כמו רבי יהודה הנשיא

יעקוב אבינו

דוד המלך

ועוד

יש דעות לכן ולכאן והדיון בזה סתם יעורר ויכוח מיותר נוסף.

אפשר לשאול באישי גם שלי וגם של כל חבדניק שכאן

ב"ה

הויכוח הוא מה שאני מנסה להימנע ממנו.

אני מנסה להבין מה זאת אומרת.

אמרת שהרבי חי וקיים בגוף גשמי, לא הצלחתי להבין את דבריך. אשמח שתנסה להסביר את עצמך שוב.

בנוסף, מה זה אומר "התסלקות"

או לעלון חב"די כמו שיחת הגאולה, בית משיח, עולמות. יש שם הסברים מפורטים. קשה לי על מקלדת אחת להסביר את הכל...

הסתלקות- פטירה של צדיק (לא שייך לרבי מלובאבביץ האחרון)

הרבי חי וקיים בגוף גשמי- כפשוטו. לא הבנתי מה לא הבנת...

אם תרצה, אבקש מבעלי להסביר לך באישי, אבל אני בטוחה שמושיקו או מישהו אחר ישמחו לענות לך.

בהצלחה!

אבל אי אפשר לא להגיד דברים שצריך להגיד, כי מפחדים מויכוחים או 'ממה יגידו'...

ולמה לנסות לשנות השקפת עולם של מישהו אחר? בן מלך שאל שאלה (מובנת מאד) - למה לא לענות לו?

הוא נמצא איתנו פה, ברוחניות...

רק הגוף שלו עלה השמיימה..אך נשמתו פה, איתנו..

ב"ה

המצב שנוצר בג' תמוז נ"ד, אינו כלל וכלל מצב נורמלי, אז מותר לכל חסיד חב"ד להשתגע !

בתור חסיד שכל עולמו הוא הרבי קפצו כל הפיוזים ונהיה חושך מוחלט.

ישנה סתירה מובהקת בין השיחות של הרבי שמדברים על ביאת המשיח המיידית ובאחת מהם הודגש שההבדל בין הדור הקודם לדור שלנו הוא שבדור הקודם היה הפסק בדיבור והסתלכות ובדור שלנו זה יהיה ללא הפסק בנתיים, ישר מ-770 לבית המקדש נשמות בגופים.

ואופס קרא הלא יאומן:

איך מתמודדים אם זה?

אפשרות אחת היא להרגיע את המצפון בהסברים חסידיים על הפירוש של המילה הסתלכות, יותר מבחיוי וכו'. להמשיך בעבודת השליחות כפי שצווינו ביתר שיאת וביתר עוז עד ביאת גואל צדק.

אפשרות שניה, היא להיצמד לשיחות ולהתעלם מהמציאות הנראית לעין ולצאת בהכרזה "הרבי חי וקיים" ויש כאלו שיוסיפו בגוף גשמי.

בשתי האפשרויות יש מעלות וחסרונות:

החסרונות:

מת המשלח נגמרה השליחות, אז מה הטעם עפ"י תורה להמשיכה?

התעלמות מהמציאות נוגד את התורה, לא בשמים היא, התורה ניתנה בעולם הזה ובה יש הלכות לגבי פטירה ומנהגיה.

היתרונות:

מאפשר להראות שפוי, ולמרות שגם מי שיתבונן לא קל להסביר שהמשיח יבוא מן המתים, זה נשמע ומריח נצרות למרות שזו גמרא מפורשת.

נראה הזוי, כי קברו קבריה. ומאז ועד היום, 20 שנה למרות שמרגישים את הרבי בכל צעד ושעל, אף אחד לא זכה לראותו למעט יחידי סגולה שטוענים שכן הם ראו,

וההבדל שמזכיר הרמב"ם בין מתן תורה לבין דתות אחרות הוא שבמתן תורה כל עם ישראל קיבל אותה ולא איזה יחיד סגולה יש"ו ומוחמד, שקיבלו אחד את הנצרות והשני האיסלם והעביר אותה לעם. כך שהיחידי סגולה שטוענים שראו הם בערך על אותו משקל, זה לא יהדות ! כשהקב"ה מתגלה הוא מתגלה לכל !!!

קטונתי מלהכריע בין שתי האפשרויות להתמודד אם המצב, כי כאידולוגיה כפי שהזכרנו שניהם בעייתיים.

גם כשמשה רבינו נעלם מעם ישראל ל40 יום, הראה הס"מ לבני ישראל שקוברים את משה (ובגלל זה הם האמינו במותו לחטאו בחטא העגל)...

חז"ל דנים בכך ברצינות באחת הגמרות.

ב"ה

בואו נחזור למדבר ונשוא ברשותך:

משה הוציא את בני ישראל ממצרים הגיעו לים סוף ששם ראתה שפחה מה שלא ראה הנביא, דרגת גילוי אלוקות שטרם היה.

הרבי הוציא אותנו בשנים נ-נ"א-נ"ב מהגלות הפנימית ומידי שבועה ושבועה ומידי שיחה ושיחה העלאה אותנו לדרגה מאוד גבוהה של אמונה. (תפקידו של משה בכל דור ודור -רעיה מאמנה - מפרנס אמונה).

משה מודיעה לבני ישראל שהוא עולה להר לארבעים יום.

הרבי מודיע לנו שהנה הנה משיח בא ולא רק מודיע מציג את הנ"ל כנבואה.

משה בושש לבוא, העם מתחלק לשתיים, שבט לוי, שבעבורו דברי משה הם העיקר וגם הם ראו את קברו של משה (הצגת אורקולית של הס"מ) ושאר השבטים שפנו לעגל בעקבות אותה הצגה.

אם נחשוב לרגע מה הניע את שאר השבטים? במקום להתאבל כנדרש על המנהיג שהלך, פנו לעבוד עבודה זרה, לזוכתם של החב"דניקים יאמר, שאפילו ה"אנטים" הכי גדולים, אוליע דברו על מנוי רבי חדש אבל בפועל, אפילו אחד לא עזב את הדת וגם לא את חב"ד, ה"חטא" היחיד שלהם הוא שחיפשו דרך רציונלית להיות קשורים לרבי ולהגביר את פעולותיו ואת שליחותם.

ובאיזה מקום ניתן להגיד שהם מוכיחים את דברי הרמב"ם שמשיח יהיה יותר גבוה ממשה. הרבי החדיר לנו אמונה שלא נותנת לעבוד עבודה זרה.

לעומתם יש את שבט לוי שבעבורו דברי משה הם צוק איתן ושום מציאות ושום מחזה אינו יכול לסתור את נבואת משה-הרבי, ולדעתי, להכחיש את מה שקרא בג' תמוז, הוא הקטנה של אותה אמונה. קרא משהוא, שאיננו יודעים מה זה בדיוק, ובכל זאת מאמינים.

ממה נפשך, אם הרבי במונטפיורי, התפללת על קבר הצדיק, הגדול מכל הדורות, ב"ה" הידיעה ואם לא, מפריע למישהוא שאתה מתפלל במרכז רחוב דיזנגוף???

אני יודע שגם זה שוללים אנשי "הרבי חי וקיים", ולמה? זה נוגד את התיאוריה !

הרבה יותר חשוב, להבאת הרבי ולהתגלותו, להשאיר את הקטנות (הליכה לאוהל, הדלקת הנר וכו,) בצד ולשבת ביחד בהתוועדות ולטקס עיצה איך מביאים את המשיח בפועל.

אבל לא, בנתיים מעדיפים להתבצר במשחק ילדים, אני צודק, אני צודק, השיחות צודקות, המציאות מול פנינו, וכך עוברים עשרים שנה, והכל להבל ולריק, לא נגע ולא פגע !!! (דברי הרבי לר' זלמן גוראריה, כ"ח ניסן תש"ן).

ובכך נותנים גושפנקה לדברי אותו איש, היינו 2000 שנה ללא הגולן ונהיה עוד 2000 שנה בלעדיו. היל"ת.

ומסיימים בטוב, רוצים לא להיות עוד 20 שנה בגלות, צריך לעבוד ובמשותף ויפה שעה אחת קודם !

שמע, הרבי אמר שבדור שלנו אין הפסק, וזה מה ששונה בין הדור שלנו לדור של הרבי הריי"צ (שאז כן יש עניין האוהל וכו').

מי שחושב שהרבי הוא אדם גדול ומדהים וחי מעל כל הרקיעים, ככה גם יחס הרבי אליו.

מי שחושב שהרבי חי וקיים ונמצא פה איתנו בגוף גשמי, כך גם היחס של הרבי אליו- קרוב יותר.

ב"ה

1. יש את המציאות, וע"פ תורה, לא בשמים היא, צריך להתנהג כפי שצוותה לנו במצבים מסויימים בין אם הם כפי רצוננו או לא.
2. יש את הרגש החסידי, ומאוד קשה להבדיל בין הרצון של הרבי והרצון שלנו שמלבישים על הרבי.
3. הלך המחשבות של כל אחד איננו משפיע בכהוא זה על תפקידו של הרבי, וזה אחת הסיבות שהיו מתנגדים לספרו של הרב וולפא, שכרך את ביאת והתגלות הרבי בענין קבלת המלכות. הרבי יגיע אם או בלי קבלת המלכות. קבלת המלכות משפיע אך ורק על איך אני ממקם את עצמי כלפי המלך, אבל המלך מלך בעצם גם בלי שאני הקטן שיצרח מבוקר עד ערב "אני מקבל את המלכות".
4. בשונא מהכרזת "יחי המלך" שהרבי אמר שהיא מוסיפה בחיי המלך או "עד מתי" שפועלת זירוז הגאולה אם הזעקה היא אמיתית.
5. במילים פשוטות הוספה בדברים שנצטוונו עליהם, לימוד תורה וקיום המצוות, עיסוק במבצעים כולל המבצע העיקרי "משיח" משפיע על התהליך לטובה, הליכה או לא הליכה לאוהל, הדלקת או אי-הדלקת נר איננה משפיע בכלום לא לטוב ולא למוטב. והוויכוח סביב הנ"ל בחוסר מוחלט של אהבת ישראל מכל כיוון שהוא לבטח משפיע על סבל והעמקת הגלות.

עזר למישהו? האיש השתנה?
 

היום רואים שבקרב השמאל מתחיל קמפיין שנאה נגד שומרי מצוות בדגש על תנועת חב"ד. קרי, אנחנו רחוקים מחזיון השלום עלי אדמות. 

נעזוב רגע את כל הפולמוס - הפרובוקטיבי והאקטיבי - שהביא את החסידות, בהתבססותה מחדש באמריקה, להגדיר עצמה בהכרזה שואפת מדון כ"chabad liubavitch", כאילו שהיה זה הכרח שכל באי עולם יתוודעו לניצחון הפאתטי וחסר החשיבות של ליובאוויטש על שאר שלושת הפרשנויות, ליאוזנא והאחרות. שכל שלט חב"די אמריקאי מכריח עצמו לצעוק את העניין בקול תרועה, ולנסות לייצר חשיבות תודעתית לסיפור הקטן והזנוח והמשמים עד צער הזה, כאילו מה שחשוב ביקום זה איזה ניצחון אידיאולוגי של משפחת רבנים קטנה על כמה חצרות מדולדלות של רחוקי משפחה מהעבר.

אבל בחייך: ניגון הדידן נצח, שהוא בפנתיאון ולא יזוח משם, אינו בנוגע לניצחון על רוסיה עם הספרייה, או על ברית המועצות עם הגליות השליחים לרפובליקות מרכז אסיה הנידחות (כמו בשיר מ"אוצרות יהודיים" על התמים יעקב בטג'יקיסטן). לא ולא; זה הניצחון המשפטי הערכאתי של החצר השניאורסאהנית על פלג גור אריה. תעשה טובה, שחב"ד תירגע ותשאל את עצמה, במלאת יותר ממאה ועשרים ל"מוישה רביינו", לאן מועדות הפנים ואיפה העתיד נמצא, לפני שידברו על אחדות ומאחד.

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה