20140629233130.docx

תרגישי טוב.

ובכנות, גם אותי הטרידו היום עניינים אחרים, והמסמך הזה טרף את הקלפים.

לכן הצעתי לך גם כן

http://www.srugim.co.il/80835-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%9C%D7%A0%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%91%D7%95%D7%92%D7%93%D7%AA-%D7%91%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7-%D7%9B%D7%9E%D7%95-%D7%91?di=1

אל תקראי את הכתבה, תפתחי את הקישור למטה לקובץ המקורי ותקראי אותו. אם יש לך פניות...

הנה  - אני מעתיק: (זהירות ארוך מאד)

דעת הרב קלנר ביחס למפלגת הבית היהודי

עריכת דברים שנאמרו ביג סיון תשע"ד כתשובה לשאלה בעניין.

וורסיה מעודכנת כט סיון תשע"ד

• פנימי לא לפרסום    –

מפלגת "הבית היהודי" מורכבת מאנשים חביבים מאוד, חלקם חברי האישיים ממש. ומ"מ מקונסטלציה של מאורעות שנוצרה, ומגורמים שמדעת ושלא מדעת, נמצא כיום "הבית היהודי" בפוזיציה מאוד מאוד חמורה, מקולקלת ומזיקה.

המציאות מזכירה במעט את המציאות שהייתה בתקופת ההתנתקות עם המפד"ל, שהובילה לכך שהמפד"ל נושא באחריות להתנתקות. כמובן שהם נלחמו והתנגדו וכו', אבל חוסר הפקחות הפוליטית שלהם הובילה לכך שעד שהם פרשו מהממשלה כבר ניצלו אותם, השתמשו בהם על מנת להשיג את המטרה, ואז 'זרקו עליהם', וצחקו עליהם, וסוף דבר האסון התרחש לא מעט 'בזכותם', כלומר – באמצעותם.

זהו רק משל ודוגמא לאופן "קריאת המפה", מבחינתי, למיקומו ועניינו של "הבית היהודי" בממשלה כיום. אך דא עקא, המציאות הפעם חמורה שבעתיים.

הנושא הוא לא ארץ ישראל ולא התנתקות. אני מעלה השערה (אולי מסוכנת, שהזמן יוכיח אם היא נכונה) שארץ ישראל היא כבר לא הנושא. המאבק הזה שייך למושגי העבר, על כל פנים הוא כבר איננו עיקר המאבק שלנו. משום שאע"פ שישנם עדיין כאלה ש'רוצים להפטר מארץ ישראל', אבל גם אלה הרוצים – מודים שאין כ"כ דרך איך לעשות זאת, כי אין למי לתת אותה. ההזיה השמאלנית הקשה, שאנו "שפוטים שלה" לאורך עשרות השנים האחרונות, מתפוגגת ברמה העובדתית בצורה מאוד בוטה.

יש צורך דחוף להבין מהו המאבק הבא, ולהתכונן אליו, ויפה שעה אחת קודם.

רובצים לפתחנו עימותים קולוסאליים, הגורמים מתח לא פחות מהמתח שהיינו בו בעשרות השנים האחרונות ביחס לארץ ישראל. והמתח הוא אולי אף בעוצמות גדולות הרבה יותר, אבל עכשיו הנושא הוא אחר. הנושא הוא – זהות ותרבות. הגדרת המהות של מדינת ישראל. האם מדינת ישראל היא מדינה שיש לה חותם יהודי, או שמא היא מדינת כל אזרחיה? אמנם במסגרת "מכבסת המילים" ושטיפת המוחות המתחוללת לאחרונה, הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה יכולה ללבוש צורות לשוניות שונות, למשל – "שדרוג והנגשת הערכים היהודיים של המדינה לאזרחיה"... ובאמצעות מניפולציות מילוליות של נוסחאות כאלה ואחרות הולכת ומובלת החברה בישראל לערטולה של המדינה מערכיה היהודיים.

הדרך הממשית היא ההפרטה. כלומר הפיכת נושא היהדות לעניינו האישי והפרטי של כל אדם. אבל המדינה – תהיה כמו אמריקה (לדוגמא). גישתה של התפיסה הזו היא שעניינה של המדינה הוא לדאוג לרווחתם האישית של אזרחיה, ובמסגרת זאת גם לצרכים הדתיים של אזרחיה. לדידם של בעלי מגמות אלה, זכותו הבסיסית ביותר של הפרט, חירותו וכבודו הוא לעשות כרצונו. ואם רצונו הוא להיות אדם דתי, אז כמובן האינטרס הראשי של המדינה הוא – שהוא יוכל לעשות כרצונו. אך המדינה כמדינה לא תהיה מזוהה תרבותית כמדינה יהודית במובן דתי. המטרה היא אם כן, למחוק את זהותה התרבותית היהודית של המדינה כמדינה – זוהי "מילה נרדפת" ל'מדינת כל אזרחיה'.

צריך להבין ולהפנים. בדיוק כמו שברור לכולם שהמשמעות של קריעת חלקים מארץ ישראל היא כקריעת איברים מגוף האומה, ובזאת כח החיים הכללי של האומה נפגע, באותו אופן ממש המשמעות של פגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה, הפיכת המדינה היהודית ל"מדינת כל אזרחיה", היא פגיעה אנושה בכח החיים הכללי של האומה. המהלך הזה משמעותו היא ביטול חזון הנביאים ובמובנים מסוימים, החזרת הגלות. חיסולה של מדינת ישראל.  

משמעות הפיכת המדינה דה פאקטו למדינת כל אזרחיה, היא, שהקשר היחיד בין המדינה לבין ישראל היא שמהּ ותו לא. משום שהיא תהיה ריקה מכל תוכן ישראלי. בדומה ל'אוניברסיטה העברית' שבירושלים, שהדבר הבלעדי המקשר את האוניברסיטה הזו ל"עברית" הוא שמהּ. בזאת התחיל ונגמר הקשר שלה לעבריות. כי בפועל, אין שם שום דבר עברי. לא השפה בה הם מדברים, ולא הכתב בו הם כותבים, לא צורת החשיבה ולא הערכים, לא האינטרסים שלהם, ולמעשה, שום דבר שם לא קשור למדינה ולישות העברית. באותו אופן, הקשר היחידי שיהיה בין המדינה לישראל היא המילה 'ישראל', אבל היא עלולה להיות, חלילה, ריקה מכל תוכן.

האיום הזה הוא קיומי בעבורנו, והוא חמור מאין כמותו. באותו אופן בו ברור לנו ע"פ תודעתנו האורגנית, שכאשר קוטעים איברים מהאומה ע"י נישול לאומי תודעתי ומעשי מחלקי ארץ ישראל – פוגעים בנשמתה, ומהלך שכזה סופו להתפרט ולהגיע אף למצב בו יהיו הרוגים ורצוחים ממש, ולא רק בשל הסיבה הטכנית – משום שנכנענו לטרור והענקנו לו "רוח גבית", אלא מבחינה רוחנית, מהותית ופנימית. משום שמהלך שכזה הוא כחסימת נתיב אויר הנשימה הלאומי.  כי הלוא "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני קניין חיצוני לאומה", ארץ ישראל היא כגופינו הלאומי החי. קטיעת איברים מגוף חי פוגעת במערכת כולה, והפגיעה הזו תתבטא בעוד הרבה נושאים. זו התפיסה שלנו.

צריך להבין שהסוגיה הזו היא סוגיה של חיים. כשאני אומר שזו "סכנה קיומית", זו אינה מטאפורה, על מנת להמחיש ש'מדובר בערכים שאנו מאוד לא מעוניינים לראות אותם במדינתנו'. המבט התורני אומר שאיבוד זהותה הרוחנית של המדינה היא כחסימת חנק לעורק החיים הנשמתי שלה, ולמהלך הזה יהיו, חלילה, השלכות קטסטרופאליות, והוא יתבטא באבדן, גם של חיי נפשות, ממש.

אנו נמצאים בעיצומו של הקרב, ובנקודה הזאת מפלגת "הבית היהודי" בוגדת. בדיוק כשם שעשתה המפד"ל בתקופת ההתנתקות, ובאופן חמור יותר:

נוצרה בחברה הישראלית קונסטלציה, ספק מתואמת ספק לא מתואמת, שמלכדת פה מתקפה נוראית של המון גורמים, שכולם מתנקזים למקום אחד וממוקדים למטרה אחת. רק כביטוי, לסבר את האוזן, אכנה את כל המערכות האלה  בשם הקוד 'הקרן החדשה לישראל', משום שזה מושג שכבר נודע לציבור. כלומר שהצבור כבר נחשף קצת לפרצופו של הדיונון המפלצתי בעל אלף הזרועות הזה, לפעולות ולתוכניות שלו לגבי מדינת ישראל. (ממעלליה המפורסמים כבר של הקרן: פיברוק נתונים היוצרים דה לגיטימציה לצה"ל חייליו ומפקדיו, ומסירתם לגולדסטון, לצורך גיבוש הדו"ח המעוות שלו להכפשת מדינת ישראל. יצירת חרמות על ישראל, וכדומה ועוד[1]). כאשר המטרה העיקרית היא – ערעור המציאות במדינת ישראל ע"י כל גורם אפשרי. במסגרת המגמה להביא שלום לעולם, אומרת התפיסה שלהם, יש לפורר ולהביא לפירוק של הגורמים־מפירי־האיזון־הבין־לאומי, ו"הגורמים האידיאולוגים החריפים, הם, כידוע, המסוכנים מכל". כזאת היא החברה הדתית לאומית, חברה אידיאולוגית, ועל כן מסוכנת מאין כמותה. אמנם הגישה החדשה של הגוף הזה לגבי הציונות הדתית היא: "IF YOU CAN'T BEAT THEM – JOIN THEM" או ליתר דיוק אם אתה לא יכול לנצח אותם – תרום להם, ובאמצעות זאת – הסטה אותם. זה נשמע הזוי. אבל אלה הן ממש התוכניות שלהם[2]. בניגוד לכל יוצא 'בני עקיבא' טיפוסי שמבחינתו 'הכל הוא באווירה ממש חביבה ונחמדה ואידיאליסטית', עומדת כאן מערכת מקצועית, מדעית, מתוקצבת במיליארדים, שיודעת לעבוד. ועד שנזכרנו להתעורר, ובעוד אני עומד מנסה להתחיל לעורר אצלנו את המודעות הבסיסית למה שמתחולל משתולל כאן, הם כבר אחרי מחקרים מדעיים, ספרות כתובה, תכניות אופרטיביות מקצועיות, ותקצוב מערכות הפועלות, חלקן שנים, חלקן חודשים, וחלקן שבועות. המכנה המשותף לכולם הוא שהם עובדים חזק – ונגדנו. זוהי "הקרן החדשה לישראל". אבל היא אינה אלא רק אחד מהגורמים במהלך הזה, וחוץ ממנה יש עוד רבים[3].

השורה התחתונה של כולם היא – מחיקת הזהות היהודית ממדינת ישראל. זה הנושא וזה האידיאל מבחינתם.

כמובן שזה יסוד הצונאמי המדהים של גל החקיקה האנטי דתית, שכולם כבר שמעו, או לכל הפחות מתחילים לשמוע, עליו.

ישנם גופים המחלקים מלגות שמנות לסטודנטים למשפטים המייצרים, באינטנסיביות ובכמות מדהימה, הצעות חוק אנטי דתיות. כל ח"כ מ"התנועה" מ"יש עתיד" או מכל מפלגה אחרת, מקבל מהם "הצעת חוק" מהוקצעת, מנוסחת ומתוקתקת מההתחלה ועד הסוף – מה שנותר זה רק להגיש אותה ולדחוף שתתקבל.

במושב הכנסת הקודם הועברו כעשרים-שלשים, חוקים (אפשר למצוא אינפורמציה מדויקת יותר בנושא, באתרי האינטרנט השונים[4]), "בקנה" יש עוד הצעות חוק רבות שהמכנה המשותף של כולם הוא – יהדות, או ליתר דיוק – היהדות במדינת ישראל.

דרך פעולה נוספת של הגורמים הנ"ל היא לעורר סקנדלים, מהומות, בעניין התבטאויות ופסקי הלכה של רבנים ותלמידי חכמים. כל רב שמעז להביע את דעותיו האידיאולוגיות, שמרניות, ישתדלו למצוא דרך לסבך אותו בתביעה משפטית, או סתם בברור מתוקשר ומבזה אצל היועץ המשפטי לממשלה, או שימציאו סביבו סיפורים, ויהיו פרשיות, וזה יצוץ לכל הכיוונים. לדוגמא, על התבטאותו של הרב קלונסקי בקשר לקשר עם לסבית, הוא סובך במשפט ארוך בו לבסוף הופלל ונקנס ב50,000 ש"ח. סביב הרב יעקב אריאל, בגין פסיקתו בעניין השכרת הדירות לסוטות מין, אורגנה מהומה במסגרתה הוא הוזמן לברור אצל ראש העיר כדי להינזף. המגמה היא לרסק את דמותם של רבנים בפרט והרבנות בכלל. ממטרות העל – ביטולה של הרבנות הראשית לישראל. יש למערכות האלה מוקדים, ויש תוכניות. ובשורה התחתונה – המהלך הזה אמור ליצור את התוצאה המבוקשת: לעצור את השפעתם של הרבנים, והעיקר – לבטל את ההגמוניה שלהם בעיצוב רוח ההמון הדתי. הכל כחלק מהתכנית והמטרה המקיפה – לגרום לחברה הדתית לאומית, שכידוע מסכנת את העולם בעצם קיומה, להתפורר ולהתפרק מן האידיאולוגיה שלה. (שכן, אידיאולוגיה בכלל זה רע – משום שהיא מסכנת את השלום העולמי).

המערכות האלה הן חכמות והן עובדות – כל הזמן.

הנאמר כאן הוא רק "על קצה המזלג", דוגמאות בודדות אני מנסה להביא פה עמ"נ להבין איפה אנחנו חיים[5].

במציאות ההזויה הזו נוצרה קונסטלציה קשה עוד יותר.

ישנן שתי גישות בראיית העניין אך מבחינת הנגזרת למסקנה, בהערכת חומרת העניין אין הבדל ביניהן:

התאוריה בעלת ה'עין הטובה' מבין השתיים גורסת שנוצרה, כתוצאה מהמון כוונות טובות והמון אנשים טובים, שהתאגדו 'במקום הנפלא והטוב הזה' הלא הוא "מפלגת הבית היהודי", קונסטלציה, שכולם פחות או יותר מכירים, בה "הבית היהודי" הצליח בהצלחה פנומנאלית בבחירות האחרונות, לשמחת לב כל היושבים פה, ורובה ככולה של הציונות הדתית. לאחר ההצלחה בבחירות מצא את עצמו יו"ר המפלגה הלא הוא מיודענו נפתלי בנט בסיטואציה קשה שבה הוא נחשב ל"סדין אדום" אצל ראש הממשלה, ומבחינת רה"מ הוא האחרון שיצטרף לקואליציה שלו משום שהיחסים ביניהם עכורים מאוד. ואם כן, ההצלחה המדהימה בבחירות תחשב בפועל – ללא כלום.

אז נפתלי בנט רץ מהר אל דרעי, והציע לו לשתף פעולה. דרעי – בז לו, והסביר לו שהוא אינו רלוונטי פוליטית לקואליציה  – היפנה לו את גבו. ואז בעומק המצב הכ"כ קשה פוליטית, גילה את יאיר 'אחיו', שלבו ידיים חזק אחד עם השני ו־הצליחו. וכך קמה לה ממשלה, למגינת ליבם של ראש הממשלה ושל החרדים. זה כל הסיפור 'בגדול' ו'על רגל אחת'.

לפני שאמשיך בתיאור־ההתרחשויות, להשלמת הרקע, מוכרחים להוסיף ולציין נתון קשה ומצער מאוד:

אף אחד לא מתכחש לעובדות: המערכת הדתית, זו שחיה תחת חסותו של "הסטטוס קוו" מאז הקמת מדינת ישראל, על אף כל הדברים החשובים שיש בה, יש בה גם כמה וכמה דברים בעיתיים הטעונים שיפור. ובכל מקרה, וודאי שנדבקו בה הרבה לשונות רעים, עד שפשוט וברור לכל שלא טוב שהמציאות תמשיך להתנהל במתכונתה הנוכחית, ומוכרחים "לעשות משהו" עמ"נ להבריא את המערכת הדתית. וכאן המקום לחדירת הסברה שכדאי ורצוי לבנות את ההבראה של המערכת בצורה חקיקתית. כי כשאנחנו "נעשה משהו" ונשנה את המציאות, זה יבריא וייטיב עם המערכת הדתית עצמה. שהרי ברור עד כמה העם צמא לתורה ולקדושה, "צמחים על פתח הקרקע", ואם לא יתחולל כאן שינוי, הכל עלול לצנוח שוב עמוק אל 'מתחת לקרקע'. אך הלוא מן המחסומים היותר עיקריים שיש לעם הזה ביחס לקדושה זו "המערכות הדתיות המסואבות האלה". זה כלל לא משנה אם הן באמת מסואבות ואשמות, או שזה רק לשונות־רעים של הוצאות־שם־רע עליהן. בשורה התחתונה, הרושם הציבורי בעניין הוא ממש 'חילול השם'. העובדה המצערת מאוד היא, שזה מוטמע בצורה כ"כ חזקה עד כדי שזה הופך להיות 'קלא דלא פסיק', שלא לדבר על כך שזו המציאות והיחס המזינים את שאט הנפש של החברה החילונית מכל "ה'דוסים' האלה – הרבנים והרבנות והמועצות והגיורים שלהם, שלא לדבר על הגירושין והעגונות והנישואים..." אבל אפילו בציונות הדתית – זו התייחסות ודעה מצויה בעניין.

ועל כן, 'למען שם השם והצלת היהדות', באה מפלגת "הבית היהודי" והסכימה לניסוח קווי יסוד של הקואליציה, שבהם, לראשונה מאז תש"ח ועד הלום, לא נזכר כתנאי להקמת הקואליציה המשפט הקריטי – 'שמירה על הסטטוס קוו'. זה המשפט שלא הייתה ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוא לא הופיע בהסכמים הקואליציוניים שלה! לכן, הסכימו, או אולי אף ביקשו, אנשי "הבית היהודי" לבנות שינוי באופן חקיקתי שישנה את הסטטוס קוו.

אמנם הכניס הבית היהודי, מאחר שהיה פיקח וער לכל העניין, לקווי היסוד של הממשלה שיהיה בידו זכות ווטו על כל נושא הדת במדינה. ובזאת העניין יישאר בידו של הבית היהודי...

אך מזה למדנו, שכוונת הממשלה ושותפותיה מראש הייתה לשנות את הסטטוס קוו. על דעת הבית היהודי!

אך כפי שאמרתי – הכל נעשה "לשם שמים" ומתוך כוונות טובות באמת. עד כאן קווי תיאור העניין של הגישה הראשונה.

הגישה השניה, שהיא פחות בעלת 'עין טובה' כלפי העניין, גורסת שהאיש המדהים הזה שכולנו מכירים אותו, נפתלי בנט, שהוא אמנם 'אחד משלנו', עד העצם, אבל, שלא לדבר על כך שהוא בא מחברה פלורליסטית אמריקאית דתית, והוא נמצא שם ברעננה בשכונה שבית הכנסת שלה זה החבר'ה של "בית הלל", וכידוע שבתקופת שירותו הצבאי היה בלי כיפה לחלוטין, ואשתו היא חילונית, אך יתירה מכך – תפיסתו האישית היא בעצם מאוד קרובה, אם לא זהה, לקונסרבטיבית[6]. אין הכוונה שהוא חושב על זה יותר מדי, זה לא ממש מעסיק אותו. אך אין זה מקרי שבאחת מהופעותיו הראשונות הוא מכריז 'כל הזרמים ביהדות הם כולם לגיטימיים. גם לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי כמו האורתודוקסי – לכולם יש מקום...'

והחברה הדתית לאומית, בעלת הדימוי העצמי הנמוך, הולכת שבי אחרי המצ'ואיסט, המטכ"ליסט וההיטקיסט והחשוב מכל – המצליח "לעבור מסך"(!). החברה הדתית לאומית ממוטטת כתוצאה מכך שמסתכלים עליה בעין רעה, ושתי לחייה עדיין לוהטות וצורבות משתי סטירות הלחי שחטפה ב'התנתקות' מ"אחיה הגדול" החילוני תוך שהוא מסתכל בה בבוז ומסביר לה ביסודיות שהיא "נמאסה עליו עד העצם...". החברה הדתית לאומית "לא יכולה לחיות עם זה", מכיוון שבעצם, במהותה הפסיכולוגית, הערכים היסודיים ביותר שלה הם בעצם – חילוניים. ע"כ, פסיכולוגית אובססיבית, היא זקוקה ללגיטימציה מבחינה ערכית, מהחברה החילונית. התקופה הקסומה של הציונות הדתית, התפוגגה ברעש מחריד. זו התקופה בה היא הייתה באופוריה, שם על הגבעות עם הדובונים, הסנדלים והנשקים, תקופת הזוהר החלוצית שלה, שנתנה פיצוי מענג כ"כ על רגשות התסכול שלה מכך שהיא לא ייבשה ביצות ולא הייתה שם בתקופת המחתרות והפלמ"ח, ולא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בתקופת "המדינה שבדרך", טפחה באחת על פניה, כשהסתבר לה ש"האח החילוני הגדול" ממש "לא אוהב את זה". הוא אמר לה את זה גם לפני כן, אבל היא לא קלטה את זה. אבל כשהוא הסתובב ונתן לה את שתי סטירות הלחי האלה – היא קלטה את זה, ואת זה היא אינה יכולה לשאת. התובנה הזו ממוטטת אותה מבחינה פנימית ורוחנית. זו בבחינת מכה ה'מקעקעת את יסודה'. שלא לדבר על המצוקה המדכאת הזו, שכל הזמן צוחקים עלינו שמה ב"ארץ נהדרת"... ואנחנו לא 'עוברים מסך'... 'לא מצליחים'... 'זה פשוט זוועה'. ולפתע, הנה סוף סוף מבעד לענני היאוש – הופיע מושיע. הוא עובר מסך!! והוא מצליח להתמודד! והוא עונה להם! ותראו הוא "ביבי קטן"! בעצם, הוא "ביבי גדול"! הוא הביבי שלנו! הגואל!

החברה הדתית לאומית, בהיותה שבוית קסמו של 'הגואל הקטן' שלה, שכ"כ מתאים למצוקותיה הנפשיות, לא שמה לב לדברים שהגואל הזה אומר במפורש. לאדם הזה יש אג'נדה משלו, והיא – להיות ראש ממשלת ישראל. נדמה לנו שהוא 'עובד אצלנו' אך באמת אנחנו כולנו, הציונות הדתית כולה, "עובדת אצלו"... ועל זה לא נותנים את הדעת, אפילו לא רבנים, ואפילו לא חלק מתלמידי הרצי"ה!

תאמרו, 'זה בדיוק מה שאנחנו רוצים'! 'סוף כל סוף נצא מהסקטוריאליות הזו, שנהיה בעלי אג'נדה ממלכתית כללית ונוביל את המדינה כמו שאנו צריכים להיות'. אך הבעיה היא שבמסגרת סימון המטרות הפוליטי שלו מפלגה דתית לאומית וערכי הציונות הדתית הם כלל אינם הנושא, הם רק כלי למימוש השאיפות הפוליטיות שלו. המטרה היא ראשות הממשלה, לא פחות. ומטכ"ליסטים, כפי שידוע לכולם, כשהם מסמנים מטרה הם משיגים אותה. והאדם הזה כבר עשה כמה דברים בחיים, גם בצבא וגם בהייטק, והוא יודע איך להשיג מטרות בטווח הארוך. ובמסגרת זאת – על מנת להיות ראש ממשלה צריך להקים מפלגה. אז אולי דרך הליכוד?  – אין הרבה סיכוי שם. אז דרך המפד"ל. שם ניתן לעשות מניפולציות. בבחירות הראשונות המצע יהיה דתי, נקרא לזה 'הבית היהודי', בבחירות השניות נקרא לזה 'הבית המשותף' ובבחירות השלישיות או הרביעיות נרוץ לראשות הממשלה. ו'הבית המשותף' הוא יהיה משותף לכווולם, לא רק לדתיים הלאומיים אלא המפלגה תהיה משותפת, לדתיים, לחרדים, לקונסרבטיבים, לרפורמים, לחילוניים, לצ'רקסים ודרוזים, כל אזרחי מדינת ישראל כולם, הם יהיו נאמני ה'בית המשותף' כולם יבחרו ב 'אח' של כולם.

כן כן, בשלב הראשון – בית יהודי. ובשלב השני – בית משותף... והיהדות? – זו אינה אלא אמצעי למטרה העיקרית – השלטון. ולמען המטרה הזו החקיקה ה(אנטי־)דתית, דווקא מוסיפה לאלקטורט, כי הוא אמור, בסופו של דבר, להגיע מהמגזר החילוני... עכ"פ, בזאת, אין מרחק נפשי, רוחני וערכי כ"כ גדול בין ה"אחים" יאיר ונפתלי. כי הלוא "אחדות כל המגזרים בעם ע"י מיתון הקצוות הרחוקים – זו המטרה"...

• ממיטב חברי, שם בין חברי הכנסת של הבית היהודי, סופר שעוזרו של נפתלי בנט כבר תקע להם מרפק של 'או שאתה מתיישר אל היו"ר או שאנחנו מחסלים אותך פוליטית'... כפי מיטב הסגנון הליכודניקי. – אכן, הוא "יודע לעבוד"...
• רבנים גדולים טוענים בתוקף רב שהפולטיקאי הזה, מסבב בכחש את הרבנים (שחלקים גדולים מדי מהם מעדיפים, משיקולים שונים ומשונים, לא להבחין בכך). למשל: מקבלים ממנו הרבנים והתקשורת דיווחים, "לצורך קבלת חוות דעתם הרבנית", על הצעות חוק שעומדות בפתח, ובזה, בזמן שלרבנים ולתקשורת "עניין לענות בו", מוגשות "מתחת לראדר" שלהם הצעות חוק אחרות לחלוטין שעליהם הרבנים אינם מדווחים כלל.
• בתקשורת השבוע דווח ש"הבית היהודי" הצליח למנוע את חדירתם של הרבנים הראשיים לאיזה עניינים שם בכנסת שהרבנים הראשיים בקשו להתערב בהם. הישג מרשים!...
• בימים אלו ממש מתחולל במפלגה שלב ה'הינדוס' של "הבית היהודי" מחדש, בדמות שינוי חוקת המפלגה וביטול בחירת הנציגים ע"י הציבור. כאשר המגמה הרשמית היא – שינוי החוקה לצורך הגברת מקומו ושליטתו של נפתלי בנט. המגמה: שינוי המצע המפלגתי ופתיחת המפלגה לכל...[7]

עד כאן, צורת ראיית הדברים בעלת הפרשנות השנייה.

כך או כך. או שיש כאן נוכל פוליטי, המשתמש בתמימות של החברה הדתית עמ"נ לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו על גבי ערכיהם. או שנחזור לפרשנות הראשונה: שכולם פה אנשים טובים – ואין כאן רשעות או נוכלות...

אני לכשעצמי, אין לי צורך להכריע בדילמה הזו, כי כפי שפתחתי בעניין זה: מסקנתי בנושא 'דעתי על הבית היהודי', נגזרת בהשפעת בחינה נוספת המצויה בסוגיה, המכריעה לכף חובה בשיפוט בעניין, ומצדה, אין שום הבדל בין שתי ההערכות:

סיפר לי אחד מחברי המצוי מאוד בעניינים, ולו השפעה רבה בליכוד, הוא ניגש לאחד משרי הליכוד ואמר לו: 'אתה רואה מה הולך פה בחוק הגיור? תיכף יהיו פה שני עמים! יהיו פה ספרי ייחוסין, משום שאלה לא יתחתנו עם אלו. אתה "גומר פה" את עם ישראל...! '. אמר לו השר: 'תגיד לי, אתה רוצה שאני אהיה יותר צדיק מהאפיפיור? יש לך פה את כל הרבנים, הרב שי פירון, כל רבני הבית היהודי, הם לא לוחמים על זה, אז שאני אלחם על זה?'.

קיפל חברי את המסמכים ואת הזנב שלו ויצא בבושת פנים...

זו אנקדוטה. אך לגבי זוהי אנקדוטה מכוננת. תבינו מה מתרחש פה, ותבינו מה זה לגבי הבית היהודי.

"הבית היהודי" בעצם נוכחותו בממשלה, מאפשר את כל הגל החקיקתי העכור הזה! אילו לא היה הבית היהודי, לא הייתה יכולה להיות שום חקיקה אנטי דתית!

הטיעון הזה הוא בעל רציונל הדומה לרציונל הטיעון הידוע לפיו השמאל לא יכול לעשות שלום ולמסור את ארץ ישראל. והימין אינו יכול לעשות מלחמות יזומות.

הם אינם יכולים משתי סיבות:

א. זה מורגש כלא דמוקרטי. אי אפשר לעשות מעשה כזה כאשר חצי מהעם נגדך, ואתה כופה אותו בניגוד למצפונו. זה לא מוסרי.

ב. קשה מזה – זהו מהלך אסור מבחינה פוליטית, משום שזוהי התאבדות פוליטית. אם השמאל יכפה על הימין את השלום, אז בקדנציה הבאה הימין יכפה עליו מהלכים כעין אלו בחזרה. כל המבין בפוליטיקה יודע את זה. פוליטיקה היא עולם האפשרויות, ואסור לסמוך על כך שהקוביות יפלו על שש שש. לכן תמיד אתה צריך ל'הנדס' משהו עם מישהו. יריקה בוטה שכזו ונתינת שתי סתירות לחי לכיוון האחד, תוביל לכך שלא רק שכשהגלגל יתהפך הם יעשו לך הרבה יותר חמור לכיוון ההפוך, אלא יותר מזה – לא תצליח להקים איתם קואליציה בקדנציה הבאה. זה לא פקחי פוליטית. זו טעות פוליטית למי שהוא פוליטיקאי באמת.

לכן לא עושים דבר כזה. השמאל לא עושה שלום, והימין לא עושה מלחמה.

בדיוק באותו אופן הגיון פוליטי זה טוען: החילוניים – לא מחוקקים חקיקה אנטי דתית... זוהי הפוליטיקה.

רבים מאנשי הליכוד הם אנשים מסורתיים. הליכוד, בעיקרו, מונה אנשים ערכיים שלא מעוניינים לצאת נגד הדת, ודאי לא באופן כה בוטה וחקיקתי. ואף בין אנשי מפלגת העבודה ישנם אנשים מסורתיים. למעט אולי אנשי מרץ, ועוד מעטים בכל המפלגות, לאף אחד לא קל ופשוט לבוא ו'להוריד' את יהדות. לו הייתה קמה פה ממשלה שמאלנית לא הייתה פה חקיקה אנטי דתית! אך "הבית היהודי" הוא המהווה את "ראש הגשר" למהלך החמור הזה, רק בגללם הדבר הזה מתאפשר! אנשי המפלגה הצדיקים והיקרים יוני שטבון, אורי אריאל, מוטי יוגב, אורית סטרוק, ושאר החברים שאין כל ספק בכך שהם אנשים טובים ונפלאים – הם בקונטקסט הזה הגרועים ביותר, דווקא בגלל צדיקותם. כי אם היה פה רק נפתלי בנט בדתיותו הקלה קלילה, אזי היה ברור לכולם שזו בדיחה מבחינה דתית... אבל כשכל הצדיקים נמצאים בקואליציה ושותפים למהלך, של "הרב שי פירון", והדתי אלעזר שטרן, אז "כנראה שזה בסדר...".

מכל הנאמר עד כה עולה, "הבית היהודי"  מכיוון שעושה רושם שאין בכוחו לעשות את אשר עליו לעשות – לעצור לחלוטין כל חקיקה המשנה במשהו את הסטטוס קוו – שיפרוש מיד מן הקואליציה, משום שעצם נוכחותו בקואליציה הזו מאפשרת את הנזקים הקטסטרופליים. וַלא – מצידי – שיתאדה.

מה עושים? קודם כל אומרים את הדברים הללו ומפיצים אותם, אבל עוד לפני זה ישנים לילה ובודקים. אני מבקש מכולכם: תבדקו את הדברים ביסודיות, האם כל מה שנאמר פה נכון? – תבדקו. תבררו את העובדות והנתונים, צריך שכל אחד יקבע את עמדתו בעניין מתוך עמדתו העצמית המורגשת בדם לבבו! ואז צריך לטכס עצה מה עושים. "קריאת המפה" שלי אומרת שאנחנו כבר מותקפים קשות בטילים רוחניים, ופה כולם רגועים ושאננים, עדיין לא חושבים שצריך לרוץ ולחלק "צווי שמונה". לא קולטים שכבר ישנן כאן "נפילות" נוראות...

אסור להקל ראש בכוחנו, להערכתי אם נתאושש, כוחנו רב. יש יכולת להשפיע, בראש ובראשונה על הנוער שמתלהב בקלות מ'הסיורים של נפתלי ביום ירושלים'. צריך לאושש אותם ולהסביר להם את העניין, הם יכולים להבין את הדבר ולהשתלב במאבק בעניין ואם תהיה תסיסה גדולה, אז יש אפשרות לשנות – ולהצליח.

אני מציע להביט על הסוגיה דרך הפרשנות האופטימית יותר, בסך הכל אולי אף אחד לא מזיד. אנשי המפלגה הם יקרים, חלקם לא יחלקו על הדברים שנאמרו פה, כי גם הם בחרדות פנימיות ממה שקורה.

הרב אלי בן דהן טוען שהוא לוחם את מלחמת חייו והוא הוא שעוצר את כל הרע על ידי שהוא שוכב על הגדר ומראה את כל הדברים שבהם הוא הצליח וכו' וכו' ומתאונן על כך שרבנים במקום להבין ולתמוך מוסרית בפעולותיו ומלחמתו, באים ותוקפים אותו ואת חבריו, והוא מרגיש פגוע, ומתריע על חוסר ההגינות ודרך הארץ וכו' וכו'. אך מה שנאמר כאן הוא אמת: אתם אחראים לקריסת הסכר ופריצת הזרם הנורא של הנהר ועכשיו אתם מתפארים בכך שאתם לוחמים בחירוף נפש למילוי שקים לחסימת הנחשול?!

קודם כל צריך לצאת מהממשלה הזו, עצם מציאותכם בה מאפשרת את הפלת הסכר לפריצת מי הנהר האיום המבקש למחוק את המדינה היהודית.

בתשובה לבקשה להרחיב בנתוני העובדות עליהן מתבססת "הגישה השניה" הרואה את בנט בעין "פחות טובה" נמסרו הדברים הבאים:

מעט עובדות כקווים לדמותו הפוליטית של נפתלי בנט:

• במצע הבחירות שלו לפני הבחירות הכריז בנט שהוא עומד לפתוח את הסטאטוס קוו. א"כ, אין זה תוצאה של "אילוצים" או חברות עם ה'אח' שלו, זו העמדה העצמית הראשונית שלו.
• הבחירות לרבנות – בפרשייה זו תמך בנט ברב דוד סתיו. עד שקמה צעקה גדולה של הרבנים, וגם זה לא שינה לו כל כך. בחסדי ד' וחסדי מניפולציות של כמה רבנים הוא לא הצליח. לו היה הרב סתיו תופס את הרבנות, כי אז הייתה נסללת "אוטוסטראדה" לחקיקה ה(אנטי־)דתית[8]. מ"מ בנט הטוען על יראת־השמים והמחויבות לרב דרוקמן ולרבנים, מתגלה בזאת כאופורטוניסט פוליטי. כאשר הוא חש שהקרקע קצת רועדת סביבו, הוא ממהר להתיישר לנאות. ואח"כ הוא מסביר לנו על נאמנותו לרבנים, ועל זה שהייתה כאן רק "התפלקות" קטנה.
• חוק הגיור – ביחס אליו הגיע בנט להסכמה עם אלעזר שטרן. הוא הודיע לשטרן – הניסוח שלך עשר! זה בדיוק מה שאנחנו רוצים (אני לא מצטט מילולית, אבל זה הרעיון). בזאת, הוא וויתר על זכותו של "הבית היהודי" להטלת ווטו בעניין, ואת זאת הוא עשה בלא כל התייעצות עם גורם רבני. תבינו, חוק הגיור הוא אינו "תקציב למכינה", חוק הגיור הוא החוק הקריטי ביותר בייחס לדמותה הרוחנית ומהותה של מדינת ישראל. חוק זה מכריע בשאלת היסוד החמורה ביותר לזהותה של מדינת ישראל ומגדיר "מיהו יהודי", וממילא הוא מגדיר מהי "מדינת היהודים". ובנושא זה לא העלה בנט בדעתו שהוא חייב להתייעץ עם רבנים. אלא שקמה על זה זעקה של הרב אבינר, הרב דרוקמן והרב ליאור, וכתוצאה מכך פעל "הבית היהודי" והצליחו לדחות את הדיון מהמליאה הקודמת למליאה הנוכחית (ובדחייה הזו מתפאר "הבית היהודי" ומציג זאת כהישג...). אמנם כגרורה מההכרזה של בנט במליאה הקודמת מתלווה הוראה של ראש הממשלה במליאה הנוכחית, על גימור החוק, מאחר שהוכרזה הסכמה ביניכם – תסתדרו! וַלא, אם לא תסתדרו, הוסיף ראש הממשלה איום, אני אקבע את זה. נכון לעכשיו, חוזר בנט ומצהיר שהכל ייעשה על פי הרב דרוקמן. אך אני תוהה – איך? והלוא מבחינה חוקית כבר אין לו כח למנוע את ניסוח החוק של שטרן, עליו הסכים במליאה הקודמת...
• חוק הפונדקאות – על חוק זה הגיע "הבית היהודי" להסכמה עם "יש עתיד", בשיטת 'תן לי ואתן לך'. אחרי כן באו לרב דרוקמן. אך, כפי שהופיע באתר סרוגים, טוען הרב דרוקמן שהדיווחים שפורסמו בבית היהודי בשם הרבנים היו שקריים. כי הרבנים הורו לפעול לביטול החוק. ואילו בבית היהודי הבינו שהרבנים אמרו להעביר את החוק, ולבסוף כאשר עמדו אנשי הבית היהודי על "טעותם", זה כבר היה מאוחר מידי – החוק עבר.
• חוק רב ראשי אחד – בביקורו בעלי הכריז בנט: "אנחנו צריכים להוביל את התיקון (- בשרותי הדת) אבל לא ע"י עקיפת הרבנות הראשית לישראל, אלא דרך הרבנות הראשית לישראל"... "אנחנו מתעקשים לעבוד עם הרבנות הראשית". "מדברים על גל של חקיקה אבל האמת היא שזהו גל של הצעות חוק... יש לנו זכות ווטו לגבי חקיקה שמשנה את הסטטוס בענייני דת ומדינה. יש פחות או יותר מקרה אחד... חוק הפונדקאות... להערכתי הוא כן יעבור, זהו, חוק הגיור זהו חוק מצוין שהרב בן דהאן עובד עם הרב דרוקמן בתאום עם הרבנות הראשית"... "מדברים על "גל חקיקה", תנו לי את החוקים, עובדות לא סיפורים". והנה כשבוע בלבד אחר ההכרזות היפות והברורות האלה יוצאים הרבנים הראשיים בהתנגדות נחרצת לאישור "חוק רב ראשי אחד" שעבר בקריאה ראשונה. אך את החוק הזה מקדמים יחד שרת המשפטים ציפי לבני ושר הכלכלה נפתלי בנט...^[9]  

על סדרת כישלונות אלו עולה מחוגו של בנט התנצלות במין משל: כמו בצבא. מבצעים, ולפעמים נכשלים. הקצין הטוב והנאמן, לוקח פנקס ורושם – 'נכשלתי, אתקן בהמשך'. מצוין. קצין נהדר.

אך "קצין יקר" כאשר נרשם בפנסק הריג'קטים 'יריתי בילד – אתקן בהמשך'... – זה לא מקובל! אנחנו כבר לא רוצים ש"תתקן בהמשך". כי אנחנו כבר לא רוצים המשך! יש דברים שזה לא עוזר שאתה רושם 'נכשלתי'... ישנם דברים שבהם אסור בשום אופן להיכשל! ובוודאי לא להיות גורם מקלקל. יש דברים שבהם אסור לטעות! טעויות בנושאים כ"כ קריטיים: כשל שיטתי בתפקודי היסוד בייחס לרבנות, גרות וילודה, מביא למסקנה חותכת – אם בנושאים כאלה גילית חוסר אחריות, והתנהגותך מעלה חשד שאתה נוקט באופן שיטתי באסטרטגיית כחש כלפי רבניך ובוחריך, אסור לסמוך עליך בענייני הזהות היהודית של מדינת ישראל, אתה אינך ראוי לאחוז בהגה! זה מסוכן מידי!

ולעניין נכונות מסקנה זו שבנט אינו מתאים לתפקיד ניהול כוחות היהדות של מדינת ישראל, כנגד כל הגורמים שהתאגדו במתקפה עזה במטרה לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל, ישנה אינדיקציה חריפה נוספת:

ביחס לשחרור מחבלים הכריז נפתלי שביום שישחררו מחבלים תעזוב מפלגת "הבית היהודי" את הממשלה ותפעל לפירוקה.

מדוע הכרזה יפה אמיצה ותקיפה זו לא נשמעה בייחס לחוק הגיור, למשל, עניין שהוא לאין שיעור יותר משמעותי לדורות ישראל ולזהות המדינה מאשר שחרור המחבלים?...

מדוע שלא תבוא הצהרה מקבילה אם לא תתקבל הדרישה להפסיק לאלתר עם מתן היד לכל הגורמים העסוקים בביטול סממניה היהודיים של המדינה, ובראש ובראשונה לחדול מהחקיקה האינטנסיבית כנגד חותם היהדות שבמהותה של מדינת ישראל?

אלא – שזה חשוב לו, וזה פחות חשוב לו!... זה המבנה הערכי של יו"ר "הבית היהודי".

לסיום ולסיכום:

האידיאל המהותי של מדינת ישראל, שהתנועה הדתית לאומית אמורה להיות הכח המוביל את עניינה הרוחני, היה מאז ומוכרח להמשיך ולהיות – לשחזר את עצמנו, להחיות את סגולותינו, להשיב אותנו לעוצמות שחיו בנו לפני שיצאנו לגלות. ממגמותינו העליונות הן להקים אנשי אמונה ורוח בישראל שיהוו תשתית לרוח־הקודש ונבואה, שכאשר ישובו לנו ישיבו את הרוח שיצרה את התנ"ך, מקור הערכים והמוסר של העולם. זקן העמים מורה התבל עם־ישראל, קרוא עם תקומתו מקברו הלאומי לחיים לשוב לערכיו האלהיים המקוריים ולקומם את ממלכתו באיכותה הרוחנית העליונה כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מכאן עולה תחושת האחריות הנוראה לרומם  את צביונה הלאומי של מדינת־ישראל לחותמה הרוחני־דתי המלא במלוא שיעור קומתו, לברר את תוכן מדינת־ישראל כ"יסוד כסא־ד' בעולם" ולגלות בזה את מהותה הנשמתית הכמוסה. יש לשאוף לשתף את העם כולו בחדוות בניית מדינת־ישראל ברוח בית־יהודי מקורי אוטנטי, ולא לתת יד לאבוד ולטשטוש הזהות היהודית של מדינת־ישראל בשאיפה להפוך בית יהודי ל"בית משותף". אחדות ושותפות שאין בה נאמנות לאמת פנימית גדולה, אין בה רוח והיא תסתיים בפירוד, ואילו בירור ערכי ומהותי התובע נאמנות עמוקה ורצינית לערכי חיי־עולם שנטע בתוכנו נותן התורה, דווקא הוא יביא לאחדות אמתית וקיימת המסוגלת להקיף ולאחד את העם כולו בחיי־אמת של "נצח ישראל שלא ישקר". כי "סיטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסיטרא דקדושא שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקריה – שלום".

כאילו חסר לי על מה לחשוב.... בין קריאת  פוסטים של פייגלין, מחשבות על הר הבית , מלחמת ששת הימים, קמפ דייויד גוש אמונים, אוסלו, ההתנתקות והאינתיפאדה השלישית "השקטה" שיש לנו כאן...

לילה טוב!

עכשיו קראתי

(לפני כן סתם העתקתי, לא ידעתי מה כתוב שם)

גם את חושבת שזה נכון מה שהוא אומר?

כי זה ממש נשמע כמו שמדברים אצלינו, עם שינויים של ניואנסים

במיוחד החלק שהמלחמה האמיתית היא על הזהות היהודית של המדינה. זה השורש של הכול.

(אבל אני מלכתחילה מעולם לא סמכתי על בנט ולא הצבעתי לו.)

הלוואי שכל אוהבי התורה יתפכחו ויבינו שיש לנו פה מלחמה אמיתית על זהותה של המדינה היהודית (עדיין) שלנו.

למאבק המהותי על הזהות.

ולי יש השגה טכנית הכי פשוטה לדברים שלך (שקשורה לפורום! הידד!) -

אם לא תהיה פה מסגרת של נישואין הלכתיים - יווצרו פה שני עמים. מי שיש לו יוחסין ומי שאין לו. ולא קרב זה אל זה גם אם הוא מאוד ירצה.

כנ"ל גיור.

כנ"ל פונדקאות.

שהם החוקים הכי רציניים ומרכזיים שעומדים כרגע.

יש לי חברה קיבוצניקית שמו"צניקית, שלא מזמן ניסיתי להסביר לה למה לטובתה המליאה, לא כדאי שנישואין אזרחיים יעברו, כי בעוד 3 דורות הילדים שלי לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלה.

"מה אכפת לי, הילדים שלי בחיים לא יחזרו בתשובה"

-"ואם הם יתחלקו על השכל? וכן יעשו את זה? את תהרסי להם את החיים"

-"לא, הם לא יעשו את זה".

טוב.

מי שלא רוצה - יכול. ליסוע לקפריסין זה לא סיפור גדול היום, ולעבור גיור קונסרבטיבי ולהרשם בת"ז כיהודי זה גם לא דורש יותר מדי השקעה.

אבל עצם זה שבמדינה יש אמירה שצריך ללכת לרבנות - מציל הרבה "מסורתיים".

הם הולכים לרבנות כי זה החוק, כי זה מה שכולם עושים, 

ואם פתאום יתחיל פה סחף אחר - הם לא יבינו מה ההשלכות שלו. ויצטרפו. (וגם דתיים, אגב, שמתחתנים ולא נרשמים וגורמים בעיות קשות)

אני מסכימה שהמאבק על הסימפטום - המאבק המשפטי, החוקתי, התקשורתי, הוא מפלט אחרון.

העבודה צריכה להתחיל מהשורש, בחינוך. 

אני מסכימה שצריך ליצור פה תרבות יהודית וגם התערבות בענייני החומר ללא התפשרות.

לפי דעתי אין עניין של כפיה על האדם הפרטי (כיום) אלא כפיה על המרחב הציבורי. 

לדוגמא שמירת שבת- חנויות הפתוחות בשבת  יוצרות כפיה על הרבה עובדים מסורתיים שלא רצו לעבוד בשבת  לעבוד. (אם לא, יפטרו אותם או לא יקדמו אותם) האדם הפרטי יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו, יש לו בחירה חופשית.

למדינה יש נושאים רבים שהיא מתערבת בהם בחירות הפרט. כדי לשמור על צביון יהודי של המדינה חשוב מאוד לדעתי שנושאים אלה יחוקקו על פי דעת תורה.(חוק הפונדקאות הוא דוגמא טובה לזה) כל מדינה מגבילה במידה מסוימת (יותר או פחות) את זכויות הפרט לפי הערכים של אותה המדינה (לדוגמא בהפלות- עד איזה שבוע ומה הקריטריונים).  אנחנו צריכים לשאוף שכמה שיותר חוקים יהיו  מבוססים על דעת תורה.

השאלה של חתונה יהודית היא מעניינת כי מצווה חשובה לא פחות- ברית מילה, אין חוק שמחייב ו99% מעם ישראל מקיים את המצווה הזאת.  הבעיה היא שבחתונה יהודית הרבה פעמים אנשים שלא שומרים תורה ומצוות לא יבינו את ההשלכות וזה לא דבר שאפשר להתחרט עליו...

כל זה לא סותר את זה שחינוך והסברה  הם חשובים מאוד ובלעדיהם החוקים האלה לא יתקבלו בציבור או לא יאריכו ימים.

אתה לא שם לב, אבל אתה בעצם מוותר על המדינה היהודית לגמרי, ואומר - בוא נבנה קודם את העם, ואז המדינה תהיה שוב יהודית

הנושא הוא לא נושא בשבילי בתור חרדי, אין לי בכלל ענין  שיהיה "מדינה יהודית", אני רוצה לתקן עולם במלכות ש-די

שיהיה כמה שיותר קדושה בעם ישראל. כך שלדעתי השאלה היא איזה דרך יותר טובה להביא קדושה יותר

והשאלה שלך היא שאלה ידועה - בשביל מה מכריחים את החילונים? הרי זה לא יעיל, וזה גור להם להתרחק ויצר שכרו בהפסדו

וראיתי שנשאל הגר"מ שטרנבוך (שהוא בכלל לא מצביע בבחירות) מה הענין לחתן את החילונים כדת משה וישראל, אדרבה שלא יתחתנו ולא יהיו בעיות של אשת איש וממזרות

(וכן מצינו שכתב הארגות משה שאין מצוה לשכנע חילוני לקדש את אשתו, כי אמנם אתה מציל אותו מאיסור פנויה, אבל אתה מכשיל אותו באשת איש. ורק אם הוא פונה אליך ומבקש שתעזור לו - אתה צריך לעזור לו להינצל מאיסור פנויה. אבל אל תפנה אליו מיוזמתך כי לא תרוויח כלום)

והגר"מ שטרנבוך ענה שגם אם נעשה חשבונות וזה לא משתלם, אסור שיהיו חוקים כאלה, כי חוק כזה הוא חילול ה' גדול. וזה יותר חמור, ויותר גורם חרון אף מאשר שהחילונים עושים עבירות בתור יחידים

זה שיקול תורני,  שעושים רבנים בסדר גודל עצום, לא פשוט בכלל להכריע בכאלה שאלות!

ולדעתי אם לא יהיו דתיים בממשלה תהיה הרבה פחות השפעה של התורה על ישראל.

דווקא צריך להתערבב. דווקא צריך לחיות יחד כמה שיותר.

לא לכפות אנשים, אלא להגיע לכל אחד מהמקום הנכון לו.

אנחנו שליחי ה' בעוה"ז, לא באנו לעשות כרצון ליבנו ולקיים את המצוות לעצמנו.

אנחנו-- חלק-- מעם!!! לא קיימים כ"דתיים" בפני עצמנו!

ולדעתי אין שום מקום ל"אוטונומיה דתית".

אי אפשר להתעלם מהם.

לוותר עליהם.

זה כמו לוותר על אח שלך שהחליט להינשא לגויה ח"ו.

להגיד- טוב, אני לא עומד להשפיע עליו, אז עדיף שלא אנסה...

אחיה בפני עצמי, אקים בית קדוש וטהור, ובעז"ה ברבות השנים אולי זה יגיע אליו וישפיע עליו...

להפך! בדברים שכאלה וודאי שתרוץ לכל אלו שכן יש להם השפעה עליו,

תהפוך את העולם כדי להגיע לליבו ולעצור אותו.

לא תחכה שבעוד עשרים שנה, עם הרגלים קבועים, אישה וכמה ילדים, הוא אולי יחליט פתאום לחזור בו מכל מה שעשה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שותף בכנסת ולהיות שותף בממשלה- בממשלה אתה חלק ממדיניות הממשלה- מה שהממשלה עושה- אתה חתום על זה ואתה נמצא שם בכוח תמיכתך בממשלה.

בכנסת- אתה נמצא שם מכוח הציבור שבחר בך. יכול להיות שלא יהיה לך חלק ממדיניות הממשלה ותצביע נגדה במדיניות הלא יהודית שהיא מציעה.

ובקשר לנקודה אחרת שהעלית- כבר כתבתי (וגם אתה כתבת) שצריך להשפיע בכל תחומי החיים החומריים. וזה כולל גם בתחומי חקיקה. מעבר לזה- חקיקה חשובה מאוד לשמירה על הזהות היהודית של המדינה. (כי בתכל'ס זה מה שמשפיע בחיי היומיום על כל אזרח)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בלי להאשים רק את מי שרחוק ממנו...

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.