ובכנות, גם אותי הטרידו היום עניינים אחרים, והמסמך הזה טרף את הקלפים.
לכן הצעתי לך גם כן 
אל תקראי את הכתבה, תפתחי את הקישור למטה לקובץ המקורי ותקראי אותו. אם יש לך פניות...
הנה - אני מעתיק: (זהירות ארוך מאד)
דעת הרב קלנר ביחס למפלגת הבית היהודי
עריכת דברים שנאמרו ביג סיון תשע"ד כתשובה לשאלה בעניין.
וורסיה מעודכנת כט סיון תשע"ד
מפלגת "הבית היהודי" מורכבת מאנשים חביבים מאוד, חלקם חברי האישיים ממש. ומ"מ מקונסטלציה של מאורעות שנוצרה, ומגורמים שמדעת ושלא מדעת, נמצא כיום "הבית היהודי" בפוזיציה מאוד מאוד חמורה, מקולקלת ומזיקה.
המציאות מזכירה במעט את המציאות שהייתה בתקופת ההתנתקות עם המפד"ל, שהובילה לכך שהמפד"ל נושא באחריות להתנתקות. כמובן שהם נלחמו והתנגדו וכו', אבל חוסר הפקחות הפוליטית שלהם הובילה לכך שעד שהם פרשו מהממשלה כבר ניצלו אותם, השתמשו בהם על מנת להשיג את המטרה, ואז 'זרקו עליהם', וצחקו עליהם, וסוף דבר האסון התרחש לא מעט 'בזכותם', כלומר – באמצעותם.
זהו רק משל ודוגמא לאופן "קריאת המפה", מבחינתי, למיקומו ועניינו של "הבית היהודי" בממשלה כיום. אך דא עקא, המציאות הפעם חמורה שבעתיים.
הנושא הוא לא ארץ ישראל ולא התנתקות. אני מעלה השערה (אולי מסוכנת, שהזמן יוכיח אם היא נכונה) שארץ ישראל היא כבר לא הנושא. המאבק הזה שייך למושגי העבר, על כל פנים הוא כבר איננו עיקר המאבק שלנו. משום שאע"פ שישנם עדיין כאלה ש'רוצים להפטר מארץ ישראל', אבל גם אלה הרוצים – מודים שאין כ"כ דרך איך לעשות זאת, כי אין למי לתת אותה. ההזיה השמאלנית הקשה, שאנו "שפוטים שלה" לאורך עשרות השנים האחרונות, מתפוגגת ברמה העובדתית בצורה מאוד בוטה.
יש צורך דחוף להבין מהו המאבק הבא, ולהתכונן אליו, ויפה שעה אחת קודם.
רובצים לפתחנו עימותים קולוסאליים, הגורמים מתח לא פחות מהמתח שהיינו בו בעשרות השנים האחרונות ביחס לארץ ישראל. והמתח הוא אולי אף בעוצמות גדולות הרבה יותר, אבל עכשיו הנושא הוא אחר. הנושא הוא – זהות ותרבות. הגדרת המהות של מדינת ישראל. האם מדינת ישראל היא מדינה שיש לה חותם יהודי, או שמא היא מדינת כל אזרחיה? אמנם במסגרת "מכבסת המילים" ושטיפת המוחות המתחוללת לאחרונה, הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה יכולה ללבוש צורות לשוניות שונות, למשל – "שדרוג והנגשת הערכים היהודיים של המדינה לאזרחיה"... ובאמצעות מניפולציות מילוליות של נוסחאות כאלה ואחרות הולכת ומובלת החברה בישראל לערטולה של המדינה מערכיה היהודיים.
הדרך הממשית היא ההפרטה. כלומר הפיכת נושא היהדות לעניינו האישי והפרטי של כל אדם. אבל המדינה – תהיה כמו אמריקה (לדוגמא). גישתה של התפיסה הזו היא שעניינה של המדינה הוא לדאוג לרווחתם האישית של אזרחיה, ובמסגרת זאת גם לצרכים הדתיים של אזרחיה. לדידם של בעלי מגמות אלה, זכותו הבסיסית ביותר של הפרט, חירותו וכבודו הוא לעשות כרצונו. ואם רצונו הוא להיות אדם דתי, אז כמובן האינטרס הראשי של המדינה הוא – שהוא יוכל לעשות כרצונו. אך המדינה כמדינה לא תהיה מזוהה תרבותית כמדינה יהודית במובן דתי. המטרה היא אם כן, למחוק את זהותה התרבותית היהודית של המדינה כמדינה – זוהי "מילה נרדפת" ל'מדינת כל אזרחיה'.
צריך להבין ולהפנים. בדיוק כמו שברור לכולם שהמשמעות של קריעת חלקים מארץ ישראל היא כקריעת איברים מגוף האומה, ובזאת כח החיים הכללי של האומה נפגע, באותו אופן ממש המשמעות של פגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל כמדינה, הפיכת המדינה היהודית ל"מדינת כל אזרחיה", היא פגיעה אנושה בכח החיים הכללי של האומה. המהלך הזה משמעותו היא ביטול חזון הנביאים ובמובנים מסוימים, החזרת הגלות. חיסולה של מדינת ישראל.
משמעות הפיכת המדינה דה פאקטו למדינת כל אזרחיה, היא, שהקשר היחיד בין המדינה לבין ישראל היא שמהּ ותו לא. משום שהיא תהיה ריקה מכל תוכן ישראלי. בדומה ל'אוניברסיטה העברית' שבירושלים, שהדבר הבלעדי המקשר את האוניברסיטה הזו ל"עברית" הוא שמהּ. בזאת התחיל ונגמר הקשר שלה לעבריות. כי בפועל, אין שם שום דבר עברי. לא השפה בה הם מדברים, ולא הכתב בו הם כותבים, לא צורת החשיבה ולא הערכים, לא האינטרסים שלהם, ולמעשה, שום דבר שם לא קשור למדינה ולישות העברית. באותו אופן, הקשר היחידי שיהיה בין המדינה לישראל היא המילה 'ישראל', אבל היא עלולה להיות, חלילה, ריקה מכל תוכן.
האיום הזה הוא קיומי בעבורנו, והוא חמור מאין כמותו. באותו אופן בו ברור לנו ע"פ תודעתנו האורגנית, שכאשר קוטעים איברים מהאומה ע"י נישול לאומי תודעתי ומעשי מחלקי ארץ ישראל – פוגעים בנשמתה, ומהלך שכזה סופו להתפרט ולהגיע אף למצב בו יהיו הרוגים ורצוחים ממש, ולא רק בשל הסיבה הטכנית – משום שנכנענו לטרור והענקנו לו "רוח גבית", אלא מבחינה רוחנית, מהותית ופנימית. משום שמהלך שכזה הוא כחסימת נתיב אויר הנשימה הלאומי. כי הלוא "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני קניין חיצוני לאומה", ארץ ישראל היא כגופינו הלאומי החי. קטיעת איברים מגוף חי פוגעת במערכת כולה, והפגיעה הזו תתבטא בעוד הרבה נושאים. זו התפיסה שלנו.
צריך להבין שהסוגיה הזו היא סוגיה של חיים. כשאני אומר שזו "סכנה קיומית", זו אינה מטאפורה, על מנת להמחיש ש'מדובר בערכים שאנו מאוד לא מעוניינים לראות אותם במדינתנו'. המבט התורני אומר שאיבוד זהותה הרוחנית של המדינה היא כחסימת חנק לעורק החיים הנשמתי שלה, ולמהלך הזה יהיו, חלילה, השלכות קטסטרופאליות, והוא יתבטא באבדן, גם של חיי נפשות, ממש.
אנו נמצאים בעיצומו של הקרב, ובנקודה הזאת מפלגת "הבית היהודי" בוגדת. בדיוק כשם שעשתה המפד"ל בתקופת ההתנתקות, ובאופן חמור יותר:
נוצרה בחברה הישראלית קונסטלציה, ספק מתואמת ספק לא מתואמת, שמלכדת פה מתקפה נוראית של המון גורמים, שכולם מתנקזים למקום אחד וממוקדים למטרה אחת. רק כביטוי, לסבר את האוזן, אכנה את כל המערכות האלה בשם הקוד 'הקרן החדשה לישראל', משום שזה מושג שכבר נודע לציבור. כלומר שהצבור כבר נחשף קצת לפרצופו של הדיונון המפלצתי בעל אלף הזרועות הזה, לפעולות ולתוכניות שלו לגבי מדינת ישראל. (ממעלליה המפורסמים כבר של הקרן: פיברוק נתונים היוצרים דה לגיטימציה לצה"ל חייליו ומפקדיו, ומסירתם לגולדסטון, לצורך גיבוש הדו"ח המעוות שלו להכפשת מדינת ישראל. יצירת חרמות על ישראל, וכדומה ועוד[1]). כאשר המטרה העיקרית היא – ערעור המציאות במדינת ישראל ע"י כל גורם אפשרי. במסגרת המגמה להביא שלום לעולם, אומרת התפיסה שלהם, יש לפורר ולהביא לפירוק של הגורמים־מפירי־האיזון־הבין־לאומי, ו"הגורמים האידיאולוגים החריפים, הם, כידוע, המסוכנים מכל". כזאת היא החברה הדתית לאומית, חברה אידיאולוגית, ועל כן מסוכנת מאין כמותה. אמנם הגישה החדשה של הגוף הזה לגבי הציונות הדתית היא: "IF YOU CAN'T BEAT THEM – JOIN THEM" או ליתר דיוק אם אתה לא יכול לנצח אותם – תרום להם, ובאמצעות זאת – הסטה אותם. זה נשמע הזוי. אבל אלה הן ממש התוכניות שלהם[2]. בניגוד לכל יוצא 'בני עקיבא' טיפוסי שמבחינתו 'הכל הוא באווירה ממש חביבה ונחמדה ואידיאליסטית', עומדת כאן מערכת מקצועית, מדעית, מתוקצבת במיליארדים, שיודעת לעבוד. ועד שנזכרנו להתעורר, ובעוד אני עומד מנסה להתחיל לעורר אצלנו את המודעות הבסיסית למה שמתחולל משתולל כאן, הם כבר אחרי מחקרים מדעיים, ספרות כתובה, תכניות אופרטיביות מקצועיות, ותקצוב מערכות הפועלות, חלקן שנים, חלקן חודשים, וחלקן שבועות. המכנה המשותף לכולם הוא שהם עובדים חזק – ונגדנו. זוהי "הקרן החדשה לישראל". אבל היא אינה אלא רק אחד מהגורמים במהלך הזה, וחוץ ממנה יש עוד רבים[3].
השורה התחתונה של כולם היא – מחיקת הזהות היהודית ממדינת ישראל. זה הנושא וזה האידיאל מבחינתם.
כמובן שזה יסוד הצונאמי המדהים של גל החקיקה האנטי דתית, שכולם כבר שמעו, או לכל הפחות מתחילים לשמוע, עליו.
ישנם גופים המחלקים מלגות שמנות לסטודנטים למשפטים המייצרים, באינטנסיביות ובכמות מדהימה, הצעות חוק אנטי דתיות. כל ח"כ מ"התנועה" מ"יש עתיד" או מכל מפלגה אחרת, מקבל מהם "הצעת חוק" מהוקצעת, מנוסחת ומתוקתקת מההתחלה ועד הסוף – מה שנותר זה רק להגיש אותה ולדחוף שתתקבל.
במושב הכנסת הקודם הועברו כעשרים-שלשים, חוקים (אפשר למצוא אינפורמציה מדויקת יותר בנושא, באתרי האינטרנט השונים[4]), "בקנה" יש עוד הצעות חוק רבות שהמכנה המשותף של כולם הוא – יהדות, או ליתר דיוק – היהדות במדינת ישראל.
דרך פעולה נוספת של הגורמים הנ"ל היא לעורר סקנדלים, מהומות, בעניין התבטאויות ופסקי הלכה של רבנים ותלמידי חכמים. כל רב שמעז להביע את דעותיו האידיאולוגיות, שמרניות, ישתדלו למצוא דרך לסבך אותו בתביעה משפטית, או סתם בברור מתוקשר ומבזה אצל היועץ המשפטי לממשלה, או שימציאו סביבו סיפורים, ויהיו פרשיות, וזה יצוץ לכל הכיוונים. לדוגמא, על התבטאותו של הרב קלונסקי בקשר לקשר עם לסבית, הוא סובך במשפט ארוך בו לבסוף הופלל ונקנס ב50,000 ש"ח. סביב הרב יעקב אריאל, בגין פסיקתו בעניין השכרת הדירות לסוטות מין, אורגנה מהומה במסגרתה הוא הוזמן לברור אצל ראש העיר כדי להינזף. המגמה היא לרסק את דמותם של רבנים בפרט והרבנות בכלל. ממטרות העל – ביטולה של הרבנות הראשית לישראל. יש למערכות האלה מוקדים, ויש תוכניות. ובשורה התחתונה – המהלך הזה אמור ליצור את התוצאה המבוקשת: לעצור את השפעתם של הרבנים, והעיקר – לבטל את ההגמוניה שלהם בעיצוב רוח ההמון הדתי. הכל כחלק מהתכנית והמטרה המקיפה – לגרום לחברה הדתית לאומית, שכידוע מסכנת את העולם בעצם קיומה, להתפורר ולהתפרק מן האידיאולוגיה שלה. (שכן, אידיאולוגיה בכלל זה רע – משום שהיא מסכנת את השלום העולמי).
המערכות האלה הן חכמות והן עובדות – כל הזמן.
הנאמר כאן הוא רק "על קצה המזלג", דוגמאות בודדות אני מנסה להביא פה עמ"נ להבין איפה אנחנו חיים[5].
במציאות ההזויה הזו נוצרה קונסטלציה קשה עוד יותר.
ישנן שתי גישות בראיית העניין אך מבחינת הנגזרת למסקנה, בהערכת חומרת העניין אין הבדל ביניהן:
התאוריה בעלת ה'עין הטובה' מבין השתיים גורסת שנוצרה, כתוצאה מהמון כוונות טובות והמון אנשים טובים, שהתאגדו 'במקום הנפלא והטוב הזה' הלא הוא "מפלגת הבית היהודי", קונסטלציה, שכולם פחות או יותר מכירים, בה "הבית היהודי" הצליח בהצלחה פנומנאלית בבחירות האחרונות, לשמחת לב כל היושבים פה, ורובה ככולה של הציונות הדתית. לאחר ההצלחה בבחירות מצא את עצמו יו"ר המפלגה הלא הוא מיודענו נפתלי בנט בסיטואציה קשה שבה הוא נחשב ל"סדין אדום" אצל ראש הממשלה, ומבחינת רה"מ הוא האחרון שיצטרף לקואליציה שלו משום שהיחסים ביניהם עכורים מאוד. ואם כן, ההצלחה המדהימה בבחירות תחשב בפועל – ללא כלום.
אז נפתלי בנט רץ מהר אל דרעי, והציע לו לשתף פעולה. דרעי – בז לו, והסביר לו שהוא אינו רלוונטי פוליטית לקואליציה – היפנה לו את גבו. ואז בעומק המצב הכ"כ קשה פוליטית, גילה את יאיר 'אחיו', שלבו ידיים חזק אחד עם השני ו־הצליחו. וכך קמה לה ממשלה, למגינת ליבם של ראש הממשלה ושל החרדים. זה כל הסיפור 'בגדול' ו'על רגל אחת'.
לפני שאמשיך בתיאור־ההתרחשויות, להשלמת הרקע, מוכרחים להוסיף ולציין נתון קשה ומצער מאוד:
אף אחד לא מתכחש לעובדות: המערכת הדתית, זו שחיה תחת חסותו של "הסטטוס קוו" מאז הקמת מדינת ישראל, על אף כל הדברים החשובים שיש בה, יש בה גם כמה וכמה דברים בעיתיים הטעונים שיפור. ובכל מקרה, וודאי שנדבקו בה הרבה לשונות רעים, עד שפשוט וברור לכל שלא טוב שהמציאות תמשיך להתנהל במתכונתה הנוכחית, ומוכרחים "לעשות משהו" עמ"נ להבריא את המערכת הדתית. וכאן המקום לחדירת הסברה שכדאי ורצוי לבנות את ההבראה של המערכת בצורה חקיקתית. כי כשאנחנו "נעשה משהו" ונשנה את המציאות, זה יבריא וייטיב עם המערכת הדתית עצמה. שהרי ברור עד כמה העם צמא לתורה ולקדושה, "צמחים על פתח הקרקע", ואם לא יתחולל כאן שינוי, הכל עלול לצנוח שוב עמוק אל 'מתחת לקרקע'. אך הלוא מן המחסומים היותר עיקריים שיש לעם הזה ביחס לקדושה זו "המערכות הדתיות המסואבות האלה". זה כלל לא משנה אם הן באמת מסואבות ואשמות, או שזה רק לשונות־רעים של הוצאות־שם־רע עליהן. בשורה התחתונה, הרושם הציבורי בעניין הוא ממש 'חילול השם'. העובדה המצערת מאוד היא, שזה מוטמע בצורה כ"כ חזקה עד כדי שזה הופך להיות 'קלא דלא פסיק', שלא לדבר על כך שזו המציאות והיחס המזינים את שאט הנפש של החברה החילונית מכל "ה'דוסים' האלה – הרבנים והרבנות והמועצות והגיורים שלהם, שלא לדבר על הגירושין והעגונות והנישואים..." אבל אפילו בציונות הדתית – זו התייחסות ודעה מצויה בעניין.
ועל כן, 'למען שם השם והצלת היהדות', באה מפלגת "הבית היהודי" והסכימה לניסוח קווי יסוד של הקואליציה, שבהם, לראשונה מאז תש"ח ועד הלום, לא נזכר כתנאי להקמת הקואליציה המשפט הקריטי – 'שמירה על הסטטוס קוו'. זה המשפט שלא הייתה ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוא לא הופיע בהסכמים הקואליציוניים שלה! לכן, הסכימו, או אולי אף ביקשו, אנשי "הבית היהודי" לבנות שינוי באופן חקיקתי שישנה את הסטטוס קוו.
אמנם הכניס הבית היהודי, מאחר שהיה פיקח וער לכל העניין, לקווי היסוד של הממשלה שיהיה בידו זכות ווטו על כל נושא הדת במדינה. ובזאת העניין יישאר בידו של הבית היהודי...
אך מזה למדנו, שכוונת הממשלה ושותפותיה מראש הייתה לשנות את הסטטוס קוו. על דעת הבית היהודי!
אך כפי שאמרתי – הכל נעשה "לשם שמים" ומתוך כוונות טובות באמת. עד כאן קווי תיאור העניין של הגישה הראשונה.
הגישה השניה, שהיא פחות בעלת 'עין טובה' כלפי העניין, גורסת שהאיש המדהים הזה שכולנו מכירים אותו, נפתלי בנט, שהוא אמנם 'אחד משלנו', עד העצם, אבל, שלא לדבר על כך שהוא בא מחברה פלורליסטית אמריקאית דתית, והוא נמצא שם ברעננה בשכונה שבית הכנסת שלה זה החבר'ה של "בית הלל", וכידוע שבתקופת שירותו הצבאי היה בלי כיפה לחלוטין, ואשתו היא חילונית, אך יתירה מכך – תפיסתו האישית היא בעצם מאוד קרובה, אם לא זהה, לקונסרבטיבית[6]. אין הכוונה שהוא חושב על זה יותר מדי, זה לא ממש מעסיק אותו. אך אין זה מקרי שבאחת מהופעותיו הראשונות הוא מכריז 'כל הזרמים ביהדות הם כולם לגיטימיים. גם לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי כמו האורתודוקסי – לכולם יש מקום...'
והחברה הדתית לאומית, בעלת הדימוי העצמי הנמוך, הולכת שבי אחרי המצ'ואיסט, המטכ"ליסט וההיטקיסט והחשוב מכל – המצליח "לעבור מסך"(!). החברה הדתית לאומית ממוטטת כתוצאה מכך שמסתכלים עליה בעין רעה, ושתי לחייה עדיין לוהטות וצורבות משתי סטירות הלחי שחטפה ב'התנתקות' מ"אחיה הגדול" החילוני תוך שהוא מסתכל בה בבוז ומסביר לה ביסודיות שהיא "נמאסה עליו עד העצם...". החברה הדתית לאומית "לא יכולה לחיות עם זה", מכיוון שבעצם, במהותה הפסיכולוגית, הערכים היסודיים ביותר שלה הם בעצם – חילוניים. ע"כ, פסיכולוגית אובססיבית, היא זקוקה ללגיטימציה מבחינה ערכית, מהחברה החילונית. התקופה הקסומה של הציונות הדתית, התפוגגה ברעש מחריד. זו התקופה בה היא הייתה באופוריה, שם על הגבעות עם הדובונים, הסנדלים והנשקים, תקופת הזוהר החלוצית שלה, שנתנה פיצוי מענג כ"כ על רגשות התסכול שלה מכך שהיא לא ייבשה ביצות ולא הייתה שם בתקופת המחתרות והפלמ"ח, ולא עשתה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בתקופת "המדינה שבדרך", טפחה באחת על פניה, כשהסתבר לה ש"האח החילוני הגדול" ממש "לא אוהב את זה". הוא אמר לה את זה גם לפני כן, אבל היא לא קלטה את זה. אבל כשהוא הסתובב ונתן לה את שתי סטירות הלחי האלה – היא קלטה את זה, ואת זה היא אינה יכולה לשאת. התובנה הזו ממוטטת אותה מבחינה פנימית ורוחנית. זו בבחינת מכה ה'מקעקעת את יסודה'. שלא לדבר על המצוקה המדכאת הזו, שכל הזמן צוחקים עלינו שמה ב"ארץ נהדרת"... ואנחנו לא 'עוברים מסך'... 'לא מצליחים'... 'זה פשוט זוועה'. ולפתע, הנה סוף סוף מבעד לענני היאוש – הופיע מושיע. הוא עובר מסך!! והוא מצליח להתמודד! והוא עונה להם! ותראו הוא "ביבי קטן"! בעצם, הוא "ביבי גדול"! הוא הביבי שלנו! הגואל!
החברה הדתית לאומית, בהיותה שבוית קסמו של 'הגואל הקטן' שלה, שכ"כ מתאים למצוקותיה הנפשיות, לא שמה לב לדברים שהגואל הזה אומר במפורש. לאדם הזה יש אג'נדה משלו, והיא – להיות ראש ממשלת ישראל. נדמה לנו שהוא 'עובד אצלנו' אך באמת אנחנו כולנו, הציונות הדתית כולה, "עובדת אצלו"... ועל זה לא נותנים את הדעת, אפילו לא רבנים, ואפילו לא חלק מתלמידי הרצי"ה!
תאמרו, 'זה בדיוק מה שאנחנו רוצים'! 'סוף כל סוף נצא מהסקטוריאליות הזו, שנהיה בעלי אג'נדה ממלכתית כללית ונוביל את המדינה כמו שאנו צריכים להיות'. אך הבעיה היא שבמסגרת סימון המטרות הפוליטי שלו מפלגה דתית לאומית וערכי הציונות הדתית הם כלל אינם הנושא, הם רק כלי למימוש השאיפות הפוליטיות שלו. המטרה היא ראשות הממשלה, לא פחות. ומטכ"ליסטים, כפי שידוע לכולם, כשהם מסמנים מטרה הם משיגים אותה. והאדם הזה כבר עשה כמה דברים בחיים, גם בצבא וגם בהייטק, והוא יודע איך להשיג מטרות בטווח הארוך. ובמסגרת זאת – על מנת להיות ראש ממשלה צריך להקים מפלגה. אז אולי דרך הליכוד? – אין הרבה סיכוי שם. אז דרך המפד"ל. שם ניתן לעשות מניפולציות. בבחירות הראשונות המצע יהיה דתי, נקרא לזה 'הבית היהודי', בבחירות השניות נקרא לזה 'הבית המשותף' ובבחירות השלישיות או הרביעיות נרוץ לראשות הממשלה. ו'הבית המשותף' הוא יהיה משותף לכווולם, לא רק לדתיים הלאומיים אלא המפלגה תהיה משותפת, לדתיים, לחרדים, לקונסרבטיבים, לרפורמים, לחילוניים, לצ'רקסים ודרוזים, כל אזרחי מדינת ישראל כולם, הם יהיו נאמני ה'בית המשותף' כולם יבחרו ב 'אח' של כולם.
כן כן, בשלב הראשון – בית יהודי. ובשלב השני – בית משותף... והיהדות? – זו אינה אלא אמצעי למטרה העיקרית – השלטון. ולמען המטרה הזו החקיקה ה(אנטי־)דתית, דווקא מוסיפה לאלקטורט, כי הוא אמור, בסופו של דבר, להגיע מהמגזר החילוני... עכ"פ, בזאת, אין מרחק נפשי, רוחני וערכי כ"כ גדול בין ה"אחים" יאיר ונפתלי. כי הלוא "אחדות כל המגזרים בעם ע"י מיתון הקצוות הרחוקים – זו המטרה"...
עד כאן, צורת ראיית הדברים בעלת הפרשנות השנייה.
כך או כך. או שיש כאן נוכל פוליטי, המשתמש בתמימות של החברה הדתית עמ"נ לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו על גבי ערכיהם. או שנחזור לפרשנות הראשונה: שכולם פה אנשים טובים – ואין כאן רשעות או נוכלות...
אני לכשעצמי, אין לי צורך להכריע בדילמה הזו, כי כפי שפתחתי בעניין זה: מסקנתי בנושא 'דעתי על הבית היהודי', נגזרת בהשפעת בחינה נוספת המצויה בסוגיה, המכריעה לכף חובה בשיפוט בעניין, ומצדה, אין שום הבדל בין שתי ההערכות:
סיפר לי אחד מחברי המצוי מאוד בעניינים, ולו השפעה רבה בליכוד, הוא ניגש לאחד משרי הליכוד ואמר לו: 'אתה רואה מה הולך פה בחוק הגיור? תיכף יהיו פה שני עמים! יהיו פה ספרי ייחוסין, משום שאלה לא יתחתנו עם אלו. אתה "גומר פה" את עם ישראל...! '. אמר לו השר: 'תגיד לי, אתה רוצה שאני אהיה יותר צדיק מהאפיפיור? יש לך פה את כל הרבנים, הרב שי פירון, כל רבני הבית היהודי, הם לא לוחמים על זה, אז שאני אלחם על זה?'.
קיפל חברי את המסמכים ואת הזנב שלו ויצא בבושת פנים...
זו אנקדוטה. אך לגבי זוהי אנקדוטה מכוננת. תבינו מה מתרחש פה, ותבינו מה זה לגבי הבית היהודי.
"הבית היהודי" בעצם נוכחותו בממשלה, מאפשר את כל הגל החקיקתי העכור הזה! אילו לא היה הבית היהודי, לא הייתה יכולה להיות שום חקיקה אנטי דתית!
הטיעון הזה הוא בעל רציונל הדומה לרציונל הטיעון הידוע לפיו השמאל לא יכול לעשות שלום ולמסור את ארץ ישראל. והימין אינו יכול לעשות מלחמות יזומות.
הם אינם יכולים משתי סיבות:
א. זה מורגש כלא דמוקרטי. אי אפשר לעשות מעשה כזה כאשר חצי מהעם נגדך, ואתה כופה אותו בניגוד למצפונו. זה לא מוסרי.
ב. קשה מזה – זהו מהלך אסור מבחינה פוליטית, משום שזוהי התאבדות פוליטית. אם השמאל יכפה על הימין את השלום, אז בקדנציה הבאה הימין יכפה עליו מהלכים כעין אלו בחזרה. כל המבין בפוליטיקה יודע את זה. פוליטיקה היא עולם האפשרויות, ואסור לסמוך על כך שהקוביות יפלו על שש שש. לכן תמיד אתה צריך ל'הנדס' משהו עם מישהו. יריקה בוטה שכזו ונתינת שתי סתירות לחי לכיוון האחד, תוביל לכך שלא רק שכשהגלגל יתהפך הם יעשו לך הרבה יותר חמור לכיוון ההפוך, אלא יותר מזה – לא תצליח להקים איתם קואליציה בקדנציה הבאה. זה לא פקחי פוליטית. זו טעות פוליטית למי שהוא פוליטיקאי באמת.
לכן לא עושים דבר כזה. השמאל לא עושה שלום, והימין לא עושה מלחמה.
בדיוק באותו אופן הגיון פוליטי זה טוען: החילוניים – לא מחוקקים חקיקה אנטי דתית... זוהי הפוליטיקה.
רבים מאנשי הליכוד הם אנשים מסורתיים. הליכוד, בעיקרו, מונה אנשים ערכיים שלא מעוניינים לצאת נגד הדת, ודאי לא באופן כה בוטה וחקיקתי. ואף בין אנשי מפלגת העבודה ישנם אנשים מסורתיים. למעט אולי אנשי מרץ, ועוד מעטים בכל המפלגות, לאף אחד לא קל ופשוט לבוא ו'להוריד' את יהדות. לו הייתה קמה פה ממשלה שמאלנית לא הייתה פה חקיקה אנטי דתית! אך "הבית היהודי" הוא המהווה את "ראש הגשר" למהלך החמור הזה, רק בגללם הדבר הזה מתאפשר! אנשי המפלגה הצדיקים והיקרים יוני שטבון, אורי אריאל, מוטי יוגב, אורית סטרוק, ושאר החברים שאין כל ספק בכך שהם אנשים טובים ונפלאים – הם בקונטקסט הזה הגרועים ביותר, דווקא בגלל צדיקותם. כי אם היה פה רק נפתלי בנט בדתיותו הקלה קלילה, אזי היה ברור לכולם שזו בדיחה מבחינה דתית... אבל כשכל הצדיקים נמצאים בקואליציה ושותפים למהלך, של "הרב שי פירון", והדתי אלעזר שטרן, אז "כנראה שזה בסדר...".
מכל הנאמר עד כה עולה, "הבית היהודי" מכיוון שעושה רושם שאין בכוחו לעשות את אשר עליו לעשות – לעצור לחלוטין כל חקיקה המשנה במשהו את הסטטוס קוו – שיפרוש מיד מן הקואליציה, משום שעצם נוכחותו בקואליציה הזו מאפשרת את הנזקים הקטסטרופליים. וַלא – מצידי – שיתאדה.
מה עושים? קודם כל אומרים את הדברים הללו ומפיצים אותם, אבל עוד לפני זה ישנים לילה ובודקים. אני מבקש מכולכם: תבדקו את הדברים ביסודיות, האם כל מה שנאמר פה נכון? – תבדקו. תבררו את העובדות והנתונים, צריך שכל אחד יקבע את עמדתו בעניין מתוך עמדתו העצמית המורגשת בדם לבבו! ואז צריך לטכס עצה מה עושים. "קריאת המפה" שלי אומרת שאנחנו כבר מותקפים קשות בטילים רוחניים, ופה כולם רגועים ושאננים, עדיין לא חושבים שצריך לרוץ ולחלק "צווי שמונה". לא קולטים שכבר ישנן כאן "נפילות" נוראות...
אסור להקל ראש בכוחנו, להערכתי אם נתאושש, כוחנו רב. יש יכולת להשפיע, בראש ובראשונה על הנוער שמתלהב בקלות מ'הסיורים של נפתלי ביום ירושלים'. צריך לאושש אותם ולהסביר להם את העניין, הם יכולים להבין את הדבר ולהשתלב במאבק בעניין ואם תהיה תסיסה גדולה, אז יש אפשרות לשנות – ולהצליח.
אני מציע להביט על הסוגיה דרך הפרשנות האופטימית יותר, בסך הכל אולי אף אחד לא מזיד. אנשי המפלגה הם יקרים, חלקם לא יחלקו על הדברים שנאמרו פה, כי גם הם בחרדות פנימיות ממה שקורה.
הרב אלי בן דהן טוען שהוא לוחם את מלחמת חייו והוא הוא שעוצר את כל הרע על ידי שהוא שוכב על הגדר ומראה את כל הדברים שבהם הוא הצליח וכו' וכו' ומתאונן על כך שרבנים במקום להבין ולתמוך מוסרית בפעולותיו ומלחמתו, באים ותוקפים אותו ואת חבריו, והוא מרגיש פגוע, ומתריע על חוסר ההגינות ודרך הארץ וכו' וכו'. אך מה שנאמר כאן הוא אמת: אתם אחראים לקריסת הסכר ופריצת הזרם הנורא של הנהר ועכשיו אתם מתפארים בכך שאתם לוחמים בחירוף נפש למילוי שקים לחסימת הנחשול?!
קודם כל צריך לצאת מהממשלה הזו, עצם מציאותכם בה מאפשרת את הפלת הסכר לפריצת מי הנהר האיום המבקש למחוק את המדינה היהודית.
בתשובה לבקשה להרחיב בנתוני העובדות עליהן מתבססת "הגישה השניה" הרואה את בנט בעין "פחות טובה" נמסרו הדברים הבאים:
מעט עובדות כקווים לדמותו הפוליטית של נפתלי בנט:
על סדרת כישלונות אלו עולה מחוגו של בנט התנצלות במין משל: כמו בצבא. מבצעים, ולפעמים נכשלים. הקצין הטוב והנאמן, לוקח פנקס ורושם – 'נכשלתי, אתקן בהמשך'. מצוין. קצין נהדר.
אך "קצין יקר" כאשר נרשם בפנסק הריג'קטים 'יריתי בילד – אתקן בהמשך'... – זה לא מקובל! אנחנו כבר לא רוצים ש"תתקן בהמשך". כי אנחנו כבר לא רוצים המשך! יש דברים שזה לא עוזר שאתה רושם 'נכשלתי'... ישנם דברים שבהם אסור בשום אופן להיכשל! ובוודאי לא להיות גורם מקלקל. יש דברים שבהם אסור לטעות! טעויות בנושאים כ"כ קריטיים: כשל שיטתי בתפקודי היסוד בייחס לרבנות, גרות וילודה, מביא למסקנה חותכת – אם בנושאים כאלה גילית חוסר אחריות, והתנהגותך מעלה חשד שאתה נוקט באופן שיטתי באסטרטגיית כחש כלפי רבניך ובוחריך, אסור לסמוך עליך בענייני הזהות היהודית של מדינת ישראל, אתה אינך ראוי לאחוז בהגה! זה מסוכן מידי!
ולעניין נכונות מסקנה זו שבנט אינו מתאים לתפקיד ניהול כוחות היהדות של מדינת ישראל, כנגד כל הגורמים שהתאגדו במתקפה עזה במטרה לקעקע את זהותה היהודית של מדינת ישראל, ישנה אינדיקציה חריפה נוספת:
ביחס לשחרור מחבלים הכריז נפתלי שביום שישחררו מחבלים תעזוב מפלגת "הבית היהודי" את הממשלה ותפעל לפירוקה.
מדוע הכרזה יפה אמיצה ותקיפה זו לא נשמעה בייחס לחוק הגיור, למשל, עניין שהוא לאין שיעור יותר משמעותי לדורות ישראל ולזהות המדינה מאשר שחרור המחבלים?...
מדוע שלא תבוא הצהרה מקבילה אם לא תתקבל הדרישה להפסיק לאלתר עם מתן היד לכל הגורמים העסוקים בביטול סממניה היהודיים של המדינה, ובראש ובראשונה לחדול מהחקיקה האינטנסיבית כנגד חותם היהדות שבמהותה של מדינת ישראל?
אלא – שזה חשוב לו, וזה פחות חשוב לו!... זה המבנה הערכי של יו"ר "הבית היהודי".
לסיום ולסיכום:
האידיאל המהותי של מדינת ישראל, שהתנועה הדתית לאומית אמורה להיות הכח המוביל את עניינה הרוחני, היה מאז ומוכרח להמשיך ולהיות – לשחזר את עצמנו, להחיות את סגולותינו, להשיב אותנו לעוצמות שחיו בנו לפני שיצאנו לגלות. ממגמותינו העליונות הן להקים אנשי אמונה ורוח בישראל שיהוו תשתית לרוח־הקודש ונבואה, שכאשר ישובו לנו ישיבו את הרוח שיצרה את התנ"ך, מקור הערכים והמוסר של העולם. זקן העמים מורה התבל עם־ישראל, קרוא עם תקומתו מקברו הלאומי לחיים לשוב לערכיו האלהיים המקוריים ולקומם את ממלכתו באיכותה הרוחנית העליונה כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". מכאן עולה תחושת האחריות הנוראה לרומם את צביונה הלאומי של מדינת־ישראל לחותמה הרוחני־דתי המלא במלוא שיעור קומתו, לברר את תוכן מדינת־ישראל כ"יסוד כסא־ד' בעולם" ולגלות בזה את מהותה הנשמתית הכמוסה. יש לשאוף לשתף את העם כולו בחדוות בניית מדינת־ישראל ברוח בית־יהודי מקורי אוטנטי, ולא לתת יד לאבוד ולטשטוש הזהות היהודית של מדינת־ישראל בשאיפה להפוך בית יהודי ל"בית משותף". אחדות ושותפות שאין בה נאמנות לאמת פנימית גדולה, אין בה רוח והיא תסתיים בפירוד, ואילו בירור ערכי ומהותי התובע נאמנות עמוקה ורצינית לערכי חיי־עולם שנטע בתוכנו נותן התורה, דווקא הוא יביא לאחדות אמתית וקיימת המסוגלת להקיף ולאחד את העם כולו בחיי־אמת של "נצח ישראל שלא ישקר". כי "סיטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסיטרא דקדושא שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקריה – שלום".
[1] כדאי לקרוא בסבלנות את התחקיר הבא להבנת דרך פעולתה ועומק חדירתה של "הקרן החדשה" למערכות המופקדות על הנהגתנו ועל ביטחוננו. http://www.shmulikfiksman.co.il/2014/05/blog-post.html. (כאן מדובר על השתלטותה על רוח המשטרה, אך באופן דומה היא פועלת בצה"ל, ובפרקליטות המדינה, באקדמיה ועוד).
[3] ל"דוגמאות קטנות" ראה כתבתה של טלי פרקש http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4531964,00.htmlיהדות ארה"ב החליטה: נקדם נישואים אזרחיים בישראל. ובאתר נאמני תורה ועבודה http://toravoda.org.il/files/model.pdf
[4] ראה באתר עין פקוחה: http://www.ainpkuha.org.il/BRPortal/br/P100.jsp
השלב הראשון של ההיערכות אל מול מה שקורה במלחמת התרבות הנוראה הזו, הוא 'לרוץ לחמ"לים', לדעת את העובדות על הנתונים המזוויעים העולים ומדווחים מן שטח. כי, אנחנו נמצאים במצב שכבר "מפציצים" אותנו תרבותית, מכל הכיוונים, ואנו, הימח"ים שלנו סגורים, ואיש אינו מבין שצריך לעשות משהו ומהר.
[5] ההיסטריה בגינה כל המערכות מתגייסות למען החקיקה האנטי דתית, נובעת, בין היתר, מכיוון שמבחינתם העניין הוא 'להיות או לא להיות'. את נתוני הדמוגרפיה הישראלית כולם יודעים: השמאל והחילוניות הרדיקאלית - הן חברות אובדניות מבחינה דמוגראפית. כמה עשרות שנים - והן לא קיימות. (ראה כתבתו של דוויד גולדמן http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4890) לכן מבחינתם, צריך לעשות 'מהר ועכשיו', כי זוהי 'הרכבת האחרונה'. או שאתה מצליח למחוק אותם, את המתנחלים והחרדים ולקצוץ אותם מהר ועכשיו, ולהוריד אותם, ובמסגרת זאת - לעשות גם דברים שלא היית עושה במסגרות אחרות, או שאתה מפסיד. זהו קרב מאסף ובו הכל לגיטימי.
[6] בעניין זה ראה מאמרו של שחר אילן בהארץ http://blogs.haaretz.co.il/shaharilan/316
[8] בעניין רבני צוהר ראה כתבה מעוררת מחשבות באתר חרדים: http://www.ch10.co.il/news/34209/#.U6vbAreKBhs
[9] ראה במאמרו של עדו בן פורת, כ"ה בסיון תשע"ד, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/278686
כאילו חסר לי על מה לחשוב.... בין קריאת פוסטים של פייגלין, מחשבות על הר הבית , מלחמת ששת הימים, קמפ דייויד גוש אמונים, אוסלו, ההתנתקות והאינתיפאדה השלישית "השקטה" שיש לנו כאן...
לילה טוב!
עכשיו קראתי
(לפני כן סתם העתקתי, לא ידעתי מה כתוב שם)
גם את חושבת שזה נכון מה שהוא אומר?
כי זה ממש נשמע כמו שמדברים אצלינו, עם שינויים של ניואנסים
במיוחד החלק שהמלחמה האמיתית היא על הזהות היהודית של המדינה. זה השורש של הכול.
(אבל אני מלכתחילה מעולם לא סמכתי על בנט ולא הצבעתי לו.)
הלוואי שכל אוהבי התורה יתפכחו ויבינו שיש לנו פה מלחמה אמיתית על זהותה של המדינה היהודית (עדיין) שלנו.
למאבק המהותי על הזהות.
ולי יש השגה טכנית הכי פשוטה לדברים שלך (שקשורה לפורום! הידד!) -
אם לא תהיה פה מסגרת של נישואין הלכתיים - יווצרו פה שני עמים. מי שיש לו יוחסין ומי שאין לו. ולא קרב זה אל זה גם אם הוא מאוד ירצה.
כנ"ל גיור.
כנ"ל פונדקאות.
שהם החוקים הכי רציניים ומרכזיים שעומדים כרגע.
יש לי חברה קיבוצניקית שמו"צניקית, שלא מזמן ניסיתי להסביר לה למה לטובתה המליאה, לא כדאי שנישואין אזרחיים יעברו, כי בעוד 3 דורות הילדים שלי לא יוכלו להתחתן עם הילדים שלה.
"מה אכפת לי, הילדים שלי בחיים לא יחזרו בתשובה"
-"ואם הם יתחלקו על השכל? וכן יעשו את זה? את תהרסי להם את החיים"
-"לא, הם לא יעשו את זה".
טוב.
מי שלא רוצה - יכול. ליסוע לקפריסין זה לא סיפור גדול היום, ולעבור גיור קונסרבטיבי ולהרשם בת"ז כיהודי זה גם לא דורש יותר מדי השקעה.
אבל עצם זה שבמדינה יש אמירה שצריך ללכת לרבנות - מציל הרבה "מסורתיים".
הם הולכים לרבנות כי זה החוק, כי זה מה שכולם עושים,
ואם פתאום יתחיל פה סחף אחר - הם לא יבינו מה ההשלכות שלו. ויצטרפו. (וגם דתיים, אגב, שמתחתנים ולא נרשמים וגורמים בעיות קשות)
אני מסכימה שהמאבק על הסימפטום - המאבק המשפטי, החוקתי, התקשורתי, הוא מפלט אחרון.
העבודה צריכה להתחיל מהשורש, בחינוך.
אני מסכימה שצריך ליצור פה תרבות יהודית וגם התערבות בענייני החומר ללא התפשרות.
לפי דעתי אין עניין של כפיה על האדם הפרטי (כיום) אלא כפיה על המרחב הציבורי.
לדוגמא שמירת שבת- חנויות הפתוחות בשבת יוצרות כפיה על הרבה עובדים מסורתיים שלא רצו לעבוד בשבת לעבוד. (אם לא, יפטרו אותם או לא יקדמו אותם) האדם הפרטי יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו, יש לו בחירה חופשית.
למדינה יש נושאים רבים שהיא מתערבת בהם בחירות הפרט. כדי לשמור על צביון יהודי של המדינה חשוב מאוד לדעתי שנושאים אלה יחוקקו על פי דעת תורה.(חוק הפונדקאות הוא דוגמא טובה לזה) כל מדינה מגבילה במידה מסוימת (יותר או פחות) את זכויות הפרט לפי הערכים של אותה המדינה (לדוגמא בהפלות- עד איזה שבוע ומה הקריטריונים). אנחנו צריכים לשאוף שכמה שיותר חוקים יהיו מבוססים על דעת תורה.
השאלה של חתונה יהודית היא מעניינת כי מצווה חשובה לא פחות- ברית מילה, אין חוק שמחייב ו99% מעם ישראל מקיים את המצווה הזאת. הבעיה היא שבחתונה יהודית הרבה פעמים אנשים שלא שומרים תורה ומצוות לא יבינו את ההשלכות וזה לא דבר שאפשר להתחרט עליו...
כל זה לא סותר את זה שחינוך והסברה הם חשובים מאוד ובלעדיהם החוקים האלה לא יתקבלו בציבור או לא יאריכו ימים.
אתה לא שם לב, אבל אתה בעצם מוותר על המדינה היהודית לגמרי, ואומר - בוא נבנה קודם את העם, ואז המדינה תהיה שוב יהודית
הנושא הוא לא נושא בשבילי בתור חרדי, אין לי בכלל ענין שיהיה "מדינה יהודית", אני רוצה לתקן עולם במלכות ש-די
שיהיה כמה שיותר קדושה בעם ישראל. כך שלדעתי השאלה היא איזה דרך יותר טובה להביא קדושה יותר
והשאלה שלך היא שאלה ידועה - בשביל מה מכריחים את החילונים? הרי זה לא יעיל, וזה גור להם להתרחק ויצר שכרו בהפסדו
וראיתי שנשאל הגר"מ שטרנבוך (שהוא בכלל לא מצביע בבחירות) מה הענין לחתן את החילונים כדת משה וישראל, אדרבה שלא יתחתנו ולא יהיו בעיות של אשת איש וממזרות
(וכן מצינו שכתב הארגות משה שאין מצוה לשכנע חילוני לקדש את אשתו, כי אמנם אתה מציל אותו מאיסור פנויה, אבל אתה מכשיל אותו באשת איש. ורק אם הוא פונה אליך ומבקש שתעזור לו - אתה צריך לעזור לו להינצל מאיסור פנויה. אבל אל תפנה אליו מיוזמתך כי לא תרוויח כלום)
והגר"מ שטרנבוך ענה שגם אם נעשה חשבונות וזה לא משתלם, אסור שיהיו חוקים כאלה, כי חוק כזה הוא חילול ה' גדול. וזה יותר חמור, ויותר גורם חרון אף מאשר שהחילונים עושים עבירות בתור יחידים
זה שיקול תורני, שעושים רבנים בסדר גודל עצום, לא פשוט בכלל להכריע בכאלה שאלות!
ולדעתי אם לא יהיו דתיים בממשלה תהיה הרבה פחות השפעה של התורה על ישראל.
דווקא צריך להתערבב. דווקא צריך לחיות יחד כמה שיותר.
לא לכפות אנשים, אלא להגיע לכל אחד מהמקום הנכון לו.
אנחנו שליחי ה' בעוה"ז, לא באנו לעשות כרצון ליבנו ולקיים את המצוות לעצמנו.
אנחנו-- חלק-- מעם!!! לא קיימים כ"דתיים" בפני עצמנו!
ולדעתי אין שום מקום ל"אוטונומיה דתית".
אי אפשר להתעלם מהם.
לוותר עליהם.
זה כמו לוותר על אח שלך שהחליט להינשא לגויה ח"ו.
להגיד- טוב, אני לא עומד להשפיע עליו, אז עדיף שלא אנסה...
אחיה בפני עצמי, אקים בית קדוש וטהור, ובעז"ה ברבות השנים אולי זה יגיע אליו וישפיע עליו...
להפך! בדברים שכאלה וודאי שתרוץ לכל אלו שכן יש להם השפעה עליו,
תהפוך את העולם כדי להגיע לליבו ולעצור אותו.
לא תחכה שבעוד עשרים שנה, עם הרגלים קבועים, אישה וכמה ילדים, הוא אולי יחליט פתאום לחזור בו מכל מה שעשה.
אבל היה נשמע שוויתרת. "להקים אוטונומיה דתית" וכד'
טוב רציתי להגיב יותר ארוך אבל אענה אח"כ.
לא יכולה לדבר.
שותף בכנסת ולהיות שותף בממשלה- בממשלה אתה חלק ממדיניות הממשלה- מה שהממשלה עושה- אתה חתום על זה ואתה נמצא שם בכוח תמיכתך בממשלה.
בכנסת- אתה נמצא שם מכוח הציבור שבחר בך. יכול להיות שלא יהיה לך חלק ממדיניות הממשלה ותצביע נגדה במדיניות הלא יהודית שהיא מציעה.
ובקשר לנקודה אחרת שהעלית- כבר כתבתי (וגם אתה כתבת) שצריך להשפיע בכל תחומי החיים החומריים. וזה כולל גם בתחומי חקיקה. מעבר לזה- חקיקה חשובה מאוד לשמירה על הזהות היהודית של המדינה. (כי בתכל'ס זה מה שמשפיע בחיי היומיום על כל אזרח)
אבל כתוב לא לפירסום...
לא מפריע לכם לפרסם? 
בלי להאשים רק את מי שרחוק ממנו...
שיר ידידתבכל אולם אירועים,
יהיה מכשיר צילום כזה בפינה (כמו הזה של הפספורט), 2 תאים נפרדים. ורוד ברבי וכחול סופרמן (בנות ובנים בהתאמה).
כל בחורה ובחור שבאים לאירוע (חתונה, ברית, בר מצווה וכו')
מעוניינים בשידוך, יכנסו ויצטלמו (אין שם כסא, וזה מצלם 2 תמונות. א. פנים+לבוש ב. פנים בלבד.
רק מי שהצטלם, יקבל גישה -דרך המערכת (אפלקציה וכו') - לכל מי שיצטלם באותו ערב.
שלב א' :
יום למחרת, למשך 4 שעות, מ 20:00 ועד חצות, כל מי שהצטלם, יוכל לבקש פרטים נוספים ממי שנמצא ברשימה.
אם תהיה הצלבה ובחור ובחורה בחרו לשתף פרטים,
הם מקבלים, פרטים ראשוניים מהצד השני : גיל, ישוב (?), עיסוק (?), דרגת שמירה (איך שקוראים לזה מי תורני, דתי לייט, דתי קשוח וכו').
שלב ב' :
אחרי יומיים. למשך 4 שעות, מ 20:00 עד חצות.
במידה והפרטים מצאו חן בעיני המקבל, הוא או היא ישלחו "סקרן ומעוניין. ווצאפ ?"
אם יש הצלבה, שניהם מקבלים את הווצאפ. ומכאן הם לבד בעסק.
שלב השאלות
שאלה : תהיה מלחמה עם איראן ?
תשובה : מה זה קשור ?
שאלה : על הדרך..
תשובה : זה תלוי במי שלומד תורה וחושב שהוא צריך להשאר בישיבה ולא להתגייס.
שאלה : מה הוא צריך לעשות ?
תשובה : זה הזמן לתפילות חזקות מאוד מסביב לשעון כדי, שבעזרת השם, המשטר האיראני יפול ללא מעורבות של ישראל במלחמה או בטילים עלינו.
שאלה : ו..נניח שהתפילות של לומדי התורה יתקבלו ?
תשובה : אם המשטר האיראני יפול מדובר בשינוי טקטוני, שיוריד המון לחץ על גיוס של לומדי תורה או חבריהם.
שאלה : תודה
תשובה : בכיף ושבוע טוב.
גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש
שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)
וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה
כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד
לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך
בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..
אם כן מתי במהלך האירוע?
מעבר להחלפת מבטים הדדיים ובהייה ממושכת בה..
כשהיא לבד יגש? כשהיא עם חברות יגש?
יש מי שייגש.
יש מי שלא ייגש.
יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.
יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.
בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..
ייגש?
איך הוא ייגש?
למען ה'
בחור דתי אחד
אני לא הייתי מעז
ובעצם...
1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.
2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.
3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.
4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..
זהו בנתיים
יש מי שמצליח להתגבר על זה?
איך?
ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.
או לגשת או לא
זה מביא לי עצבים
מבחינתי זה לא רלוונטי
למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל?
אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר
אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות
זה סתם מתסכל
מעורר מחשבות ביחס להפרעה נפשית, זוגיות, משפחה, חלומות. ממליץ לראות למי נשמע לו מעניין.
עצם האחזות הגדולה שלו בזוגיות הקיימת זה פשוט מפליא. קשה לתפוס את זה.
אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.
זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.
לק"י
(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....
אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).
אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל
ממה זה אמור להרתיע?
מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?
היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.
לק"י
ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.
הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.
זה פותח לי את הראש ביחס לזה...
בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.
עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.
ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.
נשמע הגיוני מה שאתה אומר.
הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.
הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.
מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.
בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה
כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.
יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?
עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56
אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.
אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?
אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.
ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.
ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.
בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.
עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.
למה זה בפורום לנ"ו?
כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.
ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.
אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.
לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.
זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.
בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.
לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.
לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.
שלום לכם חברי פורום יקרים!
קפצתי מהפורום אחר
פעם הייתי פה
בתור גרושה צעירה בלי ילדים...
ברוך ה'
נבקע לי הים
היום אני נשואה באושר
ואמא לשני ילדים מתוקים.
מצרפת שיר שכתבתי השבוע לפני 9 שנים
זו היתה שנה מזעזת באופן אישי
אבל... ביום האחרון שלה נפגשתי עם בעלי!!
ב"ה התארסנו במוצאי ט"וֹ בשט כעבור שנה...
אפשר להעביר הלאה את השיר,
ואם מישהי (בנות בלבד) רוצה עוד שירים, מוזמנת לפרטי.
מצדיעה לכם!
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
אתה "מהגר תרבותי".
השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.
ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.
אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..
לדעתי אתה לא באמת חרדי. כלומר, אולי חזרת בתשובה דרכם. אבל אתה לא. סביר להניח שגם היית בצבא שזה נקודה לשלילה (לצערנו) אצל נשים חרדיות צעירות.
הייתי במקומך שוקל לקחת כמה ימים בישיבה חרד"לית או מקום דומה (אפילו לעבוד שם, לאו דווקא ללמוד) כדי לראות אם זה הכיוון שלך. לא בשביל ללמוד שם, פשוט כדי לראות אם האופי הזה של חיים ומגזר מתאים לך. אם כן זה יפשט לך את ההליכים.
יכול להיות שתגלה שאתה עדיין רוצה להיות חרדי בסוף. זה בסדר. אבל לדעתי שווה לך לבדוק חלופות סרוגות ולגלות אם הלב שלך שם.
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים. אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.
ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.
בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.
את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?
אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.
בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.
האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?
מה אפשר לעשות עכשיו?
1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.
2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?
3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.
זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.
לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.
וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.
תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות
בהצלחה!
לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן
השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..
ותודה, אני מאזור הצפון
האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,
או משהו כללי יותר.
זה בהחלט משהו שיכול לקרות.
ואגב
אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.
הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.
לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך.
קודם כל לשקף לו את זה
שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו
אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה
ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך
הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה
ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע
לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך
המון בהצלחה
יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.
צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..
פשוט לומר שצריכה עוד זמן.
בהצלחה!
ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.
הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.
בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.
בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.
שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.
בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.
אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.
הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.
דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.
את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?
ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?
או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...
אני סתם זורק פה השערות.
תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר.
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.
אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.
כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -
איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -
יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.
[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?
פשוט אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות
לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...
אבל בהנחה שצריך לבחור אז
לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד
אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...
לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם
