הרבי לא מדבר על חשיבות יישוב הארץ רק משום פיקוח נפש.
אלא קודם כל כחלק מתפקידנו לפעול למען שלושת השלמויות; שלמות התורה, העם והארץ, כדי לתקן את העולם ולהכין אותו למצב של גאולה, שזו התכלית בעצם.
וכמובן משום מצוות יישוב הארץ שבה אנו מצווים, וכוללת את כ-ל א"י בלי שום הבדל בין שטח לשטח..
מסירת שטחים ואפילו רק הדיבור על זה, זה מה שמעמיד אותנו במצב של סכנה ופיקוח נפש.
הרבי מדגיש את חשיבות ההתיישבות דווקא באיזורים האלה שנחשבים מסוכנים.
אז לומר שמגורים במקום מסויים זה מה שהוביל לרצח??
להיפך.. אנחנו צריכים לחזק את ההתיישבות ולהיות בטוחים בבעלותנו על כל שעל מהארץ הזו, שניתנה לנו במתנה מאת הקב"ה, ואז דברים כאלה לא יקרו!
הנה הדברים של הרבי:
"הנה כל ארץ ישראל ניתנה לבני ישראל בברית בין הבתרים - 'ברית עולם', וניתנה לבני ישראל מ'אלוקי עולם' באופן ד'נחלת עולם'. ועל פי זה מובן שאין ביכולת אף אחד לשנות עניין זה. ואפילו אם נמצא מישהו מבני ישראל שמוכן ורוצה לתת חלקים מארץ ישראל לאינם יהודים - מובן בפשטות שאין הדבר ביכולתו כלל, מאחר שארץ ישראל שייכת לכל בני ישראל במשך כל הדורות, ולכן אין ביכולתו להתנהג כבעל הבית ולהחזיר אפילו שעל מארץ ישראל לאינם יהודים, כי אין הדבר ברשותו. והנהגה זו (לתת למישהו דבר שאינו ברשותו) היא הפך הצדק והיושר לגמרי.
ובפרט כאשר מדובר אודות חלקים בארץ ישראל שניתנו מהקב"ה לבני ישראל באופן של מתנה, בסבר פנים יפות, בחסד חינם, ומתוך ניסים גלויים (ולא מצד 'כוחי ועוצם ידי'), הרי חס ושלום לבעוט במתנתו של הקב"ה, ולהחזיר חלקים מארץ ישראל לאינם יהודים רחמנא ליצלן..." (משיחת י' טבת תשמ"ב).
"אין לוותר ח"ו על שטחים אלו (הקשורים ונוגעים לביטחונם של יהודים הנמצאים בארץ ישראל או בחוץ לארץ), מכיוון שוויתור כזה כרוך עם עניין של סכנה ופיקוח נפש (עירובין מה, א). ואדרבה, מכיוון שיש חשש שמשם "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם" - אזי "יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת" ("עד רדתה - אפילו בשבת"). וכל זה - אפילו כאשר מדובר אודות נוכרים שצרו על עיירות ישראל "על עסקי תבן וקש" בלבד. ולא רק כאשר צרו בפועל, אלא אפילו כאשר ישנה שמועה שהם "ממשמשים לבוא" (שו"ע או"ח שכט, ו)". (מתוך שיחת י' טבת תשמ"ג).
"כדי להביא דבר זה ("לזרעך נתתי את הארץ הזאת") לידי גילוי, נדרש שיהיה "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" - ליישב כל שטחי ארץ ישראל, ובייחוד אותם שטחים שישנם מערערים עליהם. ועל התיישבות זו להיות באותו אופן כמו שהיה אצל אברהם אבינו (שמעשה אבות סימן לבנים), שבבואו ובהתהלכו בארץ ישראל הנה "ויבן שם מזבח לה' וגו'" - דהיינו, להקים בכל אותם המקומות מקום תורה ומקום תפילה, וכן מקווה טהרה... ופשיטא שלא להזמין ח"ו לחץ מצד אומות העולם, על ידי ההנהגה המוזרה של התיישבות בנקודות ספורות מסוימות. על ידי הנהגה כזו מראים שמתחשבים בטענת המערערים, ואין שום סברא בשכל ובמציאות לחלק בין נקודות ספורות אלו לכל השאר - שכן אותו "רגשו גוים" ו"יהגו" (מחאות מאומות העולם) קיים כשמתיישבים בנקודות ספורות או כשמיישבים את כל אורך הגבול וכל השטחים...
... ועל אחת כמה וכמה לא ההתפארות ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". אדרבה, ההתפארות ש"כוחי ועוצם ידי" עלולה חס ושלום לקלקל, נוסף על כך שאין זה אמת.
יש לדעת שעושים זאת בשליחותו ובכוחו של הקב"ה, שעל ידי כך מתווסף יותר תוקף במעשה ההתיישבות, ולגבי כוחו של הקב"ה אין מקום למניעות כלל ח"ו. בשעה שיילכו בדרך זו, הנה לא רק שסוף סוף הם לא יערערו, אלא אדרבה, זה יביא את "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו וגו'". (משיחת מוצ"ש פרשת לך לך תשל"ח).