סליחה על ההתנצלויות הנה השיר:

ידיים חשופות מחבקות
את האדמה החרוכה מדמעות
והלב ממשיך לדמוע
ניצוצות של קסם

בתוך ידיים עייפות

אוחזים מעדר
ומתחילים לבנות
 

נכתב בעקבות פרויקט של הנוער של היישוב שלי שכל פעם שאני הולכת לעבוד בו אני נפעמת מחדש במרץ של מי שעדיין לא התאושש ממה שקרה.. אני חושבת שזה מאוד מיוחד וזה גם נותן לי הרבה כוחות שאפשר פתאום להחליט שלא נשארים בדיכאון הזה הקובר ומתעלים את הכאב למקום של בניה ובאיזה מקום אני מרגישה שזה מעל הטבע כי לא חשבתי שיש לי כוח עכשיו והנה יש כוח ועובדים ומתקדמים. וודאי זה לא קסם אלא ההתעלות של הנשמה, רצון עז וסיעתא דשמיא שמאפשרים במבצים הקשים האלה להתעלות ולא להישאר תקוע וקבור בדיכאון. השימשו במילה קסם נועד להראות שזה דבר שכיבכול לא טבעי שיקרה.

נגעת בלב שלי 

לא הבנתי את הקשר של הסמיילי..

הם עצרו אותו בשנייה האחרונה, ממש לפני שהוא יצא אל מחוץ לכפר שלהם.

הם זיהו אותו לפי כל הסימנים הנכונים, הלבוש, הכובע והתיק. וגם הגלימה הבוהקת עזרה קצת.

בדרך כלל לאף אחד אין מספיק כסף, או סיבה טובה לקנות כזו גלימה. בטח לא עם המילה קוסם עליה.

אז הם עצרו אותו עם עיניים מתחננות והוא עצר. כי ככה קוסם מתנהג.
למעשה הוא היה עצבני למדי. הוא חיכה בערך שעתיים ביציאה מהכפר, דואג שגלימת הקוסם שלו 

תתנפנפף היטב ושיראו אותו, אבל האיכרים הפשוטים אפילו לא טרחו לבדוק אם יש מישהו ביציאה.

הוא החליט להתנהג יפה אל האיכרים. לא אשמתם שהם בורים וחסרי יכולות להבחין בטובה שנשלחה

אליהם על ידי הכוחות השמימיים. הם לא אשמים בכך שהם נולדו לחיים בשדות, עם בהמות.

הם לא אשמים שאין להם קסם.

אז הוא הכניס אותם אחד ואחד, והם ביקשו ממנו, מי מזור לכאביו, ומי שיקוי לשיפור התבואה, מי תחבושות 

לחולה ומי מגילת קסם להגן על ביתו.
הכפר הקטן התעורר לחיים. כולם ביקשו לאחוז בידם מעט מן הבלתי נתפס, מהמדהים, מהקסם הזה.

הוא לקח מטבעות נחושת, לא הרבה, אבל גם לא מעט ובסוף היום יצא עם השלל שלו ועם ליווי של אנשים 

מאושרים, אנשים שלרגע אחד נגעו בקסם.

בשבוע הראשון כל אחד השתמש בקסם שלו, בשיקוי, במשחה, בתחבושת, בדשן הפלאי. כל אחד והקסם שהיה

צריך, כי בלעדיו, היה חסר לו משהו. אבל ככל שהתארך השבוע, התברר שגם לקסם יש תאריך תפוגה.
רק אחד מבני הכפר לא התרוצץ אחר הגלימה והכובע.
הוא נשאר בפרדס שלו, לא הסתובב כל השבוע והשוויץ בקסמים של אחרים. גם כן קסמים.
הוא ניקש וגיבל במשך שלושה חודשים לפני שהזר הזה הגיע. הוא יעשה את זה גם לאחר מכן.
אבל עכשיו הוא שלח יד לפרי העסיסי שנח מעל לראשו מקרב אותו אל פיו.

"תדע לך, שאני זוכר אותך עוד מאז שהיית פרח." אמר ונישק אותו.
לאחר מכן נגס בו, נותן למיץ המרענן למלא את פיו היבש מיום העבודה.
"קסם" הפטיר לעצמו מבלי משים, "קסם הוא לא נוזל צבעוני בבקבוק."
"קסם" אמר לגזע העץ שנשען עליו, "הוא העסיס המתוק של פרי העבודה הקשה."

 

קסם.

הבזק פתאומי.

מציאות משתנה ברגע.

קול דממה דקה.

עולם הפוך.

ריצה.

קור.

משב רוח.

אור מבעד לערפל.

דמות מופיעה ממרחק.

שמחה בלב.

קסם.

תודה רבה

אני משתמש במבנה הזה לעיתים תכופות, ולא חשבתי על העניין עם השעון חול כשכתבתי.

ב"ה יצא לטובה

זה קורה,

ברגע אחד זה מגיע,

זהו מעגל החיים.

זה מין קסם כזה,

מין יכולת,

לגדל בתוכך דברים.

הם גדלים וגדלים

ופתאום הם מחליטים שדי,

צפוף פה קצת הם אמורים

ופשוט יוצאים.

בהתחלה קצת צרחות וכאבים,

גם קצת בכיות בשנייה שהם נולדים.

ולאט לאט הם מתפתחים,

מביאים אור לעולם,

ואז גם עושים את זה לבד, לעצמם.

זה דבר כ"כ מדהים,

כן זהו קסם החיים.

ואני עדיין לא בטוחה שהבנתי כמו שצריך,

בכל קריאה נוסף לי משהו חדש...

זה נשמע ממש כמו שיר אהבה (נכזבת?) לשירה.

שהשיר מתעתע, חמקמק

הייתי כותבת דימויים חזקים יותר, אבל לא פה המקום...

מטלטל.

מן קסם כזה

שראיתי בחיים הפשוטים

לא צריכה יותר

מזה

|מנסה שוב|

|לא מצליח|

וכנראה שהוא תופס ממנו טרמפים...

זה אמור להיות חריזה, נכון?

אז- 

קסם מחלף חשוב,

קסם הלוך ושוב.

זה לא חרוז

חשוב זה שורוק, ושוב זה חולם.

אבל יצא לי מדי קיטצ'

פלג מפכה

ציוצי ציפורים

שלל צבעי שקיעה

ילדים צוחקים

חיוך מרוח

מבט מתוח

אהבה מבט ראשון

ביום גשום להמשיך לישון

קרן שמש מסתננת מהעלים

עיניים בורקות

אנשים עליזים

רחוב סואן

לעזור לזקן

לחייך

ולשיר

ולרקוד

ולצחוק

ולאהוב

זה קסם החיים.

גורם לי להרגיש איזה חיים שלמים ויפים הקב"ה שלח לנו..

הסערה שלאחר הסערה,
כך עם ישראל עובר תלאות.
עוד מבצע ועוד מבצע
מחכה לקסם שיביא את השמחות.

רוצה את הקסם ולא את הקסאם,
הקסם שמוביל לסוף מצויין.
קסם שהוא לא רק פנטזיה,
אלא אמיתי, חי ורענן.

תמיד בא לו בזמן
כמו שעון מכוון

ולצלילי שיר ליוויו הקט

אני עוד רצה למקלט

נכתב לאור ההשקמה ב8 היום אם אנ'לא טועה התכוונתי לקסאם

קריצה, הבהוב, נצנוץ

ערבוביה של רגשות במשחק אור וצל

מוזאיקה של שמות ודמויות

חיוך ממנו אלי

בדיחה ממני אליו

קסם

________________________________

לא אהבתי את מה שיצא, אז:

________________________________

"אתה לא רציני," היא גיחכה, "אתה שוב עובד עליי". זה היה נכון כמובן, אבל היא האמינה בכל זאת.

"תעצמי עיניים," עצמה "ידיים מאחורי הגב," הכניסה "תספרי עד חמישים" התחילה

הסתובבתי ורצתי הכי מהר שהצלחתי משם.

עכשיו, זה קסם.

לא בטוחה אם קיים או לא,

לא יודעת אם להאמין,

אך לקסם יש כוחות משלו,

הוא מרפא פצועים.

הוא יכול להפוך יום שחור לשמח,

הוא יכול להיות כה נעים.

אך לפני שיתעופף כחלום פורח,

בואו ונסדר כמה עניינים:

הקסם לא אמיתי, הקסם לא ממשי,

ולכן הכל לא יבוא בלחיצת כפתור.

עלינו מוטלת המשימה הקשה-

איך הופכים חושך לאור?

התשובה כה פשוטה,

אך גם מסובכת.

בואו ונלמד איך עושים זאת!

חברים, עשו אזניכם כאפרכסת-

לוקחים את השחור,

ומערבבים עם קצת אור.

ואמרו חכמינו, וזה לא סוד-

מעט אור דוחה את החושך, מאד.

והנה, הפך השני שבקערה ללובן מבהיק,

והיום הפך לטוב, בצ'יק!

בזכות קצת יופי, בזכות נקודת אור,

הפך כל יומינו והוא כבר לא שחור!

אז לא לסמוך על הנס,

ולא להנות מן הקסם,

כולנו קוסמים, בניו של קוסם מספר אחת,

ועושים מה שביכולתנו כדי לפתוח פתח כמחט!

1. אידיאולוגים - לצורך העניין הם אנשים שהיו רוצים להיות טובים או אפילו מאמינים בעצמם בשכל שהם טובים, ומכוח זה הם פוגעים באחר ומגלמים את הרע. אם תשכנעי אותם בשכל שמה שהם עושים הוא רע הם יחזרו בהם

2. קונפליקט פסיכולוגי - מהדוגמאות הקלות, של ילדה שמציקה לילדה אחרת מתוך רגשי קנאה, ועד לדברים פתולוגיים, כמו למשל אדם שפוגע באחרים כי הוא משחזר טראומת ילדות שהיו פוגעים בו (קפטן קניט למשל, מהספרים של רובין הוב).

3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C?wprov=sfla1 - בעיניי אולי לזה התכוונת, ובאמת קשה קצת לכתוב דמויות כאלה כי הן מאוד לא מעוררות הזדהות. הרוע שבהם מגיע מתוך משהו באמת לא אנושי. (פסיכופתיה נרקיסיזם ומקיוואליזם).

4. חולשת אופי - בעיניי זה הכי מעניין. נרקומן שבשביל המנה הבאה מוכר את אמא שלו;

אדם תאוותן שעושה דברים אסורים בידיעה שהם אסורים כי הוא לא מצליח להשתלט על עצמו;

בעל מכה שמרגיש רגשות אשם נוראיים אחרי כל פעם שהוא מכה ולכן הולך לשתות בשביל להעניש את עצמו...

זה מעגלים של הרס עצמי, אבל שם יש יכולת לעורר הזדהות, גם אם לדעת עדיין להוקיע את זה.  

הסוג הראשון לא בטוחה שהבנתי  למה אתה מתכוון.. לאנשים שבאמת מחפשים את הטוב אבל פשוט טועים? או לאנשים שזה לדעתי רוב ה''רעים'' (חוץ מהפתולוגיים שהם אין להם בעיה לייצג את הרע ורע בעיניהם זה ממש סבבה) שמחפשים לעצמם תירוצים.. ואז זה יכול להיראות אדם שמחפש הכי להיות צדיק ופשוט טועה בדרך.. אגב רוב הפעמים זה גם מה שהאדם יחשוב, כדי לא לחיות בדיסוננס קוגניטיבי..

ולגבי סוג 4 כשמדובר בהתמכרויות זה מסתדר לי- נגיד מעגל של בעל שמכה מתוך שכרות או סמים, מתפקח, מתייסר ברגשות אשמה ואז הולך לשתות שוב כדי לשכוח.. אדם כזה באיזשהו מקום אין לו שליטה על עצמו..

בעל מכה כשהוא פיקח לדעתי פחות ירגיש רגשות אשם.. לא כי הוא רע מוחלט אלא שוב כי קשה מאד לחיות עם כזה דיסוננס קוגניטיבי בין המעשים לערכים.. לדעתי עם הזמן אדם כזה מצדיק במידת מה את המעשים שלו.. או כי הוא מסכן ואין לו ברירה או כי היא אשמה וכאלה..

במובן הכי פשוט - כל הספרות השוביניסטית / פטריארכלית, שבה משדכים אישה לגבר ממעמד עשיר חרף רצונה - אם זה ספר פמיניסטי (נניח "גאווה ודעה קדומה") - הדמות ה"רשעה" שם פועלת פשוט מהצדק תרבותי.

אבא פטריארכלי ששולח את הילד שלו לפנימייה כי הוא לא נוהג לפי חוקי נימוס או משהו - פשוט מתנהג כמו שנהוג תרבותית.

אגב, דמויות כאלו יכולות להיות מעניינות במיוחד, כי יש להן פער שהן לא מצליחות לגשר בין המוסכמות לבין המצפון שלהן. הם כל הזמן ישכנעו את עצמם שזה בסדר, שכך צודק, "מה, הם לא יקבלו חינוך?"

-

עולים לי עוד נבלים מהסוג הראשון... בהרבה סדרות וסרטים שראיתי או ספרים שקראתי הרשעות שלהם מתבססת גם על זה

(דוגמה מובהקת - רסקולניקוב מהחטא ועונשו רוצח אישה זקנה כי הוא מגיע למסקנה אידיאולוגית שמותר להרוג אותה, אבל דוסטוייבסקי הגדיר את קווי הדמות שלו כ"אדם שיכול היה להיות צדיק גמור")

אני חושבת שדיברתי על השלישי או הרביעי... כאילו בשלישי אין לאדם ממש בחירה כי זו פשוט מחלת נפש ואני ברוך ה' לא ממש מכירה את זה...

ברביעי כאילו זה משהו שאני מזדהה איתו מלכתחילה רק ביותר קיצוני נקרא לזה...

"כיפה אדומה - הסיפור האמיתי"

רוב הספרים העלילתיים והסרטים שאני מכירה באמת לא מציגים את הדמות הרעה כדמות שאפשר להבין אותה איכשהו, שלא לדבר על הזדהות.. בהרבה סרטי דיסני דומים יש את דמות הנבל שזה דמות באמת שהיא פשוט רוע טהור..

הרבה יותר קל לכתוב ככה, קשה לכתוב על רע אנושי כמשהו קרוב ללב, כי הוא לא.. יותר קל לעשות את זה דיכוטומי ומוחלט, יש אותנו הטובים, ויש את הם הרעים וזה סוג אנשים אחר...

במציאות מעבר לדיסני, חושבת שיש מקרים פתולוגיים של הפרעות אישיות (מרקסיזם, אנטי חברתית..) ואז באמת זה רוע מוחלט ואנשים שהתפיסה שלהם את הרע והטוב היא אחרת משלנו.. שם יותר אפשר לראות ''רוע מוחלט'' ז''א אנשים שיודעים שהם הרע ולא אכפת להם מזה והם לא מתחרטים.. זה מיעוט של אנשים, רוב האנשים שעושים דברים רעים אם לחשוב איך הם נראים בפנים, לדעתי אין שם תחושה של זדוניות או דווקא כדרך חיים (במקרים ספציפיים אולי כן, כמו כולנו) בבחירה להיות גנב נגיד זה לא כי אני רוצה להיות רע ולא אכפת לי, זה כי למה לא, והרבה להפוך חיסרון לאידיאל..

אם לחשוב על הספרים שקראתי שדמות הרע שם כן היתה אנושית, חושבת שבאמת זה התנהלות רגילה של אדם שחי את חייו וזה הרגילות.. יש את מי שנולד לזה (שכונות מצוקה וכאלה), יש את מי שנפגע ונוצרה טראומה, יש את מי שזו הדרך היעילה שהוא מצא להתמודד (לא להתמודד) עם החולשות שלו.. אבל בסה''כ אני חושבת שכולם חיים עם עצמם די כמו אנשים רגילים, מקבלים החלטות כמו אנשים רגילים, רק שאיכשהו בדרך היתה סטיה בכיוון של קבלת ההחלטות..

נקודה חשובה בעיני היא זה שלדעתי רוב האנשים חיים יחסית בטוב עם המצפון שלהם. אבל לא כי הם רעים במקור אלא כי הנפש לא יכולה לשאת את זה שהאדם פועל בניגוד מוחלט לערכים ולאמונות שלו על החיים, מה שנקרא- דיסוננס קוגניטיבי. ברגע שיש כזה דיסוננס האדם מתאים או את המעשים לערכים, או את הערכים למעשים.. באיזשהו מידה כן? יכול להיות רגעים שאדם עם מצפון, קורה לכולם.. אבל שהדרך חיים מנוגדת לאמונה זה לא אפשרי לשאת את זה בשפיות..

2. חדמ"ש.

3. לא ממש...

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

קודם כל המשך בבקשה...

נוגע ומרתק.

תמשיך לכתוב.

מעניין.

מרגיש עמוק

מנסה לרדת לעומק