ואז לא נשאר לנו למה להיות עצובים.

כי מאחר והכל מאיתו יתברך ממילא הכל לטובה, ואם הכל לטובה אז למה להתעצב מזה?

הצער היחיד שיכול להיות לנו, זה מתי שאנחנו לא מצליחים לתפוס את כל הטוב של ה'.. ואז גם כשבוכים, זה לא צריך להיות בכי של "ה' למה עשית את זה?" אלא "ה' למה אני לא מצליחה לראות את כל הטוב שיש במה שעשית לי עכשיו?"

משו כזה בערך.

אם אדם חי בידיעה שהכל הכל מה' יתברך שרוצה רק להייטיב איתנו וככ אוהב אותנו, הוא גם יחיה בביטחון ושמחה

שנזכההה

לדעתי זה אנושי ונצרך לפעמים להיות עצוב (לא לאבד את עצמך בתוך דיכאון אבל במידה מסוימת). הכול במידה. שמחה אמיתית מן הסתם נובעת ממקורות אמיתיים. המלצה שלי (זה עובד) לכתוב בדף דברים (אפילו הקטנים ביותר) שגורמים לך לשמוח, לחייך... ובזמן שקצת עצוב לקרוא וגם ליישם את מה שאפשר. (אגב, גם לחייך לעצמך מול המראה עוזר לפחות בעצב קל)

סותר עצבות כשקורה משהו רע. אנחנו בני אדם. גם האדם השמח ביותר- כשיקרה לו משהו רע הוא יתעצב. יהיה לו קשה..

אבל כשזה משהו שתלוי בי, באדם, לא נגיד משהו כמו שאדם נפטר, משהו שאני בעצמי עשיתי, ואז בגלל זה לא יודעת מה, אני כועסת על עצמי, אחרים כועסים עלי.. אז..איך לשמוח גם אז?

לא שמחה כזאת שאני ירקוד ויתלהב, שמחה אמיתית כזאת שיש תמיד. משהו כמו שחרסינה כתבה.

אוף, לא יודעת אם הבנתם אבל..

לדון לכף זכות, אם אני מבינה נכון מה שזכיתי ללמוד אתמול (עפ"י רבי נחמן מברסלב אם אני לא טועה.), זה לא לפרש דווקא את המעשה עצמו, לטוב, אלא למצוא באדם עצמו, שעשה, איזשהי נקודה טובה, אחת! למצוא בו טוב.  

ומתוך כך- להתרכז בטוב שבו.

ככל שיותר מתאמנים על זה- כך זה נעשה יותר קל בעזה"י למצוא ולראות טוב באחרים.

אם הדבר שהעציב אותך זה משהו ש"תלוי" בך, כפי שהגדרת- אז אולי תחשבי על משהו טוב בך, נקודה טובה בך,

ומתוך כך- תראי בך טוב, ולא רק את הדבר שהעציב אותך, ומתוך כך- בעזה"י תבואי לידי שמחה...?!

כי בטוח יש בך משהו טוב!! ןלא רק משהו אחד...

מקווה שהעולתי במשהו, גם אם לא הבנתי אותך.

שנזכה לראות רק טוב, בנו- ובאחרים, ולדון כל אדם לכף זכות.

ב"הצלחה.

אני מעלה הצעה למקרה שעשית משהו והתחרטת עליו אח"כ:

חשוב לא לשקוע מאד בעבר, מה שעשית-עשית, לא יועיל לחפור/לשקוע בייאוש/עצבות/נקיפות מצפון וכו'..

להתרכז בעתיד, ללמוד מטעויות, אם אפשר אז לתקן אבל בכל מצב ולדעת שכולנו בנ"א ומותר לטעות...

(גם אם זה לא מה שהתכוונת, אולי יועיל לאחרים כי לא מיקדת..) 

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!