א וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו, צִקְלַג--בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ, אֶל-נֶגֶב וְאֶל-צִקְלַג, וַיַּכּוּ אֶת-צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ. ב וַיִּשְׁבּוּ אֶת-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר-בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם. ג וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל-הָעִיר, וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ; וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם, נִשְׁבּוּ. ד וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, אֶת-קוֹלָם--וַיִּבְכּוּ: עַד אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כֹּחַ, לִבְכּוֹת. ה וּשְׁתֵּי נְשֵׁי-דָוִד, נִשְׁבּוּ--אֲחִינֹעַם, הַיִּזְרְעֵלִית, וַאֲבִיגַיִל, אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי. ו וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי-אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ--כִּי-מָרָה נֶפֶשׁ כָּל-הָעָם, אִישׁ עַל-בָּנָו וְעַל-בְּנֹתָיו; וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד, בַּיהוָה אֱלֹהָיו. {ס} ז וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן-אֲחִימֶלֶךְ, הַגִּישָׁה-נָּא לִי, הָאֵפוֹד; וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת-הָאֵפוֹד, אֶל-דָּוִד. ח וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר, אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד-הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ; וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף, כִּי-הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל. ט וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ, עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר; וְהַנּוֹתָרִים, עָמָדוּ. י וַיִּרְדֹּף דָּוִד, הוּא וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּעַמְדוּ, מָאתַיִם אִישׁ, אֲשֶׁר פִּגְּרוּ, מֵעֲבֹר אֶת-נַחַל הַבְּשׂוֹר. יא וַיִּמְצְאוּ אִישׁ-מִצְרִי בַּשָּׂדֶה, וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל-דָּוִד; וַיִּתְּנוּ-לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל, וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם. יבוַיִּתְּנוּ-לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים, וַיֹּאכַל, וַתָּשָׁב רוּחוֹ, אֵלָיו: כִּי לֹא-אָכַל לֶחֶם, וְלֹא-שָׁתָה מַיִם, שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. {ס} יגוַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי-אַתָּה, וְאֵי מִזֶּה אָתָּה; וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי, וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי, הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה. יד אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי, וְעַל-אֲשֶׁר לִיהוּדָה--וְעַל-נֶגֶב כָּלֵב; וְאֶת-צִקְלַג, שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, הֲתוֹרִדֵנִי אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה; וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם-תְּמִיתֵנִי, וְאִם-תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד-אֲדֹנִי, וְאוֹרִדְךָ, אֶל-הַגְּדוּד הַזֶּה. טז וַיֹּרִדֵהוּ, וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וְחֹגְגִים, בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה. יז וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ. יח וַיַּצֵּל דָּוִד, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק; וְאֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו, הִצִּיל דָּוִד. יט וְלֹא נֶעְדַּר-לָהֶם מִן-הַקָּטֹן וְעַד-הַגָּדוֹל וְעַד-בָּנִים וּבָנוֹת, וּמִשָּׁלָל, וְעַד כָּל-אֲשֶׁר לָקְחוּ, לָהֶם: הַכֹּל, הֵשִׁיב דָּוִד. כ וַיִּקַּח דָּוִד, אֶת-כָּל-הַצֹּאן וְהַבָּקָר; נָהֲגוּ, לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ, זֶה שְׁלַל דָּוִד. כא וַיָּבֹא דָוִד, אֶל-מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד, וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ; וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת-הָעָם, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. {ס} כב וַיַּעַן כָּל-אִישׁ-רָע וּבְלִיַּעַל, מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם-דָּוִד, וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא-הָלְכוּ עִמִּי, לֹא-נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ: כִּי-אִם-אִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ. {ס} כג וַיֹּאמֶר דָּוִד, לֹא-תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי: אֵת אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה לָנוּ, וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ, וַיִּתֵּן אֶת-הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ, בְּיָדֵנוּ. כד וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם, לַדָּבָר הַזֶּה: כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. {ס} כה וַיְהִי, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט, לְיִשְׂרָאֵל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה. {פ}
כו וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם {ר}
בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהוָה. {ס} כז לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּרָמוֹת-נֶגֶב, {ס} וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר. {ס} כח וְלַאֲשֶׁר {ר}
בַּעֲרֹעֵר {ס} וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת, {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּאֶשְׁתְּמֹעַ. {ס} כט וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל, {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי, {ס} וְלַאֲשֶׁר, בְּעָרֵי הַקֵּינִי. {ס} ל וְלַאֲשֶׁר {ר}
בְּחָרְמָה {ס} וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר-עָשָׁן, {ס} וְלַאֲשֶׁר {ר}
בַּעֲתָךְ. {ס} לא וְלַאֲשֶׁר, בְּחֶבְרוֹן; וּלְכָל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר- {ר}
הִתְהַלֶּךְ-שָׁם דָּוִד, הוּא וַאֲנָשָׁיו. {פ}

להריגת המשפחות...
המצב יותר מורכב מהמצב אצל דוד וצקלג...

אותו כזה, יש אנשים שעוד נמצאים בגלות תחת אימת הפריץ וחוששים שכל רגע יכנס וישים אותם בכלא, צא מזה, באנו לפה כדי להילחם על הארץ ולהילחם באוייבים שלנו וצריך לעשות את זה בכל הכח, הגישה התבוסתנית הזאת רק תוסיף מכאוב ודם.

שאין להם קשר למה שאמרתי.

אני מדבר על סימוכין לרצח של משפחות שלמות, לא מבחינת העולם(ח"ו- שהעולם יקפוץ) אלא מבחינה יהודית.
כל לקיחת חיים היא בעייתית. לא אני קבעתי את החוק הזה. וגם אברהם אבינו התפלל ב"מגן אברהם" על כך שלא

ישפך דם נקי במלחמתו.
עלינו לזכור שלא כל דבר הוא מוסרי מהתורה.
אני לא מפחד משום דבר- חוץ מריבונו של עולם.

וכל מה שאמרתי הוא שהמצב הוא לא דוד וצקלג - יש לך משפחות של אנשים, שאולי חלקם נקיים מהעניין הזה.
לא הכל מותר. 
אני מסכים שצריך להתייחס לטרור ביד קשה ולא להיכנס לדיון עם טרוריסטים.
אבל צריך לזכור שהם בני אדם, חלקם אולי איבד את הצלם שנוצר בדמותו, אבל חלק אחר, קטן ככל שיהיה, יכול להיות שלא.
מה שאמרתי זה שאנחנו לא דוד וצקלג, יש עוד הרבה גורמים שצריך לקחת בחשבון.
בתור התחלה- הם לא עמלק, כמה שלא נכעס, הם לא. אז זה כבר לא דוד וצקלג.

אבל "אתם קרואים אדם"...

מה שהרוסים עשו זה חוק הג'ונגל- החזק שורד, ביום שרוסיה תהיה חלשה היא תקבל אותו יחס.
 

אנחנו עם ישראל.
יש לנו מחויבויות מוסריות.
אחת מהן היא להגן על החפים מפשע ועל עצמנו,
והשנייה היא למחות את הרע.

אם אנחנו נשחט ללא הבחנה - אנחנו נשחיט את דרכינו.
עם כל הכעס והכאב, זה לא מוסרי, ואסור לנו להרשות לעצמנו להפוך לחיות רק בגלל שכואב לנו.
יש עוד דרכים חוץ משחיטה מאסיבית למנוע פיגועים- ויש להשתמש בכל מה שאפשר כדי למנוע אותם.
בואו נתחיל משינוי נוהל מעצר חשוד, שכל חייל שיזרקו עליו אבן יוכל לירות - הרבה פחות אנשים יזרקו אבנים על חיילים.
יש עוד דרכים ליצור הרתעה חוץ מברבריות - עלינו להילחם מלחמת ישראל, כעם ישראל.
אם נילחם כמו גויים- איך נוכל להילחם מלחמת ישראל?
 

צא ולמד מה המוסר היהודי האמיתי ואיך צריך לנהוג באוייב ובלי סיסמאות שאין להם שום קשר למציאות שבה אנחנו חיים..

להיות אדם אין פירושו לחטוף סטירות ולשבת בשקט, אנחנו לא נוצרים!

אנחנו לא נוצרים ואסור שנשב בשקט,
טבח איננו הפתרון היחיד.

מתנצל- אני גם לא חושב שטבח מתאים על פי המוסר היהודי, גם לא לאויבנו.
רק כשנפעל כעם ישראל נזכה להילחם מלחמת ישראל.
ביום שבו נכריז על עצמנו כעם ישראל ונכריז על ארצנו כארץ ישראל ונפעל ע"פ הרמב"ם בהלכות מלכים-
נאפשר להם לקבל על עצמם מלכות ישראל בארץ ושבע מצווץ, או לחילופין
לעזוב את הארץ וללכת למקום אחר, או לחילופין, למות במאבק נגדנו,
נוכל להרשות לעצמנו לפעול כפי שמורה הרמב"ם.
עד אז- "הקם להורגך", מי שקם עלייך, "השכם להורגו" אותו ורק אותו.

וֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. 

http://eretzhemdah.org/content.asp?lang=he&pageid=74

וכי איך אפשר להגיד שרק האמירה "ואני מתי מספר" היא זו שמשנה?
הרי הקב"ה אומר לו במדרש- "אין כל בריה מזיקתך"
והרי בברכות לבניו הוא חוזר ומדגיש את המעשה שעשו- משמע שלא רק מפחד הוא נמנע מהדבר הזה.

ולא כל אחד יכול לדון את המרצחים- רוב הערבים חיים תחת שלטון הטרור והתנגדות אליו היא מוות,
לא בתוך שתוכל להגיד שבגלל שהם לא "דנים" את הרוצחים הם מתחייבים מיתה, כי אין להם אפשרות לדון אותו.

וגם ברמב"ן מובא שעניין יעקב היה מוסרי ולא רק שהביאוהו בסכנה, הוא הרי ממשיך "והרגו אותם חנם כי לא הרעו להם כלל".
אני מאמין שהרב ישראלי זצ"ל גדול ממני וממך ואם הוא מדגיש את העניין המוסרי בסיפור שכם, הוא עושה זאת

מתוך דעת תורה והכרת הראשונים, טוב ממני וממך.
 

אבל זה לא מתיר טבח.
מהרמב"ן יוצא שיש בעיה מוסרית עם מה שעשו שמעון ולוי.
הרב ישראלי מביא את זה כבעיה מוסרית ולא רק פחד. אם הרב ישראלי זצ"ל מביא את העניין הזה בדרשה שלו

כנראה שיש בזה את העניין של בעיה מוסרית. זה כנגד הטענה שלך שאפשר ללמוד ממעשה שמעון ולוי לעכשיו, 
כי אין פחד מהאומות.(מה שיש רבים וטובים שיתווכחו איתך עליו, גם בעולם התורה, וגם גדולים ממני וממך). וכל מה שיעקב התנגד לו זה מצד הפחד ולא מהצד המוסרי. הוכחתי שיש בזה עניין מוסרי וגם מפורש ברמב"ן שכך.

אני מסכים איתך שבמלחמה אין עניין להבדיל, יורים ואז שואלים, זה מוסר המלחמה בכל העולם, ברור לכולם שככה מתנהלת מלחמה. הבעיה היא שאנחנו לא מוכנים להילחם בהם, מסיבה לא ברורה.

מלחמה בטרור יוצרת מעצם אמירתה מיקוד מסויים ואמירה- יש כאלו שאינם טרוריסטים והם מחוץ למלחמה.
אנחנו צריכים להכריז מלחמה עליהם, להחליט שאין להם מקום ולכבוש את עזה וחברון, כשם שעשינו במלחמת העמאות וששת הימים. אין "טרור" - זו מילה מכובסת שצריך להוריד מהשפה, יש מלחמה.
אבל- אין מלחמה. למה? לא יודע. אין. יש מחבלים וארגוני טרור שתוקפים אותנו, והם מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית מאויימת, יש להם בובת ראווה שקוראים לה אבו-מאזן שהוא כביכול ההנהגה והוא כביכול רוצה לדבר ולא להרוג, ומה לעשות שאין לו את היכולת והכוחות המספיקים להילחם בטרור? זוהי ההצגה שלהם- ובגלל שיש לנו יהודים טובים מדי בארץ אנחנו גם קונים אותה. אז אין מלחמה, כי אנחנו לא במלחמה עם אבו מאזן המסכן(כן, בטח(מקיא)), אלא ארגוני הטרור שהוא לא מצליח(ולא רוצה, אבל גם אם היה רוצה לא היה מצליח) להשתלט עליהם.
במצב הזה לשחוט ערבים זו בעיה. 
אנחנו יכולים גם לזכור שיש לא מעט ערבים שהם שבויים של הטרור הזה, אין להם ברירה או תחליף וכל ניסיון להתנגד לטרוריסטים יהיה משול להתאבדות. במלחמה לא חייבים לזכור את זה, אבל כדאי שנזכור.
אז לפני שאנחנו קוראים לעצמנו להתנהג כמו חיות, לטבוח ללא הבחנה ולבתר גופות - בוא נזכור שאם אנחנו לא מתנהגים כמו עם ישראל, איזו זכות יש לנו לדרוש שיתייחסו אלינו כאל עם ישראל.

ובקשר לרמב"ן - "ושם ארר אפם כי עשו חמס לאנשי העיר שאמרו להם במעמדו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד והם היו בוחרים בהם ובעטו בדבורם ואולי ישובו אל ה' והרגו אותם חנם כי לא הרעו להם כלל".

איפה כתוב שזה מדובר ביחיד ולא בעם? מדובר על שמעון ולוי והרמב"ן מתייחס כאן לתגובת יעקב אליהם.
או שיש יותר במקור שהבאת ולא מופיע כאן, או שתוכיח את זה מהכתוב.

ותקרא שוב מה שכתבתי למעלה בעניין מלחמה. שכל מה שהם מדברים עליו זה בזמן מלחמה. ועכשיו אתה לא בדיוק במלחמה. לכן זה יותר מורכב.
הלוואי שהיינו במלחמה, אבל המדינה שלנו לא מוכנה להילחם בהם לצערי...
 

כי הרמב"ם מביא שכולם התחייבו מיתה כי לא דנוהו.

אז כאן שהם לא יכולים לדן אותם, כי זו התאבדות מבחינתם, אז הם לא חייבים מיתה.
ולפי הרמב"ן-
המצב כפי שהם מציגים אותו -

(תסתכל בהודעה - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t650905#7243043)

הוא שכביכול הם באים לקראתנו ויש יחידים שהורגים בנו וזו לא אשמתם.
ואז זה כן שכם שיש אחד מתוך עיר שפוגע והשאר שמבקשים שלום, זו הדרך שבה הם מציגים את זה.

אבל מה עם אלו שלא? אותם מותר לך להרוג.
אז חנין זועבי תומכת באותם רוצחים חוטפים אבל מוחמד זועבי תומך במדינת ישראל-
היית רוצח את מוחמד כדי להעביר מסר לחנין?
אני לא חושב שזה מוסרי.
גם כאן- כל עוד מוצגת טענה שיש שתי קבוצות בתוך הציבור הערבי, יש את העניין המוסרי של הרמב"ן.
זכותנו לפתוח מלחמה יהודית- "וקראת אליה לשלום", אם לא מוכנים - כיבוש צבאי,
להציע להם להיות גרי תושב(קבלת מלכות ישראל ושבע מצוות), אם לא מוכנים - שיצאו,
אם הם לא יוצאים - להילחם עד חורמה.
אבל אין לנו זכות להתנהג בצורה לא ישראלית. או שאנחנו עם ישראל, או שלא- אי אפשר להיות עם ישראל כשנוח לנו וכשלא נוח לעשות כאוות נפשנו.
עד שלא נסיר את מסכת ה"רשות" וה"טרור" כדברים נפרדים. אנחנו בשכם.

 

אתה מחלק בין מלחמה לטבח סתם

במלחמה גם אתה לא בודק בציציות של מי שאתה יורה עליו,

אבל אתה סובר שזה רק במסגרת מלחמה, ולא טבח לשם טבח

וכיון שהממשלה (השמאלנית) החליטה לא לצאת מלחמה, כל זמן שלא הוחלט לצאת למלחמה אין תועלת סתם להרוג בלי מטרה, ולכן אין להרוג במקרה שיש ספק אם הוא חף מפשע

הבנתי נכון?

יש בעיה טכנית.

נניח שאתה היית ראש ממשלה, וכן היית יוצא למלחמה, מה היתה עוזרת המלחמה שלך?

נניח שתפסת שליטה על כל הרשות, הרי זה לא יגרום לשקט. פיגועים היו גם לפני אוסלו, גם כששולטים על עם זה לא אומר שלא יוציאו נגדך פיגועים

אז תצטרך שוב להילחם, אבל במי? הרי טבח אתה לא רוצה לעשות... ולשלוט באוכלוסיה אתה כבר שולט

המלחמה של הדור שלנו מתאפיינת במלחמת גרילה שבו העם הכבוש ממשיך לעשות פיגועים לעם הכובש, והמלחמה לא נעצרת ע"י שליטה בעם השני

פעם לא היה מציאות כזאת, אם היו עושים פיגועים העם הכובש היה כועס מאד ועורך טבח בעם, עד שהיו כולם רועדים מפחד ולא מעיזים לחלום לעשות את זה שוב

אבל היום זה לא "הומני", ואתה סובר שבאמת זה לא מוסרי, אז מה כן היית עושה?

אני מסכים שמלחמה לכיבוש הרשות בלי פתרון אמיתי למה עושים עם העם הכבוש,
היא חסרת משמעות כמו שיחות השלום.
השיטה שאני הייתי מבצע אם הייתי ראש ממשלה היא שיטת הרמב"ם בהלכות מלכים-
שלוש אפשרויות עומדות מול האוכלוסייה-
1) להיות גר תושב ולקבל על עצמו מלכות ישראל ושבע מצוות, כלומר, להיות כפוף לשלטון ישראל ותחת אחריותו, וויתור מוחלט על זכויות לשילטון בארץ. אוכלוסייה אזרחית המבקשת שלום תוכל לבחור בזאת.
2) לצאת מגבולות הארץ - לעזוב את השטחים ולעבור למקום אחר. אוכלוסיית אויב שמעדיפה שלא להילחם תוכל לבחור בכך וגם אוכלוסייה אזרחית שאידאולוגית או דתית לא מוכנה לקבל את מלכות ישראל בארצו או לקבל שבע מצוות בני נח.

3) להילחם - לנסות ולהגן על האדמה שלהם, זו לא אוכלוסייה אזרחית אלא אוכלוסייה מיליטנטית בעלת כוונות זדון, כל מי שבוחר להישאר בארץ ללא קבלת האפשרות הראשונה נחשב אוטומטית לפעיל של אותו אויב ואין הבדל אם הוא מחזיק בנשק או תוקף- הוא נשאר בארץ ולא כגר תושב, הוא מורד במדינה ודינו מיתה.
 

אבל המדינה שלנו שחכה שהיא מדינת היהודים ומנסה להיות שוויץ, הבעיה היא שבשוויץ אין ערבים עדיין.

והם אומרים שהם "אוכלוסיה אזרחית המבקשת שלום"

ופתאום נחטפים לך 3 בחורים

מתברר שיש כאלה שהעמידו פנים והם לא נכנעים, והם הציגו למראית העין שהם כפופים. מה תעשה אז? 

תחפש את המחבלים בפינצטה? זה מה שעושים היום!

אז אני מניח שאם תתפוס מחבלים תיתן להם עונש מוות, אבל מה תעשה עד שתתפוס?

והמחבלים לא מפחדים מהעונש מוות שלך, הם מוכלים להתאבד, כך זה לא פיתרון מהותי

אם תעשה עונש קולקטיבי זה יעזור יותר, כי האוכלוסיה תתמרמר על המחבלים ותקיא אותם מקרבה, ק"ו אם תעשה ממש טבח

אבל הרי לדעתך זה לא מוסרי, אז מה שינית ממה שקורה עכשיו?

אם אלו פושעים כמו שיש באופן כללי, היחס זהה לפושעים רגילים. אם זה למטרת טרור- מוכח שהם לא קיבלו על עצמם את מלכות ישראל, לכן מי שקיבל על עצמו מלכות ישראל מחוייב להוכיח זאת, בהוקעתם ועזרה במציאתם. אם יתנגדו לכך - כמו היום, הם הופכים באותו הרגע לאויב שאינו מוכן לקבל את מלכות ישראל, כל מי שמתנגד לסייע הופך באותו רגע למתנגד למלכות.
האם היית הופך את נתניה כי תושב נתניה חטף ילדים? לא, מן הסתם. אותו דבר, אם הדבר נעשה מתוך רצון להשתלט על המדינה או חלק משטחיה- זו הכרזת מלחמה מצד הציבור, ומוכח מסוף מס' סוכה שאין תינוק אומר בשוק מה שלא שמע מאביו - כלומר הרעיון של השתלטות קיים באופן סמוי - מי שיוכיח במעשיו שהוא נאמן- ילחם גם הוא במאבק ויעזור  ומי שלא, אוטומטית קופץ למצב 3- אויב.
אין אמצע. 

ותאמין לי שלערבים קשה יהיה להתמודד עם להודות אפילו בשביל אינטרס כזה, עצם האמירה שהמדינה שייכת לעם היהודי קשה להם באופן בלתי נתפס.

 

מה שאתה מציע נוסה בהרבה מקומות ולא היה יעיל

ברור שהתרבות המערבית עם כל זכויות האדם שלה היא תרבות שמעודדת מלחמת גרילה

ונותנת לטרור להתבסס באוכלוסיה (חופש הביטוי, חופש ההפגנה, אסור להעניש בחומרה מפגינים מתפרעם, סייענים מקבלים בקושי 5 שנים בכלא וכו')

אבל גם לפני שהתרבות המערבית הגיעה היה מלחמת גרילה, וגם מי ש"יוכיח" נאמנות יכול לשקר, הרי ברור לך שהוא נאמן לך בלית ברירה, והוא בעצם נכנע מתוך פחד, כך שברגע שיוכל - ופרקת עולו מעל צוארך

בעיקרון מה שאתה אומר כתוב בהלכה בהלכות מלכים, ואחת מרמ"ח מצוות עשה היא לקרוא לשלום לאויב במלחמה, אבל בפשטות עיר שנכנעה ויוצא ממנה טרור, התבטל סטאטוס הכניעה שלה, וכל העיר נמצאת איתנו במלחמה

חשבתי על מקור (גיטין פ"ה)

"...ו בריוני דאית בן לא שבקינן, אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון, אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה"

ר' יוחנן בן זכאי טען בדיוק את זה לאדריינוס במרד נגד הרומאים - יש אצלינו בריונים והםאלה שמורדים בכם, ואנחנו לא תומכים בהם, והוא אמר לו - אם יש דרקון על חבית, שוברים את החבית בשביל להרוג את הדרקון, וגם כאן צריך להרוס את כל העיר בשביל להרוג את הבריונים, ולא מצא ריב"ז מה לענות

והגמרא אומרת שהקב"ה השיב את חכמתו אחור, כי היה יכול להיות לו תשובה - שיקח את הדרקון עם צבת ולא יזיק לחבית, כלומר שאפשר לטפל בבריונים בלי להזיק לאזרחים

אז השאלה אם זה מעשי בימינו

השיטה של לשבור את החבית עם הדרקון היא שיטת הרומאים ור' יוחנן בן זכאי התנגד לכך, וברור שהשיטה של הצבת עדיפה,
כי זו השיטה שמתאימה לריב"ז רק שהקב"ה לא רצה שיענה אותה.

אני חושב שזה מה שאמרתי - שברגע שבו יש טרור אז מוכח שהם לא נאמנים, והבאתי את המקור מסוף מס' סוכה, שהענישה את כל משמרת הכהונה של בילגה בגלל מרים בת בילגה, שמוכח שמעשים של אדם מגיעים מהחינוך שלו ומהבית ומענישים על כך. לכן אין ספק שמהעיר שממנה מגיעים הרוצחים אין סיבה לחפש אנשים בפינצטה, אלא העיר כולה מוזמנת להילחם או לברוח, אם אין לנו אפשרויות אחרות, כפי שאתה רואה מהמקור בגיטין. ואסור לשכוח ש"אוי לרשע ואוי לשכנו" בעניין הזה.
אבל לא כטבח- רק בצורה נכוחה והגיונית "והוא אדמוני עם יפה עיניים" כפי שנאמר בדוד, "עשו- מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה - מדעת סנהדרין הוא הורג"(מדרש בראשית רבה)

נשאר רק היישום בשטח...

בשבילי הדיון הזה תיאורטי לחלוטין, כי לדעתי צריך לחשוש ממה יגידו הגויים

כך שזה לא מעשי

אבל לו נניח היתה ידינו תקיפה, והממשלה  היתה בידינו, גם אתה מודה שכל עיר שיש ממנה פיגועים גם לאחר התראה שלנו - "והכית את כל זכורה לפי חרב" כי היא מכריזה עלינו מלחמה

(לא שמעתי על עיר ביו"ש שזה לא שייך בה)

וגם עכשיו שהממשלה לא בידינו, והממשלה לא עושה התרעה בסיסית בגלל עקרונות "הומניים", אין מלחמה? למעשה הם עושים טרור ונלחמים בנו כל היום, אז למה לא ניקח את החוק לידיים ונהרוג את כל זכורה לפי חרב?

(לדעת הגרע"י אין היום מצוות מלחמה, וכמו שלא מתירים יפת תואר, שלמלחמה צריך מלך ואורים ותומים, אבל גם לפי זה לא מצינו איסור להרוג גויים כשאנחנו בעימות איתם)

אולי צריך קודם להודיע להם על זה, שיוכלו "להשלים", אבל זה לא כזה סיפור, פשוט צריך לפרסם שכל כפר שיצא ממנו מחבל אנחנו מכריזים עליו מלחמה "ונגיב בזמן ובמקום שנבחר..."

אבל יש סכנה נוספת, קריעה של אחדות העם בארץ שעלולה להוביל למלחמת אחים ופגיעה במטרה אותה אנחנו מנסים לקדם. אם נהפוך את עצמנו למילציה הממשלה תילחם בנו לצערי.
ואז יצא שכרנו בהפסדנו. למרות שהיה ראוי שנפעל כך.
היום שבו נרגיש שלמעשה אין לממשלה יכולת מדינית להמשיך יהיה יום עצוב, כי הוא יהיה עוד צעד לכיוון מלחמת גוג ומגוג במקום לגאולת אחישנה.

אפשר לראות איך ירדן מטפלת בטרור או איך מצרים

עד כדי כך. אפשר להשיג את אותה מטרה גם באופן "מתון" יותר (אגב, אני שמעתי את המעשה ההוא קצת אחרת. שהם תפסו שניים מהטרוריסטים, ושמו את גופותיהם "מטופלות" ליד בתיהם. אינני יודע).  לא חושב שה"שאיפה" שלנו צריכה להיות לתפוס נשים וטף ולהגיע למה שמתואר. הנקמה המאד תקיפה, משכללת את המוסר; כשהיא עוברת את גבולה - היא כבר משחיתה נפש עושיה. מה "גבולה", משתנה לפי המצב והזמנים (ואגב, לא פוסקים הלכות לפי פסוקים).

ב. אכן, העיקרון הנכון הוא, שצריך לטפל בהם בצורה כ"כ תקיפה ונוראה, שיבינו שאצלנו "משתגעים" כשקורים דברים כאלה ויפחדו.  בשביל זה מספיק אם היו מחסלים על המקום את כל ראשי המחבלים, כאן ובעזה, מגלים את כל המעגלים הקשורים לענין. מחריבים את כל בתיהם.

כשמעבירים את השיח, מתוך זעם מובן ומוצדק, ל"תכניות דמיוניות", או לדיונים על נקמה פרטית - זה עלול לגרום שבמקום למקד את האנרגיה בלחץ על הממשלה שתעשה מה שצריך, נותנים אופציה להסית את הדיון הציבורי. זה גורם שגם הממשלה תפעל חלש יותר, כי היא לא רוצהלהצטייר כאילו זה אותו ענין.

לכן, הכי נכון לדעתי עשו אלו שארגנו קריאות המוניות בפייסבוק לנקום חזק ונורא - ע"י הממשלה, באוייב. 

אנשים פה צריכים לעבוד על האמונה שלהם אבל חזק..

ממתי עם ישראל נמדד לפי גודל הצבא וגודל הטנקים? איפה האמונה פה?

רבים מלוחמי המחתרות לא היו בישיבות וחלקם גם לא היו דתיים אבל הייתה להם אמונה ואהבת הארץ הרבה יותר מהרבה אנשים שמתנדנדים כל היום על הסטנדר.

 ואם זה מעצבן אותך אתה מוזמן לדלג שרשור, אף אחד לא הכריח אותך להיכנס.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.