יצר הנקמה חי ונושם אצל כולם פה אחרי החטיפה והרצח. (מקווה..) אני אישית נגד נקמה של אנשים פרטיים אבל אומרת שצריך לדחוף את המדינה לנקמה.

לענ"ד המושג המקורי מדבר על השגת צדק ולא השתלחות חסרת רסן שמותירה את המוסר מאחור.

מימלא בודאי שהצבא והממשלה הם שצריכים להשיג צדק,ואסור לאדם לעשות דין לעצמו,וכן הדברים צריכים לעשות לפי כללי מוסר של התורה.מה שכתבת בשרשור אחר מוטעה מאד,לא ראינו שום ת"ח שחושב שמה שהתרחש הוא "מצווה" ההפך הגמור הוא הנכון.זה לא אומר שאנחנו צריכים להשתגע,בודאי שזו לא מציאות שכיחה,וזה לא הכיוון הרגיל של הדברים במשך עשרות שנים בהם הם טובחים בנו,אומנם את הצדק צריך להשיג לפי כללי מוסר ואת מי שאשם בכך,גם ענישה לאומית לגיטימית אם הממשלה מחליטה בכך אבל היא לא יכולה להיות ברצח אקראי,כמובן שהדברים ארוכים ואין כאן הצעה מעשית,אלא תאוריה בעלמא

לא הבנתי את הסוף

וישב על זה בכלא.(ואולי בגלל זה לא שומעים רבנים שתומכים...)

אתה חושב שפה זה שונה?

להרוג את הרוצחים זה דבר פשוט שלא קשור לנקמה.

גם יהודי שהורג נהרג בבי"ד.

נקמה זה יותר כמו מה שדוד המלך עשה:

"ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלבן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלים" (שמואל ב' י"ב ל"א)

אבל מעבר לכך אי אפשר להסתמך ולומר לפי דעת יחיד אמירות כ"כ נחרצות כאשר כל הצד השני מגנה,זה חוסר פופורציה הלכתית

יעזור? -לא!

זה רק יגרום לדברים רעים.. (ראה ערך-רצח הנער הערבי)

כשאתם אומרים- ד' יקום דמו-תתכוונו לזה!!!

זה התפקיד של הקב"ה ושלוחיו הם צה"ל..

יש שיקולים של הצבא שלא תמיד גלויים לנו, האנשים הפרטיים.

ולא צריך ישר להתלהם ולנקום נקמות פרטיות.

מילא זה היה מועיל, אבל בינתיים זה רק מזיק.

חוקיתאסור לנו להרוג ערבי- אז גם הלכתית- כיזה לא נוגד את ההלכה.

ראה כל דברי חז"ל בהקשר.

נקמה היא כן שאלה של תועלת, אלא שהתועלת לא צריכה להיות תועלת מעשית, כי אם תועלת רוחנית של השבת הכבוד.

מאיפה הבאת את זה?

למרות שלצערי זה לא נעשה, עדיין אני באותה עמדה. אני טוענת שנקמה פרטית היא דבר שגוי.

מה שבטוח, הרתעה היא הכרחית למניעת הפעמים הבאות.

"כאשר מדובר ברצח אכזרי, ההלכה היהודית איננה מרחמת, בין שמדובר ברצח נערים יהודים ובין שמדובר ברצח של נער ערבי"

ועוד הוסיף:

"גם הזמן שאין בית דין מוסמך כמו הסנהדרין, בית דין יכול לגזור מוות על מי שביצע פשע ציבורי.

כך במקרה של הרוצחים שחטפו ורצחו את שלושת הנערים- חובה לגזור עליהם גזר דין מוות"

בקיצר- יש מקום לנקמה, לא ליחידים.

לא את דעתו של מי שהיה "אורח כבוד" של הרש"פ בשכם.

זה כבוד גדול להיות "אורח כבוד".

לכן אני ממש לא בוטה.

הכוונה לתנ"ך?

כי שם דווקא משבחים את הנקמה.

באמת מי קבע שרק הצבא הם שליחיו של הקב"ה...??

"ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלבן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלים" (שמואל ב' י"ב ל"א)

והראיה יחסו לנער העמלקי שאמר שהרג את שאול ויחסו להורגי איש בושת בן שאול (אם כי מעורב גם הענין שהוא משיח ה' אבל אם נקמה פרטית ראויה אז מה נפקא מינה אם הוא מלך או לא). בכל אופן רכב ובענא עשו זאת כנקמה בשביל דוד כי חשבו שיקבלו תמורה וגם הענר העמלקי בין שעשה זאת ובין שהוא שיקר, כשהוא אומר זאת לדוד זה בגלל שהוא חושב שדוד יכיר לו טובה על שנקם באויבו.

נקמה לאומית עושה צבא העם, לא יחיד אלא אם כן היחיד הוא מלך או במקרה שלנו לצורך הענין אפשר נניח להגיד על ראש ממשלה (אם כי אני לא בטוחה שמבחינה הלכתית ניתן לתת לרה"מ את אותן זכויות של מלך). בכל מקרה זה לא נעשה ע"י אזרחים אנשים פרטיים שלא במסגרת היותם חיילים במלחמה.

אגב גם בפסוק שציטטת יש שאלה האם מדובר בנקמה או שזה על מנת להרתיע ולהפגין את כוחו של ישראל- שזה יכול להיות גם כדי שלא יחזרו להציק לעמ"י וגם כדי לרומם את קרנו של עמ"י ולהוסיף גדולתו ושמעו. אם כי אני לא שוללת את האפשרות שזו נקמה.

מה שכן נקמה פרטית מותרת ומחויבת כלפי רוצח במזיד- שזה הוא ביעור דם הנקי ששפך הרוצח.. שזה נעשה גם כנקמה (לא מחויב להגדיר את זה כנקמה אבל לפחות זה קרוב לזה במובן כלשהו בכך שזה עשיית צדק לנרצח) שהרוצח יבוא על עונשו שמגיע לו ובכך ייעשה צדק לנרצח וגם כדי שהנשארים יראו וייראו.

דוד לא התנגד למעשיהם משום שעשו באופן פרטי, אלא משום שהרגו את משיח ה', פשט פסוקים.

עוד דבר-הבאת דוגמה של נקמה בין יהודים-אני לא חושב שיש מישהו בעולם שחושב שמותרת נקמה בין יהודים, יש הרבה סיבות להרוג אך נקמה בין יהודים לא אחד מהם.

בס"ד

דעתי: אם לאחר מה שהמדיינים עשו לנו היינו צריכים ציווי מפורש של הקב"ה למשה כדי לנקום, כנראה שלא הייתה הווה אמינא קודם. אמנם, אם יש סכנה לחיי יהודים יש למנוע אותה בדרך הכי חדה, סופית ומהירה ורק אז להתחשב בגורמים נוספים כגון חיי מי שאינו יהודי.

בנוסף, בדין גואל הדם ברור שהאפשרות לנקמה היא רק מעין "דיברה תורה כנגד יצר הרע" כפי שכתוב "כי יחם לבבו" וממילא שרגש הנקמה לא לכתחילה על פי תוה"ק אלא רק בדיעבד.

מה שאני מתכוון הוא שאכן, אם לא היה כתוב איסור של לא תרצח, לא היה אסור, אולי מדין ועשית הישר והטוב, מפני תיקון העולם או מ"לא לתהו בראה לשבת יצרה". אלא שהוא מופיע ובצורה כללית, על כל מקרה (למעט מה שחז"ל מיעטו). אבל צווי הנקמה מופיע בצורה פרטית על המדיינים ולכן ניתן לדרוש: "נקום נקמת בנ"י" - כלל. "מאת המדיינים" - פרט. אין בכלל אלא מה שבפרט ונגמר העניין.

שנקמת ה' ונקמת בני ישראל זה היינו הך.

בכל מקרה יש עוד מקורות חוץ מזה,דוד המלך נקם ועוד.

לא צריך לשתוק.

בכלל לא.

אבל השאלה על איזה נקמה אתה מדבר.

רצח הנער הערבי למשל, זה נקמה חסרת תועלת והגיון. לא דרך התורה.

צריך לפעול במוח לא מתוך הטירוף של אעעהה נראה להם מזהה נקממה!!!

"אל קנא ונקם" ה' נקם. אנחנו צריכים להלחם מלחמות מצווה באויבי ה'. לנקום זה לא התפקיד שלנו.

איך זה בא לידי ביטוי? אני לא רב. לא יודעת להגדיר.

יש מוסר, דרך ארץ. לא צריך להתנהג כמו הערבים כדי להחזיר להם. צריך לשמור על ההתנהגות שלנו בקדושה. אנחנו לא צריכים להתנהג כמו פראי אדם כדי לנקום.

בנו הוא נגד נקמה .

 נקמה בצורה פרטית סודית זה בכלל לא לענין , לא מסביר להם כלום , ולא משפיע להפסיק ,ורק מביא נזקים נוראים לנו כמו שקרה עכשיו ( אם באמת עשו את זה יהודים מה שבכלל לא ברור).

 כל אחד צריך לדעת שכמה שהוא חכם המשטרה והשב"כ חכמים יותר ויגלו אותו תוך שעות או ימים .

 ואני לא מבין למה מכניסים רבנים בכל ענין. ממתי רבנים מתמצאים יותר מאחרים מה משפיע על הערבים ומה לא.

 חובההההההההההההה

איך יכול להיות שיש כאן מישהו שמצדיק את נעשה הנבלה המחליא והנורא של רוצחי הנער הערבי?

ולא, אני ממש לא שמאלנית-אני בעד מוות למחבלים, בעד טרנספר, אבל נגד הכתמת העם היקר שלנו במעשי אכזריות שמתאימים לשפלים שבאומות (וגם הם הרי ייענשו ויישתו את קובעת כוס הרעלה)

"גדולה נקמה שניתנה בין שני שמות "א-ל נקמות ה'" " מכאן אנו רואים כמה הנקמה חשובה, ואיך היא מיוחסת בבלעדיות לקב"ה (או למלך ישראל).

לפני שאתם מקשקשים כאן שטויות במיץ, וגרוע מזה-תלכו לשאול רב פוסק הלכה (דווקא פוסק הלכה, אם אתם רוצים לדעת מה נכון לעשות) מוסמך ורציני.

לא פוסקים בדיני נפשות לפי מוחנו הקודח.

אז למה את כותבת לפי מוחך הקודח?

 מי דיבר בכלל על מוחמד הזה ?

 מדובר על נקמה בחברה הערבית תומכת הטרור באופן גלוי , כך שהם ידעו שחטפו את זה בגלל שהם תומכים בטרור נגדנו .

 לא שמענו מאיתך אף מלה  בעד להפסיק אתץ הטרור שלהם.

אני לא ראיתי מישהו כזה, אולי את רואה מה שאת רוצה לראות.

אני באמת מקווה שכולם ללא יוצא מן הכלל מבינים את זה.

מספיק מישהו אחד שקורא כאן (אפילו לא מגיב או לא רשום) ונדמה לו שמעשה נקמה פרטי יובן ויקבל תמיכה.

יש כח למילים וצריך לחשוב טוב טוב איך ניתן להבין את הנכתב.

נקמה היא דבר גדול ואין הבדל אם זה אדם פרטי.

מאיפה הבאת את זה שנקמה זה רק ה' עושה אותו?

נקמת משפחתו שהושמדה ע"י מלך מואב?

אז בואי תשמעי:

שמואל ב פרק ח 

(ב) וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה:

רש"י שמואל ב פרק ח פסוק ב
(ב) וימדד שני חבלים להמית - לפי שהרגו את אביו ואת אמו ואחיו שנאמ' וינחם את פני מלך מואב (שמואל א' כ"ב ד') ולא מצינו שיצאו משם:

רד"ק שמואל ב פרק ח פסוק ב
(ב) וימדדם בחבל השכב אותם ארצה - דרך נקמה ובזיון ת"י חבל עדבא כלו' גורל וחלק, ואמרו בדרש כי עשה זה בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשנחם אותם בארץ מואב כשהיה בורח מפני שאול כמו שא' וינחם את פני מלך מואב וגו' וכשיצא דוד משם והלך לעיר חמת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאח' שברח והחייהו נחש העמוני הוא החסד שאמר דוד כאשר עשה אביו עמדי חסד:

והוא עשה זאת כנקמה על הריגת משפחתו, איזה מזעזע עונש קולקטיבי כ"כ ברברי כאשר רק ראש החמאס דאז (מלך מואב) פגע בו, באמת אולי נפסיק להגיד דוד מלך ישראל חי וקיים.

כללו של דבר:

"בנין צעירים סתירה - סתירת זקנים בניין"

לא כל שכן סתירת צעירים.

כמפורש בהרבה מקומות בתנ"ך ובדברי חז"ל.

אביא רק דוגמא אחת:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א 

אמר רב אמי גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול ואמר רב אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר כי אל דעות ה' וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו אמר רבי אלעזר גדול מקדש שנתן בין שתי אותיות שנאמר פעלת ה' מקדש ה' ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו דעה נתנה בין שתי אותיות מקדש נתן בין שתי אותיות מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר אל נקמות ה' אמר ליה אין במילתה מיהא גדולה היא והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה אחת לטובה ואחת לרעה לטובה דכתיב הופיע מהר פארן לרעה דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.

רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד א 

בין שתי אותיות - בין שתי הזכרות.
במילתה מיהא גדולה היא - במקום שצריכה נקמה - דבר גדול הוא.
שתי נקמות הללו למה - אחת לרעה - להנקם מן הנכרים שלא קבלו את התורה.
ואחת לטובה - כדאמרינן בבבא קמא (דף ל"ח א): מפארן הופיע והפקיר ממונן לישראל; שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור.
הופיע - גלה והפקיר, כשלא קבלו את התורה.

הפסוק שהבאת בכלל לא קשור

למה לא הבאת פסוקים אחרים של דוד המלך?

כגון:

תהלים פרק קמט 

(ז) לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּל אֻמִּים:

תהלים פרק נח 

‏(יא) יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע:

שמואל א פרק יח 

(כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:
(כו) וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים:
(כז) וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה: ס

אפשר להביא עוד הרבה אבל לא רציתי להלאות אתכם

אז שרשור שלי ואשמח שתביא את כל הפסוקים שקשורים לנקמה.אשריך

אבל מעדיף להמנע.

משנה תורה, דעות, ז:

" ט  [ז] הנוקם את חברו...דעה רעה היא עד מאוד; אלא ראוי לאדם להיות מעביר על כל דברי העולם--שהכול אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם.

יב  אלא ימחה הדבר מליבו ולא ייטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו, שמא יבוא לנקום.  לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העוון מליבו כלל ולא יזכרנו; וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ, ומשאן ומתנן של בני אדם זה עם זה."

נכון שפגיעה בשם השם אינה דבר הבל והבאי, אבל אני מעדיף את תשובתו של החוטא מאשר את הנקמה בו.

ואי הנקמה היא כפי שאומר הרמב"ם, מן המידות שיתקיים בהן יישוב הארץ ומשאן ומתנן של בני אדם זה עם זה.

ואריכות אפים ממדותיו של הקדוש ברוך הוא. אמת הדבר, שלפעמים הקדוש ברוך הוא גם כן נוקם ומעניש באף.

וכן ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש-אינו ת"ח.

ובכל מקרה, מן הראוי שהנקמה תעשה בידי אנשי קודש. ואני לא מספיק סומך על אנשים שיזהרו בזה, סוג של "הלכה ואין מורין כן".

דבר נוסף שחשוב מאוד לציין, זה שהנקמה מטרתה כבוד, ו"כבוד חכמים ינחלו". הכבוד האמיתי, לא מושג משפיכת הדם, אלא מהעמידה על ערכי האמת שלך, באופן כזה שמתוך ראיה של קודש שהאדם חי את מלכות ה', ורואה איך מלכות ה' מופיעה בעם ישראל, ורואה מישהו פוגע בכבוד ה', הרי שכביכול נפגעה כאן החכמה, שחכמתם של ישראל אומרת שאין איש קם כנגד קוב"ה, ולכן הוא יוצא לנקום ולהשיב את החכמה האמיתית. ובימים כאלו שהכפירה וההפקרות שולטת, היחס בין החכמה שאתה מוסיף לעולם במעשה הזה, לבין יצר הברבריות שאתה כביכול מגלה, מאוד מאוד לרעתך. "הן יראת ה' היא חכמה".

נקודה אחת היא שאף על פי שמצד הפגם השכלי ומצד חומרת החטא יש הבדל עצום בין רצח לרצח ובין דם לדם, הרי שמצד השפלות הנפשית שבאה לידי ביטוי במעשה הרצח, אין הבדל בין רצח לרצח ובין דם לדם.

אא"כ, האדם באמת פועל מצד השכל ולא מצד בעירת יצרים שפלים שקבורים בו, שבמקרה מופנים כלפי גויים. והחלק החייתי שבאדם, לא מתעדן מזה שהוא מופנה לגוי. חיה לא מבדילה בין יהודי לערבי.

והנקודה השניה, קרובה לנקודה שהעלתי בתגובה הקודמת,שבמקרים שמדובר במלחמה שהחלק השכלי לא תופס בה מקום מכובד, המושג של הנקמה פחות שייך, וראיה לזה, נזכרתי בתשובה של הרמב"ם על אחד שבית הדין אמר לו לשבת, ואמר שאף אם דוד ובית דינו היו אומרים לו לשבת, לא היה יושב, והרמב"ם שלח על זה, שלא צריך לנדות אותו על ביזוי ת"ח , מכיון שזה לא נובע ממקום של חוסר הכרה במעמדם של ת"ח אלא סתם גסות רוח של עם הארץ שבדיוק עצבני על בית הדין, וצריך להסביר לו ולחנך אותו שלא ידבר כך. (איני זוכר איזו תשובה, אם זה מעניין מישהו אוכל לנסות לחפש.)

אמנם יש הבדלים עצומים בין המקרים, אבל אעפ"כ יש גם דמיון. לגבי ת"ח נאמר שת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. והנה כאן מצינו, שבהקשר זה, הרמב"ם תלה את העניין של ביזוי ת"ח בהבנה של המבזה, וא"כ יש לדון בזה גם במקרים דומים שבהם נראה שצריך לנקום על כבודנו.

והנקודה השלישית, עיקר עניין הכבוד בנקמה, זה לא להראות שאנחנו מסוגלים להיות אכזריים, אלא לתת ביטוי לכח והעוצמה שלנו, ומכיון שכך, כשאין אפשרות לעמוד מאחורי מעשה הנקמה, הנקמה אינה מפיקה את פריה.

כדי לנקום צריך שתהיה לך יכולת אמיתית ויציבה להלחם באויב שלך ולא שתשתמש במשטר שאינו מסכים איתך. (עיין ערך שמשון שהוסגר לידי פלשתים, ונצח אותם בכוח שנתן לו מהשם.) וזו עוד סבה מדוע עדיף שנקמה תעשה בצורה כללית ורשמית ולא כמעשה של יחידים.

והנקודה החשובה ביותר-אל תשכח שבסופו של דבר אתה עומד מול הלכה שאוסרת הריגת גוי. כדי לעבור על ההלכה, אתה צריך להיות בטוח שמוסר הנקמה עומד לצדך, ולא שזה יהיה בגדר הררים התלויים בשערה.

מי שהורג גוי (הורג!לא רוצח!) כנקמה על רצח יהודים זה לא שפלות נפשית גם עאם אולי הוא טעה מצד ההלכה.

ב.ברור שעיקר השאלה זה ההבנה ודווקא כי אני מבין למה האגבים רוצחים אותנו אני עוד יותר מבין למה צריך לנקום.

ג.מאיפה הבאת את זה?

ד.ברור ש"מוסר הנקמה" עומד לצידי.

שאני מדבר על רצח ולא על הריגה (רצח בעיני זה שפיכת דם בזדון שלא נובעת מתוך רצון לעשות דין אמת או להלחם למען ערך רוחני, וגם אם תאמר שזה לא פירוש המילה, לזה התכוונתי), בסוף אמרתי לעצמי שזה ברור, אז אולי אנחנו מסכימים.

ב. ג. אני חושב שהשאלות האלו נובעות מהתפיסה שהבעתי גם בתגובה למעלה, לגבי ההבדל בין נקמה לקנאות.

קנאות היא הופעה של ערך מעשי. נקמה היא הופעה של ערך שכלי. ערך שכלי צריך להיות בהיר ובוהק בלי מחיצות ומעצורים, לכן כשיש מחיצות שמפריעות לו להופיע כגון העובדה שיש מי שמעז לבזות אותו, צריך להלחם בו. ממילא אם אין לך היכולת לבטא את הערך השכלי בצורה ברורה, אולי עדיף שלא תתחיל להתעסק בזה, ותצא כשעדיין יש מחיצות, אלא שעכשיו רואים אותן טוב יותר, כי הסבת אליהן את תשומת הלב.

לגבי הטענה שקנאות היא הופעה של ערך מעשי ונקמה שכלי, אתה יכול לראות את זה מופיע בעיקר מפס' בתנ"ך, השאלה הזו מסובכת מאוד, כי היא חציה מילולית וחציה רוחנית, ולהתמודד עם שני המישורים בו זמנית זה די קשה.

לגבי עצם קיומו של הבדל, שמעון ולוי היו קנאים, ויעקב הביע הסתייגות מהם, לעומת דן שהיה נקמן ואף קיבל ברכה מיעקב על כך. (אם כי בסוף הברכה נאלץ לשאת תפילה)

אנסה להסביר כפי יכלתי-אין ספק שיש קשר בין קנאה לקנאות, וקנאה היא חוסר בהופעה המעשית של מישהו, לעומת הצלחתו המעשית של האחר. גם אצל שמעון ולוי, אליהו, פנחס ומתתיהו, היה חסרון כלשהו בעולם המעשה, ולכן נעשה מעשה מיידי וחסר ותקיף להשיב את המצב לתיקונו. קנאות נעשתה גם בתוך עם ישראל, מכיון שכשחסר משהו, גם בתוכנו, עלינו לטפל בזה בחומרה. (ואולי בתוכנו החסרון המעשי הוא אפילו קשה יותר, כי הציפיות מאתנו גבוהות יותר.)

הנקמה מופיעה בד"כ בהקשר של עשיית דין, היא פונה כלפי אדם בתור אויב ולא בתור פושע. הפושע הוא אדם שפגם במעשה. האויב הוא אדם שנמצא במחנה היריב, דהיינו שההבדל בינך לבינו הוא לא רק מעשי אלא במישור שכלי. זו גם הסיבה שבנקמה אפשר לפגוע בחפים מפשע שלא כמו בקנאות, כי הנקמה מתייחסת אל הרשע השכלי השורשי, וכל מי שמחפה עליו.

הצד השווה שבהן, שמדובר בהופעת ערך במקום שיש בו חסרון, והופעת ערך הצדק מופיעה בצורה שיוצאת מהגדרים הרגילים של העולם.

ד. זאת שאלה שהתשובה עליה פונקציונאלית לדעה בה אתה מחזיק בכל שאר הויכוח, ולכן אין טעם לענות.

ב.ג.זה נחמד כל מה שאתה אומר אבל מה המקור לזה?

ובקשר לשמעון ולוי-

התורה נשארת בסמן שאלה,נכון שיעקב נכנס בהם אבל הם עונים לו תשובה והוא לא עונה להם עליה.

וזה קשור בדיוק לפרשת השבוע של השבת.

יעקב השאיר בסימן שאלה,כי קנאות זה חום ויש חום של קדושה ויש חום של סטרא אחרא.

בפנחס מתברר שזמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמועני זה בצד הסטרא אחרא ולוי-פנחס בקדושה.

וכן לוי מפוזרים בכל הארץ בין כל השבטים ומלמדים תורה ועבדים במקדש ושמעון מקבל נחלה ונבלע בתוך יהודה.

אבל ככה זה נראה מתנ"ך, מדרשים.

ומה שאמרתי זה שלגבי דן, לא היה סימן שאלה למרות שהוא נקמן, מכאן ראיה שיש הבדל מהותי בין נקמנות לקנאות.

אולי אפשר לומר שקנאות נובעת מרצון, ונקמה מגאוה.

הנטיה לערבב אותם זה ששניהם קשורים לעשיית שפטים מחוץ לגבולות הרגילים.

לי זה ממש לא נראה כך.

כל מי שאומר שלא צריך לנקום זה כי זה לא קרה לא אישית ואני מוכן להתערב שכל מי שהבן שלו היה עובר מה שהחטופים עברו

היה מתחיל טבח בערבים(לא רק במחבלים ואולי אפילו בילדים ערבים) וכמו שאומרים "כל מחבל ערבי וכל ערבי מחבל".

וגם יש את מה שאמא של הטרוריסט אמרה שהיא לא יודעת אם זה הוא אבל אם זה הוא היא תיהיה גאה בו עד סוף חיה,

כך אני חושב על קרוב שלי שלא יודעים אם הוא ביצע פעולת תג מחיר אבל אם זה הוא אני יהיה גאה בו עד סוף חיי...

מי שפועל לפגוע בך/ תומך בפגיעה בך (כשאתה יודע את זה, לא מכליל והורג אנשים בגלל מוצאם)

ואם אתה חושב ששרפת נער ערבי בחיים, רק כי הוא ערבי = אויב אז אתה בבעיה.

אתה מדבר כאחד שמחשיב את עצמו כבעל ידע תורני ומצטט את הרמב"ם. את המקורות של הרמב"ם ואת ה"כסף משנה" (-ר' יוסף קארו שהוא גם בעל ה"שולחן ערוך") לא למדת, או שאתה בוחר להתעלם מהם כדי להציג תמונה מעוותת בתור "דעת תורה"?

עיון במקורות (המכילתא על שמות בפרק כא') מוכיח בברור שהריגת גוי היא עוון חמור, רק שאין ב"ד עונשים עליו. ב"ד גם לא מעניש את מי שקושר יהודי ומכניס אותו לכלוב אריות, אז אתה בעד לעשות את זה? זו בורות במקרה הטוב והתחזות ליראת שמיים במקרה הרע וכך או כך זה חילול ה'. הנה עוד דברים שכותב הרמב"ם על שפיכות דמים (הרי על הריגת גוי עוברים על "שופך דם האדם"):

(הלכות רוצח פרק ד' הלכה ט')

"אע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים. שאלו עוונות הן מעבירות שבין אדם למקום, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין שנאמר אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו "רק לא היה כאחאב", וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות, לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנאמר "ותצא הרוח ותעמד לפני ה'" זה רוח נבות, ונאמר לו "תפתה וגם תוכל". והרי הוא הרשע לא הרג בידו, אלא סיבב, קל וחומר להורג בידו:

במלחמה עושים מה שצריך כדי לשרוד ואם ניתן לצה"ל לעשות את זה לא תיהיה לנו מדינה

או שמא יש דברים שבאמת יעזרו ועליהם צריך להתעקש- מלחמה חסרת פשרות באויבים ובטרור ובתומכיו, חיזוק החוסן הלאומי (דתי-מוסרי, חברתי, כלכלי) והרבה אורך רוח.

אך אין להשוות אותו לרציחת יהודי.

כמובן שפה זה לא הריגה של סתם גוי אלא של הריגה כנקמה של גוי ששייך לעם שנו במלחמה איתם ושנמצא בארץ ישראאל ואינו גר תושב .

לרמה שלהם מוכיחה שאתם לא יודעים מה זה שבן שלך נרצח בפיגוע

את מה שאתה חושב, אתה צריך להפעיל את הרגש באופן כזה שאין לשכל יכולת שיפוט.

טענה שמנסה להעמיד את האדם במקום כזה שלוקח ממנו את יכולת השיפוט (או מסיט את הדיון משיפוט ישר והגון), היא דמגוגית.

והיא לא נכונה, כי עובדתית יש אנשים שזה קרה להם, ולא חושבים כמוך.

בס"ד

כאשר אתה הורג ערבי מירושלים כנקמה על מה שעשה ערבי מחברון בגלל שהם בני אותו העם, אתה קודם כל מקבל את הטענה שהם בני אותו העם, אני לא מאמין בקיומו של עם פלסטיני ולכן אני לא רואה שום קשר בין ערביי ירושלים לערביי חברון וכדו'.

בנוסף, בעניין תגובתי הקודמת, חיפוש מהיר בקונקורדנציה מראה כי למעט הנקמה במדין ונקמת שמשון אין נקמות חיוביות בידי אדם בתנ"ך וגם על שתי אלו יש מקום לדון (וראיתי השבת בספר קומץ המנחה שאומר שהסיבה לנקמה במדין היתה בשל חשש מהעתיד, כפי שכתוב "כי צוררים הם לכם" ולא "צררו"). בכל אופן, אני רואה שאין יותר מדי עם מי לדבר אז סלח לי אם לא אענה למה שתגיב (אם תגיב).

"ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחריצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלבן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלים" (שמואל ב' י"ב ל"א)

בס"ד

אם לא כתוב נקמה זה מאפשר לי לשחק עם הסיבות שהובילו למעשה ולהגיע למסקנה הרצויה - הייתה סיבה טובה יותר מלספק רגש נחות שמשום מה אנו מדמים לנקמה של מעלה, מה גם שראית שגדולי ישראל עשו זאת אפילו כשהיתה כתובה בפירוש המילה נקמה. בכל אופן, אני לא רואה נפק"מ בשאלה מכיוון שלמעשה גם אם יש מקום לנקמה ע"י כלל ישראל, כלל ישראל לא רוצה לנקום, אלא רק להגן על עצמו.

 לגבי איסור לא תרצח- נכון, זה אסור. ולכן אני לא אלך וארצח. אבל ממתי כולם כ"כ מזדעזים מרצח כמו שהזדעזעו מרצח הנער הערבי? סליחה- רוצחים פה בפאבים, בעל את אישתו וכ' ובקושי איש מתייחס- אבל ברגע שזה ערבי- זעזוע עמוק ונורא.. ברור לי שרצח זה דבר נתעב- וצריך לשנוא אותו, אבל באותה מידה שאנו מגנים רצח של לא ערבים.. (קיצר- עצם העובדה שהוא ערבי לא הופכת את רציחתו לדבר יותר נורא מכל רצח אחר..)

שנזכה ללכת קוממיות בארצנו

א-ב-ל..

פה יש איזשהו זעזוע יותר גדול גם כי הרצח היה חייתי(לשרוף אותו חי?!?! חולי נפש!! כ"כ לא יהודי!!)

וגם כי אין הרבה מקרים שיהודים רוצחים ערבים...

ובעיקר בגלל שזעזע אותנו שככה אנשים מאתנו בוחרים לנקום, בדרך כ"כ לא יהודית.

כל מי שלא מסכים אם נקמה זה מעיד שהוא לא יודע מה זה שבן שלך נרצח

ואין לי שום דבר כנגד פותח/ת השרשור, פשוט היה נראה שכבר בכמה שרשורים היתה מגמה להסית וכו' וכו'..

היו זהירים מעט בדיבור ותחשבו לפני הכתיבה.. אין צורך לכתוב כל שטות שמתפרצת....

לא בדיוק הבנתי עם מי אתה מסכים..

מעניין לדעת ששני המושגים האלו (ערבי וחף מפשע) יכולות לדור בכפיפה אחת.

אולי גם יש עמלקים חפים מפשע?

כל הזמן שהערבים פה נחשב למלחמה, ולכן המושג חף מפשע פשוט ללא שייך. 

גם אם אין לזה מטרה, וגם אם אפחד לא ישתכנע מהשני...

זה מלמד אותנו סובלנות וסבלנות...להקשיב לדעות ששונות משלנו, להתייחס בכבוד וכו'...

אני עצמי מתווכחת קבוע עם בת שממש שונה ממני ואני יכולה להגיד לך שלמרות שאפחת לא משתכנעת, אני קיבלתי המון והשתנתי...לאו דווקא שנושא הוויכוח אלא בכללי...עבודת המידות וכו'....

אז לא מתאים לך שרשור כזה?! אל תגיבי, תתעלמי...

אבל לבוא ולהגיד חלאס?! לא מתאים

יומטוב וגאולה בקרוב!!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות