סליחה על ההתנצלויות הנה השיר:

ידיים חשופות מחבקות
את האדמה החרוכה מדמעות
והלב ממשיך לדמוע
ניצוצות של קסם

בתוך ידיים עייפות

אוחזים מעדר
ומתחילים לבנות
 

נכתב בעקבות פרויקט של הנוער של היישוב שלי שכל פעם שאני הולכת לעבוד בו אני נפעמת מחדש במרץ של מי שעדיין לא התאושש ממה שקרה.. אני חושבת שזה מאוד מיוחד וזה גם נותן לי הרבה כוחות שאפשר פתאום להחליט שלא נשארים בדיכאון הזה הקובר ומתעלים את הכאב למקום של בניה ובאיזה מקום אני מרגישה שזה מעל הטבע כי לא חשבתי שיש לי כוח עכשיו והנה יש כוח ועובדים ומתקדמים. וודאי זה לא קסם אלא ההתעלות של הנשמה, רצון עז וסיעתא דשמיא שמאפשרים במבצים הקשים האלה להתעלות ולא להישאר תקוע וקבור בדיכאון. השימשו במילה קסם נועד להראות שזה דבר שכיבכול לא טבעי שיקרה.

נגעת בלב שלי 

לא הבנתי את הקשר של הסמיילי..

הם עצרו אותו בשנייה האחרונה, ממש לפני שהוא יצא אל מחוץ לכפר שלהם.

הם זיהו אותו לפי כל הסימנים הנכונים, הלבוש, הכובע והתיק. וגם הגלימה הבוהקת עזרה קצת.

בדרך כלל לאף אחד אין מספיק כסף, או סיבה טובה לקנות כזו גלימה. בטח לא עם המילה קוסם עליה.

אז הם עצרו אותו עם עיניים מתחננות והוא עצר. כי ככה קוסם מתנהג.
למעשה הוא היה עצבני למדי. הוא חיכה בערך שעתיים ביציאה מהכפר, דואג שגלימת הקוסם שלו 

תתנפנפף היטב ושיראו אותו, אבל האיכרים הפשוטים אפילו לא טרחו לבדוק אם יש מישהו ביציאה.

הוא החליט להתנהג יפה אל האיכרים. לא אשמתם שהם בורים וחסרי יכולות להבחין בטובה שנשלחה

אליהם על ידי הכוחות השמימיים. הם לא אשמים בכך שהם נולדו לחיים בשדות, עם בהמות.

הם לא אשמים שאין להם קסם.

אז הוא הכניס אותם אחד ואחד, והם ביקשו ממנו, מי מזור לכאביו, ומי שיקוי לשיפור התבואה, מי תחבושות 

לחולה ומי מגילת קסם להגן על ביתו.
הכפר הקטן התעורר לחיים. כולם ביקשו לאחוז בידם מעט מן הבלתי נתפס, מהמדהים, מהקסם הזה.

הוא לקח מטבעות נחושת, לא הרבה, אבל גם לא מעט ובסוף היום יצא עם השלל שלו ועם ליווי של אנשים 

מאושרים, אנשים שלרגע אחד נגעו בקסם.

בשבוע הראשון כל אחד השתמש בקסם שלו, בשיקוי, במשחה, בתחבושת, בדשן הפלאי. כל אחד והקסם שהיה

צריך, כי בלעדיו, היה חסר לו משהו. אבל ככל שהתארך השבוע, התברר שגם לקסם יש תאריך תפוגה.
רק אחד מבני הכפר לא התרוצץ אחר הגלימה והכובע.
הוא נשאר בפרדס שלו, לא הסתובב כל השבוע והשוויץ בקסמים של אחרים. גם כן קסמים.
הוא ניקש וגיבל במשך שלושה חודשים לפני שהזר הזה הגיע. הוא יעשה את זה גם לאחר מכן.
אבל עכשיו הוא שלח יד לפרי העסיסי שנח מעל לראשו מקרב אותו אל פיו.

"תדע לך, שאני זוכר אותך עוד מאז שהיית פרח." אמר ונישק אותו.
לאחר מכן נגס בו, נותן למיץ המרענן למלא את פיו היבש מיום העבודה.
"קסם" הפטיר לעצמו מבלי משים, "קסם הוא לא נוזל צבעוני בבקבוק."
"קסם" אמר לגזע העץ שנשען עליו, "הוא העסיס המתוק של פרי העבודה הקשה."

 

קסם.

הבזק פתאומי.

מציאות משתנה ברגע.

קול דממה דקה.

עולם הפוך.

ריצה.

קור.

משב רוח.

אור מבעד לערפל.

דמות מופיעה ממרחק.

שמחה בלב.

קסם.

תודה רבה

אני משתמש במבנה הזה לעיתים תכופות, ולא חשבתי על העניין עם השעון חול כשכתבתי.

ב"ה יצא לטובה

זה קורה,

ברגע אחד זה מגיע,

זהו מעגל החיים.

זה מין קסם כזה,

מין יכולת,

לגדל בתוכך דברים.

הם גדלים וגדלים

ופתאום הם מחליטים שדי,

צפוף פה קצת הם אמורים

ופשוט יוצאים.

בהתחלה קצת צרחות וכאבים,

גם קצת בכיות בשנייה שהם נולדים.

ולאט לאט הם מתפתחים,

מביאים אור לעולם,

ואז גם עושים את זה לבד, לעצמם.

זה דבר כ"כ מדהים,

כן זהו קסם החיים.

ואני עדיין לא בטוחה שהבנתי כמו שצריך,

בכל קריאה נוסף לי משהו חדש...

זה נשמע ממש כמו שיר אהבה (נכזבת?) לשירה.

שהשיר מתעתע, חמקמק

הייתי כותבת דימויים חזקים יותר, אבל לא פה המקום...

מטלטל.

מן קסם כזה

שראיתי בחיים הפשוטים

לא צריכה יותר

מזה

|מנסה שוב|

|לא מצליח|

וכנראה שהוא תופס ממנו טרמפים...

זה אמור להיות חריזה, נכון?

אז- 

קסם מחלף חשוב,

קסם הלוך ושוב.

זה לא חרוז

חשוב זה שורוק, ושוב זה חולם.

אבל יצא לי מדי קיטצ'

פלג מפכה

ציוצי ציפורים

שלל צבעי שקיעה

ילדים צוחקים

חיוך מרוח

מבט מתוח

אהבה מבט ראשון

ביום גשום להמשיך לישון

קרן שמש מסתננת מהעלים

עיניים בורקות

אנשים עליזים

רחוב סואן

לעזור לזקן

לחייך

ולשיר

ולרקוד

ולצחוק

ולאהוב

זה קסם החיים.

גורם לי להרגיש איזה חיים שלמים ויפים הקב"ה שלח לנו..

הסערה שלאחר הסערה,
כך עם ישראל עובר תלאות.
עוד מבצע ועוד מבצע
מחכה לקסם שיביא את השמחות.

רוצה את הקסם ולא את הקסאם,
הקסם שמוביל לסוף מצויין.
קסם שהוא לא רק פנטזיה,
אלא אמיתי, חי ורענן.

תמיד בא לו בזמן
כמו שעון מכוון

ולצלילי שיר ליוויו הקט

אני עוד רצה למקלט

נכתב לאור ההשקמה ב8 היום אם אנ'לא טועה התכוונתי לקסאם

קריצה, הבהוב, נצנוץ

ערבוביה של רגשות במשחק אור וצל

מוזאיקה של שמות ודמויות

חיוך ממנו אלי

בדיחה ממני אליו

קסם

________________________________

לא אהבתי את מה שיצא, אז:

________________________________

"אתה לא רציני," היא גיחכה, "אתה שוב עובד עליי". זה היה נכון כמובן, אבל היא האמינה בכל זאת.

"תעצמי עיניים," עצמה "ידיים מאחורי הגב," הכניסה "תספרי עד חמישים" התחילה

הסתובבתי ורצתי הכי מהר שהצלחתי משם.

עכשיו, זה קסם.

לא בטוחה אם קיים או לא,

לא יודעת אם להאמין,

אך לקסם יש כוחות משלו,

הוא מרפא פצועים.

הוא יכול להפוך יום שחור לשמח,

הוא יכול להיות כה נעים.

אך לפני שיתעופף כחלום פורח,

בואו ונסדר כמה עניינים:

הקסם לא אמיתי, הקסם לא ממשי,

ולכן הכל לא יבוא בלחיצת כפתור.

עלינו מוטלת המשימה הקשה-

איך הופכים חושך לאור?

התשובה כה פשוטה,

אך גם מסובכת.

בואו ונלמד איך עושים זאת!

חברים, עשו אזניכם כאפרכסת-

לוקחים את השחור,

ומערבבים עם קצת אור.

ואמרו חכמינו, וזה לא סוד-

מעט אור דוחה את החושך, מאד.

והנה, הפך השני שבקערה ללובן מבהיק,

והיום הפך לטוב, בצ'יק!

בזכות קצת יופי, בזכות נקודת אור,

הפך כל יומינו והוא כבר לא שחור!

אז לא לסמוך על הנס,

ולא להנות מן הקסם,

כולנו קוסמים, בניו של קוסם מספר אחת,

ועושים מה שביכולתנו כדי לפתוח פתח כמחט!

הכי רחוק שהגעתי פעם היה לדמיין את ארון הקודש כמו תעלה סודית שאין לה באמת תקרה אלא צינור כלפי מעלה - ההסתכלות שאתה מציע היא מעניינת. אולי אנסה להתפלל כך את התפילה הבאה שלי.

או שכן?

תעדכן אותנו

"אאז"ל היה רגיל לומר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, נראה מזה שיכולין להיות בכל דרכיך דעהו הגם שאינם נקיים כל־כך, כדאיתא אין לך דרך שאין בו עקמומיות, דהרי כתיב לאחר זה והא יישר אורחותיך, וזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, עולם הזה עלמא דשיקרא, והמרגלים נשתלחו להשיב אמרים אמת לשולחיך, אולם הם אמרו כי חזק הוא ממנו שהיה להם הסתרות וחשבו שאין בכחם להתגבר עליהם, וזה לא היה אמת, שהיו צריכים להתחזק כמו דכתיב ויתחזק דוד בה' א־להיו, שזהו בכל דריך דעהו [...] ואיתא בספר הזכות שאמר להם שיראו הארץ בעין טובה, כי ארץ ישראל היא במדת הדין, אולם בפנימיות כולה חסד, וזה עניין אמונה שצריך להאמין אף אם רואים ההיפך, ולהימשך אחר השי"ת, כדאיתא בילקוט א־ל אמונה ואין עול שהאמין בעולם ובראו"

הכתיבה מהממת, ויזואלי מאוד, ממש מרגישים שם...(לי אישית היה טיפה קשה עם זה אבל זה רק מדגיש כמה הכתיבה טובה😅)

בקשר למסר אתה צודק, סוגשל, כי סיפורי אמונה שמכירים על ניסים שקרו זה סיפורי אמונה שגררו איתם חסד, הסיפור שאתה כתבת זה סיפור אמונה שלא גורר איתו חסד ולכן פחות ירצו לספר אותו בתור חיזוק לרבים כי הוא לא מחזק, הוא מציב מראה, הוא נכון מאוד אבל לא מחזק, לכן לא שומעים אותו.....

וכן, זו גישה קצת ליטאית מאוד אבל בסדר😅

זה לפעמים קשה להכיל שבעבודת ה' יש לפעמים דברים קשים מאודד...

ביחד עם כל האהבה והטוב הזה

אבל אני פשוט חושב שיש ערך אפילו להצגות כאלה

אני אוהבת את הציניות המתפכחת והבלתי מתפשרת שלך

לדעתי זה מה שקורה כשמנסים לכפור בסנדרט של נורמליות ורושם חיצוני, ובסוף נוצרת נורמה של לא נורמליות ומוזרות.

"משתויקקים" זה מושג מתאים?

מושג מתאים, למרות שהוא כמו ציוינים, מושג שראוי להחליף

שהחכמה הגדולה היא להיות באותה מדרגה של "החתול שרצה להיות איש" ועדיין לבחור להיות חתול.

יעני, זה קל טילים להיות "אותנטי" ולדעת יותר טוב.

אבל הדבר האמיתי זה לדעת את הכל, ואז להגיע לנקודת המוצא.

///

הרש"ר הירש כותב שהתפילה איננה ביטוי לרגש. תפילה זה מלשון פ.ל.ל, משהו כמו שיפוט והבחנה. אם תפילה היא ביטוי של רגש, אז למה כולם צריכים להתפלל שלוש תפילות זהות, ביחד, באותה שעה, כל יום? אולי יש אנשים שהמאני טיים הרוחני שלהם הוא בדיוק באחת־עשרה בבוקר? בשתיים בלילה? ולמה אותו נוסח? גם ביחס ליחיד המתפלל – וגם ביחס לציבור – הקטן, או הדור כולו – למה לא כל דור מחליט מהם צרכי השעה? המסקנה היא שהתפילה איננה פעולה סובייקטיבית אלא פעולה אובייקטיבית. יש אמיתות נצחיות, שלפחות עד הגאולה השלמה, אמורות להיות מבוטאות ומופנמות.

דווקא מי שלא רוצה להתפלל, הוא הכי זקוק לתפילה, כי כל הרעיון זה להחדיר את העניינים האלה ללב. והתכלית הנוכחית של ט' באב היא חיבור לנקודת השבר הפנימית. בעצם אפשר לקרוא את כל הקינות גם ביחס לירושלים הפנימית, בית המקדש שבלב, נשמות הכהן והנביא שנמצאות בלב כל אחד מול היצרים הצרים, הריחוק, אובדן התמימות. זה ברמה הספציפית.

קיטש קיים אבל לא כל דבר הוא קיטש. ולא צריך להיות אינדיבידואל על־חלל כדי לצאת מהקיטש. זאת הסתכלות עצובה לדעתי שבסוף מוחקת דברים חשובים מדי.

לומד התורה בתשעה באב עושה... מה בדיוק? במה בא לידי ביטוי הבניין שלו? איך העולם נראה לפני ואחרי? האם הוא הביא את הגאולה, כהנים ופרה אדומה, מקדש ומנורה, במו ידיו החשופות? לא נראה לי. אני כן רואה אותו כדמות שמנוגדת לעולם, עסוקה בפנטזיה סובייקטיבית, נמצאת בדיסהרמוניה עם זרמי המציאות, ומניסיון לרוב זה לא מתפתח לכיוונים חיוביים לטווח ארוך, ובעצם גם לא לטווח קצר.

לרגע חשבתי שהבעיה זה כיסוי ראש וצניעות.

אני חושב ששיער לבן הוא מאוד יפה

את הצעירים

ומשגה זה אומר האשמת הקורבן

(שיער לבן זה אחלה

הטבע לא יכול להיות משגה)

בן השפחה (ישמעאל) יושב בארמון

ובן המלך (ישראל) עומד בשער החיצון

לכיסאו ישוב בצדקתו

ינקום נקמת עמו

וישפוט גוזלי מלכותו

נביאי ומבטיחי שקר

טענו לכתר

שימרנו מכולם

שומר ישראל לעולם