איזה 18 יום מתאגרים,קשים עברו עלינו,לא קלים,ואף קשים. זה לא פייר להגיד את זה,אבל המקרה שקרה.הדבר הנורא הזה,מרגיש לי באמת שמשהו בעם השתנה.נכון,היו לא עלינו מקרי טרור קשים וכאבנו והיה לנו קשה.אבל הפעם,משהו פה מרגיש לי אחרת.
מדברים על האחדות-כמה שנים לא זכינו לראות כאלה מראות של עשרות אלפי,אם לא מאות אלפי איש,ביחד.בלי מסכות בלי הגדרות,עם יהודי אחד ביחד.שמתפלל,שבוכה שדואג ותומך.וזה מדהים.
בפן האישי-מרגישה שהמקרה גרם לי להתעורר.חשבון נפש.רצון פשוט לנסות להיות טובה יותר.אפילו בלי קשר לדת,בין אדם לחברו.וכמובן באמונה בה'.בהכל.כיאלו סוג של התעורות,כן,קשה לי שבגלל מקרה כזה אני עושה חשבון נפש,והעם פשוט עצוב.אבל במקרה של עצב וכאב צריך לדעת איך לקום "התנערי מעפר קומי".
תודה לכל מי שקרה עד עכשיו.ושבעז"ה נשמע רק בשורות טובות
