ואני מקבל את פניו כפני חבר ותיק.
תמיד הוא היה שם,
נוכח
אך עורב בצללים.
מחכה לשעת כושר,
לשעת חשיכה שתגיע.
כי עמוק בליבו הוא ידע,
שבמקודם הוא במאוחר,
היא תגיע.
ועתה הוא שמע את לחישתו,
הרכות, הקטועות.
משל היה ילד קטן שמחפש מפלט,
בין ידים מגוננות.
אין זאת כך,
הזכיר לעצמו בעירפול חושים.
הלא לשם כך בדיוק הייתה כוונתו.
לתקוף אותי בעת בא אהיה חלש
הוא יודע שאינו יכול עלי בעיתות בו אחותו
אך הוא מחכה בסבלנות ללכתה
ואז
תוקף בכל הכוח.
שלום לך חבר-אויב
שלום לך אחי
שלום לך ידיד מכאובי
שלום לך נוצר רוחי
שלום לך
דיכאון.
לא שוב






