אמןן!!!!

מכריזה הכי בקול שאפשר: שימותו הערבים!!!! 

ממ.. משו כמו סלט איברים של ערבי..(עכשיו אני רואה שזה מה שיטבתה אמרה) ממש מצטערת שראיתי אתזה.. עשה לי בחילה

ולא מסתפקים רק בשמועות (אני לא כזו, אבל מאמינה שיש כאלה. למשל אנשים שמורגלים לראות מראות קשים [רופאים, אחיות, מתנדבים בזק"א..])

הם מעלים את זה כדי שהעולם ירחם עליהם

לא כזה תמים!!

אשכרה לשרת את האינטרסים שלהם

לפחות מי שצילם זו היתה כוונתו, מי שמעלה, זה כבר בעיה אחרת!!

יש לך מקורות? 

שאלת דעת רב?

סתם מתוך עניין.

יש סעיפים שלמים מיותרים בהלכות מלכים ומלחמות. מעניין.

שהרי נכתבו סעיפים שלמים בדיני מלחמה. אם, כלשונך "צריך להלביש את הנפש באכזריות שלהם", אז מה הטעם בהם?

ונציין שנאמרו דברים מאוד מפורשים למשל בעניין השחתת אילני מאכל, אמות מים, כלים, בניין ועוד. ואלו, איך נאמר, לא עולים בקנה אחד עם האכזריות "שלהם". וטוב שכך.

וד"א, הריני מחויב במצוות תלמוד תורה (ובשאר מצוות עשה שהזמן גרמן...).

שצריך להיות אכזרי מאוד,

שצריך לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות.

אין טעם להיות אכזרי על עצים

או להשחית אמות מים,

זה לא אכזריות, זה איבוד שליטה.

אז אם יש סעיפים שסותרים אתה מוזמן להביא

אין מקור ספציפי על כך שאסור/מותר "לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות". וגם לא אמור להיות כזה.

המובן מהודעתך המקורית הוא שמידת האכזריות של אויבנו היא זו שצריכה להנחות אותנו בלחימה. והראיתי בצורה פשוטה שאין לזה אחיזה אלא שההפך הוא הנכון.  

אם הדיון נסוב רק על הנפק"מ הספציפית הזאת של "לשמוח ולהנות..." אז גם במקרה זה ברור לאיזה כיוון רוח הדברים נושבת. מה גם שהחילוק שהצגת אינו ברור-מי ומה מגדיר "איבוד שליטה" לעומת "אכזריות" ואיפה עובר הגבול בינהם?

איבוד שליטה זו התפרעות חסרת הגיון,

אכזריות זו תבנית התנהגות מסויימת שיש לה הגיון פנימי. 

ועדיין חפיפה רבה בינהם. 

ולצורך הבהרה אומר שאינני שולל לגמרי את מידת האכזריות. הכל תלוי בהקשר.

כל מסביר הרב זצ"ל ב"מדבר שור".

והקב"ה לא רוצה נשהרוס את הנפש.

ההיפך.  נפש עדינה - ומתוכה ידיים נוקמות כשצריך עפ"י המוסר והתורה.

כך אנחנו גם לא מאבדים את המצפון הטבעי. כך אנחנו גם יותר גיבורים וגם יותר טהורים.

לא כתוב שצריך להתאכזר, כתוב שאסור לרחם. כתוב "מי שמרחם על רשעים סופו שמתאכזר לצדיקים" על דרך השלילה

ולא על דרך החיוב. לכן קשה לי עם הפירוש שלך. מכאן שאין לרחם.

"שווה להרוס את הנפש אם זה רצון ה' " אשרייך! אין חיוב כזה. אף אחד לא חייב לפגוע ברמה הרוחנית של עצמו בשביל

לעשות את "רצון ה' " המופשט שלא מופיע בהלכה. ובהלכה לא כתוב שרצון ה' הוא שנהיה אכזריים.
מי שמוכן למסור את נפשו, אשריו ואשרי חלקו. אם אכן זה רצון ה'. כי אם זה לא רצון ה', אז הוא יענש על הפגיעה הרוחנית

שעשה לעצמו. כי אסור לאדם לפגוע בנפשו.

(מובא בשם הרב טאו בספר "צדיק באמונתו יחיה" שהשלמות של גבר היא לימוד תורה עם פרנסת ביתו, וככה הוא מגיע לשלמות רוחנית. אבל יש מי שמוכן לוותר על השלמות הרוחנית שלו למען העם ולעסוק אך ורק בתורה. אבל אין לאף אחד חיוב

כזה, רק מי שמוכן לעשות זאת.)

על דוד המלך נאמר "אדמוני עם יפה עיניים" אדמוני - שופך דמים כעשיו, יפה עיניים - רק ע"פ סנהדרין, שהם "עיני העדה".

לכן גם אם נפרש את מה שכתב המדרש "כעשיו" לעניין אכזריות עדיין יש פה את מגבלת ה"יפה עיניים" ולכן צריך דעת תורה

בעניין איפה להשתמש באכזריות הזו. וגם לדרוש את "כעשיו" לעניין אכזריות הוא לא מוכרח, אפשר להגיד שבאותה

מיומנות, קלות, טבעיות, וכו'. אבל אני לא אכריע בזה. רק לזכור שחייבים שיהיה "עם יפה עיניים".

אני חושב שהכוונה בתורה של הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" היא נקודת האמת בסוגיא הזו,
הידיים החיצוניות הן לבוש, אפשר להוריד את "ידי עשיו" הללו, אבל הקול הפנימי הוא קול יעקב.

הידיים הללו- ידי מלחמה, ציד, בנייה מייצגות את ידי החול. בעוד קולו של יעקב ממייצג את הרוח המובילה את החול.

לכן כשידי עשיו ביד עשיו וכשידי עשיו ביד יעקב - לא יהיה בהכרח דמיון בצורת השימוש. למעשה, כמעט מוכרח שהשימוש

יהיה שונה. כדי לשמור על קול יעקב עלינו לזכור מי אנחנו. ידי עשיו הן כלי - השימוש בו מוחלט על ידי הקול הפנימי.
אם נשתמש בכלי כמו עשיו- אז במה מתבטא קולו של יעקב בשימוש בידיים הללו?

למסקנה שצריך לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות (אגב אני ראיתי תמונות הרבה יותר גרועות ממה שנועם מתארת)

וההבנה התורנית שלך מסתפקת בזה ונוטה לומר שזה לא ככה. 

ואז לקחת את המקורות שלי והסברת אותם אחרת.

סבבה לגמרי, 

אין לי עניין לשכנע אחרים בדעתי, 

זה לא עקרוני לי וזה גם לא סוגיא שאני מונח בה או שבררתי לעומק. 

אם אני יראה משהו שסותר את דברי אחזור בי בשמחה. 

ידעתי שזה מוכר לי מאיפשהו..

בס"ד

אבור לשמוח בנפול ישראל כי זה פוגע בשלמות, אבל כשאויבי ישראל נופלים בוודאי שיש לשמוח כי זה גורם לשלמות ישראל.

זה אומנם לא מה שאמרתי אז, אבל זה מה שמצאתי היום מחיפוש קצר בספר 'לקט פירושי אגדה' של הרב צוריאל שליט"א.

על הפסוק "ונתן לך רחמים וריחמך"

שלומדים ממנו שאדם שהולך למלחמה (שם מדובר על עיר הנידחת) והוא הורג אנשים בסיטונאות - נהיה לו אכזריות בנפש, והקב"ה מבטיח לנו שכיון שאנחנו עושים את זה בשבילו - הוא יתן לנו את מידת הרחמנות, וזה לא ישפיע עלינו בהמשך החיים ולא יהפוך למידה רעה שלנו

והוא אמר שזה נאמר רק על מי שעושה את המצוה בפועל, והולך למלחמה, שאז בזכות המצוה הקב"ה יציל אותו מהשחתה מוסרית, אבל מי שרואה סרט איך הורגים עמלקים באכזריות - בצפיה בסרט אין שום מצוה, וממילא זה יגרום לו להשחתת המידות כמו כל צפיה באכזריות שאין בה מצוה

כך שאם השאלה אם צריך להיות אכזרי על אויבינו - יש מקום לומר שצריך לנפץ את עולליהם אל הסלע, ולשסף עמלקים ולא רק להרוג אותם מיתת נשיקה

אבל במעשה הזה יש מצוה, וזה לא ישפיע על הפנימיות שלך, מה שאין כן להפיץ סרטים זה אכזריות נטו, וזה יכול לגרום להשחתה מוסרית

אלא כולנו הורגים אותם והחיילים הם שליחנו

אם אנחנו נהיה רכרוכיים זה יחליש את החיילים

ולכן כולנו צריכים להיות אכזריים יחד עם החיילים 

וזה ברור שהיום הבעיה העיקרית בשדה הקרב 

היא הרחמנות יתר שלנו. 

אכזריות היא מידה רעה! מידה רעה מאד מאד, שאין כמעט השחתה כמותה!

יש על זה ויכוח?

אף אחד לא אמר שבשביל להילחם באויבים אנחנו צריכים לחנך את חיילינו לאכזריות. חלילה שישראל רחמנים בני רחמנים ישחיתו את עצמם אפילו בשעת מלחמה

מה שכן - עושים מעשים של אכזריות, כשחושבים שיש לזה מקום, כגון שהאומה שאתה נלחם בה הרעה מאד לישראל, או התריסה כלפי מעלה, וכדומה

אבל חלילה לא עושים דברים כאלה ממניעים רגשיים של רוע. אוי ואבוי לנו אם חיילינו יהפכו להיות חיות טרף!

הבעיה שאני העליתי היא שמי שעושה מעשי אכזריות - זה ישפיע עליו בסוף, והוא יהפוך להיות אכזרי בפנימיות, ועל זה יש הבטחה שהקב"ה ישמור עלינו שזה לא ישפיע עלינו מבפנים

מה שאתה מציע - זה מלכתחילה לגרום לכל העם להיות אכזריים כדי שהחיילים לא יהיו רכרוכיים. על זה אף אחד לא דיבר! בשביל לא להיות רכרוכי מספיק להפריד בין רגש שכל, ולדעת שאתה עושה את המעשה הנכון בלי לחשוב יותר מדי על רגשות שצריך לא להתייחס אליהם

אבל חלילה חלילה להפוך את כל העם לחסרי רגש כדי שהחיילים לא יהיו רכרוכיים. אתה רוצה לאבד את כל היופי של עם ישראל רק בשביל זה?

אין כזה דבר מידה רעה מצד עצמה

מידה רעה היא רעה רק כשהיא לא במידה הנכונה. 

ה' יכול להיות אכזר וקנאי וגאה, השאלה מי מתי ועד כמה, קובעת אם זה רע או טוב .

ההבטחה של ה' היא שהאכזריות לא תעבור את המידה שלה

להיות לחרב פיפיות וליהפך לאכזריים גם מחוץ למלחמה. 

אבל בשעת המלחמה צריך להיות אכזרי, מבפנים ומבחוץ. 

חיפשתי קצת, ועיקר מה שהבאתי על הפסוק כתוב באור החיים שם (דברים יג יח)

ולא משמע בדבריו כמו שאתה אומר. ע"ש.

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01612.html#HtmpReportNum0012_L2

בדין עיר הנידחת, 

להרוג את בני עמך זו אכזריות קשה מאוד מאוד

ממש מעל הטבע. 

ובכל אופן לא ראיתי שם סתירה לדברי

הוא שמח, ברור, השאלה למה?

האם הוא שמח כמו חיית טרף שרואה דם,

או שהוא שמח שבהורדת קרן הרשעה, ובהשפלת הרשעים, ובכבוד שמים שנוסף כאן?

זה אכזריות נטו או אהבת ה'?

ו"ישראל רחמנים בני רחמנים", כתכונה. לא כתוב "במקרה ש.."

אלא שיש גם "כל המרחם על אכזרים" ששם אסור להפעיל את הרחמנות הזאת. צריך לעצור בעדה.

בוודאי שיש מידות רעות מצד עצמן וטובות מצד עצמן.

אלא שכמו כל דבר, לפעמים שימוש לא נכון יכול להיהפך לרועץ, וכן הימנעות מהנהגה שהיא "כמו" מידה מסויימת כשצריך.

ולדוגמה, בתחילת הטור אורח-חיים כתוב שיהיה "עז כנמר" לעבודת ה'.

ואומר הב"י  שהעזות היא מידה רעה, ולכן ייזהר להשתמש בה רק לא להתבייש נגד המלעיגים, אבל לא לתקוף אותם כדי שלא יקנה אותה בנפשו.

והרב זצ"ל מדייק שה ההבדל בין "עז פנים" ל"עז". שפנים זה בפנימיות וזה לא טוב.

ובלשונו (מצוות ראיה סעיף א): "ונ"ל דזהו החילוק בין מידת הגבורה למידת העזות. שעזות אע"פ שצריך להשתמש בה לעבודת השי"ת מכל מקום המידה בעצמה היא פחותה ואין לקנותה בתורת קנין בנפש. אבל הגבורה יפה היא בעצם ומעטרת את הנפש"

היא רק מידה שיש לה מעט מאוד מקום בחיים. 

גם מהב"י אין הוכחה משום שאפשר לומר (ולדעתי זו כוונתו)

שכשהוא אומר מידה רעה, הוא מדבר על המצב הנורמלי בחיים, ועל הבדרך כלל.

ומלשון הרב שהבאת דווקא הוכחה לדעתי, 

שבפנים זה לא טוב

אבל בחוץ זה כן טוב

ומה ההבדל בין בפנים לבחוץ? שזה נשאר קבוע ותמידי וזה בא וחולף לפי הצורך

כי כולנו מסכימים שלפעמים צריך להתנהג באכזריות

השאלה היא אם זה יהיה עם אכזריות פנימית, או רק מעשים טכניים של אכזריות

וכמו שמביא את הדוגמה של "המשים עצמו אכזרי על בניו", שבוודאי אין הכוונה שבנפשו יהיה כך.

וכן על עצמו.

מתוך תודעה - בכל תוקף נגד האויב.

אבל לא שיהיה עם "מידת האכזריות" פנימית, כאילו הוא כזה בעצמו, אכזרי.

אדרבה, זה רק עוזר שלא תהיינה סתירות, כי הוא לא מרגיש פתאום "חיה". 

הרי הדיון התחיל מההערה של מי שהרגישה נורא עם ראיית תמונת אוייב מרוטש, על אף שבוודאי שמחה לנקמה בהם, וזה מגיע לו שהרגו אותו. מחבל.

אז הנה, זו דוגמה טובה. להיות תקיף ולוחם - ולא לאבד עדינות ולהפוך ל"אכזרי" שומח לראות את זה.

אומרים שזה מזין את העור 

בפרט שנקמה זה נקבה

תמיד מעניין אותי מה השיקולים שעומדים מאחורי הצבע הזה.....

מה המשמעות? חחח

שאלתי פעם, אמרו לי שיש כאלה שמבקשים, יש כאלה שזה בקטע של אות כבוד...

אולי זה אומר "לא משנה כמה הניק הזה כותב כאן, הוא עדיין מתנהג כאילו הוא הרגע הגיע, כמו טירון ירוק...."

או שאולי זה "אמנם הוא נשוי לא טרי, אבל היא ירוק ורענן לגמרי"

סתם. אפשר לחשוב.. איזה שטויות.. חחחחח

אוקיי, רק עכשיו הבנתי , עדיין שטויות. הרשה לי לגחך על זה... (אילו הרב יהושע היה מחליט על זה ׂׂׂ)

אני יכול להגיד לך בשמו שהוא מתיר לגחך בשעת צורך גדול

זה בסדר אני יודע איך זה להיות חסיד של...

את לא מתקרבת לרמת ה"חסידיות" שלי

הוא מדבר על "הקנין שבנפש". זה לא רק שאלה של זמן. "אבל מי שמשתמש ואינה קנויה" זה משובח, כשצריך.

ההלבשה ב"אכזריות" - זה רק מבחוץ.

כלומר: אנחנו מדמים מולנו את טובם של ישראל, ילדי ישראל שאותם רוצים הרשעים לתקוף, קדושת ישראל - ואנו רואים איך הרשעה הזו רוצה לחסל את זה, חלילה;

ואז - מתוך שאנו מלאי עדינות מבפנים, אנו פועלים בכל תוקף נגד הרשעות כי אנו מגינים על הטוב.

לשמוח שהרשעים אבדו - כן. באבוד רשעים רינה.

לשמוח בראיית דברים כאלו, לא. זה כבר שייך להריסת כח המדמה, שהוא לא "מחושב". זה הריסת העדינות. הרגל לחייתיות. אנחנו לא צריכים בשום אופן להרוס משהו ממידותנו.

אדרבה, אני התפעלתי איך אנשים כאן בעת ובעונה אחת שמחים על תקיפת אויבינו, ו"נגעלים" ממחזה כזה. זה מראה על עדינות נפש אמיתית. על האמת שממנה נובע הרצון לנקמה.

שמעתי אתמול: אומר האור החיים הקדוש, על עיר הנידחת. "ונתן לך רחמים", שהקב"ה אומר לנו שלא נדאג שמא תיכנס בנו אכזריות אם נקיים דין עיר הנידחת. הוא יתן לנו "רחמים", שנישאר עם האופי הרחמני ולא תדבק בנו בתוכנו מידת האכזריות. יש דברים מעין אלו באורות המלחמה לרב זצ"ל, כדאי לראות.

חשוב לציין גם שחלק מהתמונות שהאויב העזתי מעלה אינן אותנטיות-חלקם ממבצעים קודמים, חלקם ממקומות אחרים בכלל (עירק וכד') וחלקם בכלל נעשו בפוטושופ. לצערנו זה משיג להם הצלחות רבות בתחום התעמולה וההסברה.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז