)בקצרה
(אבל אני לא מסתפק ב^^^^) 
) סליחה על ההתנצלויות
הנה השיר:
ידיים חשופות מחבקות
את האדמה החרוכה מדמעות
והלב ממשיך לדמוע
ניצוצות של קסם
בתוך ידיים עייפות
אוחזים מעדר
ומתחילים לבנות
נכתב בעקבות פרויקט של הנוער של היישוב שלי שכל פעם שאני הולכת לעבוד בו אני נפעמת מחדש במרץ של מי שעדיין לא התאושש ממה שקרה.. אני חושבת שזה מאוד מיוחד וזה גם נותן לי הרבה כוחות שאפשר פתאום להחליט שלא נשארים בדיכאון הזה הקובר ומתעלים את הכאב למקום של בניה ובאיזה מקום אני מרגישה שזה מעל הטבע כי לא חשבתי שיש לי כוח עכשיו והנה יש כוח ועובדים ומתקדמים. וודאי זה לא קסם אלא ההתעלות של הנשמה, רצון עז וסיעתא דשמיא שמאפשרים במבצים הקשים האלה להתעלות ולא להישאר תקוע וקבור בדיכאון. השימשו במילה קסם נועד להראות שזה דבר שכיבכול לא טבעי שיקרה.
נגעת בלב שלי 
לא הבנתי את הקשר של הסמיילי..
~מישי~הם עצרו אותו בשנייה האחרונה, ממש לפני שהוא יצא אל מחוץ לכפר שלהם.
הם זיהו אותו לפי כל הסימנים הנכונים, הלבוש, הכובע והתיק. וגם הגלימה הבוהקת עזרה קצת.
בדרך כלל לאף אחד אין מספיק כסף, או סיבה טובה לקנות כזו גלימה. בטח לא עם המילה קוסם עליה.
אז הם עצרו אותו עם עיניים מתחננות והוא עצר. כי ככה קוסם מתנהג.
למעשה הוא היה עצבני למדי. הוא חיכה בערך שעתיים ביציאה מהכפר, דואג שגלימת הקוסם שלו
תתנפנפף היטב ושיראו אותו, אבל האיכרים הפשוטים אפילו לא טרחו לבדוק אם יש מישהו ביציאה.
הוא החליט להתנהג יפה אל האיכרים. לא אשמתם שהם בורים וחסרי יכולות להבחין בטובה שנשלחה
אליהם על ידי הכוחות השמימיים. הם לא אשמים בכך שהם נולדו לחיים בשדות, עם בהמות.
הם לא אשמים שאין להם קסם.
אז הוא הכניס אותם אחד ואחד, והם ביקשו ממנו, מי מזור לכאביו, ומי שיקוי לשיפור התבואה, מי תחבושות
לחולה ומי מגילת קסם להגן על ביתו.
הכפר הקטן התעורר לחיים. כולם ביקשו לאחוז בידם מעט מן הבלתי נתפס, מהמדהים, מהקסם הזה.
הוא לקח מטבעות נחושת, לא הרבה, אבל גם לא מעט ובסוף היום יצא עם השלל שלו ועם ליווי של אנשים
מאושרים, אנשים שלרגע אחד נגעו בקסם.
בשבוע הראשון כל אחד השתמש בקסם שלו, בשיקוי, במשחה, בתחבושת, בדשן הפלאי. כל אחד והקסם שהיה
צריך, כי בלעדיו, היה חסר לו משהו. אבל ככל שהתארך השבוע, התברר שגם לקסם יש תאריך תפוגה.
רק אחד מבני הכפר לא התרוצץ אחר הגלימה והכובע.
הוא נשאר בפרדס שלו, לא הסתובב כל השבוע והשוויץ בקסמים של אחרים. גם כן קסמים.
הוא ניקש וגיבל במשך שלושה חודשים לפני שהזר הזה הגיע. הוא יעשה את זה גם לאחר מכן.
אבל עכשיו הוא שלח יד לפרי העסיסי שנח מעל לראשו מקרב אותו אל פיו.
"תדע לך, שאני זוכר אותך עוד מאז שהיית פרח." אמר ונישק אותו.
לאחר מכן נגס בו, נותן למיץ המרענן למלא את פיו היבש מיום העבודה.
"קסם" הפטיר לעצמו מבלי משים, "קסם הוא לא נוזל צבעוני בבקבוק."
"קסם" אמר לגזע העץ שנשען עליו, "הוא העסיס המתוק של פרי העבודה הקשה."
קסם.
הבזק פתאומי.
מציאות משתנה ברגע.
קול דממה דקה.
עולם הפוך.
ריצה.
קור.
משב רוח.
אור מבעד לערפל.
דמות מופיעה ממרחק.
שמחה בלב.
קסם.
תודה רבה
אני משתמש במבנה הזה לעיתים תכופות, ולא חשבתי על העניין עם השעון חול כשכתבתי.
ב"ה יצא לטובה
זה קורה,
ברגע אחד זה מגיע,
זהו מעגל החיים.
זה מין קסם כזה,
מין יכולת,
לגדל בתוכך דברים.
הם גדלים וגדלים
ופתאום הם מחליטים שדי,
צפוף פה קצת הם אמורים
ופשוט יוצאים.
בהתחלה קצת צרחות וכאבים,
גם קצת בכיות בשנייה שהם נולדים.
ולאט לאט הם מתפתחים,
מביאים אור לעולם,
ואז גם עושים את זה לבד, לעצמם.
זה דבר כ"כ מדהים,
כן זהו קסם החיים.
ואני עדיין לא בטוחה שהבנתי כמו שצריך,
בכל קריאה נוסף לי משהו חדש...
זה נשמע ממש כמו שיר אהבה (נכזבת?) לשירה.
שהשיר מתעתע, חמקמק
הייתי כותבת דימויים חזקים יותר, אבל לא פה המקום...
מטלטל.
מן קסם כזה
שראיתי בחיים הפשוטים
לא צריכה יותר
מזה
(רגע, התכוונת לקסם בניקוד אחר?!) 
|מנסה שוב|
|לא מצליח|
וכנראה שהוא תופס ממנו טרמפים...
זה אמור להיות חריזה, נכון?
אז-
קסם מחלף חשוב,
קסם הלוך ושוב.
זה לא חרוז 
חשוב זה שורוק, ושוב זה חולם.
עשית אותי מבסוט!יוני |מפגר| אבל יצא לי מדי קיטצ'
פלג מפכה
ציוצי ציפורים
שלל צבעי שקיעה
ילדים צוחקים
חיוך מרוח
מבט מתוח
אהבה מבט ראשון
ביום גשום להמשיך לישון
קרן שמש מסתננת מהעלים
עיניים בורקות
אנשים עליזים
רחוב סואן
לעזור לזקן
לחייך
ולשיר
ולרקוד
ולצחוק
ולאהוב
זה קסם החיים.
גורם לי להרגיש איזה חיים שלמים ויפים הקב"ה שלח לנו..
מוכשררת ממש נהנתי לקרא!!משהי!!)עמית..הסערה שלאחר הסערה,
כך עם ישראל עובר תלאות.
עוד מבצע ועוד מבצע
מחכה לקסם שיביא את השמחות.
רוצה את הקסם ולא את הקסאם,
הקסם שמוביל לסוף מצויין.
קסם שהוא לא רק פנטזיה,
אלא אמיתי, חי ורענן.
סגולה להצלחה!!
תמיד בא לו בזמן
כמו שעון מכוון
ולצלילי שיר ליוויו הקט
אני עוד רצה למקלט
נכתב לאור ההשקמה ב8 היום אם אנ'לא טועה התכוונתי לקסאם
קריצה, הבהוב, נצנוץ
ערבוביה של רגשות במשחק אור וצל
מוזאיקה של שמות ודמויות
חיוך ממנו אלי
בדיחה ממני אליו
קסם
________________________________
לא אהבתי את מה שיצא, אז:
________________________________
"אתה לא רציני," היא גיחכה, "אתה שוב עובד עליי". זה היה נכון כמובן, אבל היא האמינה בכל זאת.
"תעצמי עיניים," עצמה "ידיים מאחורי הגב," הכניסה "תספרי עד חמישים" התחילה
הסתובבתי ורצתי הכי מהר שהצלחתי משם.
עכשיו, זה קסם.
לא בטוחה אם קיים או לא,
לא יודעת אם להאמין,
אך לקסם יש כוחות משלו,
הוא מרפא פצועים.
הוא יכול להפוך יום שחור לשמח,
הוא יכול להיות כה נעים.
אך לפני שיתעופף כחלום פורח,
בואו ונסדר כמה עניינים:
הקסם לא אמיתי, הקסם לא ממשי,
ולכן הכל לא יבוא בלחיצת כפתור.
עלינו מוטלת המשימה הקשה-
איך הופכים חושך לאור?
התשובה כה פשוטה,
אך גם מסובכת.
בואו ונלמד איך עושים זאת!
חברים, עשו אזניכם כאפרכסת-
לוקחים את השחור,
ומערבבים עם קצת אור.
ואמרו חכמינו, וזה לא סוד-
מעט אור דוחה את החושך, מאד.
והנה, הפך השני שבקערה ללובן מבהיק,
והיום הפך לטוב, בצ'יק!
בזכות קצת יופי, בזכות נקודת אור,
הפך כל יומינו והוא כבר לא שחור!
אז לא לסמוך על הנס,
ולא להנות מן הקסם,
כולנו קוסמים, בניו של קוסם מספר אחת,
ועושים מה שביכולתנו כדי לפתוח פתח כמחט!
אנ'לא בשל
אתה אומר
למה הכוונה?
אתה חיוור מאוד מאוד
ורק בהתחלה?
רוצה להיות סגול כהה
ולא פחות מזה
האם זה אפשרי חבר
אולי אתה טועה?
לפחד יש פנים רבות
עיתים נדמה כהר
אבל אם תסיט את מבטך
תראה פתאום נהר....
ועל גדתו עומדת בת
משורש נשמתך
והיא רק היא חבר
תמתיק את בדידותך!
יש גם רגעים טובים
זמנים שפתאום הכל משתחרר בחזה ואפשר לנשום. לנשום בשם האלים, לנשום סוף סוף!
אויר פסגות גם ברחוב.
והכל בהיר ונקי. ואתה רוצה משפחה. ואתה שמח.
ומאיר פנים. והכל פשוט יותר. הקשרים נפרמו. הלכלוך מתנקז.
ואתה תמה. וזה נראה מגוחך. איך לפני שעה קלה חרחרת ונפלת.
זה נראה כל כך רחוק. מה שהיה לפני דקות ספורות.
היאוש. האובדן הריקנות. השנאה.
הם אינם. אפשר מעולם לא היו.
ואז, הו, אתה מרגיש את הפחד המעקצץ.
ואמנם, הוא הוא רק צל קטם, עכשיו אתה שמח, הרי. אבל הוא קיים.
הידיעה הזאת, הקיימא.
שאתה על קצה צוק. ואמנם הראות נפלאה.
ומי יתן וימשיך. השכרון חושים הזה לנצח.
אבל יודע אתה. תנשום כמה שאתה יכול. כמה שריאותיך מסוגלות.
כי מי יודע. מתי תיפול.
אתה חי בין תהום לתהום.
שוחה מטינופת לשלולית. כך נגזר.
לעיתים אלוהים מרשה לך להירגע, מושך את ראשך בכוח מעל הזוהמא, דוחף אויר נקי לריאותיך.
רק כדי לצנוח שוב פנימה.
כתבת אותי!!
הבנתי לא מזמן שהחיים שלנו הוא גלגל, אנחנו נופלים וקמים ונופלים יותר עמוק וקמים יותר גבוה והתפקיד שלנו בחיים האלו הוא לנצל את הזמנים שאנחנו למעלה כדי לאגור כוחות לזמן שניפול....
קיצור, כתבת ממש ממש יפה....
ויפה כתבת: אלוקים מושך את ראשך בכוח.....
אבל לא מעל הזוהמא. זו לא זוהמא. זו איזו נפילה
שכדאי לתהות על קנקנה וכשיוצאים לנשום,
לברר עם עצמך, למה ואיך ומה עושים וכו'....
האם אחרי נפילה כזו, החיים לא חזקים
יותר, שווים יותר, צבעוניים ונושמים
יותר, אם היא לא היתה מתרחשת?
ויש חברים לבקש הקשבה, הכלה,
וספרים מצחיקים (אפילו להחזיק
כאלה לעת כזאת...), ומוסיקה
אהובה ואם יש קצת כח, אפשר
לכתוב, אפשר לצייר, אפשר
לכייר (חושבת שזה יכול לעזור
יותר מלצייר), ויש לטייל
בטבע קצת, אם יש דבר
כזה בסביבה, ויש...
גלידה. ענקית. עם המון קצפת...
וחוצמזה, השם לא משקיע אם
משקיע את הראש באכזריות -
זה רק רמז, לבדוק מה קורה,
להכיר מה טוב לך, וגם,
כשאפשר, להבין ולעזור
לאחרים שעדיין עם
הראש למטה. מתחת לגלים
חונקים.
אז אולי, עם כל ההרגשה
הנוראית הזו (מוות, חוסר
משמעות נורא, ריקנות) -
יצא מזה עוד טוב...?!
והעיקר והעיקר, לא לפחד כלל!
וחס וחלילה, לא להרים ידיים
ולהתייאש.
ואפשר ואפשר לאהוב... (לאה גולדברג)
רבי נחמן לא מרשה.
קל וחומר, הקב"ה!
כל כך נכון כתבת. כל כך נכון הסקת. אני עדיין שוכחת.
אני תוהה מה זה הרגש הזה.
יצור חי וחלקלק. מזדחל בתוכי מהגרון אל הבטן, מחליק באיטיות הלוך ושוב.
פחד. אולי פחד.
אני מפחד שאני כלום בשבילך. מגדלים פורחים באויר. שערה קטנה. אין בינינו כלום.
שמחר תשכחי אותי. חבר מצחיק. לא כלום. מפחד להציע לך כתף. את אפילו לא צריכה. או לא רוצה.
מפחד שאת כלום בשבילי. שמחר אני אשכח אותך. שמשהו ימחק אותך.
אובדן. זה מרגיש כמו אובדן.
זה איננו. את אינך. אני אינני.
יש בינינו אינסוף שחור. לא קיים דבר. אני מחייך אלייך. מגוחך.
יש לי חור. יש בי חלל. אין לי מה לעשות עכשיו.
טירוף. זה אוכל אותי, הטירוף.
אני בוער מבפנים. אין לאן לברוח.
את בכל מקום. בכל זמן. מחייכת אלי מהמראה. מהכיור.
משתוקק לקצת שקט, נשימה. איני יכוח חהירגע.
לא משתחרר. מועקה. אני רוצה לשבור.
אני רוצה לטרוף לצעוק.
משהו משוגע שירטיט. אותך.
כמוני.
ביי
באתר יד שניה
במדור
דירה להשכיר
מסיבות מובנות
העדפנו בנות
ומייד קיבלנו
נזיפה חמורה
ה ד ר ה!
הממ....
יש חובות להחזיר
המצב לא שפיר
אין ברירה,
בא נעשה רשימה.
ראשונה היתה לי
אחריה היה צליל
הוא תובל
היא יובל
היא דניאל
(עם הכלבה גבריאל)
שתי חן
שני חן
(לא ביחד)
היא ריף
הוא אגם
היא אזוב
הוא נרקיס
גם היא.
(הגדיל לעשות
בחור בשם דין
שביקש אם אפשר עוד קצת להמתין
עד שבן זוגו (בחור בשם קים)
יספיק להגיע מסין.....)
כשעברנו שנית
על כל הרשימה
נתקפנו בכאב ראש
איום ונורא,
לא הצלחנו פשוט
להבין,
מי הוא מה
עכשיו בדירה
זוג מקסים ממוסקבה;
הוא אברשה היא מאשה
לחתול קוראים סשה
החתולה היא נטאשה
וזו הבוחשת ב kasha
היא כמובן ...
סבתא באשה!
הם חזרו בתשובה
לפני פחות משנה
ומקפידים על מצוות בהידור.
וכדי לקיים זריזין מקדימין
הקימו סוכה באלול...
יציבה
חזקה
(היתה שם סופה!)
לא תימוט
לא תיפול
לעולם!
החרוזים מדויקים, הסיפור חמוד מאוד, קליל ופשוט כיף לקרוא אותו...
(לא יודעת איך הגעתי לפורום הזה אחרי שנים שלא נכנסתי אליו)
אֲרוֹן חַשְׁמַל, יָצוּק
בֵּטוֹן וְצִירֵי מַתֶּכֶת (שֶׁיָּדְעוּ חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲלוּדָה)
עֵשֶׂב עָלֶה בִּקְצוֹתָיו, פֶּרֶא
וְאוֹר מְרַצֵּד מִבַּעַד חַלּוֹן עָכוּר
מֵבִין אוֹתְךָ, שַׂחְתִּי לוֹ
גַּם הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי
עוֹדֶנּוּ בָּאָרוֹן
סכנת מוות
חָתוּלוֹ הַשָּחוֹר־לָבָן
מִסְתַָּתֵר מִתַּחַת לִמכוֹנִית
יְלָלוֹת בְּנִיב בִּלְתִּי־מוּבַן
מַפְעִילוֹת אִינְסְטִינְקְט יָשָן
וְאַז שְרִיקָה
וְאַז בְּרֳקִים
שֶאֵינַם מַתְאִימִים לַחֲתוּלִים.
לַחֲתוּלִים אֵין מַסְבִּירִים מַדּוּעַ רָבִים הַאֲנָשִים.
אף שחָתוּלוֹ הַשְּמַנְמַן
הֵחֵל מַסְכִּים לְלִטּוּפִים
בֵּין הַדְּחִיפוֹת בַּמַּדְרְגוֹת
נִרְאֶה שֶהַשְּכֵנִים
כְּבַר אֵינַם מַבִּיטִים בּוֹ.
עליהן, הן עוד תבואנה....
עוד יחזור הניגון.....
אתה מזכיר לי חתול רחוב
כזה שקופץ כשמתקרבים אליו
כזה שלא צריך שישמרו עליו
כזה שמסרב לבטוח
גם לא בי
גם לא בי
תן לי ללטף אותך
את חצי האוזן שנותרה לך
מבטיחה שלא אפגע בך
אולי יום אחד תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי
אטווה לך שירים שמחים
נחבוש יחדיו את הפצעים
נבכה הכל החוצה
אם תבטח בי
אם תבטח בי
רק אם תסכים
לבטוח בי
לבטוח בי.
היו ימים.
נושא השיר הוא אתה?
השירים שלך מלווים אותך לאורך זמן?
אתה מתנסה בסוגים נוספים של כתיבה יוצרת?
אני פחות טוב בפרוזה ועוד פחות בכתיבה ארוכה / המשכים, אבל היו לי כמה חיבורים טובים.
מעדיף שירה.
או "פחות אוהב"?
אתה כותב רק לפה או רק למגירה או משתף גם בפורומים אחרים?
קל לי יותר לבטא את עצמי בשירה ואני אוהב את התמציתיות שלה.
אבל כאמור, היו לי כמה קטעים בודדים שאינם שירה שכתבתי, שכן מצאו חן בעיניי.
בעבר שיתפתי ב־tale.co.il אך האתר נסגר.
יש לי כמה חיבורים פה ושם בוואטפד ובאתר החדש chapter.co.il, מעבר לזה לא.
אתה חושב שאתה מצליח לבטא את עצמך בתמציתיות של השירים שאתה כותב בצורה טובה גם לאחרים כמו לעצמך?
אתה משתף גם אנשים שמכירים אותך?
אני אוהב שירה עברית של דור האמצע (פוסט־אלתרמן כזה). נניח נתן זך, אברהם חלפי, זלדה, כאלה.
גם פיוטי אשכנז.
גם שירים יפניים מסוימים (בעיקר אינדי מלודי, לפעמים יש מילים מעניינות).
נראה לי שרוב ככל השירים שלי מובנים למדי. יש כמה אזוטריים. מדי פעם אני שואל את מר AI מה הוא חושב (עוזר לי לנתח ולרכז את המחשבות בדיעבד), ובדרך־כלל זה קולע.
אנשים לא כל־כך מכירים אותי.
הבדידותיפה.
ואנשים שקוראים אותך להרגשתך יותר מכירים אותך?
אם כי, באופן כללי, איני מרגיש בנוח עם זה מכירים אותי.
לעזאזל אני מרגיש כמו פסיכולוג חחחח
פשוט פרשתי וכיוון שלא יכולתי להתחבר לאחו, חזרתי כחתול זמני.
הבדידותתמשיך לכתוב ולשתף ולגלות דברים על עצמך
אולי אתה יודע משהו שאני לא
וואו, מהמם, כואב מאוד, נוגע, מחזק...
הוא נפל לאחור
שערו התמזג עם חולות
ועיניו הפקוחות
מעולם לא היו כה כחולות
כששמים ירדו לקראתו
לשמו היה צליל של
מים חיים וצלילות ופכפוך ושמחה
כך בדיוק
הוא היה.
נער חלום
איש של אמת
איכותי ויפה וענוו
לא מאמינה
לא ייתכן
שהוא מת.
לאחר 120
משתוקקת לפגוש
את אמי, את אבי ושלוש חברות,
מגיעים בשמחה לקראתי
ואותך
בארי.
