א וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו, צִקְלַג--בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ, אֶל-נֶגֶב וְאֶל-צִקְלַג, וַיַּכּוּ אֶת-צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ. ב וַיִּשְׁבּוּ אֶת-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר-בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם. ג וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל-הָעִיר, וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ; וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם, נִשְׁבּוּ. ד וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, אֶת-קוֹלָם--וַיִּבְכּוּ: עַד אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כֹּחַ, לִבְכּוֹת. ה וּשְׁתֵּי נְשֵׁי-דָוִד, נִשְׁבּוּ--אֲחִינֹעַם, הַיִּזְרְעֵלִית, וַאֲבִיגַיִל, אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי. ו וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי-אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ--כִּי-מָרָה נֶפֶשׁ כָּל-הָעָם, אִישׁ עַל-בָּנָו וְעַל-בְּנֹתָיו; וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד, בַּיהוָה אֱלֹהָיו. {ס} ז וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן-אֲחִימֶלֶךְ, הַגִּישָׁה-נָּא לִי, הָאֵפוֹד; וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת-הָאֵפוֹד, אֶל-דָּוִד. ח וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר, אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד-הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ; וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף, כִּי-הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל. ט וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ, עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר; וְהַנּוֹתָרִים, עָמָדוּ. י וַיִּרְדֹּף דָּוִד, הוּא וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּעַמְדוּ, מָאתַיִם אִישׁ, אֲשֶׁר פִּגְּרוּ, מֵעֲבֹר אֶת-נַחַל הַבְּשׂוֹר. יא וַיִּמְצְאוּ אִישׁ-מִצְרִי בַּשָּׂדֶה, וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל-דָּוִד; וַיִּתְּנוּ-לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל, וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם. יבוַיִּתְּנוּ-לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים, וַיֹּאכַל, וַתָּשָׁב רוּחוֹ, אֵלָיו: כִּי לֹא-אָכַל לֶחֶם, וְלֹא-שָׁתָה מַיִם, שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. {ס} יגוַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי-אַתָּה, וְאֵי מִזֶּה אָתָּה; וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי, וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי, הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה. יד אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי, וְעַל-אֲשֶׁר לִיהוּדָה--וְעַל-נֶגֶב כָּלֵב; וְאֶת-צִקְלַג, שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, הֲתוֹרִדֵנִי אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה; וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם-תְּמִיתֵנִי, וְאִם-תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד-אֲדֹנִי, וְאוֹרִדְךָ, אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה. טז וַיֹּרִדֵהוּ, וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וְחֹגְגִים, בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה. יז וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ. יח וַיַּצֵּל דָּוִד, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק; וְאֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו, הִצִּיל דָּוִד. יט וְלֹא נֶעְדַּר-לָהֶם מִן-הַקָּטֹן וְעַד-הַגָּדוֹל וְעַד-בָּנִים וּבָנוֹת, וּמִשָּׁלָל, וְעַד כָּל-אֲשֶׁר לָקְחוּ, לָהֶם: הַכֹּל, הֵשִׁיב דָּוִד. כ וַיִּקַּח דָּוִד, אֶת-כָּל-הַצֹּאן וְהַבָּקָר; נָהֲגוּ, לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ, זֶה שְׁלַל דָּוִד. כא וַיָּבֹא דָוִד, אֶל-מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד, וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ; וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת-הָעָם, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. {ס} כב וַיַּעַן כָּל-אִישׁ-רָע וּבְלִיַּעַל, מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם-דָּוִד, וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא-הָלְכוּ עִמִּי, לֹא-נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ: כִּי-אִם-אִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ. {ס} כג וַיֹּאמֶר דָּוִד, לֹא-תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי: אֵת אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה לָנוּ, וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, וַיִּתֵּן אֶת-הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ, בְּיָדֵנוּ. כד וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם, לַדָּבָר הַזֶּה: כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. {ס} כה וַיְהִי, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט, לְיִשְׂרָאֵל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. {פ}
כו וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם {ר}
בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהוָה. {ס} כז לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּרָמוֹת-נֶגֶב, {ס} וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר. {ס} כח וְלַאֲשֶׁר {ר}
בַּעֲרֹעֵר {ס} וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת, {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּאֶשְׁתְּמֹעַ. {ס} כט וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל, {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי, {ס} וְלַאֲשֶׁר, בְּעָרֵי הַקֵּינִי. {ס} ל וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּחָרְמָה {ס} וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר-עָשָׁן, {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בַּעֲתָךְ. {ס} לא וְלַאֲשֶׁר, בְּחֶבְרוֹן; וּלְכָל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר- {ר}
הִתְהַלֶּךְ-שָׁם דָּוִד, הוּא וַאֲנָשָׁיו. {פ}

להריגת המשפחות...
המצב יותר מורכב מהמצב אצל דוד וצקלג...

אותו כזה, יש אנשים שעוד נמצאים בגלות תחת אימת הפריץ וחוששים שכל רגע יכנס וישים אותם בכלא, צא מזה, באנו לפה כדי להילחם על הארץ ולהילחם באוייבים שלנו וצריך לעשות את זה בכל הכח, הגישה התבוסתנית הזאת רק תוסיף מכאוב ודם.

שאין להם קשר למה שאמרתי.

אני מדבר על סימוכין לרצח של משפחות שלמות, לא מבחינת העולם(ח"ו- שהעולם יקפוץ) אלא מבחינה יהודית.
כל לקיחת חיים היא בעייתית. לא אני קבעתי את החוק הזה. וגם אברהם אבינו התפלל ב"מגן אברהם" על כך שלא

ישפך דם נקי במלחמתו.
עלינו לזכור שלא כל דבר הוא מוסרי מהתורה.
אני לא מפחד משום דבר- חוץ מריבונו של עולם.

וכל מה שאמרתי הוא שהמצב הוא לא דוד וצקלג - יש לך משפחות של אנשים, שאולי חלקם נקיים מהעניין הזה.
לא הכל מותר. 
אני מסכים שצריך להתייחס לטרור ביד קשה ולא להיכנס לדיון עם טרוריסטים.
אבל צריך לזכור שהם בני אדם, חלקם אולי איבד את הצלם שנוצר בדמותו, אבל חלק אחר, קטן ככל שיהיה, יכול להיות שלא.
מה שאמרתי זה שאנחנו לא דוד וצקלג, יש עוד הרבה גורמים שצריך לקחת בחשבון.
בתור התחלה- הם לא עמלק, כמה שלא נכעס, הם לא. אז זה כבר לא דוד וצקלג.

אבל "אתם קרואים אדם"...

מה שהרוסים עשו זה חוק הג'ונגל- החזק שורד, ביום שרוסיה תהיה חלשה היא תקבל אותו יחס.
 

אנחנו עם ישראל.
יש לנו מחויבויות מוסריות.
אחת מהן היא להגן על החפים מפשע ועל עצמנו,
והשנייה היא למחות את הרע.

אם אנחנו נשחט ללא הבחנה - אנחנו נשחיט את דרכינו.
עם כל הכעס והכאב, זה לא מוסרי, ואסור לנו להרשות לעצמנו להפוך לחיות רק בגלל שכואב לנו.
יש עוד דרכים חוץ משחיטה מאסיבית למנוע פיגועים- ויש להשתמש בכל מה שאפשר כדי למנוע אותם.
בואו נתחיל משינוי נוהל מעצר חשוד, שכל חייל שיזרקו עליו אבן יוכל לירות - הרבה פחות אנשים יזרקו אבנים על חיילים.
יש עוד דרכים ליצור הרתעה חוץ מברבריות - עלינו להילחם מלחמת ישראל, כעם ישראל.
אם נילחם כמו גויים- איך נוכל להילחם מלחמת ישראל?
 

צא ולמד מה המוסר היהודי האמיתי ואיך צריך לנהוג באוייב ובלי סיסמאות שאין להם שום קשר למציאות שבה אנחנו חיים..

להיות אדם אין פירושו לחטוף סטירות ולשבת בשקט, אנחנו לא נוצרים!

אנחנו לא נוצרים ואסור שנשב בשקט,
טבח איננו הפתרון היחיד.

מתנצל- אני גם לא חושב שטבח מתאים על פי המוסר היהודי, גם לא לאויבנו.
רק כשנפעל כעם ישראל נזכה להילחם מלחמת ישראל.
ביום שבו נכריז על עצמנו כעם ישראל ונכריז על ארצנו כארץ ישראל ונפעל ע"פ הרמב"ם בהלכות מלכים-
נאפשר להם לקבל על עצמם מלכות ישראל בארץ ושבע מצווץ, או לחילופין
לעזוב את הארץ וללכת למקום אחר, או לחילופין, למות במאבק נגדנו,
נוכל להרשות לעצמנו לפעול כפי שמורה הרמב"ם.
עד אז- "הקם להורגך", מי שקם עלייך, "השכם להורגו" אותו ורק אותו.

וֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. 

http://eretzhemdah.org/content.asp?lang=he&pageid=74

וכי איך אפשר להגיד שרק האמירה "ואני מתי מספר" היא זו שמשנה?
הרי הקב"ה אומר לו במדרש- "אין כל בריה מזיקתך"
והרי בברכות לבניו הוא חוזר ומדגיש את המעשה שעשו- משמע שלא רק מפחד הוא נמנע מהדבר הזה.

ולא כל אחד יכול לדון את המרצחים- רוב הערבים חיים תחת שלטון הטרור והתנגדות אליו היא מוות,
לא בתוך שתוכל להגיד שבגלל שהם לא "דנים" את הרוצחים הם מתחייבים מיתה, כי אין להם אפשרות לדון אותו.

וגם ברמב"ן מובא שעניין יעקב היה מוסרי ולא רק שהביאוהו בסכנה, הוא הרי ממשיך "והרגו אותם חנם כי לא הרעו להם כלל".
אני מאמין שהרב ישראלי זצ"ל גדול ממני וממך ואם הוא מדגיש את העניין המוסרי בסיפור שכם, הוא עושה זאת

מתוך דעת תורה והכרת הראשונים, טוב ממני וממך.
 

אבל זה לא מתיר טבח.
מהרמב"ן יוצא שיש בעיה מוסרית עם מה שעשו שמעון ולוי.
הרב ישראלי מביא את זה כבעיה מוסרית ולא רק פחד. אם הרב ישראלי זצ"ל מביא את העניין הזה בדרשה שלו

כנראה שיש בזה את העניין של בעיה מוסרית. זה כנגד הטענה שלך שאפשר ללמוד ממעשה שמעון ולוי לעכשיו, 
כי אין פחד מהאומות.(מה שיש רבים וטובים שיתווכחו איתך עליו, גם בעולם התורה, וגם גדולים ממני וממך). וכל מה שיעקב התנגד לו זה מצד הפחד ולא מהצד המוסרי. הוכחתי שיש בזה עניין מוסרי וגם מפורש ברמב"ן שכך.

אני מסכים איתך שבמלחמה אין עניין להבדיל, יורים ואז שואלים, זה מוסר המלחמה בכל העולם, ברור לכולם שככה מתנהלת מלחמה. הבעיה היא שאנחנו לא מוכנים להילחם בהם, מסיבה לא ברורה.

מלחמה בטרור יוצרת מעצם אמירתה מיקוד מסויים ואמירה- יש כאלו שאינם טרוריסטים והם מחוץ למלחמה.
אנחנו צריכים להכריז מלחמה עליהם, להחליט שאין להם מקום ולכבוש את עזה וחברון, כשם שעשינו במלחמת העמאות וששת הימים. אין "טרור" - זו מילה מכובסת שצריך להוריד מהשפה, יש מלחמה.
אבל- אין מלחמה. למה? לא יודע. אין. יש מחבלים וארגוני טרור שתוקפים אותנו, והם מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית מאויימת, יש להם בובת ראווה שקוראים לה אבו-מאזן שהוא כביכול ההנהגה והוא כביכול רוצה לדבר ולא להרוג, ומה לעשות שאין לו את היכולת והכוחות המספיקים להילחם בטרור? זוהי ההצגה שלהם- ובגלל שיש לנו יהודים טובים מדי בארץ אנחנו גם קונים אותה. אז אין מלחמה, כי אנחנו לא במלחמה עם אבו מאזן המסכן(כן, בטח(מקיא)), אלא ארגוני הטרור שהוא לא מצליח(ולא רוצה, אבל גם אם היה רוצה לא היה מצליח) להשתלט עליהם.
במצב הזה לשחוט ערבים זו בעיה. 
אנחנו יכולים גם לזכור שיש לא מעט ערבים שהם שבויים של הטרור הזה, אין להם ברירה או תחליף וכל ניסיון להתנגד לטרוריסטים יהיה משול להתאבדות. במלחמה לא חייבים לזכור את זה, אבל כדאי שנזכור.
אז לפני שאנחנו קוראים לעצמנו להתנהג כמו חיות, לטבוח ללא הבחנה ולבתר גופות - בוא נזכור שאם אנחנו לא מתנהגים כמו עם ישראל, איזו זכות יש לנו לדרוש שיתייחסו אלינו כאל עם ישראל.

ובקשר לרמב"ן - "ושם ארר אפם כי עשו חמס לאנשי העיר שאמרו להם במעמדו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד והם היו בוחרים בהם ובעטו בדבורם ואולי ישובו אל ה' והרגו אותם חנם כי לא הרעו להם כלל".

איפה כתוב שזה מדובר ביחיד ולא בעם? מדובר על שמעון ולוי והרמב"ן מתייחס כאן לתגובת יעקב אליהם.
או שיש יותר במקור שהבאת ולא מופיע כאן, או שתוכיח את זה מהכתוב.

ותקרא שוב מה שכתבתי למעלה בעניין מלחמה. שכל מה שהם מדברים עליו זה בזמן מלחמה. ועכשיו אתה לא בדיוק במלחמה. לכן זה יותר מורכב.
הלוואי שהיינו במלחמה, אבל המדינה שלנו לא מוכנה להילחם בהם לצערי...
 

כי הרמב"ם מביא שכולם התחייבו מיתה כי לא דנוהו.

אז כאן שהם לא יכולים לדן אותם, כי זו התאבדות מבחינתם, אז הם לא חייבים מיתה.
ולפי הרמב"ן-
המצב כפי שהם מציגים אותו -

(תסתכל בהודעה - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t650905#7243043)

הוא שכביכול הם באים לקראתנו ויש יחידים שהורגים בנו וזו לא אשמתם.
ואז זה כן שכם שיש אחד מתוך עיר שפוגע והשאר שמבקשים שלום, זו הדרך שבה הם מציגים את זה.

אבל מה עם אלו שלא? אותם מותר לך להרוג.
אז חנין זועבי תומכת באותם רוצחים חוטפים אבל מוחמד זועבי תומך במדינת ישראל-
היית רוצח את מוחמד כדי להעביר מסר לחנין?
אני לא חושב שזה מוסרי.
גם כאן- כל עוד מוצגת טענה שיש שתי קבוצות בתוך הציבור הערבי, יש את העניין המוסרי של הרמב"ן.
זכותנו לפתוח מלחמה יהודית- "וקראת אליה לשלום", אם לא מוכנים - כיבוש צבאי,
להציע להם להיות גרי תושב(קבלת מלכות ישראל ושבע מצוות), אם לא מוכנים - שיצאו,
אם הם לא יוצאים - להילחם עד חורמה.
אבל אין לנו זכות להתנהג בצורה לא ישראלית. או שאנחנו עם ישראל, או שלא- אי אפשר להיות עם ישראל כשנוח לנו וכשלא נוח לעשות כאוות נפשנו.
עד שלא נסיר את מסכת ה"רשות" וה"טרור" כדברים נפרדים. אנחנו בשכם.

 

אתה מחלק בין מלחמה לטבח סתם

במלחמה גם אתה לא בודק בציציות של מי שאתה יורה עליו,

אבל אתה סובר שזה רק במסגרת מלחמה, ולא טבח לשם טבח

וכיון שהממשלה (השמאלנית) החליטה לא לצאת מלחמה, כל זמן שלא הוחלט לצאת למלחמה אין תועלת סתם להרוג בלי מטרה, ולכן אין להרוג במקרה שיש ספק אם הוא חף מפשע

הבנתי נכון?

יש בעיה טכנית.

נניח שאתה היית ראש ממשלה, וכן היית יוצא למלחמה, מה היתה עוזרת המלחמה שלך?

נניח שתפסת שליטה על כל הרשות, הרי זה לא יגרום לשקט. פיגועים היו גם לפני אוסלו, גם כששולטים על עם זה לא אומר שלא יוציאו נגדך פיגועים

אז תצטרך שוב להילחם, אבל במי? הרי טבח אתה לא רוצה לעשות... ולשלוט באוכלוסיה אתה כבר שולט

המלחמה של הדור שלנו מתאפיינת במלחמת גרילה שבו העם הכבוש ממשיך לעשות פיגועים לעם הכובש, והמלחמה לא נעצרת ע"י שליטה בעם השני

פעם לא היה מציאות כזאת, אם היו עושים פיגועים העם הכובש היה כועס מאד ועורך טבח בעם, עד שהיו כולם רועדים מפחד ולא מעיזים לחלום לעשות את זה שוב

אבל היום זה לא "הומני", ואתה סובר שבאמת זה לא מוסרי, אז מה כן היית עושה?

אני מסכים שמלחמה לכיבוש הרשות בלי פתרון אמיתי למה עושים עם העם הכבוש,
היא חסרת משמעות כמו שיחות השלום.
השיטה שאני הייתי מבצע אם הייתי ראש ממשלה היא שיטת הרמב"ם בהלכות מלכים-
שלוש אפשרויות עומדות מול האוכלוסייה-
1) להיות גר תושב ולקבל על עצמו מלכות ישראל ושבע מצוות, כלומר, להיות כפוף לשלטון ישראל ותחת אחריותו, וויתור מוחלט על זכויות לשילטון בארץ. אוכלוסייה אזרחית המבקשת שלום תוכל לבחור בזאת.
2) לצאת מגבולות הארץ - לעזוב את השטחים ולעבור למקום אחר. אוכלוסיית אויב שמעדיפה שלא להילחם תוכל לבחור בכך וגם אוכלוסייה אזרחית שאידאולוגית או דתית לא מוכנה לקבל את מלכות ישראל בארצו או לקבל שבע מצוות בני נח.

3) להילחם - לנסות ולהגן על האדמה שלהם, זו לא אוכלוסייה אזרחית אלא אוכלוסייה מיליטנטית בעלת כוונות זדון, כל מי שבוחר להישאר בארץ ללא קבלת האפשרות הראשונה נחשב אוטומטית לפעיל של אותו אויב ואין הבדל אם הוא מחזיק בנשק או תוקף- הוא נשאר בארץ ולא כגר תושב, הוא מורד במדינה ודינו מיתה.
 

אבל המדינה שלנו שחכה שהיא מדינת היהודים ומנסה להיות שוויץ, הבעיה היא שבשוויץ אין ערבים עדיין.

והם אומרים שהם "אוכלוסיה אזרחית המבקשת שלום"

ופתאום נחטפים לך 3 בחורים

מתברר שיש כאלה שהעמידו פנים והם לא נכנעים, והם הציגו למראית העין שהם כפופים. מה תעשה אז? 

תחפש את המחבלים בפינצטה? זה מה שעושים היום!

אז אני מניח שאם תתפוס מחבלים תיתן להם עונש מוות, אבל מה תעשה עד שתתפוס?

והמחבלים לא מפחדים מהעונש מוות שלך, הם מוכלים להתאבד, כך זה לא פיתרון מהותי

אם תעשה עונש קולקטיבי זה יעזור יותר, כי האוכלוסיה תתמרמר על המחבלים ותקיא אותם מקרבה, ק"ו אם תעשה ממש טבח

אבל הרי לדעתך זה לא מוסרי, אז מה שינית ממה שקורה עכשיו?

אם אלו פושעים כמו שיש באופן כללי, היחס זהה לפושעים רגילים. אם זה למטרת טרור- מוכח שהם לא קיבלו על עצמם את מלכות ישראל, לכן מי שקיבל על עצמו מלכות ישראל מחוייב להוכיח זאת, בהוקעתם ועזרה במציאתם. אם יתנגדו לכך - כמו היום, הם הופכים באותו הרגע לאויב שאינו מוכן לקבל את מלכות ישראל, כל מי שמתנגד לסייע הופך באותו רגע למתנגד למלכות.
האם היית הופך את נתניה כי תושב נתניה חטף ילדים? לא, מן הסתם. אותו דבר, אם הדבר נעשה מתוך רצון להשתלט על המדינה או חלק משטחיה- זו הכרזת מלחמה מצד הציבור, ומוכח מסוף מס' סוכה שאין תינוק אומר בשוק מה שלא שמע מאביו - כלומר הרעיון של השתלטות קיים באופן סמוי - מי שיוכיח במעשיו שהוא נאמן- ילחם גם הוא במאבק ויעזור  ומי שלא, אוטומטית קופץ למצב 3- אויב.
אין אמצע. 

ותאמין לי שלערבים קשה יהיה להתמודד עם להודות אפילו בשביל אינטרס כזה, עצם האמירה שהמדינה שייכת לעם היהודי קשה להם באופן בלתי נתפס.

 

מה שאתה מציע נוסה בהרבה מקומות ולא היה יעיל

ברור שהתרבות המערבית עם כל זכויות האדם שלה היא תרבות שמעודדת מלחמת גרילה

ונותנת לטרור להתבסס באוכלוסיה (חופש הביטוי, חופש ההפגנה, אסור להעניש בחומרה מפגינים מתפרעם, סייענים מקבלים בקושי 5 שנים בכלא וכו')

אבל גם לפני שהתרבות המערבית הגיעה היה מלחמת גרילה, וגם מי ש"יוכיח" נאמנות יכול לשקר, הרי ברור לך שהוא נאמן לך בלית ברירה, והוא בעצם נכנע מתוך פחד, כך שברגע שיוכל - ופרקת עולו מעל צוארך

בעיקרון מה שאתה אומר כתוב בהלכה בהלכות מלכים, ואחת מרמ"ח מצוות עשה היא לקרוא לשלום לאויב במלחמה, אבל בפשטות עיר שנכנעה ויוצא ממנה טרור, התבטל סטאטוס הכניעה שלה, וכל העיר נמצאת איתנו במלחמה

חשבתי על מקור (גיטין פ"ה)

"...ו בריוני דאית בן לא שבקינן, אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון, אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה"

ר' יוחנן בן זכאי טען בדיוק את זה לאדריינוס במרד נגד הרומאים - יש אצלינו בריונים והםאלה שמורדים בכם, ואנחנו לא תומכים בהם, והוא אמר לו - אם יש דרקון על חבית, שוברים את החבית בשביל להרוג את הדרקון, וגם כאן צריך להרוס את כל העיר בשביל להרוג את הבריונים, ולא מצא ריב"ז מה לענות

והגמרא אומרת שהקב"ה השיב את חכמתו אחור, כי היה יכול להיות לו תשובה - שיקח את הדרקון עם צבת ולא יזיק לחבית, כלומר שאפשר לטפל בבריונים בלי להזיק לאזרחים

אז השאלה אם זה מעשי בימינו

השיטה של לשבור את החבית עם הדרקון היא שיטת הרומאים ור' יוחנן בן זכאי התנגד לכך, וברור שהשיטה של הצבת עדיפה,
כי זו השיטה שמתאימה לריב"ז רק שהקב"ה לא רצה שיענה אותה.

אני חושב שזה מה שאמרתי - שברגע שבו יש טרור אז מוכח שהם לא נאמנים, והבאתי את המקור מסוף מס' סוכה, שהענישה את כל משמרת הכהונה של בילגה בגלל מרים בת בילגה, שמוכח שמעשים של אדם מגיעים מהחינוך שלו ומהבית ומענישים על כך. לכן אין ספק שמהעיר שממנה מגיעים הרוצחים אין סיבה לחפש אנשים בפינצטה, אלא העיר כולה מוזמנת להילחם או לברוח, אם אין לנו אפשרויות אחרות, כפי שאתה רואה מהמקור בגיטין. ואסור לשכוח ש"אוי לרשע ואוי לשכנו" בעניין הזה.
אבל לא כטבח- רק בצורה נכוחה והגיונית "והוא אדמוני עם יפה עיניים" כפי שנאמר בדוד, "עשו- מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה - מדעת סנהדרין הוא הורג"(מדרש בראשית רבה)

נשאר רק היישום בשטח...

בשבילי הדיון הזה תיאורטי לחלוטין, כי לדעתי צריך לחשוש ממה יגידו הגויים

כך שזה לא מעשי

אבל לו נניח היתה ידינו תקיפה, והממשלה  היתה בידינו, גם אתה מודה שכל עיר שיש ממנה פיגועים גם לאחר התראה שלנו - "והכית את כל זכורה לפי חרב" כי היא מכריזה עלינו מלחמה

(לא שמעתי על עיר ביו"ש שזה לא שייך בה)

וגם עכשיו שהממשלה לא בידינו, והממשלה לא עושה התרעה בסיסית בגלל עקרונות "הומניים", אין מלחמה? למעשה הם עושים טרור ונלחמים בנו כל היום, אז למה לא ניקח את החוק לידיים ונהרוג את כל זכורה לפי חרב?

(לדעת הגרע"י אין היום מצוות מלחמה, וכמו שלא מתירים יפת תואר, שלמלחמה צריך מלך ואורים ותומים, אבל גם לפי זה לא מצינו איסור להרוג גויים כשאנחנו בעימות איתם)

אולי צריך קודם להודיע להם על זה, שיוכלו "להשלים", אבל זה לא כזה סיפור, פשוט צריך לפרסם שכל כפר שיצא ממנו מחבל אנחנו מכריזים עליו מלחמה "ונגיב בזמן ובמקום שנבחר..."

אבל יש סכנה נוספת, קריעה של אחדות העם בארץ שעלולה להוביל למלחמת אחים ופגיעה במטרה אותה אנחנו מנסים לקדם. אם נהפוך את עצמנו למילציה הממשלה תילחם בנו לצערי.
ואז יצא שכרנו בהפסדנו. למרות שהיה ראוי שנפעל כך.
היום שבו נרגיש שלמעשה אין לממשלה יכולת מדינית להמשיך יהיה יום עצוב, כי הוא יהיה עוד צעד לכיוון מלחמת גוג ומגוג במקום לגאולת אחישנה.

אפשר לראות איך ירדן מטפלת בטרור או איך מצרים

עד כדי כך. אפשר להשיג את אותה מטרה גם באופן "מתון" יותר (אגב, אני שמעתי את המעשה ההוא קצת אחרת. שהם תפסו שניים מהטרוריסטים, ושמו את גופותיהם "מטופלות" ליד בתיהם. אינני יודע).  לא חושב שה"שאיפה" שלנו צריכה להיות לתפוס נשים וטף ולהגיע למה שמתואר. הנקמה המאד תקיפה, משכללת את המוסר; כשהיא עוברת את גבולה - היא כבר משחיתה נפש עושיה. מה "גבולה", משתנה לפי המצב והזמנים (ואגב, לא פוסקים הלכות לפי פסוקים).

ב. אכן, העיקרון הנכון הוא, שצריך לטפל בהם בצורה כ"כ תקיפה ונוראה, שיבינו שאצלנו "משתגעים" כשקורים דברים כאלה ויפחדו.  בשביל זה מספיק אם היו מחסלים על המקום את כל ראשי המחבלים, כאן ובעזה, מגלים את כל המעגלים הקשורים לענין. מחריבים את כל בתיהם.

כשמעבירים את השיח, מתוך זעם מובן ומוצדק, ל"תכניות דמיוניות", או לדיונים על נקמה פרטית - זה עלול לגרום שבמקום למקד את האנרגיה בלחץ על הממשלה שתעשה מה שצריך, נותנים אופציה להסית את הדיון הציבורי. זה גורם שגם הממשלה תפעל חלש יותר, כי היא לא רוצהלהצטייר כאילו זה אותו ענין.

לכן, הכי נכון לדעתי עשו אלו שארגנו קריאות המוניות בפייסבוק לנקום חזק ונורא - ע"י הממשלה, באוייב. 

אנשים פה צריכים לעבוד על האמונה שלהם אבל חזק..

ממתי עם ישראל נמדד לפי גודל הצבא וגודל הטנקים? איפה האמונה פה?

רבים מלוחמי המחתרות לא היו בישיבות וחלקם גם לא היו דתיים אבל הייתה להם אמונה ואהבת הארץ הרבה יותר מהרבה אנשים שמתנדנדים כל היום על הסטנדר.

 ואם זה מעצבן אותך אתה מוזמן לדלג שרשור, אף אחד לא הכריח אותך להיכנס.

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל