חלקם הבינו יותר טוב ממני את הרמזים של עצמי לפעמים

ת'אמת הכי קשה לי כשאני אומרת "לא באלי לדבר" ותכלס כן באלי.. כשאינלי מצברוח ואני אומרת לך "לא משנה"-- זה הכי משנה שיש! תחלוב את זה ממני בשיא הדאגה, קרציה! אל תגיד "טוב, אז לא.."..

אינלי הסבר רציונלי לזה.. וגם כשאני ממש לא רוצה להגיד את זה- זה פשוט יוצא.. 

זאת הרי הייתה עוד תופעה נשית.

הן מדברות סרה על עצמן, ותפקיד השומע הוא להכחיש בתוקף!

דוגמה נפוצה:

האשה אומרת: שמנתי.

בית הקברות מלא מאותם בעלים שאישרו את דבריה...

אם מישהו אומר שהוא לא רוצה לדבר- הוא לא רוצה, כמעט תמיד לדבר זה להיות נודניק.
ואז יש הרגשה שאתה מעיק...
אז כשאת אומרת לבחור "לא בא לי לדבר" הוא לא רוצה להעיק עלייך, גם אובר-פרוטקטינג זה מעצבן...
אצל בחור - אם אתה לא רוצה לדבר לא נדבר, ואם זה לא משנה לך אז זה לא משנה... או שתגיד או שתחיה...
אם אתה מנסה בכוח אתה תהיה פשוט נודניק. 

וזו הרגשה ממש לא נעימה להרגיש שאתה מציק למישהו... 

אין ספק שיש צורך לבחון את רמת האכפתיות, אבל בנות חייבות לזכור שגברים לא תופסים את אותן נקודות

כמוהן כאכפתיות. ובנים חייבים לזכור את זה גם ולפתח את ההקשבה לזה, אבל זה קשה לשני הצדדים.
הדוגמא עם הפרחים היא יחסית ברורה לרוב האנשים, למרות שזה לא אומר שגבר יבין מזה שהוא צריך להביא

פרחים בשביל להראות אכפתיות. לפעמים זה נתפס כעוד נתון, לכן הציפייה שהוא יבוא עם פרחים כי פעם שעברה מתוך שעתיים וחצי אמרת פעם אחת שאת "אוהבת פרחים" וגם זה היה בתוך שיחה אחרת בכלל, היא לפעמים קצת מעבר למה שגבר מסוגל להבין... לפעמים מבחינתו זה כמו שתאמרי שאת אוהבת קטשופ, הוא לא יבוא פעם הבאה עם בקבוק קטשופ, אבל כן יזכור את זה ואם יזדמן לכן לאכול איפשהו ידאג לך לקטשופ(סתם דוגמא).
יש הבדל מבחינתי בין תשומת לב לאדם השני - מה היא אוהבת, איך היא מרגישה, מה עובר עליה, נוח לה- וכו',
לבין האמירות של "זה בסדר"\"לא בא לי לדבר" - שהן פשוט לא נכונות, ומטעות, במיוחד כי אצל בנים זה נתפס אחרת.


 

וכדאי מאוד לפתח אחת כזו לפני שמתחתנים  

זה לא אינטלגנציה רגשית דווקא, אלא פיענוח נכון של הנתונים הרגשיים המתקבלים - אצל גבר זה דבר אחד ואצל אישה אחר,
אי אפשר לדרוש מגבר להבין מוח של אישה כמו שאי אפשר לדרוש מאישה להבין מוח של גבר.
ביולוגית הם שונים, מופעלים ופועלים אחרת, אפילו מבחינה חלבונית יש השפעה שונה לגירויים חיצוניים בין גבר לאישה.
לכן עובדים על זה משני הצדדים, מכיוון שאנחנו הצד הישיר יותר עלינו לפתח יכולת הבנה, ומכיוון שבנות בד"כ פחות ישירות,
זה יעזור אם הן יהיו קצת רחמניות בעניין הזה ויבינו שלא תמיד זה מגיע מחוסר התחשבות\אכפתיות, אלא פשוט מחוסר תרגול.
 

נערך להקלה על הקריאה

אנחנו צריכים.. = אני רוצה.

זו החלטה שלך = אני צודקת.

תעשה מה שאתה רוצה = ואז אל תתפלא שאנחנו לא מדברים.

אנחנו צריכים לדבר = תתכונן לרשימת התלונות שלי.

בטח… אין בעיה = לא רוצה.

אני לא מעוצבנת = ברור שאני כן!

המטבח הזה כל כך לא נוח = אני רוצה בית חדש.

אני רוצה וילונות חדשים = וגם שטיחים, וריהוט וצבע...

אני צריכה נעליים לחתונה = ל 40 הזוגות האחרים אין את הגוון המתאים.....

מה חדש?= נו יש לך מישהי ?

אתה אוהב אותי? = אני מתכוונת לבקש משהו יקר.

כמה אתה אוהב אותי? = עשיתי משהו היום ו.. אתה ממש לא תאהב את זה.

אני אהיה מוכנה בעוד דקה = חכה 3 שעות.

נכון שאני שמנה ? = תגיד לי שאני יפה ..

אתה חייב ללמוד לתקשר איתי = תסכים איתי על כל דבר.

כן = לא.

לא = כן.

אולי = לא.

אמממממממ...=כן, למה לא?

כן,כן אני מצטערת = חכה חכה..

לא קרה כלום = תמשיך לשאול.

אני לא אוהבת אותו, דיי כבר= בטח שכן.

משהו לא מסתדר בינינו = אין לי כח להמשיך להפגש כבר.

אני שונאת אותו= אני אוהבת אותו בטירוף.

חבל שאתה לא בא = יופי כי ממש אין לי זמן בשבילך..

אני כבר אתקשר אליך = אני אשכח.

לא משנה, עזוב כבר = זה מאוד משנה.

אני רעבה=תכין לי משהו.

קר לי! =תחבק אותי.

אני עסוקה היום = תבין את הרמז.

משעמם לי = אתה משעמם אותי.

אני צריכה להתקשר לחברה שלי רגע = ממש אבל ממש בא לי לרכל עכשיו.

אני הולכת = תחבק אותי.

אני אוהבת אותך = תגיד שאתה אוהב אותי.

לא יודעת = אני אחשוב על זה.

אני נראית נורא...= נו תגיד לי כבר שאני נראית סוף הדרך.

אני חושבת שאני צריכה לזוז = תגיד לי שאתה רוצה שאשאר..

תתקשר אם אתה רוצה = אני מתה שתתקשר.

תספר משהו.....= תגיד לי שאתה אוהב אותי..

האמת היא שיש לי חבר כרגע ,אולי בהזדמנות אחרת = האמת היא שאתה ממש אבל ממש מכוער..

אתה חושב שיצא בינינו משהו = תגיד שכן.

תגיד את האמת = מצדי תשקר העיקר שהתשובה תרצה אותי..

תהנה = אני אפרק אותך אם תבגוד בי.

איזו עייפות = תציע לי להניח את הראש עליך.

ברור....=ממש לא ברור.

שמתם לב במה רוב הפרשנויות הללו עוסקות?

רק לי זה נשמע *יותר מידי* רדוד?

תפרסמו בפורום "ברוך". שם זה יהיה יותר מצחיק.

משעשע, אך יותר מגוחך. נשים זה לא עם כזה סתום [תרתי משמע].

שכל ההגדרות נכתבו בשורה אחת?

לא יכלת לחסוך לי את הכאב עיניים?

מעניין, נראה לי שהכרתי את הכל, אבל זה עדיין מצחיק לראות את הכל במכה אחת.

אבל גם כשאני שומע רמז שאני יודע את פירושו, הרבה פעמים מבחינתי זה לא מגיע בשלב המתאים מבחינתי בקשר.

רק אני ממליץ שפעם הבאה תלחצי על Enter (כלומר לעבור שורה) לאחר כל משפט כדי שיהיה נוח לקרוא.

עכשיו רק צריך לנעוץ

שולחת לבעלי ;)

ומישהו פעם העלה על זה סיפור בפורום פרוזה

ל מ ה נ ר א ה ל ך ?!?!?

אין צורך להתנצל על התסכול. זה טבעי שהוא יצוץ באיזה שהוא שלב אחרי אינטראקציה מעמיקה עם הצד הנשי פשוט מתוך השוני בין גברים ונשים. קיימים פערים מסויימים בין בנים לבנות שפשוט צריכים להיות מדוברים כל הזמן. אני חושבת שהפתרון לתסכול הוא שיתוף הצד השני בסיטואציה הלא פשוטה שאתה מרגיש שאתה ניצב בפניה ולהסביר שזה פשוט נובע מתוך השוני הפשוט,הבריא והטבעי בין גבר לאישה. אחרי שאתה תסביר לה איך אתה תופס את הדברים היא תשתדל לעשות כמה צעדים אליך, ועל אותו משקל תלך גם אתה כמה צעדים אליה בכך שתלמד לאט לאט את הרגישויות שלה ואיך למלא את הצרכים הרגשיים שלה. זה הכל עניין של לימוד שנובע מתוך קשב ופתיחות עם הצד השני.

בס"ד

יש אופי כזה, אופי של בנים הוא נחשב.

זה אופי שלא מבין רמזים [גילוי נאות: גם אני כזאת, ואני בת ככל הידוע לי..], אני לא יכולה לדרוש מאנשים ללכת נגד כל האופי שלהם..

אני יכולה לבקש מהם לנסות ללמוד, כמו כל דבר בחיים אפשר להשתפר וללמוד.

אבל זה דבר שלוקח זמן, ומה לעשות שלא כל הבנים מכירים בנות כבר מגיל צעיר?

בנים שמתחילים לצאת לא בטוח שיבינו רמזים כי הם מעולם לא הכירו בנות וזה דבר שלוקח זמן..

אני לא אדרוש את מבנים ואני אקבל בהבנה.

כמו שאני לא אצפה מאדם שלא יודע מתמטיקה להבין על הפעם הראשונה תרגיל שאסביר לו..

הוא פשוט לא יודע.

זהו..

[הבהרה: אין בדבריי שום אמירה שבנים הם לא רגישים. חלילה לי מלומר דבר כזה, יש בנים מאוד רגישים..

וגם בנים שלא מבינים רמזים הם רגישים.

אני פשוט דוגלת בלומר בצורה ישירה..

חבל סתם להיכנס לתסבוכות ולהתחיל לחפש משמעות...

אני חושבת שזה יוצר סתם בלבול וכעס הרבה פעמים וחבל. כי זה לא מעיד על בן אדם באמת.].

בערך כמה מיליארדים, שמתמודדים עם אותה בעיה...

אני חושבת שזו אחת הבעיות של הגברים, וזו גם אחת הבעיות של הנשים.

וזה לא משו שלומדים תוך שרשור וחצי.

זה עניין של עבודה זוגית ועבודה נפשית ומידותית, וכל אחד עושה צעדים לכיוונו של השני

ובסוף מגיעים לאנשהו שמבינים אחד את השני וחיים בהרמוניה (אינשאללה).

בהצלחה לכולנו

זה נורמלי וטיבעי שלא תבין את העם הנשי עד הסוף.

כי גברים ונשים הם כ"כ שונים.

לכן, תנסה לקרוא (שוב) את הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה".

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

לדעתי אתה לא באמת חרדי. כלומר, אולי חזרת בתשובה דרכם. אבל אתה לא. סביר להניח שגם היית בצבא שזה נקודה לשלילה (לצערנו) אצל נשים חרדיות צעירות.

הייתי במקומך שוקל לקחת כמה ימים בישיבה חרד"לית או מקום דומה (אפילו לעבוד שם, לאו דווקא ללמוד) כדי לראות אם זה הכיוון שלך. לא בשביל ללמוד שם, פשוט כדי לראות אם האופי הזה של חיים ומגזר מתאים לך. אם כן זה יפשט לך את ההליכים.

יכול להיות שתגלה שאתה עדיין רוצה להיות חרדי בסוף. זה בסדר. אבל לדעתי שווה לך לבדוק חלופות סרוגות ולגלות אם הלב שלך שם.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם