היא עוד די קטנה, וזה לא כל-כך נורא שתלך במכנסיים, אפילו כאלה שנראות של בנים.

השאלה מה עושים אם זה יימשך גם בגיל מבוגר יותר.

אולי אם היא אכן תעבור לגן שיש בו יותר בנות זה יעזור?

אולי להכניס אותה אל חברת בנות שאוהבות "להתגנדר" והיא תימשך אחריהן?

בהצלחה, בכל אופן!

כתבת "בגן שלה כולם בנים"

אז למה שתרצה להיות יוצאת דופן??

אין לך אפשרות לשלוח אותה לגן שיש בו גם בנות?

ולנסות לקנות בגדים עם כיסים

יש גם חצאיות עם כיסים ומכנסיים של בנות עם כיסים

אולי צריך לחפש בגדים יותר נוחים גם אם פחות יפים שהיא תוכל לטפס ולשחק בהם כמו במכנסיים

בגיל גדול יותר.. אפילו הלכה עם ציצית לכיתה (א').. אמא שלי התעלמה וזה עבר אחרי כמה ימים..

אם מבחינתך לא תעשי מזה ענין- אז הענין יחלוף מעצמו תוך זמן מסוים, מן הסתם.

בת יחידה בין 3 בנים.

אמא שלה מאד מטופחת, בגדים, תכשיטים , לק

אבל הילדה רק רצתה להראות כמו בן.

אמא שלה מאד התבאסה...עד שיש לה סוף סוף בת היא נורא רצתה להלביש אותה ולסרק אותה.

אבל...היא הבינה שאין טעם  להלחם. אז היא הפסיקה לריב איתה ונתנה לה ללבוש מה שהיא רוצה.

היום הילדה בת חמש וחצי ומדי פעם אני רואה אותה בשמלה,..אז אני מניחה שדברים מתחילים להסתדר לאט לאט

רוצה כיפה... אז בעלי הוריש לה את אחת הכיפות שלו, והיא משתעשעת איתה הרבה אחה"צ, מסדרת לעצמה פיאות. לא אכפת לנו בכלל.

לדעתי תשחררי.

ילדה בגילה יכולה בהחלט ללבוש מכנסיים, אין סיבה להתעקש איתה.

וזה יעבור.

הבת שלי כבר מתרגשת מאוד לקראת המעבר לגן בנות שנה הבאה, מה שבתחילת השנה היה נשמע לה לא טוב- מה? גן בלי בנים? אבל חברים שלי חמודים ואני רוצה אותם!

זה יעבור...

של אחותו כל הזמן?

והוא כזה בן באופי שלו שאם זה לא היה מצחיק לראות אותו כל היום עם נעלי בוב לק שחורות , היתי מתפחלצת.

אבל זה יעבור לו...אני בטוחה.

הוא אפילו הפסיק מעצמו ללכת עם קשת .

הוא פשוט אוהב להראות כמו אחותו....

מה אכפת לך? מה יגידו?

תורידי מלחמות זה יחלוף

באמת לא כ"כ נעים לטייל בחוץ עם בת הלבושה כמו בן.. 

אבל נראה לענ"ד, כי לטובת הילדה עדיף להתעלם כליל,

והעניין יחלוף מעצמו. 

בעוד שבוע-שבועיים, אחרי שירד המתח,

תוכלי לשוחח איתה בפתיחות ובנינוחות, 

איך היא מרגישה וכו'. 

כאשר תראי שהיא בשלה, ללא לחץ,

אפשר להסביר לה, באופן המתאים לרמה שלה, 

שה' ברא אותה נקבה, 

וכי דרכן להתלבש באופן מסוים.

הבהירי לה, שאינך מכריחה אותה להתלבש כמו בת,

כי אם מלמדת אותה מה מתאים לה.

את משאירה את הבחירה אצלה. 

שהרצון לחזור ללבוש של בנות יבוא ממנה, 

ללא לחץ כלל. 

הצלחה רבה, בע"ה

תודה רבה רבה לכל העונים,

חשוב לי לציין שאנחנו לא מתעקשים איתה על המראה החיצוני (אני לא רבה איתה על קוקו או ללכת עם נעלי בית לגן- כי זה באמת נראה לי שולי לחינוך שלה) או שאכפת לי שהיא לובשת בגדים של בנים,

אלא שעיקר הקושי הוא במצב שאין לי אפשרות אחרת (כל המכנסים בכביסה/אנחנו בשבת מחוץ לבית ונגמרו המכנסיים וכו')

אני מרגישה שאנחנו נכנסים איתה למשחקי כוח שבהם היא נכנסת לפינה שהיא לא מוכנה לצאת ממנה ואני יוצאת פשוט מותשת (נפשית וטכנית כי היא הופכת את הארון בגדים בחיפוש אחרי מכנסים שהיא רוצה), התחושה שאני מרגישה היא שאני מאבדת את השליטה ונגררת אחריה למקומות שאני יוצאת מתוסכלת מהם

היא במשפחתון מקסים שבו יש 2 קבוצות גיל, הקבוצה שלה : היא ועוד 2 בנים, וקבוצה של שלושה יותר קטנים שבה יש עוד בת

אבל אין בניהן יותר מדי אינטרקציה, בעקבות הסיפור הזה הגננת שלה מנסה ליזום בינהם יותר קשר- היא מבקשת מהבת שלי לשמור עליה שהם הולכים לגן שעשועים והיא מושיבה אותם ביחד בשעת האוכל, כרגע זה לא עוזר.

בשנה הבאה היא תהיה בגן 3- מעורב (אין אצלנו גן נפרד רק לבנות אלא רק לבנים, הבנות בגן מעורב) והיא תהיה ב"ה עם עוד הרבה בנות, ואני מניחה שאז היא כבר תבקש לבד להתלבש כמו בנות...

ההתמודדות היא רק בכאן ועכשיו- דרך אגב הבוקר היא רצתה גם חולצה של בנים-עם צווארון וכפתורים

לגבי ילדים- אין לי מושג... 

באופן כללי אני יודעת על מאבקי כוח-

שהדרך לפתור אותם זה בהקשבה והכלה

"אני מבינה אותך שאת רוצה ללבוש רק מכנסיים, אני רואה שזה מצער אותך, 

אבל אין לנו ברירה הבוקר- כל המכנסיים בכביסה. 

את יכולה לבחור ללבוש מכנסיים רטובות מהחבל, או ללבוש חצאית יבשה ונקיה מהארון- תוכלי לבחור איזה חצאית או שמלה שבא לך" 

ילד בגיל הזה בהחלט יכול להעדיף מכנסיים רטובים או יפרש את זה כאפשרות לקבל מה שהוא רוצה ויתחיל לבכות ולדרוש

מבוגר או שיבין שזאת בעצם טקטיקה כדי לפתור סכסוך או שיפרש את זה כחולשה ויבקש התחשבות מוגזמת להבא  

אם הורה לא יחוש שהוא במקום של חולשה, או שהוא משתמש בטקטיקות ומניפולציות - גם הילד לא יפרש את הנאמר לו כחולשה או כמניפולציה.

לפי התשובה שלך- 'לד בגיל הזה יכול להעדיף מכנסיים רטובים' משתמע שההצעה שילבש מכנסיים רטובים בכלל לא היתה אמיתית, ואז זה באמת לא הוגן- לא נותנים לילד לבחור בין שתי אפשרויות, כשרק אחת מהן מקובלת עלינו..

הרעיון שמאמע צדיקה הציעה, ולדעתי זה באמת כיוון נכון, זה לתת לילד הרגשה שאנחנו באמת מבינים אותו, אבל המציאות לא מאפשרת את מה שהוא רוצה, אז הוא צריך למצוא פתרון- על פי מה שהמציאות מאפשרת.

אז אם הורה לא מוכן שהילד ילבש בגד רטוב מהחבל- שלא יציע את זה כאופציה, אלא ינסח את זה באופן של 'כמה חבל, את ממש רוצה את המכנסיים אבל כולן כבר בכביסה ואי אפשר ללבוש אותן. מה את מציעה לעשות? את רוצה לבחור מהארון מה כן ללבוש?'

[אין לי ניסיון כהורה בגילאים כאלו, אבל על אחים שלי ראיתי שיחס כזה בהחלט עזר]

להסביר לה שלפעמים המכנסיים בכביסה ואז היא תלבש חצאית.
ככה אני עושה עם הבת שלי (3) שלא רוצה ללבוש חלק מהבגדים שיש לה...
להודיע לה: "היום את לובשת מכנסיים אבל מחר את תלבשי את החצאית כי המכנסיים יהיו בכביסה."
ככה היא רואה שאת מתחשבת בדעתה אבל לפעמים היא חייבת להתפשר.

הבת שלי עוד מעט בת שלוש,

95% מבגדי היומיום שלה הם חולצות ומכנסיים. 

היא משחקת בארגז חול, מטפסת ורצה,

ונוח לה ככה.

אני בדעה לתת לה ללבוש מכנסיים עד שתגיע לכיתה א'.

היא אוהבת שמלות וחצאיות, ושמחה ללבוש אותם בשבת

וגם לפעמים לגן, אבל לא כמשהו קבוע.

לדעתי גיל שלוש זה גיל שנוח הרבה יותר לילדות עם מכנסיים.

יצא לי לראות תינוקות בנות שנתיים וחצי במקומות חרדיים עם חצאיות ביומיום,

(לפעמים זה בא קומפלט עם גרביונים עבים באוגוסט) ולא הבנתי מה הקטע,

זה לא נוח להן. 

אולי כדאי לקנות 3-4 מכנסי טריקו או טייצים זולים נוספים,

ולשמור לעת מצוקה כשהכל בכביסה. אם קשה אז יש מקומות יד שנייה שמוכרים בפחות מ5 ש"ח,

או בחינם מ"אגורה" www.agora.co.il.

אין מה להיכנס למאבקי כח ולהכריח ללבוש חצאיות או שמלות.

שתלבש בגדי בנים ושיגידו מה שהם רוצים.

שנה הבאה היא תהיה בחברת בנות וזה בטח יעבור לה.

אחותי הייתה טום בויי בתור ילדה קטנה וסירבה ללבוש שמלות וחצאיות,

שיחקה כל היום עם הבנים בגן ובכיתה והייתה בלגניסטית רצינית,

היום היא מתלבשת הכי נשי שיש.

היא הלכה לבית ספר עם מכנסיים מתחת לחצאית הרבה הרבה לפני שזה היה מקובל.

(לפני 20 שנה) 

זה עובר מהר.. 

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם