אמןן!!!!

מכריזה הכי בקול שאפשר: שימותו הערבים!!!! 

ממ.. משו כמו סלט איברים של ערבי..(עכשיו אני רואה שזה מה שיטבתה אמרה) ממש מצטערת שראיתי אתזה.. עשה לי בחילה

ולא מסתפקים רק בשמועות (אני לא כזו, אבל מאמינה שיש כאלה. למשל אנשים שמורגלים לראות מראות קשים [רופאים, אחיות, מתנדבים בזק"א..])

הם מעלים את זה כדי שהעולם ירחם עליהם

לא כזה תמים!!

אשכרה לשרת את האינטרסים שלהם

לפחות מי שצילם זו היתה כוונתו, מי שמעלה, זה כבר בעיה אחרת!!

יש לך מקורות? 

שאלת דעת רב?

סתם מתוך עניין.

יש סעיפים שלמים מיותרים בהלכות מלכים ומלחמות. מעניין.

שהרי נכתבו סעיפים שלמים בדיני מלחמה. אם, כלשונך "צריך להלביש את הנפש באכזריות שלהם", אז מה הטעם בהם?

ונציין שנאמרו דברים מאוד מפורשים למשל בעניין השחתת אילני מאכל, אמות מים, כלים, בניין ועוד. ואלו, איך נאמר, לא עולים בקנה אחד עם האכזריות "שלהם". וטוב שכך.

וד"א, הריני מחויב במצוות תלמוד תורה (ובשאר מצוות עשה שהזמן גרמן...).

שצריך להיות אכזרי מאוד,

שצריך לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות.

אין טעם להיות אכזרי על עצים

או להשחית אמות מים,

זה לא אכזריות, זה איבוד שליטה.

אז אם יש סעיפים שסותרים אתה מוזמן להביא

אין מקור ספציפי על כך שאסור/מותר "לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות". וגם לא אמור להיות כזה.

המובן מהודעתך המקורית הוא שמידת האכזריות של אויבנו היא זו שצריכה להנחות אותנו בלחימה. והראיתי בצורה פשוטה שאין לזה אחיזה אלא שההפך הוא הנכון.  

אם הדיון נסוב רק על הנפק"מ הספציפית הזאת של "לשמוח ולהנות..." אז גם במקרה זה ברור לאיזה כיוון רוח הדברים נושבת. מה גם שהחילוק שהצגת אינו ברור-מי ומה מגדיר "איבוד שליטה" לעומת "אכזריות" ואיפה עובר הגבול בינהם?

איבוד שליטה זו התפרעות חסרת הגיון,

אכזריות זו תבנית התנהגות מסויימת שיש לה הגיון פנימי. 

ועדיין חפיפה רבה בינהם. 

ולצורך הבהרה אומר שאינני שולל לגמרי את מידת האכזריות. הכל תלוי בהקשר.

כל מסביר הרב זצ"ל ב"מדבר שור".

והקב"ה לא רוצה נשהרוס את הנפש.

ההיפך.  נפש עדינה - ומתוכה ידיים נוקמות כשצריך עפ"י המוסר והתורה.

כך אנחנו גם לא מאבדים את המצפון הטבעי. כך אנחנו גם יותר גיבורים וגם יותר טהורים.

לא כתוב שצריך להתאכזר, כתוב שאסור לרחם. כתוב "מי שמרחם על רשעים סופו שמתאכזר לצדיקים" על דרך השלילה

ולא על דרך החיוב. לכן קשה לי עם הפירוש שלך. מכאן שאין לרחם.

"שווה להרוס את הנפש אם זה רצון ה' " אשרייך! אין חיוב כזה. אף אחד לא חייב לפגוע ברמה הרוחנית של עצמו בשביל

לעשות את "רצון ה' " המופשט שלא מופיע בהלכה. ובהלכה לא כתוב שרצון ה' הוא שנהיה אכזריים.
מי שמוכן למסור את נפשו, אשריו ואשרי חלקו. אם אכן זה רצון ה'. כי אם זה לא רצון ה', אז הוא יענש על הפגיעה הרוחנית

שעשה לעצמו. כי אסור לאדם לפגוע בנפשו.

(מובא בשם הרב טאו בספר "צדיק באמונתו יחיה" שהשלמות של גבר היא לימוד תורה עם פרנסת ביתו, וככה הוא מגיע לשלמות רוחנית. אבל יש מי שמוכן לוותר על השלמות הרוחנית שלו למען העם ולעסוק אך ורק בתורה. אבל אין לאף אחד חיוב

כזה, רק מי שמוכן לעשות זאת.)

על דוד המלך נאמר "אדמוני עם יפה עיניים" אדמוני - שופך דמים כעשיו, יפה עיניים - רק ע"פ סנהדרין, שהם "עיני העדה".

לכן גם אם נפרש את מה שכתב המדרש "כעשיו" לעניין אכזריות עדיין יש פה את מגבלת ה"יפה עיניים" ולכן צריך דעת תורה

בעניין איפה להשתמש באכזריות הזו. וגם לדרוש את "כעשיו" לעניין אכזריות הוא לא מוכרח, אפשר להגיד שבאותה

מיומנות, קלות, טבעיות, וכו'. אבל אני לא אכריע בזה. רק לזכור שחייבים שיהיה "עם יפה עיניים".

אני חושב שהכוונה בתורה של הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" היא נקודת האמת בסוגיא הזו,
הידיים החיצוניות הן לבוש, אפשר להוריד את "ידי עשיו" הללו, אבל הקול הפנימי הוא קול יעקב.

הידיים הללו- ידי מלחמה, ציד, בנייה מייצגות את ידי החול. בעוד קולו של יעקב ממייצג את הרוח המובילה את החול.

לכן כשידי עשיו ביד עשיו וכשידי עשיו ביד יעקב - לא יהיה בהכרח דמיון בצורת השימוש. למעשה, כמעט מוכרח שהשימוש

יהיה שונה. כדי לשמור על קול יעקב עלינו לזכור מי אנחנו. ידי עשיו הן כלי - השימוש בו מוחלט על ידי הקול הפנימי.
אם נשתמש בכלי כמו עשיו- אז במה מתבטא קולו של יעקב בשימוש בידיים הללו?

למסקנה שצריך לשמוח ולהנות למראה גופותיהם המרוטשות (אגב אני ראיתי תמונות הרבה יותר גרועות ממה שנועם מתארת)

וההבנה התורנית שלך מסתפקת בזה ונוטה לומר שזה לא ככה. 

ואז לקחת את המקורות שלי והסברת אותם אחרת.

סבבה לגמרי, 

אין לי עניין לשכנע אחרים בדעתי, 

זה לא עקרוני לי וזה גם לא סוגיא שאני מונח בה או שבררתי לעומק. 

אם אני יראה משהו שסותר את דברי אחזור בי בשמחה. 

ידעתי שזה מוכר לי מאיפשהו..

בס"ד

אבור לשמוח בנפול ישראל כי זה פוגע בשלמות, אבל כשאויבי ישראל נופלים בוודאי שיש לשמוח כי זה גורם לשלמות ישראל.

זה אומנם לא מה שאמרתי אז, אבל זה מה שמצאתי היום מחיפוש קצר בספר 'לקט פירושי אגדה' של הרב צוריאל שליט"א.

על הפסוק "ונתן לך רחמים וריחמך"

שלומדים ממנו שאדם שהולך למלחמה (שם מדובר על עיר הנידחת) והוא הורג אנשים בסיטונאות - נהיה לו אכזריות בנפש, והקב"ה מבטיח לנו שכיון שאנחנו עושים את זה בשבילו - הוא יתן לנו את מידת הרחמנות, וזה לא ישפיע עלינו בהמשך החיים ולא יהפוך למידה רעה שלנו

והוא אמר שזה נאמר רק על מי שעושה את המצוה בפועל, והולך למלחמה, שאז בזכות המצוה הקב"ה יציל אותו מהשחתה מוסרית, אבל מי שרואה סרט איך הורגים עמלקים באכזריות - בצפיה בסרט אין שום מצוה, וממילא זה יגרום לו להשחתת המידות כמו כל צפיה באכזריות שאין בה מצוה

כך שאם השאלה אם צריך להיות אכזרי על אויבינו - יש מקום לומר שצריך לנפץ את עולליהם אל הסלע, ולשסף עמלקים ולא רק להרוג אותם מיתת נשיקה

אבל במעשה הזה יש מצוה, וזה לא ישפיע על הפנימיות שלך, מה שאין כן להפיץ סרטים זה אכזריות נטו, וזה יכול לגרום להשחתה מוסרית

אלא כולנו הורגים אותם והחיילים הם שליחנו

אם אנחנו נהיה רכרוכיים זה יחליש את החיילים

ולכן כולנו צריכים להיות אכזריים יחד עם החיילים 

וזה ברור שהיום הבעיה העיקרית בשדה הקרב 

היא הרחמנות יתר שלנו. 

אכזריות היא מידה רעה! מידה רעה מאד מאד, שאין כמעט השחתה כמותה!

יש על זה ויכוח?

אף אחד לא אמר שבשביל להילחם באויבים אנחנו צריכים לחנך את חיילינו לאכזריות. חלילה שישראל רחמנים בני רחמנים ישחיתו את עצמם אפילו בשעת מלחמה

מה שכן - עושים מעשים של אכזריות, כשחושבים שיש לזה מקום, כגון שהאומה שאתה נלחם בה הרעה מאד לישראל, או התריסה כלפי מעלה, וכדומה

אבל חלילה לא עושים דברים כאלה ממניעים רגשיים של רוע. אוי ואבוי לנו אם חיילינו יהפכו להיות חיות טרף!

הבעיה שאני העליתי היא שמי שעושה מעשי אכזריות - זה ישפיע עליו בסוף, והוא יהפוך להיות אכזרי בפנימיות, ועל זה יש הבטחה שהקב"ה ישמור עלינו שזה לא ישפיע עלינו מבפנים

מה שאתה מציע - זה מלכתחילה לגרום לכל העם להיות אכזריים כדי שהחיילים לא יהיו רכרוכיים. על זה אף אחד לא דיבר! בשביל לא להיות רכרוכי מספיק להפריד בין רגש שכל, ולדעת שאתה עושה את המעשה הנכון בלי לחשוב יותר מדי על רגשות שצריך לא להתייחס אליהם

אבל חלילה חלילה להפוך את כל העם לחסרי רגש כדי שהחיילים לא יהיו רכרוכיים. אתה רוצה לאבד את כל היופי של עם ישראל רק בשביל זה?

אין כזה דבר מידה רעה מצד עצמה

מידה רעה היא רעה רק כשהיא לא במידה הנכונה. 

ה' יכול להיות אכזר וקנאי וגאה, השאלה מי מתי ועד כמה, קובעת אם זה רע או טוב .

ההבטחה של ה' היא שהאכזריות לא תעבור את המידה שלה

להיות לחרב פיפיות וליהפך לאכזריים גם מחוץ למלחמה. 

אבל בשעת המלחמה צריך להיות אכזרי, מבפנים ומבחוץ. 

חיפשתי קצת, ועיקר מה שהבאתי על הפסוק כתוב באור החיים שם (דברים יג יח)

ולא משמע בדבריו כמו שאתה אומר. ע"ש.

http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01612.html#HtmpReportNum0012_L2

בדין עיר הנידחת, 

להרוג את בני עמך זו אכזריות קשה מאוד מאוד

ממש מעל הטבע. 

ובכל אופן לא ראיתי שם סתירה לדברי

הוא שמח, ברור, השאלה למה?

האם הוא שמח כמו חיית טרף שרואה דם,

או שהוא שמח שבהורדת קרן הרשעה, ובהשפלת הרשעים, ובכבוד שמים שנוסף כאן?

זה אכזריות נטו או אהבת ה'?

ו"ישראל רחמנים בני רחמנים", כתכונה. לא כתוב "במקרה ש.."

אלא שיש גם "כל המרחם על אכזרים" ששם אסור להפעיל את הרחמנות הזאת. צריך לעצור בעדה.

בוודאי שיש מידות רעות מצד עצמן וטובות מצד עצמן.

אלא שכמו כל דבר, לפעמים שימוש לא נכון יכול להיהפך לרועץ, וכן הימנעות מהנהגה שהיא "כמו" מידה מסויימת כשצריך.

ולדוגמה, בתחילת הטור אורח-חיים כתוב שיהיה "עז כנמר" לעבודת ה'.

ואומר הב"י  שהעזות היא מידה רעה, ולכן ייזהר להשתמש בה רק לא להתבייש נגד המלעיגים, אבל לא לתקוף אותם כדי שלא יקנה אותה בנפשו.

והרב זצ"ל מדייק שה ההבדל בין "עז פנים" ל"עז". שפנים זה בפנימיות וזה לא טוב.

ובלשונו (מצוות ראיה סעיף א): "ונ"ל דזהו החילוק בין מידת הגבורה למידת העזות. שעזות אע"פ שצריך להשתמש בה לעבודת השי"ת מכל מקום המידה בעצמה היא פחותה ואין לקנותה בתורת קנין בנפש. אבל הגבורה יפה היא בעצם ומעטרת את הנפש"

היא רק מידה שיש לה מעט מאוד מקום בחיים. 

גם מהב"י אין הוכחה משום שאפשר לומר (ולדעתי זו כוונתו)

שכשהוא אומר מידה רעה, הוא מדבר על המצב הנורמלי בחיים, ועל הבדרך כלל.

ומלשון הרב שהבאת דווקא הוכחה לדעתי, 

שבפנים זה לא טוב

אבל בחוץ זה כן טוב

ומה ההבדל בין בפנים לבחוץ? שזה נשאר קבוע ותמידי וזה בא וחולף לפי הצורך

כי כולנו מסכימים שלפעמים צריך להתנהג באכזריות

השאלה היא אם זה יהיה עם אכזריות פנימית, או רק מעשים טכניים של אכזריות

וכמו שמביא את הדוגמה של "המשים עצמו אכזרי על בניו", שבוודאי אין הכוונה שבנפשו יהיה כך.

וכן על עצמו.

מתוך תודעה - בכל תוקף נגד האויב.

אבל לא שיהיה עם "מידת האכזריות" פנימית, כאילו הוא כזה בעצמו, אכזרי.

אדרבה, זה רק עוזר שלא תהיינה סתירות, כי הוא לא מרגיש פתאום "חיה". 

הרי הדיון התחיל מההערה של מי שהרגישה נורא עם ראיית תמונת אוייב מרוטש, על אף שבוודאי שמחה לנקמה בהם, וזה מגיע לו שהרגו אותו. מחבל.

אז הנה, זו דוגמה טובה. להיות תקיף ולוחם - ולא לאבד עדינות ולהפוך ל"אכזרי" שומח לראות את זה.

אומרים שזה מזין את העור 

בפרט שנקמה זה נקבה

תמיד מעניין אותי מה השיקולים שעומדים מאחורי הצבע הזה.....

מה המשמעות? חחח

שאלתי פעם, אמרו לי שיש כאלה שמבקשים, יש כאלה שזה בקטע של אות כבוד...

אולי זה אומר "לא משנה כמה הניק הזה כותב כאן, הוא עדיין מתנהג כאילו הוא הרגע הגיע, כמו טירון ירוק...."

או שאולי זה "אמנם הוא נשוי לא טרי, אבל היא ירוק ורענן לגמרי"

סתם. אפשר לחשוב.. איזה שטויות.. חחחחח

אוקיי, רק עכשיו הבנתי , עדיין שטויות. הרשה לי לגחך על זה... (אילו הרב יהושע היה מחליט על זה ׂׂׂ)

אני יכול להגיד לך בשמו שהוא מתיר לגחך בשעת צורך גדול

זה בסדר אני יודע איך זה להיות חסיד של...

את לא מתקרבת לרמת ה"חסידיות" שלי

הוא מדבר על "הקנין שבנפש". זה לא רק שאלה של זמן. "אבל מי שמשתמש ואינה קנויה" זה משובח, כשצריך.

ההלבשה ב"אכזריות" - זה רק מבחוץ.

כלומר: אנחנו מדמים מולנו את טובם של ישראל, ילדי ישראל שאותם רוצים הרשעים לתקוף, קדושת ישראל - ואנו רואים איך הרשעה הזו רוצה לחסל את זה, חלילה;

ואז - מתוך שאנו מלאי עדינות מבפנים, אנו פועלים בכל תוקף נגד הרשעות כי אנו מגינים על הטוב.

לשמוח שהרשעים אבדו - כן. באבוד רשעים רינה.

לשמוח בראיית דברים כאלו, לא. זה כבר שייך להריסת כח המדמה, שהוא לא "מחושב". זה הריסת העדינות. הרגל לחייתיות. אנחנו לא צריכים בשום אופן להרוס משהו ממידותנו.

אדרבה, אני התפעלתי איך אנשים כאן בעת ובעונה אחת שמחים על תקיפת אויבינו, ו"נגעלים" ממחזה כזה. זה מראה על עדינות נפש אמיתית. על האמת שממנה נובע הרצון לנקמה.

שמעתי אתמול: אומר האור החיים הקדוש, על עיר הנידחת. "ונתן לך רחמים", שהקב"ה אומר לנו שלא נדאג שמא תיכנס בנו אכזריות אם נקיים דין עיר הנידחת. הוא יתן לנו "רחמים", שנישאר עם האופי הרחמני ולא תדבק בנו בתוכנו מידת האכזריות. יש דברים מעין אלו באורות המלחמה לרב זצ"ל, כדאי לראות.

חשוב לציין גם שחלק מהתמונות שהאויב העזתי מעלה אינן אותנטיות-חלקם ממבצעים קודמים, חלקם ממקומות אחרים בכלל (עירק וכד') וחלקם בכלל נעשו בפוטושופ. לצערנו זה משיג להם הצלחות רבות בתחום התעמולה וההסברה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.