה שאנחנו רוצים'! 'סוף כל סוף נצא מהסקטוריאליות הזו, שנהיה בעלי אג'נדה ממלכתית כללית ונוביל את המדינה כמו שאנו צריכים להיות'. אך הבעיה היא שבמסגרת סימון המטרות הפוליטי שלו מפלגה דתית לאומית וערכי הציונות הדתית הם כלל אינם הנושא, הם רק כלי למימוש השאיפות הפוליטיות שלו. המטרה היא ראשות הממשלה, לא פחות. ומטכ"ליסטים, כפי שידוע לכולם, כשהם מסמנים מטרה הם משיגים אותה. והאדם הזה כבר עשה כמה דברים בחיים, גם בצבא וגם בהייטק, והוא יודע איך להשיג מטרות בטווח הארוך. ובמסגרת זאת – על מנת להיות ראש ממשלה צריך להקים מפלגה. אז אולי דרך הליכוד? – אין הרבה סיכוי שם. אז דרך המפד"ל. שם ניתן לעשות מניפולציות. בבחירות הראשונות המצע יהיה דתי, נקרא לזה 'הבית היהודי', בבחירות השניות נקרא לזה 'הבית המשותף' ובבחירות השלישיות או הרביעיות נרוץ לראשות הממשלה. ו'הבית המשותף' הוא יהיה משותף לכווולם, לא רק לדתיים הלאומיים אלא המפלגה תהיה משותפת, לדתיים, לחרדים, לקונסרבטיבים, לרפורמים, לחילוניים, לצ'רקסים ודרוזים, כל אזרחי מדינת ישראל כולם, הם יהיו נאמני ה'בית המשותף' כולם יבחרו ב 'אח' של כולם.
כן כן, בשלב הראשון – בית יהודי. ובשלב השני – בית משותף... והיהדות? – זו אינה אלא אמצעי למטרה העיקרית – השלטון. ולמען המטרה הזו החקיקה ה(אנטי־)דתית, דווקא מוסיפה לאלקטורט, כי הוא אמור, בסופו של דבר, להגיע מהמגזר החילוני... עכ"פ, בזאת, אין מרחק נפשי, רוחני וערכי כ"כ גדול בין ה"אחים" יאיר ונפתלי. כי הלוא "אחדות כל המגזרים בעם ע"י מיתון הקצוות הרחוקים – זו המטרה"...
עד כאן, צורת ראיית הדברים בעלת הפרשנות השנייה.
כך או כך. או שיש כאן נוכל פוליטי, המשתמש בתמימות של החברה הדתית עמ"נ לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו על גבי ערכיהם. או שנחזור לפרשנות הראשונה: שכולם פה אנשים טובים – ואין כאן רשעות או נוכלות...
אני לכשעצמי, אין לי צורך להכריע בדילמה הזו, כי כפי שפתחתי בעניין זה: מסקנתי בנושא 'דעתי על הבית היהודי', נגזרת בהשפעת בחינה נוספת המצויה בסוגיה, המכריעה לכף חובה בשיפוט בעניין, ומצדה, אין שום הבדל בין שתי ההערכות:
סיפר לי אחד מחברי המצוי מאוד בעניינים, ולו השפעה רבה בליכוד, הוא ניגש לאחד משרי הליכוד ואמר לו: 'אתה רואה מה הולך פה בחוק הגיור? תיכף יהיו פה שני עמים! יהיו פה ספרי ייחוסין, משום שאלה לא יתחתנו עם אלו. אתה "גומר פה" את עם ישראל...! '. אמר לו השר: 'תגיד לי, אתה רוצה שאני אהיה יותר צדיק מהאפיפיור? יש לך פה את כל הרבנים, הרב שי פירון, כל רבני הבית היהודי, הם לא לוחמים על זה, אז שאני אלחם על זה?'.
קיפל חברי את המסמכים ואת הזנב שלו ויצא בבושת פנים...
זו אנקדוטה. אך לגבי זוהי אנקדוטה מכוננת. תבינו מה מתרחש פה, ותבינו מה זה לגבי הבית היהודי.
"הבית היהודי" בעצם נוכחותו בממשלה, מאפשר את כל הגל החקיקתי העכור הזה! אילו לא היה הבית היהודי, לא הייתה יכולה להיות שום חקיקה אנטי דתית!
הטיעון הזה הוא בעל רציונל הדומה לרציונל הטיעון הידוע לפיו השמאל לא יכול לעשות שלום ולמסור את ארץ ישראל. והימין אינו יכול לעשות מלחמות יזומות.
הם אינם יכולים משתי סיבות:
א. זה מורגש כלא דמוקרטי. אי אפשר לעשות מעשה כזה כאשר חצי מהעם נגדך, ואתה כופה אותו בניגוד למצפונו. זה לא מוסרי.
ב. קשה מזה – זהו מהלך אסור מבחינה פוליטית, משום שזוהי התאבדות פוליטית. אם השמאל יכפה על הימין את השלום, אז בקדנציה הבאה הימין יכפה עליו מהלכים כעין אלו בחזרה. כל המבין בפוליטיקה יודע את זה. פוליטיקה היא עולם האפשרויות, ואסור לסמוך על כך שהקוביות יפלו על שש שש. לכן תמיד אתה צריך ל'הנדס' משהו עם מישהו. יריקה בוטה שכזו ונתינת שתי סתירות לחי לכיוון האחד, תוביל לכך שלא רק שכשהגלגל יתהפך הם יעשו לך הרבה יותר חמור לכיוון ההפוך, אלא יותר מזה – לא תצליח להקים איתם קואליציה בקדנציה הבאה. זה לא פקחי פוליטית. זו טעות פוליטית למי שהוא פוליטיקאי באמת.
לכן לא עושים דבר כזה. השמאל לא עושה שלום, והימין לא עושה מלחמה.
בדיוק באותו אופן הגיון פוליטי זה טוען: החילוניים – לא מחוקקים חקיקה אנטי דתית... זוהי הפוליטיקה.
רבים מאנשי הליכוד הם אנשים מסורתיים. הליכוד, בעיקרו, מונה אנשים ערכיים שלא מעוניינים לצאת נגד הדת, ודאי לא באופן כה בוטה וחקיקתי. ואף בין אנשי מפלגת העבודה ישנם אנשים מסורתיים. למעט אולי אנשי מרץ, ועוד מעטים בכל המפלגות, לאף אחד לא קל ופשוט לבוא ו'להוריד' את יהדות. לו הייתה קמה פה ממשלה שמאלנית לא הייתה פה חקיקה אנטי דתית! אך "הבית היהודי" הוא המהווה את "ראש הגשר" למהלך החמור הזה, רק בגללם הדבר הזה מתאפשר! אנשי המפלגה הצדיקים והיקרים יוני שטבון, אורי אריאל, מוטי יוגב, אורית סטרוק, ושאר החברים שאין כל ספק בכך שהם אנשים טובים ונפלאים – הם בקונטקסט הזה הגרועים ביותר, דווקא בגלל צדיקותם. כי אם היה פה רק נפתלי בנט בדתיותו הקלה קלילה, אזי היה ברור לכולם שזו בדיחה מבחינה דתית... אבל כשכל הצדיקים נמצאים בקואליציה ושותפים למהלך, של "הרב שי פירון", והדתי אלעזר שטרן, אז "כנראה שזה בסדר...".
מכל הנאמר עד כה עולה, "הבית היהודי" מכיוון שעושה רושם שאין בכוחו לעשות את אשר עליו לעשות – לעצור לחלוטין כל חקיקה המשנה במשהו את הסטטוס קוו – שיפרוש מיד מן הקואליציה, משום שעצם נוכחותו בקואליציה הזו מאפשרת את הנזקים הקטסטרופליים. וַלא – מצידי – שיתאדה.
מה עושים? קודם כל אומרים את הדברים הללו ומפיצים אותם, אבל עוד לפני זה ישנים לילה ובודקים. אני מבקש מכולכם: תבדקו את הדברים ביסודיות, האם כל מה שנאמר פה נכון? – תבדקו. תבררו את העובדות והנתונים, צריך שכל אחד יקבע את עמדתו בעניין מתוך עמדתו העצמית המורגשת בדם לבבו! ואז צריך לטכס עצה מה עושים. "קריאת המפה" שלי אומרת שאנחנו כבר מותקפים קשות בטילים רוחניים, ופה כולם רגועים ושאננים, עדיין לא חושבים שצריך לרוץ ולחלק "צווי שמונה". לא קולטים שכבר ישנן כאן "נפילות" נוראות...
אסור להקל ראש בכוחנו, להערכתי אם נתאושש, כוחנו רב. יש יכולת להשפיע, בראש ובראשונה על הנוער שמתלהב בקלות מ'הסיורים של נפתלי ביום ירושלים'. צריך לאושש אותם ולהסביר להם את העניין, הם יכולים להבין את הדבר ולהשתלב במאבק בעניין ואם תהיה תסיסה גדולה, אז יש אפשרות לשנות – ולהצליח.
אני מציע להביט על הסוגיה דרך הפרשנות האופטימית יותר, בסך הכל אולי אף אחד לא מזיד. אנשי המפלגה הם יקרים, חלקם לא יחלקו על הדברים שנאמרו פה, כי גם הם בחרדות פנימיות ממה שקורה.
הרב אלי בן דהן טוען שהוא לוחם את מלחמת חייו והוא הוא שעוצר את כל הרע על ידי שהוא שוכב על הגדר ומראה את כל הדברים שבהם הוא הצליח וכו' וכו' ומתאונן על כך שרבנים במקום להבין ולתמוך מוסרית בפעולותיו ומלחמתו, באים ותוקפים אותו ואת חבריו, והוא מרגיש פגוע, ומתריע על חוסר ההגינות ודרך הארץ וכו' וכו'. אך מה שנאמר כאן הוא אמת: אתם אחראים לקריסת הסכר ופריצת הזרם הנורא של הנהר ועכשיו אתם מתפארים בכך שאתם לוחמים בחירוף נפש למילוי שקים לחסימת הנחשול?!
קודם כל צריך לצאת מהממשלה הזו, עצם מציאותכם בה מאפשרת את הפלת הסכר לפריצת מי הנהר האיום המבקש למחוק את המדינה היהודית.
בתשובה לבקשה להרחיב בנתוני העובדות עליהן מתבססת "הגישה השניה" הרואה את בנט בעין "פחות טובה" נמסרו הדברים הבאים:
מעט עובדות כקווים לדמותו הפוליטית של נפתלי בנט:
על סדרת כישלונות אלו עולה מחוגו של בנט התנצלות במין משל: כמו בצבא. מבצעים, ולפעמים נכשלים. הקצין הטוב והנאמן, לוקח פנקס ורושם – 'נכשלתי, אתקן בהמשך'. מצוין. קצין נהדר.
אך "קצין יקר" כאשר נרשם בפנסק הריג'קטים 'יריתי בילד – אתקן בהמשך'... – זה לא מקובל! אנחנו כבר לא רוצים ש"תתקן בהמשך". כי אנחנו כבר לא רוצים המשך! יש דברים שזה לא עוזר שאתה רושם 'נכשלתי'... ישנם דברים שבהם אסור בשום אופן להיכשל! ובוודאי לא להיות גורם מקלקל. יש דברים שבהם אסור לטעות! טעויות בנושאים כ"כ קריטיים: כשל שיטתי בתפקודי היסוד בייחס לרבנות, גרות וילודה, מביא למסקנה חותכת – אם בנושאים כאלה גילית חוסר אחריות, והתנהגותך מעלה חשד שאתה נוקט באופן שיטתי באסטרטגיית כחש כלפי רבניך ובוחריך, אסור לסמוך עליך בענייני הזהות היהודית של מדינת ישראל, אתה אינך ראוי לאחוז בהגה! זה מסוכן מידי!
ולעניין נכונות מסקנה זו שבנט אינו מתאים לתפקיד ניהול כוחות היהדות של מדינת ישראל, כנגד כל הגורמים שהתאגדו במתקפה עזה במטרה לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל, ישנה אינדיקציה חריפה נוספת:
ביחס לשחרור מחבלים הכריז נפתלי שביום שישחררו מחבלים תעזוב מפלגת "הבית היהודי" את הממשלה ותפעל לפירוקה.
מדוע הכרזה יפה אמיצה ותקיפה זו לא נשמעה בייחס לחוק הגיור, למשל, עניין שהוא לאין שיעור יותר משמעותי לדורות ישראל ולזהות המדינה מאשר שחרור המחבלים?...
מדוע שלא תבוא הצהרה מקבילה אם לא תתקבל הדרישה להפסיק לאלתר עם מתן היד לכל הגורמים העסוקים בביטול סממניה היהודיים של המדינה, ובראש ובראשונה לחדול מהחקיקה האינטנסיבית כנגד חותם היהדות שבמהותה של מדינת ישראל?
אלא – שזה חשוב לו, וזה פחות חשוב לו!... זה המבנה הערכי של יו"ר "הבית היהודי".
לסיום ולסיכום:
האידיאל המהותי של מדינת ישראל, שהתנועה הדתית לאומית אמורה להיות הכח המוביל את עניינה הרוחני, היה מאז ומוכרח להמשיך ולהיות – לשחזר את עצמנו, להחיות את סגולותינו, להשיב אותנו לעוצמות שחיו בנו לפני שיצאנו לגלות. ממגמותינו העליונות הן להקים אנשי אמונה ורוח בישראל שיהוו תשתית לרוח־הקודש ונבואה, שכאשר ישובו לנו ישיבו את הרוח שיצרה את התנ"ך, מקור הערכים והמוסר של העולם. זקן העמים מורה התבל עם־ישראל, קרוא עם תקומתו מקברו הלאומי לחיים לשוב לערכיו האלהיים המקוריים ולקומם את ממלכתו באיכותה הרוחנית העליונה כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מכאן עולה תחושת האחריות הנוראה לרומם את צביונה הלאומי של מדינת־ישראל לחותמה הרוחני־דתי המלא במלוא שיעור קומתו, לברר את תוכן מדינת־ישראל כ"יסוד כסא־ד' בעולם" ולגלות בזה את מהותה הנשמתית הכמוסה. יש לשאוף לשתף את העם כולו בחדוות בניית מדינת־ישראל ברוח בית־יהודי מקורי אוטנטי, ולא לתת יד לאבוד ולטשטוש הזהות היהודית של מדינת־ישראל בשאיפה להפוך בית יהודי ל"בית משותף". אחדות ושותפות שאין בה נאמנות לאמת פנימית גדולה, אין בה רוח והיא תסתיים בפירוד, ואילו בירור ערכי ומהותי התובע נאמנות עמוקה ורצינית לערכי חיי־עולם שנטע בתוכנו נותן התורה, דווקא הוא יביא לאחדות אמתית וקיימת המסוגלת להקיף ולאחד את העם כולו בחיי־אמת של "נצח ישראל שלא ישקר". כי "סיטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסיטרא דקדושא שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקריה – שלום".
[1] כדאי לקרוא בסבלנות את התחקיר הבא להבנת דרך פעולתה ועומק חדירתה של "הקרן החדשה" למערכות המופקדות על הנהגתנו ועל ביטחוננו. http://www.shmulikfiksman.co.il/2014/05/blog-post.html. (כאן מדובר על השתלטותה על רוח המשטרה, אך באופן דומה היא פועלת בצה"ל, ובפרקליטות המדינה, באקדמיה ועוד).
[3] ל"דוגמאות קטנות" ראה כתבתה של טלי פרקש http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4531964,00.htmlיהדות ארה"ב החליטה: נקדם נישואים אזרחיים בישראל. ובאתר נאמני תורה ועבודה http://toravoda.org.il/files/model.pdf
[4] ראה באתר עין פקוחה: http://www.ainpkuha.org.il/BRPortal/br/P100.jsp
השלב הראשון של ההיערכות אל מול מה שקורה במלחמת התרבות הנוראה הזו, הוא 'לרוץ לחמ"לים', לדעת את העובדות על הנתונים המזוויעים העולים ומדווחים מן שטח. כי, אנחנו נמצאים במצב שכבר "מפציצים" אותנו תרבותית, מכל הכיוונים, ואנו, הימח"ים שלנו סגורים, ואיש אינו מבין שצריך לעשות משהו ומהר.
[5] ההיסטריה בגינה כל המערכות מתגייסות למען החקיקה האנטי דתית, נובעת, בין היתר, מכיוון שמבחינתם העניין הוא 'להיות או לא להיות'. את נתוני הדמוגרפיה הישראלית כולם יודעים: השמאל והחילוניות הרדיקאלית - הן חברות אובדניות מבחינה דמוגראפית. כמה עשרות שנים - והן לא קיימות. (ראה כתבתו של דוויד גולדמן http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4890) לכן מבחינתם, צריך לעשות 'מהר ועכשיו', כי זוהי 'הרכבת האחרונה'. או שאתה מצליח למחוק אותם, את המתנחלים והחרדים ולקצוץ אותם מהר ועכשיו, ולהוריד אותם, ובמסגרת זאת - לעשות גם דברים שלא היית עושה במסגרות אחרות, או שאתה מפסיד. זהו קרב מאסף ובו הכל לגיטימי.
[6] בעניין זה ראה מאמרו של שחר אילן בהארץ http://blogs.haaretz.co.il/shaharilan/316
[8] בעניין רבני צוהר ראה כתבה מעוררת מחשבות באתר חרדים: http://www.ch10.co.il/news/34209/#.U6vbAreKBhs
[9] ראה במאמרו של עדו בן פורת, כ"ה בסיון תשע"ד, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/278686
כאילו חסר לי על מה לחשוב.... בין קריאת פוסטים של פייגלין, מחשבות על הר הבית , מלחמת ששת הימים, קמפ דייויד גוש אמונים, אוסלו, ההתנתקות והאינתיפאדה השלישית "השקטה" שיש לנו כאן...
לילה טוב!
עכשיו קראתי
(לפני כן סתם העתקתי, לא ידעתי מה כתוב שם)
גם את חושבת שזה נכון מה שהוא אומר?
כי זה ממש נשמע כמו שמדברים אצלינו, עם שינויים של ניואנסים
במיוחד החלק שהמלחמה האמיתית היא על הזהות היהודית של המדינה. זה השורש של הכול.
(אבל אני מלכתחילה מעולם לא סמכתי על בנט ולא הצבעתי לו.)
הלוואי שכל אוהבי התורה יתפכחו ויבינו שיש לנו פה מלחמה אמיתית על זהותה של המדינה היהודית (עדיין) שלנו.
למאבק המהותי על הזהות.
ולי יש השגה טכנית הכי פשוטה לדברים שלך (שקשורה לפורום! הידד!) -
אם לא תהיה פה מסגרת של נישואין הלכתיים - יווצרו פה שני עמים. מי שיש לו יוחסין ומי שאין לו. ולא קרב זה אל זה גם אם הוא מאוד ירצה.
כנ"ל גיור.
כנ"ל פונדקאות.
שהם החוקים הכי רציניים ומרכזיים שעומדים כרגע.
יש לי חברה קיבוצניקית שמו"צניקית, שלא מזמן ניסיתי להסביר לה למה לטובתה המליאה, לא כדאי שנישואין אזרחיים יעברו, כי בעוד 3 דורות הילדים שלי לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלה.
"מה אכפת לי, הילדים שלי בחיים לא יחזרו בתשובה"
-"ואם הם יתחלקו על השכל? וכן יעשו את זה? את תהרסי להם את החיים"
-"לא, הם לא יעשו את זה".
טוב.
מי שלא רוצה - יכול. ליסוע לקפריסין זה לא סיפור גדול היום, ולעבור גיור קונסרבטיבי ולהרשם בת"ז כיהודי זה גם לא דורש יותר מדי השקעה.
אבל עצם זה שבמדינה יש אמירה שצריך ללכת לרבנות - מציל הרבה "מסורתיים".
הם הולכים לרבנות כי זה החוק, כי זה מה שכולם עושים,
ואם פתאום יתחיל פה סחף אחר - הם לא יבינו מה ההשלכות שלו. ויצטרפו. (וגם דתיים, אגב, שמתחתנים ולא נרשמים וגורמים בעיות קשות)
אני מסכימה שהמאבק על הסימפטום - המאבק המשפטי, החוקתי, התקשורתי, הוא מפלט אחרון.
העבודה צריכה להתחיל מהשורש, בחינוך.
אני מסכימה שצריך ליצור פה תרבות יהודית וגם התערבות בענייני החומר ללא התפשרות.
לפי דעתי אין עניין של כפיה על האדם הפרטי (כיום) אלא כפיה על המרחב הציבורי.
לדוגמא שמירת שבת- חנויות הפתוחות בשבת יוצרות כפיה על הרבה עובדים מסורתיים שלא רצו לעבוד בשבת לעבוד. (אם לא, יפטרו אותם או לא יקדמו אותם) האדם הפרטי יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו, יש לו בחירה חופשית.
למדינה יש נושאים רבים שהיא מתערבת בהם בחירות הפרט. כדי לשמור על צביון יהודי של המדינה חשוב מאוד לדעתי שנושאים אלה יחוקקו על פי דעת תורה.(חוק הפונדקאות הוא דוגמא טובה לזה) כל מדינה מגבילה במידה מסוימת (יותר או פחות) את זכויות הפרט לפי הערכים של אותה המדינה (לדוגמא בהפלות- עד איזה שבוע ומה הקריטריונים). אנחנו צריכים לשאוף שכמה שיותר חוקים יהיו מבוססים על דעת תורה.
השאלה של חתונה יהודית היא מעניינת כי מצווה חשובה לא פחות- ברית מילה, אין חוק שמחייב ו99% מעם ישראל מקיים את המצווה הזאת. הבעיה היא שבחתונה יהודית הרבה פעמים אנשים שלא שומרים תורה ומצוות לא יבינו את ההשלכות וזה לא דבר שאפשר להתחרט עליו...
כל זה לא סותר את זה שחינוך והסברה הם חשובים מאוד ובלעדיהם החוקים האלה לא יתקבלו בציבור או לא יאריכו ימים.
אתה לא שם לב, אבל אתה בעצם מוותר על המדינה היהודית לגמרי, ואומר - בוא נבנה קודם את העם, ואז המדינה תהיה שוב יהודית
הנושא הוא לא נושא בשבילי בתור חרדי, אין לי בכלל ענין שיהיה "מדינה יהודית", אני רוצה לתקן עולם במלכות ש-די
שיהיה כמה שיותר קדושה בעם ישראל. כך שלדעתי השאלה היא איזה דרך יותר טובה להביא קדושה יותר
והשאלה שלך היא שאלה ידועה - בשביל מה מכריחים את החילונים? הרי זה לא יעיל, וזה גור להם להתרחק ויצר שכרו בהפסדו
וראיתי שנשאל הגר"מ שטרנבוך (שהוא בכלל לא מצביע בבחירות) מה הענין לחתן את החילונים כדת משה וישראל, אדרבה שלא יתחתנו ולא יהיו בעיות של אשת איש וממזרות
(וכן מצינו שכתב הארגות משה שאין מצוה לשכנע חילוני לקדש את אשתו, כי אמנם אתה מציל אותו מאיסור פנויה, אבל אתה מכשיל אותו באשת איש. ורק אם הוא פונה אליך ומבקש שתעזור לו - אתה צריך לעזור לו להינצל מאיסור פנויה. אבל אל תפנה אליו מיוזמתך כי לא תרוויח כלום)
והגר"מ שטרנבוך ענה שגם אם נעשה חשבונות וזה לא משתלם, אסור שיהיו חוקים כאלה, כי חוק כזה הוא חילול ה' גדול. וזה יותר חמור, ויותר גורם חרון אף מאשר שהחילונים עושים עבירות בתור יחידים
זה שיקול תורני, שעושים רבנים בסדר גודל עצום, לא פשוט בכלל להכריע בכאלה שאלות!
ולדעתי אם לא יהיו דתיים בממשלה תהיה הרבה פחות השפעה של התורה על ישראל.
דווקא צריך להתערבב. דווקא צריך לחיות יחד כמה שיותר.
לא לכפות אנשים, אלא להגיע לכל אחד מהמקום הנכון לו.
אנחנו שליחי ה' בעוה"ז, לא באנו לעשות כרצון ליבנו ולקיים את המצוות לעצמנו.
אנחנו-- חלק-- מעם!!! לא קיימים כ"דתיים" בפני עצמנו!
ולדעתי אין שום מקום ל"אוטונומיה דתית".
אי אפשר להתעלם מהם.
לוותר עליהם.
זה כמו לוותר על אח שלך שהחליט להינשא לגויה ח"ו.
להגיד- טוב, אני לא עומד להשפיע עליו, אז עדיף שלא אנסה...
אחיה בפני עצמי, אקים בית קדוש וטהור, ובעז"ה ברבות השנים אולי זה יגיע אליו וישפיע עליו...
להפך! בדברים שכאלה וודאי שתרוץ לכל אלו שכן יש להם השפעה עליו,
תהפוך את העולם כדי להגיע לליבו ולעצור אותו.
לא תחכה שבעוד עשרים שנה, עם הרגלים קבועים, אישה וכמה ילדים, הוא אולי יחליט פתאום לחזור בו מכל מה שעשה.
אבל היה נשמע שוויתרת. "להקים אוטונומיה דתית" וכד'
טוב רציתי להגיב יותר ארוך אבל אענה אח"כ.
לא יכולה לדבר.
שותף בכנסת ולהיות שותף בממשלה- בממשלה אתה חלק ממדיניות הממשלה- מה שהממשלה עושה- אתה חתום על זה ואתה נמצא שם בכוח תמיכתך בממשלה.
בכנסת- אתה נמצא שם מכוח הציבור שבחר בך. יכול להיות שלא יהיה לך חלק ממדיניות הממשלה ותצביע נגדה במדיניות הלא יהודית שהיא מציעה.
ובקשר לנקודה אחרת שהעלית- כבר כתבתי (וגם אתה כתבת) שצריך להשפיע בכל תחומי החיים החומריים. וזה כולל גם בתחומי חקיקה. מעבר לזה- חקיקה חשובה מאוד לשמירה על הזהות היהודית של המדינה. (כי בתכל'ס זה מה שמשפיע בחיי היומיום על כל אזרח)
אבל כתוב לא לפירסום...
לא מפריע לכם לפרסם? 
בלי להאשים רק את מי שרחוק ממנו...
שיר ידידתסתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול
לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??
פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.
לא באופי לא בנראות לא באצילות
יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.
לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי
וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה
באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף
דמט אני לא בנויה לשטויות האלה
כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל
סימן שהלב פועם ומרגיש,
גם זה בסדר אם יש געגעוע, השאלה האם זה מנהל אותך
דהיינו - שאתה מקבל הצעה והמחשבה "וואו זה לא יהיה כמוהו" עוברת בראש זה סבבה, השאלה עד כמה את מאמינה לאותה מחשבה ועד כמה היא תופסת מקום בלב שלך. אם זה רק עובר אבל את יודעת שאת רוצה להתקדם וזה, אז הכל טוב.
אם את רוצה שכרגע זה תופס מקום בלב, גם הכל טוב, תחכי קצת זמן ותראי אם זה נרגע..
בתקופת חיפוש הזוגיות.
ראומה1שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.
חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.
חכם, אבל שלא יתקן אותי.
עשיר, אבל שיהיה עניו.
תורני, אבל שלא יהיה "כבד".
קליל, אבל רציני.
מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.
רגיש, אבל גברי.
גברי, אבל מחובר לרגשות.
ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.
כריזמטי, אבל צנוע.
מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.
אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.
ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.
בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.
חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.
שיהיה לו תואר.
רצוי שניים.
ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.
שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.
אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.
שיאהב ילדים.
אבל שלא ייתן להם מסכים.
שידע לבשל.
ושלא יעשה מזה עניין.
שיקום מוקדם לתפילה.
אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.
שילמד דף יומי.
וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.
שיהיה מחובר לרב.
אבל שיחשוב בעצמו.
שידע לרקוד.
אבל לא יותר טוב ממני.
שיאהב מוזיקה.
אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.
שיהיה כריש במשא ומתן.
אבל עדין איתי.
שיזכור כל תאריך חשוב.
בלי שאני אזכיר.
שידע להחליף גלגל.
לתקן ברז.
להרכיב איקאה.
להבין במשכנתאות.
להשקיע בבורסה.
ולהוציא את הזבל בלי לבקש.
שיהיה עמוק.
אבל גם זורם.
שידע להכיל.
אבל גם להציב גבולות.
שיכבד את ההורים שלי.
ויאהב את האחים שלי.
ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.
שיהיה בן 29.
עם ניסיון החיים של בן 45.
והאנרגיות של בן 23.
בלי מטענים.
בלי אקסיות.
בלי דרמות.
ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.
וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.
כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)
שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.
תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.
חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.
זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.
שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.
נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.
דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.
עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.
שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.
שתעשה תואר פרקטי.
עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.
אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.
שתעבוד חצי משרה.
כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.
שתאהב ילדים.
שתגדל שבט של שמונה ילדים.
אבל שלא תיראה עייפה לעולם.
שתדע לבשל כמו אמא שלי.
ושלא תשתמש באבקת מרק.
שתכין חלות כמו במאפייה.
ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.
שתאהב אורחים בשבת.
ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.
ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.
שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.
אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.
שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.
אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.
שתדע לשיר זמירות שבת.
אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.
שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.
אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.
שתעשה ספורט ותשמור על כושר.
אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.
שתדע לנהוג בצורה בטוחה.
אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.
שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.
ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.
שתהיה עמוקה מחשבתית.
אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.
שתדע להכיל את הספקות שלי.
אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.
שתכבד את ההורים שלי.
ותאהב את השטויות של אחים שלי.
ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.
שתהיה בת 21.
עם בגרות נפשית של בת 50.
והמראה הרענן של בת 16.
בלי היסטוריה של דייטים.
בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.
ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.
וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?
ראומה1
ארץ השוקולדיש שיר כזה
אגב זו תשובה לכל אתגר
חתן מתוק מדבש*
אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה
שיעור ד' זה לא צעיר
לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?
אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך
זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן
לתומי סברתי שאתה שיעור ד'ימח שם עראפתאת הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא
מתחיל שיעור ג'
להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר
היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.
ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.
אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.
חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.
מה אתם הייתם עושים?
בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?
מבקשת להוסיף תורה בבית כי זו ברכה בבית. המשקל של האשה זה הרבה יותר פרטי .
האמת שלדעתי הדוגמה שלההרזיה לא דומה לחלוטין, כיוון שדימוי גוף זה הרבה יותר רגיש. גם לא חושבת שלגיטימי לבקש מבעל להוריד את הכרס (אלא אם כן הדיון הוא על בריאות ואז שוב, לדעתי, יש מקום לבקש ולעודד).
אם עכשיו קשה לכם והמון סימני שאלה וכל האונליין והוואצאפ והרשתות החברתיות
אז קחו בחשבון שעוד 30 שנה, לכל אחד יהיה חבר רובוט עם בינה מלאכותית, ששום בן או בת זוג בעולם יוכלו לנהל שיחה אפילו קצת קרובה לרמה שלו.
תחשבו על השיחה המושלמת. הכל מדוייק, גם האי דיוק יהיה מדוייק.
לדבר הזה יהיו השלכות עצומות על התא המשפחתי..
איך למה וכמה ? אין לי מושג.
אבל העוצמה תהיה גבוהה מאוד. השינוי יהיה גדול מאוד.
אני לא בטוח שאנשים מפנימים את השינויים שבדרך.
לכן....אההמ אההמ...
אני מבקש מכולם, להזדרז ולהקים תאים משפחתיים כמה שיותר מהר,
אני פונה בעיקר לנודניקים שיכולים להקים את זה כבר מחר בבוקר ואין להם שום מגבלות אמיתיות. כלום. הכל בראש אצלם.
מאלה אני הכי מאוכזב. לא רוצה להלחיץ אבל זה על גבול חיל_ _ ה _ _ . זה לא בסדר.
בכל מקרה ברגע שגברים (שהם למעשה ילדים) יתקלו ברובוטיות של 2035, המצב יהיה הרבה הרבה יותר מורכב.
תקימו כבר השבוע תא משפחתי. תגמרו עם זה וזהו. די. מספיק.
אני מבקש שתקחו את ההתראה ברצינות,
כמו התראה על טיל בליסטי איראני שבדרך אליכם ואתם באמצע שום מקום ואין לכם מה לעשות,אז אתה ממשיכים ללכת ולהאזין למוסיקה באייפון
כי אתם יודעים שהשם איתכם והוא ורק הוא מחליט מתי הסרט מסתיים וזה לא הגיוני שזה יהיה בגלל טיל בליסטי,
בטח כאשר אתם נותנים מעשר כל חודש לנזקקים באמת ולא מחליפים מעשרות בין חברים כדי לסמן וי.
תודה על תשומת הלב, למרות שאני מודה שהייתי עוצר כבר בכותרת ולא נכנס לתוכן,
אבל אתם עשיתם את זה. כל הכבוד.
לא הייתי חושש מזה לשניה
במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.
ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא
יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.
אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?
מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.
הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".
"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".
"על הפטפטנות", פלוטרכוס.
(מיועד לכל המינים, רשום מנקודת מבט זיכרית, כי אני זכר )
מה תעדיפו יותר מתוך 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
בת זוג שתעגל פינות כשהיא תביע את דעתה בחיוך ונועם לגבי דברים שהיא מספרת לך, כדי לא תפגע, לא תכעס או לא תתעצבן
( גם דברים שלא קשורים אלייך אלא גם אליה או לאחרים)
אפשרות 2 :
בת זוג שתגיד הכל דוגרי, אמת טהורה, בצורה הכי ישירה. בלי לעגל. בלי לטאטא. כשאתה הולך לישון אתה יודע בדיוק מה היא חושבת באמת.אין משחקים. אין הפתעות.
עכשיו אני כבר מכיר את המגיב בתגובה השלישית שירצה מישהי שהיא גם וגם
והיא תדע מתי להיות ככה ומתי להיות ככה כאילו היא AI מהלך עם הוראות הפעלה.
אז זהו שבשאלה הזו אין כזה פטנט.
לכן, צריך לבחור מבין 2 האפשרויות כדי להבין מה תעדיפו יותר 1 או 2 .
תדמיינו שתקבלו 100% כזו לכל החיים ואז תענו.
גן עדן רוחני עוד בחייכם, לעונים
טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.
ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.
אוקי,
למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,
איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?
כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב
ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.
ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.
אחרי ההבהרה הזו,
איזה אופי תעדיפו יותר ?
גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)
אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.
אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.
רואה ? עניתי על התשובה.
עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)
מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)
או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.
זו השאלה.
שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,
גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.
זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.
האם שייך לגבי הצעות שאמרו לי שלא פנויות כרגע, או שבדיוק קיבלו הצעה אחרת, לשאול לאחר זמן מה את המשדך מה קורה ואם פנויה? או שלא שייך?
שייך,
סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.
הי, לא יודע אם מתאים לשתף כאן אבל בכל זאת...
אני גר בישוב מאוד קטן אי שם... היתה לאחותי חברה טובה שגדלה אצלנו ממש, ותמיד הדיבור היה היא לי ואני לה... [גם ממנה גם ממני]
בסופו של דבר כל אחד פנה לדרכו... ובאמת שכחתי ממנה עד שגענו לגיל היא לא הייתה הראשונה, אבל אני כן אגיד שלפני שנה ניסינו להציע אבל היא הייתה בוף תקופת מבחנים, מיד אח"F יצאה עם מישהו והתחתנה..
וואלה עבר לי יצאתי עם עוד, עדיין לא מצאתי...
אבל פתאום זה חזר לי בברומנג, לא יודע כל פעם שאני רואה אותה עם בעלה (נולד להם בן)... זה כן עושה משהו בלב...
ובשבוע האחרון פתאום יוצא לי לחושב עליה, ואני בלחץ מזה... מה הקשר שאני חושבב, זה כבר עבר לי.
וגם אני כאילו אומר מה אני ימצא...
בקיצור אני אוכל תסביכים...
לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.
כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..
אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .
ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע
אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.
ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף
זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב
רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח
יש בנות שהן לא יפות, הן פשוט לא. אבל מהדרך שהן מתבטאות, וזה כולל את כל הדרכים האפשרויות (כן, התנא שנה דרך, מצחיק) במיוחד אלו שבטוחות בעצמן. או שאני בכלל מנסה להגדיר משהו שאני נמשך אליו ספציפית ולא יודע להגדיר אותו זו גם אפשרות. אולי, נראות צעירות לגילן אבל מתנהגות כבוגרות? אולי. למעשה אני די נוטה לחשוב שזה אכן זה.
נתקלתי במישהי כזו אתמול והיא עדין תקועה לי במחשבה וזה מוזר. אז בקיצור אם היית אתמול בפתח תקווה בהיפר מור תכתבי לי. סתם.
עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.
אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)
קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....
מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.
סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?
זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.
אני הולך.
🤣🤣🤣
קשה לדעת.
