הסוס לא מת. חשבו שהוא מת כי שמעו קול של גרזן נוחת אבל זה רק היה הנפת זעם של התליין כשגילה שהוא ברח

הנפת הזעם היתה בסיבוב השני. בסיבוב הראישון כתוב שהוא באמת מת

כתוב שהיתה הנפת ברזל של התליין וצעקה של האגריד, תבדוק.

ובסבב השני היא מסבירה שהתליין היכה סתם על עץ מרוב אכזבה שהנידון למוות הצליח להתחמק, והאגריד מיילל מאושר.

דמבלדור אומר להרמיוני לפני החזרה בזמן שהיא תוכל להציל חיים נוספים. כלומר היא יכולה להציל את הסוסציפור. כלומר דמבלדור, שהיה נוכח בהוצאה להורג בסיבוב הראישון, ראה אותו מת! מ.ש.ל.

דמבלדור חכם והבין שהם אלה שהצילו את בקביק (הרבה דברים הוא הבין לפני הזמן)

אבל הוא רצה להגיד להם את זה ליתר ביטחון, שלא ישכחו.

שום דבר לא מצביע על זה שהוא ראה אותו מת!

זה טיפשי! שנייה, אם הם לא יצילו אותו עכשיו אז הוא כן מת? אין בזה שום הגיון. זה כאילו דמבלדור צריך לדאוג שמה שקרא באמת קרה(...)

בעברית (וגם באנגלית) היצור המדובר נקרא היפוגריף. (ואני מניחה שבשאר השפות גם ככה, זה יצור ממיתולוגיה כלשהי).

מה שענה לך 'נוף' זו התשובה.

הגדרתי אותו כרקע רק בגלל חוסר חשיבותו בסיפור, לפחות לעומת הארי.

הוא רוצה לתקוע את סיריוס שלא יאמינו שהוא חף מפשע.

הרי בספר השישי הם פחות או יותר חיו ביחד.

(בשישי זה הרבה אחרי, והרבה השתנה מאז)

זה באמת לא ברור, אבל לא כזה מופקע- סנייפ הרי שקרן ידוע ומוצלח בזה

וברור שהוא בטוח שסיריוס באמת אשם.

דבר ראישון לפי השביעי אנחנו יודעים שלכל אורך הדרך סנייפ בצד של הטובים, הוא לא היה משקר לגבי זה לדמבלדור.

וגם בלי קשר, כשהם בביקתא סנייפ מתחיל להיתווכח עם לופין אם פיטר חי. אפחד לא רואה אותם הוא לא צריך לעמיד פנים, אם תקראו את זה עוד פעם תיראו שהוא באמת חושב שפיטר מת .

בשלישי הוא חשב שפיטר מת. אבל הרבה לפני השישי הוא הבין שהוא חי. כבר בסוף הרבעי כשהם לחצו ידים ודמבלדור אמר לו לחזר לרגל הוא הבין את זה. מיד לאחר מכן הוא כבר פגש את פיטר.

והוא הכי רצה בעולם שסיריוס ימות. כך שזה לא מחייב שהוא לא שיקר.

וסנייפ הצליח לשקר לוולדמורט, אז מה הסבירות שהוא לא יצליח לשקר פה? 

(יתכן שאתה צודק והוא סתם פיספס את השם של פטיגרו, זה גם מה שחשבתי עד עכשיו. אבל לא מופקע בכלל שהוא שהוא שיקר בשביל המטרה המקודשת שסיריוס שנוא נפשו ימות)

הוא בטוח שלופין משתף פעולה עם סיריוס. הוא מתכנן להסגיר את שניהם לסורסנים. אין לו שום בעיה להגיד את האמת בביקתה שפיטר חי בנוכחותם של לופין וסיריוס בלבד ושל שלושה ילדים שגם כך אפחד לא יאמין להם.. למה לו להעמיד שם פנים שהוא חושב שפיטר מת. זה נכון שהוא היה רוצה שסיריוס ימות, אבל זה לא סותר שהוא חשב באותו זמן שסיריוס באמת אשם.

וברגע שהוא ראה את סיריוס הוא ישר הלך לתפוס אותו, ופיספס את פטיגרו (כלומר לא ראה אותו).

לא חייבים לחשוב שהיא שגתה, יכול להיות שבכוונה היא התכוונה שיהיו לו טעויות אנוש

אבל תחשוב מה שאתה רוצה, זה באמת לא משנה.

היה אפשר להישתמש בו לפחות בעשר מקומות שונים בסדירה כדי לפתור בעיות. המקום העיקרי זה בסוף השישי כשדמבלדור נרצח למה הם פשוט לא חזרו בזמן שעה אחת אחורה והיו עושים לאוכלי המוות מארב על המגדל?! אם משתמשים במעבר בזמן בשביל שטויות כמו שילדה בת 13 תוכל להיכנס לכמה שיותר שיעורים במקביל, לא יכולים להשתממש בו בשביל להציל את דמבלדור?

זה עוד יותר צורם בחמישי כשעשר עמודים אחרי שמוזכרים חולות החזרה בזמן, סיריוס מת. למה לא לחזור פשוט אחורה ולהציל אותו או משהו?!

החול של משרד הקסמים - אז זה פותר הרבה בעיות.

חוצמזה, בסוג החזרה בזמן שג'יי.קיי. מתארת כאן א"א *לשנות* את מה שקרה. אפשר רק להשלים את המצירות הקיימת.

כמו למשל כשהארי, בהתחלה, ראה מישהו שמזמן פטרונוס כדי להציל אותו, ובסוף זה היה הוא בעצמו - שבא מהעתיד ועשה את זה.

וואו... חזרה בזמן זה עסק מסובך! 

בסוף הרביעי יכלו להציל עם זה את דיגורי.

לגבי השלמת המציאות הקימת. זו בדיוק היתה השאלה שלי בהתחלה, כי לפעמים ניראה שזה ככה ולפעמים לא.

אבל הם מצילים אותו ע"י החזרה בזמן

עפי מיטב זכרוני,

הבקתה בכלל לא מצויירת במפה. רק המנהרה שמובילה אליה.

לופין בו וראה את רון הרמיוני הארי ופטיגרו נכנסים למנהרה. הוא הבין שפטיגרו חי ורץ אחריהם.

אחרי כמה שזמן סנייפ נכנס לחדר של לופין להביא לו את השיקוי. הוא לא ראה את פטיגרו כי כבר היה בתוך הבקתה, אבל הוא ראה את לפוין רץ בתוך המנהרה עד שנעלם. אז הוא רץ אחריו מיד..

זה על פי מה שאני זוכרת, 98 אחוז שזה נכון.

לגבי ההיפוגריף כבר ענו לך, התליין הניף תגרזן מרוב כעס.

השאלה שלי, אם לופין ראה את פטיגרו רץ בתוך המנהרה, והיה כתוב שזה פטיגרו אפילו שהוא היה בצורת העכבר, סימן שרואים גם אניגמגים במפה.

אז למה הארי לא ראה אף פעם את פטיגרו בזמן שעוד היה אצל רון? כאילו במיטה לידו ראה את פטיגרו? או את סריוס בצורת הכלב שלו כשהלך במדשאות הוגורסט?

הוא ראה פעם אחת את פטיגרו ואז הוא היה בטוח שהמפה מקולקלת או משו..(בעצם נראלי שזה רק בסרט ככה..)

וסריוס לא היה כל הזמן במתחם של הוגוורסט..לפעמים הוא היה ביער האסור או בהוגסמיד ואת זה לא רואים במפה..

למה לא כל פעם שהוא היה בחדר שלהם בתוך התיק של רון הוא ראה אותו, אם גם כשהוא בצורת העכבר שלו הוא מסומן במפה כפיטר פטיגרו?

 סנייפ אמר שהוא ראה את לופין "רץ במנהרה ונעלם" הוא בכלל לא ראה את הקטע עם פיטר

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!