אמןן!!!!

מכריזה הכי בקול שאפשר: שימותו הערבים!!!! 

ממ.. משו כמו סלט איברים של ערבי..(עכשיו אני רואה שזה מה שיטבתה אמרה) ממש מצטערת שראיתי אתזה.. עשה לי בחילה

ולא מסתפקים רק בשמועות (אני לא כזו, אבל מאמינה שיש כאלה. למשל אנשים שמורגלים לראות מראות קשים [רופאים, אחיות, מתנדבים בזק"א..])

הם מעלים את זה כדי שהעולם ירחם עליהם

לא כזה תמים!!

אשכרה לשרת את האינטרסים שלהם

לפחות מי שצילם זו היתה כוונתו, מי שמעלה, זה כבר בעיה אחרת!!

יש לך מקורות? 

שאלת דעת רב?

סתם מתוך עניין.

יש סעיפים שלמים מיותרים בהלכות מלכים ומלחמות. מעניין.

שהרי נכתבו סעיפים שלמים בדיני מלחמה. אם, כלשונך "צריך להלביש את הנפש באכזריות שלהם", אז מה הטעם בהם?

ונציין שנאמרו דברים מאוד מפורשים למשל בעניין השחתת אילני מאכל, אמות מים, כלים, בניין ועוד. ואלו, איך נאמר, לא עולים בקנה אחד עם האכזריות "שלהם". וטוב שכך.

וד"א, הריני מחויב במצוות תלמוד תורה (ובשאר מצוות עשה שהזמן גרמן...).

שצריך להיות אכזרי מאוד,

שצריך לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות.

אין טעם להיות אכזרי על עצים

או להשחית אמות מים,

זה לא אכזריות, זה איבוד שליטה.

אז אם יש סעיפים שסותרים אתה מוזמן להביא

אין מקור ספציפי על כך שאסור/מותר "לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות". וגם לא אמור להיות כזה.

המובן מהודעתך המקורית הוא שמידת האכזריות של אויבנו היא זו שצריכה להנחות אותנו בלחימה. והראיתי בצורה פשוטה שאין לזה אחיזה אלא שההפך הוא הנכון.  

אם הדיון נסוב רק על הנפק"מ הספציפית הזאת של "לשמוח ולהנות..." אז גם במקרה זה ברור לאיזה כיוון רוח הדברים נושבת. מה גם שהחילוק שהצגת אינו ברור-מי ומה מגדיר "איבוד שליטה" לעומת "אכזריות" ואיפה עובר הגבול בינהם?

איבוד שליטה זו התפרעות חסרת הגיון,

אכזריות זו תבנית התנהגות מסויימת שיש לה הגיון פנימי. 

ועדיין חפיפה רבה בינהם. 

ולצורך הבהרה אומר שאינני שולל לגמרי את מידת האכזריות. הכל תלוי בהקשר.

כל מסביר הרב זצ"ל ב"מדבר שור".

והקב"ה לא רוצה נשהרוס את הנפש.

ההיפך.  נפש עדינה - ומתוכה ידיים נוקמות כשצריך עפ"י המוסר והתורה.

כך אנחנו גם לא מאבדים את המצפון הטבעי. כך אנחנו גם יותר גיבורים וגם יותר טהורים.

לא כתוב שצריך להתאכזר, כתוב שאסור לרחם. כתוב "מי שמרחם על רשעים סופו שמתאכזר לצדיקים" על דרך השלילה

ולא על דרך החיוב. לכן קשה לי עם הפירוש שלך. מכאן שאין לרחם.

"שווה להרוס את הנפש אם זה רצון ה' " אשרייך! אין חיוב כזה. אף אחד לא חייב לפגוע ברמה הרוחנית של עצמו בשביל

לעשות את "רצון ה' " המופשט שלא מופיע בהלכה. ובהלכה לא כתוב שרצון ה' הוא שנהיה אכזריים.
מי שמוכן למסור את נפשו, אשריו ואשרי חלקו. אם אכן זה רצון ה'. כי אם זה לא רצון ה', אז הוא יענש על הפגיעה הרוחנית

שעשה לעצמו. כי אסור לאדם לפגוע בנפשו.

(מובא בשם הרב טאו בספר "צדיק באמונתו יחיה" שהשלמות של גבר היא לימוד תורה עם פרנסת ביתו, וככה הוא מגיע לשלמות רוחנית. אבל יש מי שמוכן לוותר על השלמות הרוחנית שלו למען העם ולעסוק אך ורק בתורה. אבל אין לאף אחד חיוב

כזה, רק מי שמוכן לעשות זאת.)

על דוד המלך נאמר "אדמוני עם יפה עיניים" אדמוני - שופך דמים כעשיו, יפה עיניים - רק ע"פ סנהדרין, שהם "עיני העדה".

לכן גם אם נפרש את מה שכתב המדרש "כעשיו" לעניין אכזריות עדיין יש פה את מגבלת ה"יפה עיניים" ולכן צריך דעת תורה

בעניין איפה להשתמש באכזריות הזו. וגם לדרוש את "כעשיו" לעניין אכזריות הוא לא מוכרח, אפשר להגיד שבאותה

מיומנות, קלות, טבעיות, וכו'. אבל אני לא אכריע בזה. רק לזכור שחייבים שיהיה "עם יפה עיניים".

אני חושב שהכוונה בתורה של הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" היא נקודת האמת בסוגיא הזו,
הידיים החיצוניות הן לבוש, אפשר להוריד את "ידי עשיו" הללו, אבל הקול הפנימי הוא קול יעקב.

הידיים הללו- ידי מלחמה, ציד, בנייה מייצגות את ידי החול. בעוד קולו של יעקב ממייצג את הרוח המובילה את החול.

לכן כשידי עשיו ביד עשיו וכשידי עשיו ביד יעקב - לא יהיה בהכרח דמיון בצורת השימוש. למעשה, כמעט מוכרח שהשימוש

יהיה שונה. כדי לשמור על קול יעקב עלינו לזכור מי אנחנו. ידי עשיו הן כלי - השימוש בו מוחלט על ידי הקול הפנימי.
אם נשתמש בכלי כמו עשיו- אז במה מתבטא קולו של יעקב בשימוש בידיים הללו?

למסקנה שצריך לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות (אגב אני ראיתי תמונות הרבה יותר גרועות ממה שנועם מתארת)

וההבנה התורנית שלך מסתפקת בזה ונוטה לומר שזה לא ככה. 

ואז לקחת את המקורות שלי והסברת אותם אחרת.

סבבה לגמרי, 

אין לי עניין לשכנע אחרים בדעתי, 

זה לא עקרוני לי וזה גם לא סוגיא שאני מונח בה או שבררתי לעומק. 

אם אני יראה משהו שסותר את דברי אחזור בי בשמחה. 

ידעתי שזה מוכר לי מאיפשהו..

בס"ד

אבור לשמוח בנפול ישראל כי זה פוגע בשלמות, אבל כשאויבי ישראל נופלים בוודאי שיש לשמוח כי זה גורם לשלמות ישראל.

זה אומנם לא מה שאמרתי אז, אבל זה מה שמצאתי היום מחיפוש קצר בספר 'לקט פירושי אגדה' של הרב צוריאל שליט"א.

על הפסוק "ונתן לך רחמים וריחמך"

שלומדים ממנו שאדם שהולך למלחמה (שם מדובר על עיר הנידחת) והוא הורג אנשים בסיטונאות - נהיה לו אכזריות בנפש, והקב"ה מבטיח לנו שכיון שאנחנו עושים את זה בשבילו - הוא יתן לנו את מידת הרחמנות, וזה לא ישפיע עלינו בהמשך החיים ולא יהפוך למידה רעה שלנו

והוא אמר שזה נאמר רק על מי שעושה את המצוה בפועל, והולך למלחמה, שאז בזכות המצוה הקב"ה יציל אותו מהשחתה מוסרית, אבל מי שרואה סרט איך הורגים עמלקים באכזריות - בצפיה בסרט אין שום מצוה, וממילא זה יגרום לו להשחתת המידות כמו כל צפיה באכזריות שאין בה מצוה

כך שאם השאלה אם צריך להיות אכזרי על אויבינו - יש מקום לומר שצריך לנפץ את עולליהם אל הסלע, ולשסף עמלקים ולא רק להרוג אותם מיתת נשיקה

אבל במעשה הזה יש מצוה, וזה לא ישפיע על הפנימיות שלך, מה שאין כן להפיץ סרטים זה אכזריות נטו, וזה יכול לגרום להשחתה מוסרית

אלא כולנו הורגים אותם והחיילים הם שליחנו

אם אנחנו נהיה רכרוכיים זה יחליש את החיילים

ולכן כולנו צריכים להיות אכזריים יחד עם החיילים 

וזה ברור שהיום הבעיה העיקרית בשדה הקרב 

היא הרחמנות יתר שלנו. 

אכזריות היא מידה רעה! מידה רעה מאד מאד, שאין כמעט השחתה כמותה!

יש על זה ויכוח?

אף אחד לא אמר שבשביל להילחם באויבים אנחנו צריכים לחנך את חיילינו לאכזריות. חלילה שישראל רחמנים בני רחמנים ישחיתו את עצמם אפילו בשעת מלחמה

מה שכן - עושים מעשים של אכזריות, כשחושבים שיש לזה מקום, כגון שהאומה שאתה נלחם בה הרעה מאד לישראל, או התריסה כלפי מעלה, וכדומה

אבל חלילה לא עושים דברים כאלה ממניעים רגשיים של רוע. אוי ואבוי לנו אם חיילינו יהפכו להיות חיות טרף!

הבעיה שאני העליתי היא שמי שעושה מעשי אכזריות - זה ישפיע עליו בסוף, והוא יהפוך להיות אכזרי בפנימיות, ועל זה יש הבטחה שהקב"ה ישמור עלינו שזה לא ישפיע עלינו מבפנים

מה שאתה מציע - זה מלכתחילה לגרום לכל העם להיות אכזריים כדי שהחיילים לא יהיו רכרוכיים. על זה אף אחד לא דיבר! בשביל לא להיות רכרוכי מספיק להפריד בין רגש שכל, ולדעת שאתה עושה את המעשה הנכון בלי לחשוב יותר מדי על רגשות שצריך לא להתייחס אליהם

אבל חלילה חלילה להפוך את כל העם לחסרי רגש כדי שהחיילים לא יהיו רכרוכיים. אתה רוצה לאבד את כל היופי של עם ישראל רק בשביל זה?

אין כזה דבר מידה רעה מצד עצמה

מידה רעה היא רעה רק כשהיא לא במידה הנכונה. 

ה' יכול להיות אכזר וקנאי וגאה, השאלה מי מתי ועד כמה, קובעת אם זה רע או טוב .

ההבטחה של ה' היא שהאכזריות לא תעבור את המידה שלה

להיות לחרב פיפיות וליהפך לאכזריים גם מחוץ למלחמה. 

אבל בשעת המלחמה צריך להיות אכזרי, מבפנים ומבחוץ. 

חיפשתי קצת, ועיקר מה שהבאתי על הפסוק כתוב באור החיים שם (דברים יג יח)

ולא משמע בדבריו כמו שאתה אומר. ע"ש.

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01612.html#HtmpReportNum0012_L2

בדין עיר הנידחת, 

להרוג את בני עמך זו אכזריות קשה מאוד מאוד

ממש מעל הטבע. 

ובכל אופן לא ראיתי שם סתירה לדברי

הוא שמח, ברור, השאלה למה?

האם הוא שמח כמו חיית טרף שרואה דם,

או שהוא שמח שבהורדת קרן הרשעה, ובהשפלת הרשעים, ובכבוד שמים שנוסף כאן?

זה אכזריות נטו או אהבת ה'?

ו"ישראל רחמנים בני רחמנים", כתכונה. לא כתוב "במקרה ש.."

אלא שיש גם "כל המרחם על אכזרים" ששם אסור להפעיל את הרחמנות הזאת. צריך לעצור בעדה.

בוודאי שיש מידות רעות מצד עצמן וטובות מצד עצמן.

אלא שכמו כל דבר, לפעמים שימוש לא נכון יכול להיהפך לרועץ, וכן הימנעות מהנהגה שהיא "כמו" מידה מסויימת כשצריך.

ולדוגמה, בתחילת הטור אורח-חיים כתוב שיהיה "עז כנמר" לעבודת ה'.

ואומר הב"י  שהעזות היא מידה רעה, ולכן ייזהר להשתמש בה רק לא להתבייש נגד המלעיגים, אבל לא לתקוף אותם כדי שלא יקנה אותה בנפשו.

והרב זצ"ל מדייק שה ההבדל בין "עז פנים" ל"עז". שפנים זה בפנימיות וזה לא טוב.

ובלשונו (מצוות ראיה סעיף א): "ונ"ל דזהו החילוק בין מידת הגבורה למידת העזות. שעזות אע"פ שצריך להשתמש בה לעבודת השי"ת מכל מקום המידה בעצמה היא פחותה ואין לקנותה בתורת קנין בנפש. אבל הגבורה יפה היא בעצם ומעטרת את הנפש"

היא רק מידה שיש לה מעט מאוד מקום בחיים. 

גם מהב"י אין הוכחה משום שאפשר לומר (ולדעתי זו כוונתו)

שכשהוא אומר מידה רעה, הוא מדבר על המצב הנורמלי בחיים, ועל הבדרך כלל.

ומלשון הרב שהבאת דווקא הוכחה לדעתי, 

שבפנים זה לא טוב

אבל בחוץ זה כן טוב

ומה ההבדל בין בפנים לבחוץ? שזה נשאר קבוע ותמידי וזה בא וחולף לפי הצורך

כי כולנו מסכימים שלפעמים צריך להתנהג באכזריות

השאלה היא אם זה יהיה עם אכזריות פנימית, או רק מעשים טכניים של אכזריות

וכמו שמביא את הדוגמה של "המשים עצמו אכזרי על בניו", שבוודאי אין הכוונה שבנפשו יהיה כך.

וכן על עצמו.

מתוך תודעה - בכל תוקף נגד האויב.

אבל לא שיהיה עם "מידת האכזריות" פנימית, כאילו הוא כזה בעצמו, אכזרי.

אדרבה, זה רק עוזר שלא תהיינה סתירות, כי הוא לא מרגיש פתאום "חיה". 

הרי הדיון התחיל מההערה של מי שהרגישה נורא עם ראיית תמונת אוייב מרוטש, על אף שבוודאי שמחה לנקמה בהם, וזה מגיע לו שהרגו אותו. מחבל.

אז הנה, זו דוגמה טובה. להיות תקיף ולוחם - ולא לאבד עדינות ולהפוך ל"אכזרי" שומח לראות את זה.

אומרים שזה מזין את העור 

בפרט שנקמה זה נקבה

תמיד מעניין אותי מה השיקולים שעומדים מאחורי הצבע הזה.....

מה המשמעות? חחח

שאלתי פעם, אמרו לי שיש כאלה שמבקשים, יש כאלה שזה בקטע של אות כבוד...

אולי זה אומר "לא משנה כמה הניק הזה כותב כאן, הוא עדיין מתנהג כאילו הוא הרגע הגיע, כמו טירון ירוק...."

או שאולי זה "אמנם הוא נשוי לא טרי, אבל היא ירוק ורענן לגמרי"

סתם. אפשר לחשוב.. איזה שטויות.. חחחחח

אוקיי, רק עכשיו הבנתי , עדיין שטויות. הרשה לי לגחך על זה... (אילו הרב יהושע היה מחליט על זה ׂׂׂ)

אני יכול להגיד לך בשמו שהוא מתיר לגחך בשעת צורך גדול

זה בסדר אני יודע איך זה להיות חסיד של...

את לא מתקרבת לרמת ה"חסידיות" שלי

הוא מדבר על "הקנין שבנפש". זה לא רק שאלה של זמן. "אבל מי שמשתמש ואינה קנויה" זה משובח, כשצריך.

ההלבשה ב"אכזריות" - זה רק מבחוץ.

כלומר: אנחנו מדמים מולנו את טובם של ישראל, ילדי ישראל שאותם רוצים הרשעים לתקוף, קדושת ישראל - ואנו רואים איך הרשעה הזו רוצה לחסל את זה, חלילה;

ואז - מתוך שאנו מלאי עדינות מבפנים, אנו פועלים בכל תוקף נגד הרשעות כי אנו מגינים על הטוב.

לשמוח שהרשעים אבדו - כן. באבוד רשעים רינה.

לשמוח בראיית דברים כאלו, לא. זה כבר שייך להריסת כח המדמה, שהוא לא "מחושב". זה הריסת העדינות. הרגל לחייתיות. אנחנו לא צריכים בשום אופן להרוס משהו ממידותנו.

אדרבה, אני התפעלתי איך אנשים כאן בעת ובעונה אחת שמחים על תקיפת אויבינו, ו"נגעלים" ממחזה כזה. זה מראה על עדינות נפש אמיתית. על האמת שממנה נובע הרצון לנקמה.

שמעתי אתמול: אומר האור החיים הקדוש, על עיר הנידחת. "ונתן לך רחמים", שהקב"ה אומר לנו שלא נדאג שמא תיכנס בנו אכזריות אם נקיים דין עיר הנידחת. הוא יתן לנו "רחמים", שנישאר עם האופי הרחמני ולא תדבק בנו בתוכנו מידת האכזריות. יש דברים מעין אלו באורות המלחמה לרב זצ"ל, כדאי לראות.

חשוב לציין גם שחלק מהתמונות שהאויב העזתי מעלה אינן אותנטיות-חלקם ממבצעים קודמים, חלקם ממקומות אחרים בכלל (עירק וכד') וחלקם בכלל נעשו בפוטושופ. לצערנו זה משיג להם הצלחות רבות בתחום התעמולה וההסברה.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים